נאות הכיכר היא מלחה שטוחה מדרום לים המלח המשתפלת באיטיות מדרום לצפון שטחה כ-25 קמ”ר. השילוב בין המיקום הגיאוגרפי הנמוך לטופוגרפיה הפתוחה והשטוחה גורם לאקלים קיצוני: חום גבוה עד חמישים מעלות בקיץ ולילות קרים בהם הטמפ' יורדת לסביבת האפס בחורף. ממוצע גשם רב שנתי – כ-50 מ”מ כלומר… כלום.
הנתונים הטיבעיים של האיזור יוצרים בית גידול יחיד ומיוחד. המדבר ה”סטרילי” של גבעות החוור והתיחום הטופוגרפי הקיצוני המפריד את נאות-הככר מהסביבה (ים- המלח+ נחל-צין+נחל-ערבה) מנעו חדירת מינים זרים ושמרו על יחוד בקנה מידה עולמי,
בגלל היות האיזור מבודד ורחוק מפעילות אנושית לא ניפגע עד למאה העשרים. גם התושבים הירדנים שבנאת צאפי (זרד) היו מבודדים עד שנות החמישים ולא פגעו לרעה בבית הגידול שממערב להם.
נאות הכיכר היא מלחה שטוחה מדרום לים המלח המשתפלת באיטיות מדרום לצפון שטחה כ-25 קמ”ר. השילוב בין המיקום הגיאוגרפי הנמוך לטופוגרפיה הפתוחה והשטוחה גורם לאקלים קיצוני: חום גבוה עד חמישים מעלות בקיץ ולילות קרים בהם הטמפ' יורדת לסביבת האפס בחורף. ממוצע גשם רב שנתי – כ-50 מ”מ כלומר… כלום.
המלחה גובלת בצפון בסוללה להגנה על בריכות המלח משטפונות (אם יש מי שיודע מדוע הסוללה נקראת – קלדוניה ? אשמח למידע).
מדרום מצוקי חוור הלשון, ממזרח נחל ערבה, ממערב נחל צין. בסיסו הקרקעי של רוב השטח הוא סחף נחלים, תערובת של שרידי חוור-הלשון טין וסחף גירני שיובאו ע”י הנחלים.
נחל צין, נחל אמציה, נחל ערבה והוואדיות הקטנים שביניהם מנקזים שטפונות שזורמים למלחה המישורית ומשקים אותה, מי נחל-ערבה ממשיכים בין הסכרים לחלקו הצפוני של ים המלח, מי השטפונות באמציה ובצין נעצרים ע'י הקלדוניה ויוצרים שלולית עונתית שמושכת עופות מים רבים.
לרגלי מצוקי החוור נובעים מעינות שכבה רבים כאשר הגדולים בהם, עין-תמר (ערוס), עין- הככר (בידה), שניהם, ביחד עם מעינות רבים וקטנים מציפים את שיטחי המלחה במים מליחים – מלוחים, שמאפשרים גידול צומח מליחות טיפוסי בחגורות צימוח הבולטים בין הצמחים הם הקנה והסמר שהיה נאסף ע”י הדרוזים לצורך מעשי מיקלעת, פלפלון יחיד שאיש אינו ידע איך הגיע ודקלי וושינגטוניה רבים צאצאי עצים ששתל ה”גנן של מיפעלי ים המלח” בשנות השלושים.
במעינות מין זעיר ויחודי של נאווית-ים-המלח וכן סרטני נחלים. נציג המכרסמים הבולט הוא הפסמון שהסתגל לסביבה המלוחה אבל עם תחילת התישבות האדם הולך ונידחק ע'י חולדת-הדבר (נזוקיה), זוחלים רבים עופות ויונקים מהווים עולם חי עשיר ומגוון.
מתישבים הראשונים הביאו עדר פרות מעורב – אפריקנדר וברהמה העדר שכשל בגלל מחלות, קדחות וקרציות הועלה לצפון ונמכר, אבל בהגיע העדר לנאות-הככר היו במקום שלש פרות (טורקיות) שברחו מצאפי. אלה הצטרפו לעדר הגדול, כאשר נלכד העדר לקראת הוצאתו ברחו שלשת ה”טורקיות”, שני עגלי ברהמה ועגל אפריקנדר אחד
אלה הסתובבו בשטח, פרו, רבו, הצליחו להתגבר על התחלואים הקדחות וכל אותם גורמים שבגללם סולק העדר הגדול, כלומר – נוצר תת-מין של פרות שהסתגלו לתנאים הקשים והמיוחדים של מליחת נאות-הככר.
המיתישבים הראשונים שהגיעו לנאות-הככר ב-1959, הגיעו מתוך אהבת הטבע, המקום, הסביבה,.. חוות הבקר כשלה…. בנתיים נטעו מטעי תמרים, הוקם גן ירקות חורף, ואלה גיבו פעילות טיולי מידבר בנגב. בתחילת שנות השבעים תפסו את מקום המתישבים הראשונים שני מושבים. אנשי המושבים הגיעו למקום מתוך אידאלוגיה שונה, משהו נוסך השיר “נלבישך בטון ומלט…..” והתוצאות לסביבה היו הרות אסון.
ציד פרוע של תת-מין חזירים יחודיים למקום השמידם עד האחרון. כך גם היה גורל עדר הפרות, בארצות העולם מקובל לשמר תתי-מינים של חיות בית בעיקר אם הם מתאימים לסביבתם. כאשר ב-1968 הצעתי לתת הגנה לעדר הפרות היחודי ע'י הכרזתו כ”מין מוגן” נתקלתי בתגובות.. .. אוויליות, כאשר הצעתי ל”רשות” להכריז על נאות-הככר כעל שמורת טבע מנעו זאת מפעלי ים המלח. בזמנו כתבתי כי גישה סביבתית של יושבי המקום ע”י עיסוק חלקי בשימור הסביבה והפעלת תיירות במקום תציל את המלחה.
בגלל מגבלות מחשבתיות, מגבלות תקציב, או סתם אי-אונות ניתן היום רק לבכות חלב שנישפך.
היום : וואדיות החוור היפים מכוסים אשפה, מעט השטח שעדין נותר מהמלחה חרוש בסימני כלי רכב ששקעו בו, מעט. .. כי מי בריכות האידוי גלשו מעל הקלדוניה והציפו את רוב המלחה מלחת נאות-הככר אחד האיזורים היפים בארץ, איזור יחיד ומיוחד במינו
בקנה מידה כלל עולמי. מליחת נאות-הככר. . .. איננה .
תגובה אחת
אפס מעלות?! אתה בטוח בזה דוקטור?