נטיעות שליליות

כאשר נטיעת עצים מהווה פגיעה בבתי גידול

סוואנות ובתי גידול עשבוניים מהווים שטחים בעלי חשיבות עליונה לסביבה הטבעית ולמיתון ההתחממות, למרות חשיבותם היום הם עומדים בפני איום חדש: נטיעות עצים.

אין ספק כי נטיעות עצים היא יזמה חיובית וחשובה, אבל נטיעות בסוואנות יהוו גורם מזיק. שלא כמו יערות, בתי גידול עשבוניים באזורים משווניים יפגעו לא רק כאשר העצים שבהם יאבדו אלא גם כאשר יהיו בהם מידי יותר עצים.

נטיעת עצים מקובלת כאחד הפתרונות החשובים למיתון ההתחממות. מנהיגי העולם התחייבו ליעור של שטחים בגודל 3.5 מליון קמ”ר עד 2030.

כאשר על פי דו”ח יעור מחדש של 10 מיליון קמ”ר יביא לספיחת 205 ג’יגטון פחמן, כמות שמהווה שני שליש מכל הפליטות מאז המהפכה התעשייתית.

על פי הדו”ח, רבים מעצים אלה ינטעו בשטחי עשב באזורים משווניים, שטחי סוואנה שמכסים שטחים גדולים ובהם כסות עשב וכיסוי דליל ומשתנה של עצים שונים. נשאלת השאלה האם נכון להסב סוואנה לחורש?

לשטחי עשב, כמו לחורשים וליערות, יש תפקיד חשוב בספיחת פחמן דו-חמצני. ההערכה היא כי שטחי עשב מכסים כ-20% משטח הקרקע בעולם ובהם נאגרים כ-30% מהפחמן בקרקע.

שטחים אלה שדומים בגודלם לשטחי היערות המשווניים מפרנסים מגוון ביולוגי עצום. חיים בהם אריות, פילים ועדרים ענקיים של גנו, מיני צבאים ועוד ועוד, דומים בחשיבותם לבתי גידול רבים. סוואנות ושטחים עשבוניים מהווים בית לכמיליארד אנשים שרבים מהם מגדלים חיות משק וגידולים חקלאיים. בתי גידול עשבוניים הם מקורם של דגנים שתורבתו כמו סורגום ודוחן שמזינים כיום מיליוני אנשים. ראוי לזכור כי בשטחי העשב באזור המשווני באפריקה התפתח ונולד המין האנושי ואם היה מתמלא בעצים אולי לא היינו יורדים מהעצים.

עליה בכיסוי העצים בסוואנות יגרום לחיות ולצמחים שמעדיפים שטחי עשב פתוחים לנדוד מהם החוצה ולהיכחד, סקרים בדרא”פ, אוסטרליה וברזיל הראו איך מגוון ביולוגי יחודי לסוואנות אובד כאשר כיסוי העצים עולה. כאשר נוספים עצים לשטח פתוח משתנים תהליכים בבית הגידול: יש פחות שריפות שמסלקות צמחיה מצלה. הסילוק מאפשר לצמחים בגובה הקרקע להתפתח ולצמוח.

כאשר נוספים עצים יורדת כמות המזון הזמינה עבור אוכלי עשב כמו גנו, זברה, צבאים ואחרים, בו בזמן גדל הסיכוי שלהם להיטרף, שכן עצים מהווים מסתור לטורפים.

עצים רבים יותר בשטח גורמים לירידה בכמות המים בנחלים, כתוצאה ממניעת שריפות בסוואנות של ברזיל גדל כיסוי העצים, וכמות מי גשם שהגיעו לקרקע פחתה.

נמצא כי כאשר ניטעו יערות בשטחי עשב או שטחים מעובדים ירדו כמויות הזרימה בנחלים ב-50% ויותר מ-10% מהנחלים התייבשו 
באזורים המשווניים מספקים בתי גידול עשבוניים מים ומזון לחיות מרעה ולאנשים, וגם חומרי-בניין, דלק וצמחי מרפא. נטיעת עצים בשטחים כאלה עשויה לפגוע במיליוני אנשים.

אבדן שטחים עשבוניים לטובת יערות לא תיתן יתרון אקלימי שכן שטחי יער כהים יותר מסוואנות מה שאומר שייתכן כי יקלטו יותר חום. כאשר תדירות שריפות ותקופות בצורת עולות, מהווים שטחי עשב סופחי פחמן אמינים יותר מיערות.

משהובהרה חשיבותם של הסוואנות ובתי הגידול העשבוניים, נשאלת השאלה: איך ומדוע נוצר מצב בו יש התיחסות לסוואנות משווניות בעולם כשטחים שזקוקים לשיקום? שורש הגישה הבעייתית נעוץ בחוסר ההבנה והידע על סוואנות. כך למשל ארגון האו”ם למזון וחקלאות, מגדיר כל שטח של חמישה דונם (5,000 מ”ר) ש-10% ממנו מכוסה בעצים כיער. מכאן ששטח סוואנה אפריקאית בה יש פחות עצים היא ״שטח פגוע״ ולכן יש צורך לשקמו וליערו.

למרות היחודיות של בית הגידול העשבוני וריבוי המינים שבו, ההנחה כי ״יער חשוב יותר״ מסכנת את בתי הגידול האלה בעיקר באזורים המשווניים אבל גם באזורים אחרים כגון במדגסקר, בהודו ובברזיל. אפילו באנגליה בהמלצות לציבור איך והיכן לנטוע עצים יש הדגשה על האיסור לנטוע בשטחים עשבוניים, ובמקביל יש יזמה לחידוש שטחי עשב ומרעה טבעי.

כדי להבטיח את קיומם החשוב של בתי-הגידול העשבוניים חיוני והכרחי להבטיח את ההכרה בחשיבות סוואנות שכוללת את היתרון היחודי לאנשים ולמינים אחרים.
כך למשל יוזמות חיוביות לנטיעות בגבול הסאהל שיעצרו את התפשטות המדבר, כך גם האפשרות שנוצרה בעקבות ההתחממות, ליעור מחדש של שטחים באיסלנד שבוראו על ידי הוויקינגים. כך גם אצלנו יוערו שטחים בהם צמחו יערות בעבר ההיסטורי. בשני המקרים אין ספק שהיזמה ברוכה(,) (?)

אין ספק בחשיבות היערות ובצורך החיוני לשקם אזורים בהם נכרתו עצים, ואין ספק בתרומתם של היערות לסביבה. עם זאת, ראוי כי בקריאה לנטיעות עצים בעולם כולו כדי למתן את ההתחממות -ישולב הצורך לחשב בזהירות את ההשפעות הכלליות על בתי הגידול. יש צורך לנטוע את העצים המתאימים במקומות הנכונים, ולא יש סיכון למצב בו ינטעו עצים בסוואנות ובתי הגידול העשבוניים על יחודם וחשיבותם יאבדו לעד.