צמחי כדנית משמשים כשירותים כימיים לחדפי עצים ויונקים אחרים
נעם לויתן ויונת אשחר | מגזין גליליאו
שרידי יערות הגשם של בורנאו, האי השלישי בגודלו בעולם, משמשים ביתם של עשרות מיני כדניות (Nepenthes) – צמחים טורפים שלהם עלים דמויי כד. כדים אלו הם מְכַלים צבעוניים בעלי מכסה שבתוכם ברכות של מיצי עיכול. צוף מתוק המופרש משפת הכד החלקה מושך חרקים, ולעתים אף בעלי חיים אחרים, המחליקים ונופלים לתוכו. החרקים טובעים במיצי העיכול שלתוכם נפלו, מעוכלים על-ידי הצמח וכך מספקים לו את החנקן והזרחן שלהם הוא זקוק.
מאחר שהכדים של כמה ממיני הכדניות גדולים מאוד יצא להם שם של טורפי יונקים, זוחלים וחולייתנים אחרים. בהרי בורנאו אפשר למצוא כמה מיני כדניות כאלה, וביניהם הכדנית הגדולה בעולם, כדנית מלכותית (N. rajah), הגדלה אך ורק על הר קִינַבָּאלוּ; נפח כדיה עשוי לעלות על שני ליטרים! ואולם אין כל עדות כי אפילו הכדים הענקיים האלה משמשים ללכידת בעלי חיים גדולים, ובתצפיות שנמשכו עשרות שנים התגלו רק שלושה מקרים שבהם נלכדו חולייתנים בתוך הכדנית המלכותית. שלושת הקורבנות חסרי המזל החליקו וטבעו בכד במקרה, ואינם הטרף המועדף של הכדנית, שהוא חרקים ופרוקי רגליים נוספים. אם כך, מדוע הכדנית “מבזבזת” אנרגיה על בניית מלכודות ענק כאשר גם כדים קטנים בהרבה יספיקו ללכידת החרקים?
במחקר, שפורסם בכתב-העת המדעי New Phytologist, ליג’ין צ’ין (Chin) וצ’רלס קלארק (Clarke) מאוניברסיטת מונש שבמלזיה וג’ונתן מורן (Moran) מאוניברסיטת Royal Roads שבקנדה מציגים תשובה אפשרית לשאלה זו.
במהלך עבודתם בבורנאו הבחינו החוקרים בגללים הנמצאים ברבים מהכדים הגדולים של צמחי כדנית מלכותית, כדנית לואו (N. lowii), וכדנית גדולת עלים (N. macrophylla). גללים אלה הם של חדף עצים (Tupaia montana), יונק קטן שלמרות שמו כלל אינו חדף אלא קרוב של הפרימטים. חדפי העצים אוהבים ללקק את הצוף השופע מהמכסים הקעורים של הצמחים. בשעת הליקוק היונקים הקטנים יושבים מעל פתח הכד, כשרגליהם לופתות את שוליו, ועושים את צרכיהם.
מצלמות שהציבו צ’ין ועמיתיה תיעדו את חדפי העצים המבקרים את הצמחים והראו כי כל ביקור נמשך כ-24 שניות בממוצע.
הגללים שחדפי העצים מטילים לתוך הכדים בחלק מהפעמים שבהן הם עוצרים כדי לאכול מספקים לצמחים את מרבית החנקן הדרוש להם, אם לא את כולו.
החוקרים בדקו מהן התכונות שהתפתחו אצל הכדניות “טורפות” הגללים, המבטיחות כי חדפי העצים יבקרו אותן ויטילו גללים, ולעתים גם שתן, בכדים שלהן. הם מצאו כי כל הכדניות הנהנות מביקורם של חדפי העצים הן בעלות כדים גדולים שמכסיהם קעורים ומפרישים צוף רב. בנוסף לכך, ערכה של זווית המכסֶה כלפי פתח הכד גורמת לכך שהמרחק מהפתח לצוף המופרש על המכסה שווה, בממוצע, לאורכו של חדף עצים. מצב זה מחייב את חדף העצים “לרכב” על הכד כדי להצליח ללקק את הצוף מהמכסה. כדניות טורפות אחרות אינן ניחנות בכל התכונות האלה, ואכן לא נמצאו בתוכן גללים.
ממצאי המחקר מראים כי שלושת מיני הכדניות שנבדקו הותאמו במהלך האבולוציה ללכידת גללים של חדפי עצים כמקור לחנקן, וכדיהם הגדולים כל כך הם חלק מהתאמה זו. לדעת החוקרים ייתכן כי כדניות גדולות אחרות ובעלות מאפיינים מתאימים, כגון כדנית מַרְדַּעַת (N. ephippiata) או כדנית אטינבורו (N. attenboroughii), ניזונות גם כן מגללים. כמו כן הם סבורים כי מקור הגללים עשוי להיות מגוון; למשל, סביר מאוד שגם כדניות רפלס (N. rafflesiana) נהנות מחנקן שמקורו בגללים של העטלפים הישנים במהלך היום בתוך כדיהן.
ביוני 2011 קלארק ועמיתיו פרסמו מאמר ב-PLOS ONE שהראה כי חולדות (Rattus baluensis) גם כן עושות את צרכיהן בכדיה של הכדנית המלכותית. החולדות השתמשו בשירותי הכדנית בעיקר בלילה וחדפי העצים רק במהלך היום.
צמחי הכדנית, כמו צמחים טורפים אחרים, טורפים בעלי חיים על מנת להפיק מהם חומרי מזון החיוניים לצמיחתם. נראה כי כמה ממיני הכדניות מצאו דרכים נוספות להפיק מזון מבעל חיים – על-ידי ניצול גלליהם.
המאמר המקורי:
Chin, L., Moran, J.A. & Clarke, C. Trap geometry in three giant montane pitcher plant species from Borneo is a function of tree shrew body size. New Phytologist 186, 461-470 (2010). doi: 10.1111/j.1469-8137.2009.03166.x
הכתבה המקורית התפרסמה במגזין גליליאו גיליון 141, מאי 2010
