המדינות ששלחו אנשים לחלל

סקירה היסטורית של מדינות ששלחו אנשים לחלל, מחלוקות שהתעוררו, יוקרה ובעיקר הרבה אגו

עם שיגורו של הלוויין ספוטניק על ידי ברית המועצות, נכנס העולם לתחרות סמויה לכיבוש החלל. המעצמות הגדולות התחרו ביניהן כמעט על כל דבר אפשרי: תחילה נשאלה השאלה מי תהיה המדינה הראשונה שתשלח את האדם הראשון לחלל (יוגי גגרין, 1961). האתגר הבא היה לשגר מספר אנשים לחלל, גם פה הרוסים ניצחו (ווסחוד-1, 1964). הרוסים גם ביצעו את הליכת החלל הראשונה (ווסחוד-2, 1965). אך האמריקאים עקפו אותם בסיבוב כאשר שתי חלליות מאוישות עגנו אחת לצד השנייה (ג’מני-8 ואג’נה, 1966). ככל שנצבר יותר ניסיון, השיאים הרחיקו לכת. האמריקאים היו הראשונים להקיף את הירח (אפולו-8, 1968). מאוחר יותר הם הקדימו את הרוסים ונחתו עליו (אפולו-11, 1969). הרוסים לא נשארו אדישים והחליטו להקים תחנת חלל מאויש (סליוט-1, 1971).

תחרות ההשתנה הזו מתאימה יותר לילדים מאשר למעצמות חלל, אך ההיסטוריה מוכיחה כי האגו משחק תפקיד חשוב והתחרות לעולם לא תסתיים – כל פעם שצד אחד הצליח לקבוע שיא חדש הצד השני רץ לאתגר הבא. בימינו כבר מדברים על מאדים.

לא רק משחק של גדולים

מסתבר שהתחרותיות היא לא רק מנת חלקם של השחקנים הגדולים, גם מדינות אחרות שאינן מחזיקות בכלים המאפשרים שיגור אנשים חלל, לקחו חלק במשחק.

כיום, רק 3 מדינות הצליחו לשגר אדם לחלל בכוחות עצמן – רוסיה (1961), ארה”ב (1961) וסין (2003). יחד עם זאת, אזרחים מ-39 מדינות שונות שהו בחלל במסגרת שיתופים פעולה כאלה ואחרים עם סוכנות החלל הרוסית והאמריקאית. ברית-המועצות הייתה הראשונה לשגר טייסי חלל ממדינות אחרות במסגרת “תוכנית אינטרקוסמוס” שהחלה בשנת 1978. האמריקאים החלו לצרף אסטרונאוטים זרים רק משנת 1983.

עם השנים, הרוסים והאמריקאים שיתפו יותר ויותר מדינות בתוכניות החלל שלהם. השת”פ כלל מספר היבטים: שיתוף ידע, מחקר ופיתוח, השתתפות במכרזים וכמובן היהלום שבכתר – טיסות משותפות לחלל.

במסגרת “תוכנית אינטרקוסמוס” (1978-1988) שוגרו 14 קוסמונאוטים זרים מ-13 מדינות שונות (צ’כוסלובקיה, פולין, מזרח-גרמניה, בולגריה, הונגריה, וייטנאם, קובה, מונגוליה, רומניה, צרפת, הודו, סוריה ואפגניסטן). תחילה היו אלה בעלות ברית של ברה”מ מברית-ורשה אך מאוחר יותר גם מדינות ידידותיות כמו צרפת והודו.

מדינות ששלחו אנשים לחלל

1. ברית-המועצות(יורי גגרין) – 12 באפריל 1961.
2. ארצות-הברית(אלן שפרד) – 5 במאי 1961.
3. צ’כוסלובקיה(ולדימיר רמק) – 2 במרץ 1978. (בן לאב סלובקי ואם צ’כית)
4. פולין(מוריסלב הרמסלבסקי) – 27 ביוני 1978.
5. מזרח-גרמניה(זיגמונד ג’הן) – 26 באוגוסט 1978. (הגרמני הראשון בחלל)
6. בולגריה(ג’אורגי איבנוב) – 10 באפריל 1979.
7. הונגריה(ברטלן פרקס) – 26 במאי 1980.
8. וייטנאם(פאם טואן) – 23 ביולי 1980.
9. קובה(ארנלדו טמאיו מנדז) – 18 בספטמבר 1980.
10. מונגוליה(ג’וגדרדמידיין ג’ורגצ’ה) – 22 במרץ 1981.
11. רומניה(דומיטרו פרונרוי) – 14 במאי 1981.
12. צרפת(ג’אן-לופ קרטיין) – 24 ביולי 1982.
13. מערב-גרמניה(אולפ מרבולד) – 28 בנובמבר 1983. (הגרמני השני בחלל)
14. הודו(רקש סרמה) – 3 באפריל 1984.
15. קנדה(מרק גרנאו) – 5 באוקטובר 1984.
16. ערב-הסעודית(סלמן אל-סעוד) – 17 ביוני 1985.
17. הולנד(וובו אוקלס) – 30 באוקטובר 1985.
18. מקסיקו(רודולף נרי וולה) – 26 בנובמבר 1985.
19. סוריה(מוחמד פריס) – 22 ביולי 1987.
20. אפגניסטן(אבדול אהד מוחמד) – 29 באוגוסט 1988.
21. יפן(טויוהירו אקיהמה) – 2 בדצמבר 1990.
22. בריטניה(הלן שרמן) – 18 במאי 1991.
23. אוסטריה(פרנז וייבוק) – 2 באוקטובר 1991.
24. הפדרציה-הרוסית(אלכסנדר קרלי, אלכסנדר ויקטורנו) – 17 במרץ 1992. (הראשונים אחרי פירוק ברית-המועצות)
25. בלגיה(דירק פרימאוט) – 24 במרץ 1992.
26. איטליה(פרנקו מלרבה) – 31 ביולי 1992.
27. שווייץ(קלוד ניקולייר) – 31 ביולי 1992.
28. קזחסטן(טלגט מוסבייב) – 1 ביולי 1994.
29. אוקראינה(לאוניד קדניוק) – 19 בנובמבר 1997.
30. ספרד(פדרו דוגוי) – 29 באוקטובר 1998.
31. סלובקיה(איבן בלה) – 20 בפברואר 1999. (הסלובקי השני בחלל)
32. דרום-אפריקה(מרק שוטלוורת’) – 25 באפריל 2002.
33. ישראל(אילן רמון) – 16 בינואר 2003.
34. סין(יאנג לווי) – 15 באוקטובר 2003.
35. ברזיל(מרקוס פונטס) – 30 במרץ 2006.
36. איראן(אנושש אנסרי) – 18 בספטמבר 2006. (תיירת חלל, אזרחית אמריקאית בעלת אזרחות איראנית)
37. שבדיה(קריסטר פוגלסנג) – 10 בדצמבר 2006.
38. מלזיה(שייק מוסזפאר שוקר) – 10 באוקטובר 2007.
39. דרום-קוריאה(יי סו ייאון) – 8 באפריל 2008. (הקוראנית הראשונה בחלל)

הראשוניות לעומת האיכותיות

למרות שמירוץ לחלל הסתיים בשנות השישים, הטסטוסטרון ממשיך לחגוג. התחרותיות גורמת להרבה כאבי ראש והוצאות לא מבוטלות מצד כל המעורבים, אך ההישג מקנה יוקרה רבה.

כך למשל, סוריה מתגאה בעובדה שהיא שיגרה אדם לחלל הרבה לפני ישראל (וגם ערב הסעודית), יחד עם זאת מבחן הראשוניות מסתיר את העובדה שמבחינה מעשית לישראל ידע נרחב יותר בתחום החלל.

המחלוקות הגאופוליטיות

אחת המחלוקת היותר מצחיקות היא בין צ’כיה לסלובקיה בנוגע ללאומיות של ולדימיר רמק (הקוסמונאוט הראשון של צ’כוסלובקיה). הנושא בעייתי מאחר והוא בן לאב סלובקי ואם צ’כית. אחרי שצ’כוסלובקיה התפרקה לצ’כיה וסלובקיה, שתי המדינות רצו לייחס לעצמן את ראשוניות בחלל. לבסוף ההישג יוחס לצ’כוסלובקיה באופן ישיר, ולשתי המדינות באופן עקיף.

מקרה הפוך הוא איחוד גרמניה. בעבר מזרח-גרמניה ומערב-גרמניה התחרו ביניהם מאחר והיו אלה שתי ישויות פוליטיות שונות. מזרח-גרמניה שיגרה לחלל את זיגמונד ג’הן (1978), אך בעניי מערב-גרמניה היה אולפ מרבולד האסטרונאוט הראשון (1983) . לאחר איחוד גרמניה הגרמנים ראו בזיגמונד ג’הן כגרמני הראשון בחלל ונוצר חשש כי ההישג של אולפ מרבולד יעלם בדפי ההיסטוריה מאחר והוא היה בסך הכל הגרמני “השני” בחלל. כיום, ההישג של זיגמונד ג’הן מיוחס למזרח-גרמניה ואילו ההישג של אולפ מרבולד למערב וזאת מאחר וגרמניה (המאוחדת) לא הייתה קיימת בתקופה ההיא. פתרון יצירתי בהחלט.

קצת קדימה בציר הזמן אנו מגיעים לפירוק ברית-המועצות (1991), שעל שרידיה הוקמה הפדרציה-הרוסית. מדינה חדשה. חוקים חדשים. ממשל חדש. ורצון ליצור שיאים חדשים. בדומה למקרה של צ’כוסלובקיה נוצר מצב בו קמה מדינה חדשה, אומנם קטנה בהרבה יותר, אך זו עדיין מדינה בעלת יכולות שיגור עצמאיות לחלל. השאלה שהתעוררה היא מי מהרפובליקות לשעבר יכולה לייחס לעצמה את ההישגים בחלל? ההיגיון הפשוט אומר רוסיה היא הממשיכה הטבעית של ברית המועצות, אך לא כולם יסכימו עם קביעה זו. אם צ’כוסלובקיה הוצגה בנפרד מסלובקיה, וגרמניה-המערבית הוצגה בנפרד מגרמניה-המזרחית, אז למה לפדרציה הרוסית לא מגיע מקום משלה? ולכן כאשר שוגרה משימת סויוז TM-14 בשנת 1991, הפכו אלכסנדר קרלי ואלכסנדר ויקטורנו לקוסמונאוטים הראשונים של הפדרציה הרוסית. מוזר, אבל אני בטוח שבראיה ארוכת טווח זה ישקף את השינויים הגיאופוליטיים.

מבולבלים? זה עוד כלום…

מיקומה של איראן ברשימת המדינות ששיגרו אדם לחלל הוא הכי בעייתי. בעוד כל מדינות ברשימה (עד איראן) היו שותפות אקטיביות בשיגור טייסי החלל שלהם, במקרה של איראן המדינה כלל לא לקחה חלק בעניין. אנושש אנסרי היא תיירת חלל ששילמה מכיסה עבור התענוג, והיא בכלל אמריקאית. אז איך זה שהיא נכללת ברשימת המדינות ששלחו אדם לחלל? ככה זה. המוצא האיראנים שלה הקנה לה פופולאריות רבה בקרב בני עמה וכל איראני יגיד שהתואר הזה שייך לאנסרי.

מה צופן העתיד? אני לא יודע, אבל אני כבר מזהה את המחלוקת שעתידה לבוא בין קוריאה הצפונית לדרומית, ובעתיד גם קוריאה המאוחדת. שאלה היפותטית נוספת מה יקרה אם מדינה ששיגרה אדם לחלל תכבוש/תתאחד עם מדינה אחרת ששיגרה אדם לחלל, מי יזכה בראשוניות?