המשקיעים מהמרים על קפיצות דרך בהייטק
לא היו הרבה דברים ששימחו את המשקיעים בעת האחרונה, אך הדבר אינו מונע מהם לחפש את הדבר הגדול הבא.
רבים שמים את יהבם כיום על הננו טכנולוגיה – התהליך של ייצור מכונות זעירות בגודל של אטומים, ואולם חוקרים אומרים כי עד לקיום הבטחה האמיתית של הננוטכנולוגיה יהיה צורך בשנים רבות של עבודה קשה במעבדות.
החשש הוא שאם תהיה כעת התלהבות יתר, העבודה הנעשית כעת עלולה ליפול קורבן לסוג של מחזור בועות והתנפצותן, כפי שקרה בתחומי הטלקום והדוט-קום.
זה נשמע כמו מדע בדיוני, ואולם חוקרים צופים כי יפותחו מחשבים זעירים בגודל של גרגר חול, שיוכלו לתפקד במשך שנים בעוצמה המקבילה לזו של סוללת שעון יד.
אריגים חכמים יוכלו לחוש את מידת החום או את הנוכחות של חומרים רעילים כדי להגן על הלובש. פילטרים ברמה של אטומים יוכלו לשמש להגנה נגד נשק כימי ולניקוי הסביבה.
משקיעים מוסדיים וקרנות הון סיכון הכפילו את ההשקעות שלהם בננוטכנולוגיה במשך השנתיים האחרונות, כאשר 640 מיליון דולרים הושקעו בחברות ננו טכנולוגיה, לדברי ג'ון וולף, מלוקס קפיטל גרופ, הציבור מתלהב מהננוטכנולוגיה כעת, כפי שהם התלהבו מהאינטרנט בראשית שנות התשעים.
האנשים היחידים העושים כסף היום בתחום הננוטכנולוגיה הם מארגני הועידות.
ובדיוק כפי שחברות חדשות הוסיפו את הסיומת דוט-קום לשמם כדי להרוויח מהתלהבות ההשקעות באינטרנט, כך הם מתחילים להוסיף את הקידומת ננו לשמם כדי לרכב על הגל. לדברי וולף, כמה מהחברות הללו, הטוענות לפעילות בתחום הננוטכנולוגיה הם לא יותר מאשר שרלטנים תאבי הייפ ואין להם אפילו מוצרים המתקרבים לקנה המידה הזעיר של ננומטרים. “היחידים שעושים כסף מננוטכנולוגיה כיום הם מארגני הוועידות.” הוא אומר.
יצרני המחשבים מגלים עניין רב בננוטכנולוגיה. טרנזיסטורים קטנים יותר ויותר ומעבדים זההולכים ונהיים מורכבים מאיצים את מחזור המיזעור ומביאים לנו מחשבים חזקים ומהירים יותר. ואולם המדענים חוזים כי המגמה חייבת להפסק משום שטכנולוגית הסיליקון המסורתית תגיע לגבולות הפיסיקליים והכלכליים בשנת 2012.
כריס מורי ביבמ וסטנלי ויליאמס ב-HP מתחרים ביניהם כדי להתגבר על המגבלות הללו תוך שימוש בטכניקות של ננו כדי להמשיך ולמזער את מעגלי המחשבים. יבמ עובדת כעת עם ננו-שפופרות עשויות מפחמן כדי להחליף את טרנסיסטורי הסיליקון, ולדברי ד”ר ויליאמס, פרוייקט משותף ל-HP ול-UCLA, פיתח שבבי זכרון תוך שימוש במתגים מולקולריים. ואולם הבעיה הגדולה ביותר היא הזמן. לתגלית חדשה לוקח 10-15 שנים לפני שהיא מגיעה לשוק, אומר מורי. “זו מהפכה, והיא דורשת תשומת לב” הוא אומר. כל אלה הצופים כי המהפכה תקרה בזמן קצר יותר אינם מייצרים משהו מהפכני באמת, או שאינם מספרים את כל האמת.” הוסיף.
לדברי וויליאמס, ננואטלקרטוניקה נמצאת כיום היכן שהמיקרואלקטרוניקה היתה בשנות השישים של המאה ה-20. כפי שקרה אז, גם היום ההתפתחות המהפכנית תתרחש בעוד עשור או אפילו כמה עשורים. הרבה יותר מאשר כמה ממתלהבי הננוטכנולוגיה חוזים. הוא חושש כי אלו המהמרים כיום על ננוטכנולוגיה בתקווה להחזרים מהירים עשויים להתאכזב או גרוע מכך, לגרום לנסיגה שתפיל איתה גם את המחקרים הבסיסיים הממומנים בידי הממשלות. “אם יותר מדי כסף של קרנות הון סיכון יושקע בחופזה אנשים ישרפו ותחום שלהם יקבל סימן שחור” אומר ויליאמס.
אבל יש קו עדין. “הייפ זה דבר טוב, הוא מאיץ זרימת השקעות” אומר וולף. אלו העובדים בננוטכנולוגיה זקוקים לכסף לצורך המחקרים אך הם אינם יכולים לאמר כמה זמן יקח להם להגיע למהפכת המחשבים. “התחום הזה יספק את פריצת הדרך הגדולה והחשובה של המאה הנוכחית. היא תגרום לשינויים כלכליים אמיתייים” מסכם וולף. השאלה היא רק מתי.
“מלצר, יש חלקיק ננוטק במרק שלי!”
ככל שהננוטכנולוגיה מקבלת סיקור תקשורתי גדול יותר, כך רבים הקולות הטוענים שהיא עלולה, בסופו של דבר, לגרום לנזקים מתמשכים לאדם ולטבע
ויקטוריה גריפית', פייננשל טיימס 25/09/02 15:07
“מה שהבורא יצר בטבע הוא מה שאנו מנסים לייצר באמצעות ננוטכנולוגיה”, אומר דיויד טומנק, פרופ' לפיזיקה באוניברסיטת מישיגן, וחוקר בכיר בתחום. “ננוטכנולוגיה מאפשרת לנו ליצור חומרים שלא התקיימו מעולם בטבע”, מוסיף לארי בוק, מנכ”ל חברת הננוטכנולוגיה Nanosys.
הצהרות גרנדיוזיות שכאלו, הבאות לפאר את הפוטנציאל של הטכנולוגיה החדשה (יחסית) הזו, גורמות לחששות בקרב גורמים המעורבים באיכות הסביבה. בעת שהננוטכנולוגיה – מדע המאפשר לטפל ברכיבים זעירים ברמת המולקולה – שועטת לעבר מסחור, ההתנגדות לתהליך הזה מאיימת להאט את קצב התפתחותו.
מודעה
קבוצה אחת העוסקת בתחומי הגנת הסביבה, ETC – Action Group on Erosion, Technology and Concentration הקנדית, תובעת להשהות כל מחקר הנוגע לננוטכנולוגיה, עד שהשפעתה תיבחן במלואה. “אנחנו – מודאגים לגבי ננו-חלקיקים שיכולים לחדור למי השתיה ולמזון, ומשפופרות ננו (Nano Tubes) שישייטו אל תוך ומחוץ המערכת החיסונית שלנו, ללא ידיעתנו”, מזהיר פט מוני, מנכ”ל הקבוצה. “ישנן הרבה סכנות הכרוכות בשימוש בננוטכנולוגיה”.
ה-Science and Environmental Health Network, קבוצה המאגדת מספר ארגוני מחקר, ביקשה מממשלת ארה”ב להגביר את המימון שיוקדש לבחינת השפעתה השלילית, לכאורה, של הננוטכנולוגיה.
אמרות שכאלו גורמות לכל העוסקים בתחום להיות מודאגים. בזוכרם את ההשפעה הגדולה שהיתה להתנגדות הרבה לביוטכנולוגיה הקשורה לגידולים חקלאיים ולריפוי גנטי, רבים בתעשייה מציעים לנקוט פעולות מגננה בטרם יהפוך גל ההתנגדות הזה למשמעותי יותר. ריצ'רד סיגל, חלוץ בתחום הננוטכנולוגיה, המשמש כראש מרכז רנסילר לננוטכנולוגיה, טס לוועידה בשבדיה בשנה שעברה בכדי לדון עם פעילים “ירוקים” בנושא. “התקשורת בין שני הצדדים היא הכרחית”, הוא טוען.
צ'ארלס ליבר, פרופ' באוניברסיטת הארוורד, ואחד החוקרים המובילים בננו-אלקטרוניקה, טוען שבאמצעות דיאלוג בין התעשייה לציבור בשלב מוקדם, תומכי הננוטכנולוגיה יכולים להסיט את האסון המתגבש של יחסי ציבור, שפגע בתחומי מחקר אחרים בעבר. “אנחנו חייבים להיות פעילים בחינוך האנשים אודות הננוטכנולוגיה”, הוא מסביר, “למרות שקשה מאוד להתווכח עם מישהו פנאטי, משני צדדי המתרס”.
הבעיה עם גיבוש “תגובה הולמת” לטענות שמועלות כנגד התעשייה הזו היא שהטענות עצמן עדיין לא מגובשות. רק מעט מאוד אנשים ממש מבינים את הטכנולוגיה שבתחום. שדה המחקר ענקי, והיישומים שלו רבים.
השימוש בננו-חלקיקים הפך לנפוץ בשנים האחרונות. ננו-חומרים – תרכובות בגודל של מולקולות בודדות שנוצרו על-ידי מדענים – משולבים, למשל בקרם שיזוף, במטרה לחסום את קרני השמש האולטרהסגולות, אך מאפשרים לקרניים אחרות לחדור דרכם. תרכובות אלו מוסיפות בהירות לצבעים וחוזק לציפויים. קונצרן מיצובישי היפאני חשף לאחרונה תוכניות לפיתוח ננו-חלקיקים מפחמן, לשימוש במגוון מוצרים, מטרנזיסטורים ועד לקוסמטיקה. Kraft Foods בוחן ננו-חלקיקים כחלק מהניסיון להאריך את חיי המדף של מוצריו ולשפר את טעמם.
אולם ננו-חלקיקים הם רק יישומים מוקדמים של התחום. בשלב הבא נצפה באימוץ הננוטכנולוגיה בתחומים של Drug Delivery, אלקטרוניקה ברמה גבוהה וייצור אנרגיה – משהו שהמוסד הלאומי האמריקני טוען שניתן לבצע בתוך שלוש השנים הבאות. יבמ ו-HP מפתחות רכיבים אלקטרוניים המבוססים על הננוטכנולוגיה. באמצעות פיתוח מולקולות שניתן לצרף האחת לשניה כמו פאזל, החוקרים מתכוונים ליצור מחשבים שבונים את עצמם. “אתה תצטרך רק לנענע את התמיסה, והמולקולות ידעו בעצמן לאן ללכת בכדי ליצור את החיווטים”, אומר פרופ' טומנק.
רכיבים “חכמים” עשויים לשמש גם כאמצעי להעברת תרופות למקומם המיועד בגוף האדם, כיוון שמולקולות ביולוגיות עושות שימוש באותה שיטה של פאזל בכדי ליצור קישורים ביניהם, במטרה ליצור תגובה כימית.
אולי מכיוון שהאפשרויות בתחום הזה נרחבות כל כך, קיימת הסכמה מעטה לגבי התחום המדויק שבו טמון עתידה של הננוטכנולוגיה. ב-1986 תיאר אריק דרקסלר בספרו את הסכנה שבהצמחת “חומר אפור” (Grey Goo) – תהליך שבו רובוטים ננוטכנולוגיים, שתוכנתו במטרה לשכפל את עצמם תוך שימוש בכל חומר המתאים למטרה זו, משתלטים על כדור הארץ ומוחקים את האנושות.
לפני שנתיים חידש ביל ג'וי, ממייסדי חברת סאן והמדען הראשי שלה, את התיאוריה ה”אסונית” הזו, ותיאר את הננו-רובטים הללו חודרים לגוף האדם, במטרה לרפא מחלות, אך לאחר כניסתם הם “משתגעים” וגורמים לצרות. רוב החוקרים מתייחסים לתסריטי האימה הללו כקרובים יותר למדע הבדיוני מאשר למציאות. אולם כמעט כולם מאמינים שהננוטכנולוגיה מביאה עימה סיכונים. יש לה את היכולת לשנות את דרך פעולתם של התאים – ומכאן מגיע גם מקור כוחה כמטפלת במחלות. אך עובדה זו מגלמת בתוכה את ההבנה שלננוטכנולוגיה יש יכולת להשפיע על בריאותנו, גם לרעה.
רעלנים “מוכרים” יותר הם גם תסריט שלא ניתן להתעלם ממנו, בדומה לכל תהליך המערב חומרים כימיים. חלק מהננו-חלקיקים ידועים כרעילים. גאליום ארסנייד, לדוגמא, מכיל ארסן. פרופ' ליבר מאמין שהשימוש ברכיבים בגודלי ננו בקוסמטיקה צריך להיות מפוקח ברמה גבוהה יותר. אוניברסיטת רייס הקימה צוות מחקר במטרה לבדוק האם כמויות רעילות של ננו-חלקיקים עשויות להצטבר בגוף האדם ובסביבה. חלק מהחששות אודות ננוטכנולוגיה כבר הוכחו כחסרות בסיס. למשל: כיוון שמבניהם של חלק מהחלקיקים נראים כמבנהו של אסבסט, המקאברים טענו שיש בכך לרמז על רעילותם הפוטנציאלית. אולם מחקרים שביצעה לאחרונה סוכנות החלל האמריקנית על עכברים וחולדות קבעו שחלקיקים אלו אינם מזיקים, קרוב לוודאי.
