סיקור מקיף

חברת AVBA תחשוף בתערוכת "ננו-ישראל 2014" מדפסת ננומטרית תלת מימדית

ננוסקרייב, מפתחת המדפסת נוסדה ב-2007 בחממה המדעית Karlsruhe Institute of Technology שבגרמניה על ידי מדענים מתחום הננו-פוטוניקה לאחר מחקר של כעשר שנים

מדפסת תלת ממדית של חברת ננוסקרייב. צילום יח"צ
מדפסת תלת ממדית של חברת ננוסקרייב. צילום יח"צ

חברת AVBA, נציגתה הבלעדית של ננוסקרייב בישראל, תחשוף לראשונה במסגרת כנס "ננו-ישראל 2014" והתערוכה הנלווית אליו, מדפסת ננו תלת ממדית המבוססת על עיקרון כתיבה בפוטו-רסיסט (חומר רגיש לחשיפה לאור) על ידי קרן לייזר מדויקת. המדפסת מסוגלת "לכתוב" מבנים תלת מימדים ברזולוציות גבוהות. שימושים במדפסת ניתן לראות כיום במחקרים בתחום המיקרו אופטיקה, פוטוניקה, חקר חומרים, רפואה ובמגוון תחומים במדעי החיים.

המדפסת מאפשרת להדפיס מבנים תלת ממדיים זעירים, בעלי עובי קו של מספר ננומטרים (לשם ייחוס, עובי ממוצע של שערת אדם הוא כ- 80,000 ננומטר). ה'כתיבה' נעשית על עקרון פיזיקאלי של חשיפת חומר רגיש לאור (עקרון הדומה לצילום באמצעות פילם). בשונה ממצלמה, החשיפה נעשית במקרה זה באמצעות קרן לייזר דקה המכוונת בדיוק רב על גבי המצע וגורמת לו לשנות את מבנהו המולקולארי. באמצעות תהליך פשוט של הסרת שאריות החומר שלא עבר חשיפה נשארים עם מבנה זעיר בהתאם לתוכנית סריקת הקרן. הפיתוח מאפשר לבצע מה שהיה מוגדר עד כה מדע בדיוני, כגון הדפסת רובוטים ננומטרים, המסוגלים לנוע בגוף האדם ולהוביל תרופות לאזורים בעיתיים, או לחקור תופעות פיזיקאליות בדיוק שהיה עד כה כמעט בלתי אפשרי.

מכשול המזעור מהווה מגבלה מוכרת ברוב תחומי המדע ועד כה נדרשו תהליכים מסובכים כדי לעקוף הגבלה טכנולוגית זו שדרשו שעות עבודה רבות של פיתוח וניסוי. המדפסת החדשה מהווה מאיץ טכנולוגי חשוב שאת השפעתה ניתן יהיה לראות בכמעט בכל תחום.

ננוסקרייב נוסדה ב-2007 בחממה המדעית Karlsruhe Institute of Technology שבגרמניה על ידי מדענים מתחום הננו-פוטוניקה לאחר מחקר של כעשר שנים. כיום משמשות המדפסות הננומטריות בעשרות מרכזי מחקר ברחבי העולם. באחרונה זכתה החברה בפרס החדשנות היוקרתי Prism award 2014.

המערכת הראשונה של מדפסת התלת-מימד בישראל הותקנה לא מכבר באוניברסיטה העברית במרכז ברוידא לחדשנות בהנדסה ומדעי המחשב.

אתר כנס ננו ישראל

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. לערן (שכנראה כבר לא יקרא את זה),
    קודם כל המחשבה שלך מאוד מקורית ומרעננת. היה מעניין לחשוב עליה מעט, אז ברשותך אוסיף קצת פרספקטיבה על הקשיים הכרוכים ביישום הרעיון שלך.
    ראשית, אתה צריך למצוא חומר שפשוט נמצא במקום מרוחק ושישנה את תכונותיו בחשיפה לאור. החומרים שמשתמשים בהם כאן הם חומרים מורכבים. יותר ספציפית – חומרים אורגניים. החומר כאן גם נשמר במצב בו הוא לא חשוף לאור (כי אחרת לא ניתן לשלוט בשינוי בעזרת האור). אז אתה צריך שהחומר יהיה רגיש לאור באורך גל מסוים, אבל לא חשוף אליו באופן טבעי.
    עכשיו לגבי האור. אור מתפזר. גם קרן לייזר ממוקדת יכולה להפוך לכתם גדול די מהר. גודל הכתם הוא הרזולוציה שלך. נוסף על כך צפיפות האנרגיה קטנה ככל שהכתם גדל. אתה עדיין יכול לבנות את המבנה הכי גדול ביקום, אבל תצטרך אנרגיה התחלתית עצומה.
    לשאלת הזזת חומר ע״י אור – תלוי בחומר, אבל אפשרי איכשהו אם החומר הוא דיפול למשל, רק שמעט.
    בקיצור, שיהיה לנו בהצלחה!
    אולי עוד 100 מליון שנה יהיו פרוסות בגלקסיה עדשות ענק ממקדות קרניים שיבנו בתים על כוכבים אחרים כהכנה לבואנו (:

  2. היי,
    אני כותב כאן לראשונה, אני לא מהתחום אבל אשמח לתגובה 🙂
    האם אפשרי רעיונית להדפיס מוצר ע"י קרן אור ולחבר חומר מרחוק?
    האם אפשר לדחוף ננו חומר על ידי גלי אור?
    הרעיון הוא ליצור מצב בו אני מדפיס ננו-מצלמה במערכת שמש אחרת וזה יאפשר לנו לחקור את אותה מערכת שמש מרחוק ע"י ננו-מצלמות ולוויינים.

    כמובן שאפשר לקדם את הרעיון למיליון דברים אחרים ואבל זה הרעיון בגדול.
    הזוי אני יודע…אבל האם מדעית זה אפשרי?
    תודה

  3. זה מתאים לתעשיית הסמיקונדקטור? כי אפילו הן לא הגיעו לליטוגרפיה ברמה של מספר ננומטרים בודדים… TOO GOOD TO BE TRUE

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן