סיקור מקיף

טבעת מיסתורית בחלל

פתרון אפשרי לתעלומת התפוצצויות הגמא

תעלומה אפופת מיסתורין – מקורו והתנהגותו של גל-הדף שנוצר במעמקי החלל בעקבות הבזק של קרינת-גאמא – פוענחה בימים אלה לראשונה, בידי צוות אסטרונומים בין-לאומי.

את החלק התיאורטי לתופעה המדהימה סיפק פרופ' אבי לייב הישראלי, כיום במרכז לאסטרופיסיקה של אוניברסיטת הרווארד בארה"ב. ישראלי נוסף השותף לנושא הזה הוא פרופ' אלי וקסמן ממכון ויצמן. האסטרונומים עקבו מאז מארס השנה אחר זהרורים (afterglow) של אחד מהבזקי קרינת גאמא, המתרחשים בחלל. אלה הם הבזקי אור טעוני-אנרגיה, הנראים לפחות פעם אחת ביום, עמוק-עמוק במעמקי היקום.

גל ההדף של ההתפוצצות המובילה להבזק, מופיע בשמיים בצורה טבעתית יחודית. היא תוארה בידי החוקרים כ"טבעת של אור, הדומה במימדיה לטבעת נשואין – כפי שהיא נראית בערך 3 מיליון ק"מ מכדור הארץ, או גודלה שווה לגודל האות Oהמודפסת על גבי דף נייר, אילו אפשר היה לצפות בה מהירח"…

מקורה של התפוצצות איננו ברור. ידוע כי מדובר בהתפוצצות אדירת-מימדים שמתרחשת אחת ליום באחת הגלקסיות שבקצה היקום. הטבעת הנובעת מההתפוצצות, היא קטנה וניתן להבחין בה רק בזכות התופעה המכונה "מיקרו-עידוש כבידתי" ( =microlensing מיקרו-עידוש; מהמלה עדשה).

העידוש מתרחש כאשר אור ממקור מאד-מאד מרוחק – במקרה זה גל ההדף של ההתפוצצות – מוגבר בגלל כח הכבידה, הגרביטציה, אותו יוצר גוף כלשהו בחלל, לאורך קו הראייה של מקור האור. הגוף הזה ממלא את אותו התפקיד שעדשה רגילה ממלאת בטלסקופ. אלברט איינשטיין בתיאוריית היחסות הכללית שלו, צפה את דבר קיומה של תופעת המיקרו-עידוש
כבידתי ביקום.

פרופ' לייב סבור כי כוכב שהמאסה שלו כמחצית המאסה של השמש, הוא זה שמבצע את תופעת העידוש המיסתורית. פרופ' וקסמן עומד מאחורי המודל בדבר המיבנה הטבעתי של המקור המתפשט במהירות גבוהה מאד, הנראית כביכול אפילו גדולה ממהירות האור. התפרצות של קרינת הגאמא, התפוצצות כה חזקה וגדולה, מייצרת גלי-הדף שנעים בחלל במהירות קרובה למהירות האור ולתוך סביבה גזית, הזוהרת בקרני x(רנטגן), באורכי-גל אופטיים ו-רדיו. הטבעת הנעה במהירות bראית קטנה בגלל המרחק שבין כדור הארץ אליה.

עד כה, בגלל מימדי הטבעת, לא ניתן היה להבחין בה בטלסקופים רגילים על מנת לאשר את ההערכות הקודמות לגביה. הטלסקופים הקרקעיים לא מדוייקים דיים, עקב מערבולות באטמוספירה. השימוש בטלסקופ החלל "האבל" לא סיפק חדות (רזולוציה) טובה במיוחד – מאחר שגל ההדף של הקרינה הוא עדיין קטן פי מאה אלף מהחדות המירבית בת 0.1 שניית-זוית של "האבל".

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן