סיקור מקיף

אור חדש על האפשרות לחיים על מאדים

קיוריוסיטי גילה גושי טיט באיזור במאדים המכונה "מפרץ הסכין הצהובה" (Yellowknife Bay ) בתוך מכתש גייל שיכלו להיווצר רק בתקופה רטובה יותר

תצלום עצמי של קיוריוסיטי. צילום: נאס"א
תצלום עצמי של קיוריוסיטי. צילום: נאס"א

האנושות סקרנית באופיה, בפרט אודות ההיבטים של חיים על כוכבי לכת אחרים וכתוצאה מכך שאלת השאלות האם אנו לבדנו או לא? הרכב המכונה "קיוריוסיטי", סוקר את פני השטח של מאדים בחיפוש אחר מקום שבו יכולים להתקיים חיים, או לפחות יכלו להתקיים בעבר. שני חוקרים מאוניברסיטת סטוני ברוק, פרופ' סקוט מקלינן וג'ואל הורוביץ, פרסמו את הממצאים המעניינים שלהם בלא פחות מ-6 מחקרים שונים שהתפרסמו בגרסה המקוונת של כתב העת סיינס ב-9 בדצמבר.

"קבענו כי הסלעים שמרו את התכונות שלהם בסביבה הגיאולוגית הקדומה, שאיפשרו חיים ברמה החיידקית" אמר מקלינן, שנבחר כמדען שותף בפרויקט המעבדה המדעית המאדימית שהנציג שלה על אדמת מאדים הוא הרובוט קיוריוסיטי. ואילו הורוביץ מוסיף: "קיוריוסיטי ביצע את עבודתו באיזור במאדים המכונה "מפרץ הסכין הצהובה" (Yellowknife Bay ) בתוך מכתש גייל. קיוריוסיטי הצליח לאפיין באופן מלא את סביבתו במובנים של יחסי הגומלין בין הגיאולוגיה לגיאוכימיה.

התובנה הזו חיונית להבנת הנסיבות בהן מאדים יכול היה תיאורטית לתמוך בחיים. המודלים העיקריים של ההיסטוריה של מאדים מראים שבכוכב הלכת היו מספיק מים טריים כדי לייצר מינרלים שמקורם בטיט – וייתכן גם שיכלו לתמוך בחיים לפני למעלה מ-4 מיליארד שנה, אך הוא חווה תופעת יובש ששינתה את התנאים ליותר חומציים ומלוחים. שאלת מפתח אודות מינרלי הטיט במפרץ הסכין הצהובה היא האם הם נוצרו בשלב מוקדם של ההיסטוריה המאדימית – בתוך המכתש עצמו או מאוחר יותר והחומרים הללו נסחפו בידי המים שזרמו ושקעו?

פרופ' מקלינן ואנשי צוותו קבעו שהיסודות הכימיים בסלעים מעידים על כך שהחלקיקים הוסעו בידי נהרות למפרץ הסכין הצהובה מבלי לחוות שינויים כימיים עד תקופה מסוימת לאחר שהם שקעו. אם האירועים שהפכו חלק מהמינרלים הוולקניים לטיט באיזור המקורי שבו נוצרו החלקיקים הללו, היו מצפים למצוא מיעוט של חומרים מסיסים במים – בפרט סידן ונתרן. העדויות מראות כי הדבר לא התרחש וכי פעילות גיאוכימית רבה התרחשה מאוחר בהיסטוריה של הסלעים שנמצאו באתר.

המקום שבו נוצר הטיט היה ככל הנראה קרקעית עתיקה של אגם, שהכיל מים שהיו לא חומציים מדי וגם לא מלוחים מדי והיה להם ההרכב הנכון של יסודות שיכלו להפוך למקור אנרגיה לחיים. מקור האנרגיה היה אולי דומה לאלו ששימשו חיידקים אוכלי סלעים פרימיטיביים על כדור הארץ – תערובת של גופרית וברזל שמאפשרת העברה של אלקטרונים, בדומה לסוללות פשוטות.

"הממצאים ממחישים את העובדה שהסביבה הגיאוכימית של מאדים המוקדם היתה טובה לחיים" אמר מקלינן. "היא מצדיקה מחקר נוסף כדי לקבוע האם חיים באמת נמצאים על מאדים. גיל הסלעים צעיר במעט ממה שחשבו עד כה שניתן היה לתמוך בסביבות כאלה. משמעות הדבר היא שהתפיסה הנוכחית אודות האבולוציה של תנאי השטח על מאדים נדרשת לפרשנות חדשה."

קיוריוסיטי נחת במכתש גייל במאדים ב-5 באוגוסט 2012 למשימה עיקרית בת שנתיים. ארבעת המשימות העיקריות שייבחנו הן: הפוטנציאל הביולוגי, האפיון הגיאולוגי של איזור הנחיתה, חקר התהליכים הפלנטריים הרלוונטיים ליכולת חיים בעבר לרבות התפקיד של המים, ותיאור הקרינה על פני השטח.

תיעוד האקלים והגיאולוגיה של מאדים שמור בסלעים ובתצורות קרקעיות, המבנה, וההרכב הכימי. הדגימות שנשלפו אמצעות מחפרים מהקרקע, עברו אנליזה של הגיאולוגיה והקרינה סביב אירוע היווצרותם. המכשירים שבתוך הרכב בוחנים את הדוגמאות הללו בנסיון לאתר את אבני הבניין הכימיים של החיים – בפרט תצורות שונות של פחמן, ולהעריך האם הסביבה המאדימית איפשרה חיים בעבר.

הורוביץ שמח על המצב המרשים של שימור הסלעים הללו למרות גילם העתיק. "למצוא סלעי משקע עתיקים הוא דבר קשה מאוד על כדור הארץ" אמר. "ואולם סלעים כאלה נראים שכיחים על מאדים והופכים אותו למטרה מצויינת להבנת ההיסטוריה המוקדמת של כוכבי לכת מכוסי מים במערכת השמש שלנו ומעבר לה."

קיוריוסיטי כבר התרחק יותר מ-8 קילומטרים ממפרץ הסכין הצהובה והוא נע לעבר בסיסו של הר שארפ במרכזו של מכתש גייל, שהיה המטרה העיקרית של המשימה. "הוא צפוי להגיע לשם בשלב כלשהו ב-2014, כאשר יחל בחלק הראשוני של המשימה לשמה הוא נשלח. גובהו של ההר הזה כ-5 קילומטרים והוא מורכב משכבות רבות של סלעים" הוסיף הורוביץ.

להודעה של החוקרים באתר אוניברסיטת סטוני ברוק

6 תגובות

  1. יכול להיות שהתקופה "המיימית"היא מיזמנים של פעילות וולקנית מוגברת ,שבה נוצרה "אטמוספרה"זמנית .שבזמן רגיל לא קיימת במאדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן