סיקור מקיף

כיצד יהיה לחיות על הירח, ומה ההשפעה על בריאות האסטרונאוטים?

ארה"ב מתכננת לחזור לירח ולהקים שם את הבסיס הראשון, שישמש כנקודת מעבר בדרך למסע מאויש למאדים. נשאלת השאלה כיצד תשפענה העבודה והמחייה על הירח על מצבם הנפשי והמנטלי של האסטרונאוטים

ארה"ב מתכננת לחזור לירח ולהקים שם את הבסיס הראשון, שישמש כנקודת מעבר בדרך למסע מאויש למאדים. נשאלת השאלה כיצד תשפענה העבודה והמחייה על הירח על מצבם הנפשי והמנטלי של האסטרונאוטים.

דבריו של ניל ארמסטרונג מהירח לקהל של מיליארד איש ב-21 ביולי 1969: "יש למקום יופי שומם של עצמו. יש הרבה דמיון ל-High Desert בארה"ב."

ההבדל הגדול נעוץ בעובדה שהיי דזרט הוא בסך הכול במרחק נהיגה מפרוורי קליפורניה, בעוד שביקור בירח הוא במרחק של שלושה ימים של טלטולים בריק במהירות של 11 ק"מ לשנייה.

לנאס"א כנראה לא תהיה בעיה למצוא מתנדבים לאייש את הבסיס ארוך הטווח על הירח, שעל הקמתו הודיע נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש. למה בדיוק הם מכניסים את עצמם?

תריסר אסטרונאוטים צעדו על הירח בין השנים 1969-1972. החוויה הזאת שינתה את חייהם, לעיתים באופן דרמטי. באז אלדרין נאבק באלכוהוליזם, בעוד שאדגר מיטשל מאפולו 14 הפך לחוקר תופעות על-טבעיות. בעקבות אפולו 15, ג'יימס אירווין המנוח הפך לקתולי אדוק ופנה להר אררט במטרה לחפש את תיבת נוח.

ההגעה לירח אינה קשה כמו מסע של שישה חודשים למאדים, אך בכל זאת גובה דרישות גבוהות ממכונות ואנשים. המחסור בהתלהבות פוליטית היה הסיבה העיקרית להפסקת הנחיתות על הירח לאחר דצמבר 1972. כמו כן הבינו מתכנני הטיסות כי כל טיסה נוספת מהווה סיכון – עדיף לסיים עם טעם טוב מאשר להמשיך להתגרות בגורל.

בנסיעה לירח האסטרונאוטים עוזבים את הגנת השדה המגנטי של כדור הארץ. אסטרונאוטים על סיפון תחנת החלל הבינלאומית נשארים במסלול מספיק נמוך כדי לא לאבד את ההגנה הזו, אך ההתרחקות מכדור הארץ חושפת את האסטרונאוטים לקרינה קוסמית ומדי פעם ללהבות שמש. האסטרונאוטים באפולו חוו מספר רב של הבזקים צבעוניים. ההבזקים האלה זכו לכינוי "רוחות" (ghosts), והם נגרמים על ידי חלקיקים טעונים, שפוגשים בעצבי הראייה.

אסטרונאוטים על פני הירח פגיעים באותה מידה. בכל משימת אפולו רשת מצפים בדקה את השמש וחיפשה אחר סימנים לפעילות בלתי רגילה, אולם אם להבת שמש הופיעה לאחר השיגור, לאסטרונאוטים לא הייתה כל הגנה.

במהלך אוגוסט 1972 להבת שמש חזקה במיוחד התפרצה. אילו היה אסטרונאוט חשוף אליה היה מת תוך שעות מספר. כל בסיס ירחי, אפוא, יהיה חייב לכלול מקלט הגנה מקרינה מתחת לפני השטח.

אל לכם לחשוב כי בניית המקלט תהיה משימה קלה. קשה לחפור באדמת הירח הדחוסה יותר מ-15 ס"מ. כמו כן, ברגע שאבק הירח מתפזר, הוא מגיע לכל מקום.

"אחת מהעובדות המגבילות ביותר בחקר הירח היא האבק והנטייה שלו להידבק לכל חומר," נזכר יוג'ין קרנן לאחר אפולו 17. "דברים פשוטים כגון הבריחים השונים על הרובר התחילו לא רק לתפקד באופן לקוי אלא ממש לא לתפקד כלל."

חליפות החלל מתבלות במהירות: חברו לצוות של קרנן הריסון שמידט שרט את מגן השמש שלו עד שהפך לבלתי שמיש בעודו מנסה לנקות את האבק ממנו. כמו כן הוא נתגלה כאלרגי לאבק הירח.

כל הראיות מצביעות ששהות ממושכת בכבידה קטנה פי שישה היא למעשה בריאה יותר מאפס הכבידה, שאסטרונאוטים בתחנת החלל סובלים. סביבת אפס הכבידה מובילה לדלדול עצמות וניוון שרירים.

הסביבה הירחית תובענית מבחינות אחרות. פני השטח הסלעיים של הירח מביאים עמם נחיתות מורטות עצבים, וחלליות שסובבות את הירח נמשכות מחוץ למסלולן על ידי השפעת "מסקונים" – אזורים צפופים יותר של קרום הירח.

הצעה אחת, שמטרתה להקל את פעולות החלליות, היא יסוד רשת לוויני GPS ירחיים, שיאפשרו אוטומציה יעילה של הניווט והנחיתות.

רשת כזאת תתברר כשימושית, שכן אסטרונאוטים יוכלו לחקור אזורים שונים מאוד מאזורי המשווה, שנחקרו בפעמים הקודמות, בכללם אזורים מוצלים תמידית במכתשים בקטבים. זה כמובן בתנאי שפעילות בקור קיצוני כזה היא ברת ביצוע.

אם לא ניתן להגיע לאזורים האלה מפאת הקור, רובוטים יכנסו לתמונה. מפת דרכים, שהוכנה על ידי הקבוצה הבינלאומית לחקר החלל, העלתה הצעה לפיה "כפר רובוטי" של רוברים מתקדמים, שימתינו לנחיתת האסטרונאוטים.

תחושת הבדידות, שהשהייה הארוכה על בסיס בירח תעורר, תהווה מכשול פסיכולוגי, אך באופן כללי ניתן להשוות את המשימה לשירות בבסיס באנטארטיקה או בצוללת גרעינית. ההבדל המשמעותי הוא שבכל פעם שתישא עיניך מעלה תראה את הבית ותיזכר עד כמה הוא רחוק.

"הרמתי את אגודלי ועצמתי עין אחת. אגודלי הסתירה את כדור הארץ," דיווח ארמסטרונג לאחר הנחיתה. "לא הרגשתי כענק, חשתי זעיר מאוד."

בין היתרונות של הקמת בסיס על הירח ניתן להגיד שהקמתו תהיה זולה יותר מאשר תחזוק תחנת החלל הבינלאומית. כל דבר במסלול סביב כדור הארץ זקוק לטילים יקרים שימקמו אותו שם, אך לירח יש כבר מלאי של חומרי גלם.

חוקרים במרכז יוסטון ג'ונסטון לחלל הפכו חומר ירחי מדומה לבטון וזכוכית. כמו כן אין צורך לדאוג שמא יאזל מלאי האוויר: האבק הירחי מורכב מ-40% חמצן.

יותר מהכול, אם אי פעם נעשה מיומנים במחייה על הירח, נוכל לחיות על גופים פלנטריים אחרים ברחבי מערכת השמש, החל בכוכב חמה וכלה בפלוטו.

לידיעה בבי.בי.סי

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן