יקום של אשליות

בפלנטריום של ניו יורק מוצגת ההתקדמות המדעית כמעבר מאשליה לאשליה, לפחות בכל הקשור לאסטרונומיה

מאת לינדה שיינר, תרגום אבי בליזובסקי מתוך AIR AND SPACE MAGAZINE, דצמבר 1993

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/moonillusion.html

“דמיינו אל עצמכם יושבים על חוף בצל התמרים”, אומר אסטרונום המוזיאון הלאומי לתעופה וחלל בוושינגטון ג'ף צ'סטר: “בידך אתה אוחז כוס של אחד המשקאות המשכרים הכתומים, עם מטריית נייר בולטת למעלה. מאוחר יותר, כאשר הירח ממעל, הוא נראה קטן בהרבה. אבל אין לזה שום קשר עם מספר המשקאות ששתית”, הוא אומר. “זהו תעלול של המוח”.

אשליית הירח – התופעה לפיה הירח נראה גדול כשהוא קרוב לאופק, הוא אחד מתעתועי השמים המוצגים במופע של פלנטריום אלברט איינשטיין במוזיאון, תחת הכותרת “עולם של אשליות.” המופע יאפשר למבקרים לראות את האמת. “נוכל לראות שהגודל הנראה גדול למעשה בכשתי שניות קשת כאשר הירח במרכז השמים לעומת הגודל הנראה שלו באופק” אומר צ'סטר. במהלך סיבוב כדור הארץ, כאשר השירח נראה כמטפס בשנים, יתקרב הצופה למעשה אליו. אסטרונומים שמדדו את גודלו הנראה של הירח בטלסקופ ובמיקרומטר, מצאו שהוא גדול בכמה מיקרונים בזנית לעומת האופק.

הרעיון מאחורי התצוגה, הוא ש”כמעט כל מה שאנחנו רואים בשמים לא נראה כפי שהוא באמת.”, מבהיר מנהל הפלנטריום ג'ים שארפ. כל זריחה, למשל, היא אשליה, זו תנועת הארץ ולא השמש כפי שנראה לנו. כמו גם האשליה שבלילה בהיר הכוכבים מהבהבים. המופע מכסה גם תצפיות של אשליות לא מוכרות ולא מובנות כמו עדשות כבידה – תופעה שנתגלתה לא מכבר לפיה גוף כבד מסיט אור הבא מכוכבים הנמצאים מאחוריו. זה עלול לגרום לדברים מבלבלים כמו לבצוע גלקסיה לשניים ולהראות כאילו יש שתי גלקסיות במקום שלמעשה נמצאת רק אחת.

בנוסף לאשליות האופטיות יש גם אשליות תפיסתיות. המופע מדגים גם אשליות אינטלקטואליות וקונסטפואליות. יש גם הדגמה שתפיג את האמונה הותיקה שלכל דבר ביקום יש סדר ושהכאוס המתגלה לעיתים מקורו רק בכשלון המוח האנושי להבין את הסדר שבאמת ישנו שם.

התפיסה של היקום המסודר הועלתה על ידי האסטרונומים בבבל העתיקה שגילו כי אם הם עוקבים ורושמים את מיקום כוכבי הלכת, הם יכולים לחזות את מיקומם בעתיד באופן מתמטי. ההנחה נותרה שרירה עד למאה הזאת (העשרים, עבור כותבי המאמר המקורי). “אנו יודעים שאפשר לחזות את מסלולי כוכבי הלכת למשך כמה אלפי שנים, אך לא למיליארדי שנים” אומר שארפ.

כל ההסטוריה של הגילויים האסטרונומים מוצגת כמעבר מאשליה אחת למשניה. שארפ משווה את האסטרונומים לילדים במופע קסמים: “כל פעם שהילדים חשבו שהם גילו את הטריק, לקוסם תהיה אשליה אחרת שתסנוור אותם.”

ניפצה הזמני של אשליית הירח