סיקור מקיף

אמא, קני לי לווייתן

האם אפשר להציל את הלווייתנים מהכחדה בכך שנקצה תג מחיר לחייהם? חוקרים מבית הספר לניהול ולמדעי הסביבה מציעים פתרון מפתיע ומעניין ששווה לחשוב עליו

לווייתן מצוי (בסכנת הכחדה) שניצוד באיסלנד. מקור - גרינפיס
לווייתן מצוי (בסכנת הכחדה) שניצוד באיסלנד. מקור - גרינפיס

דני וסה | גליליאו
בכל שנה מוציאים ארגונים שונים כדוגמת גרינפיס, Sea Shepherd וה-WWF (קרן חיי הבר העולמית), כ-25 מיליון דולר במאמצי מחאה וקידום מודעוּת כנגד ציד לווייתנים. למרות מאמציהם לקדם את תוקפו של האיסור הבינלאומי משנות ה-80 של המאה הקודמת על ציד מסחרי, בכל שנה מספר הלווייתנים הניצודים גדל – וכיום הוא עומד על כ-2,000 בשנה.

בהיעדר אכיפה הולמת לאיסור הציד, אוכלוסיות לווייתנים רבות הידלדלו לכדי מצב של סכנה קיומית וישנו כורח מיידי למניעת ההשלכות ההרסניות של הסרתם מראש שרשרת המזון העולמית.
גישה מפתיעה ולא שגרתית

במאמר שהתפרסם לאחרונה בשבועון המדע Nature, מציעה קבוצת חוקרים מבית הספר ברן (Bren) לניהול ומדעי הסביבה באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה, גישה מפתיעה להפסקת הקטל: "אנו מציעים פתרון חלופי לקיפאון במאמצי ההצלה: כינון מכסות סחירות, שיהוו שוק עולמי בר-קיימא מבחינה כלכלית, סביבתית וחברתית, הן עבור הציידים והן עבור הלווייתנים. כיוון שגם פעילי סביבה ישתתפו במכרזים על המכסות, הציידים יוכלו להרוויח גם בלי לצוד את בעלי החיים בפועל."

הצעת המחברים אינה משוללת היגיון אם בוחנים את המספרים מקרוב: סך ההכנסות השנתיות מציד לווייתנים עומד על כ-30 מיליון דולר, לא הרבה יותר מההשקעה בפעולות המחאה מצד הארגונים הירוקים. הפן המוסרי של היוזמה, לעומת זאת, מעורר פולמוס לגבי השלכותיו של כינון שוק ציד, סביב עצם מתן ההכשר למעשה הקטל. בנוסף, יטענו המהדרין שבמתנגדי הציד כי למין ביולוגי יש זכות להגנה ללא קשר לערכו המסחרי. ברמה הרעיונית מסכימים החוקרים עם עמדה זו, אך טוענים מנגד כי לאור המשך הציד חרף האיסור הגורף על כך – קביעת ערך כלכלי לחיי לוויתן יכולה להיות הנתיב להצלחת פעולות ההתנגדות.

את השלכתה של גישת השוק על הגנת הסביבה מבססים מחברי המאמר על יוזמות דומות שהצליחו לייצר שינוי אקולוגי מהותי. השווקים שהוקמו לסחר במזהמי אוויר כמו גפרית דו-חמצנית ותחמוצות חנקן למשל, הפחיתו את הפליטות שלהם יותר, ובעלות נמוכה יותר, מההתקנות המסורתיות שהונהגו למטרה זו בארצות-הברית. בדומה, אזורי דיג שנוהלו עם מכסות סחירות, כשכמויות בנות-קיימא של דגה חולקו ונסחרו בין דייגים בעלי רישיון אפשרו לדיג להימשך ומנעו את התמוטטות הדגה בהם.

למרות שהרעיון מפליא בפשטותו, מודים החוקרים כי ישנם אתגרים רבים להצלחת מודל ההצלה שהציעו, כגון קביעת גובהן של המכסות באופן בר-קיימא ואופן הקצאתן הבינלאומי. גם ניטור הסחר בשוק כזה הוא אתגר לכשעצמו ומותנה ברישום עולמי של כלי שיט, שקיפות ופיקוח בינלאומי הדוק.

למרות כל אלה, "אם יעוצב נכונה, יוכל השוק להכיל גם את לכידתם בשוגג של לווייתנים באזורי דיג והפגיעה של ספינות בהם, ויפחית באמצעות עסקאות את היקף הציד. זאת בניגוד לנהלים המיושמים כיום, שתורמים דווקא להגדלתו. הקמת שוק לשימור לווייתנים הוא נתיב ברור ומיידי להצלתם", מסכמים מחברי המאמר. כעת נותר רק לתהות אם במקום שנכשלו מאמצי ההסברה, יצליח הכסף לגשר על הפער בין עמדת הציידים לזו של פעילי הסביבה.

לקריאה נוספת:

אתר הוועדה הבינלאומית לדיג מסחרי של לוויתנים (IWC)

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, אפריל 2012

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

13 תגובות

  1. יש לי פתרון יותר פשוט, להטביע על המקום כל ספינה שנתגלה שמשמשת לציד ליוויתנים.

    ואת הבעלים ומפעילי הספינה לזרוק לכלא.

    ובנוסף לקנוס בכנסות כבדים על כל מסעדה שמגישה בשר ליוויתנים.

  2. אם לגרין פיס יש תקציב לנושא
    ששווה פחות או יותר לגודל השוק.

    אז יש להפנות את הכספים מפרסום
    לרכישת ספינות קרב שיאכפו את האיסור
    ולעיתים אף יבצעו "טעות מצערת" ויטביעו את ספינות הפיראטים.

    כמו כן יש להפליל את הצרכנים של מוצרי הלוויתנים.

  3. מה עם חרם על התוצרים של התעשייה? מי קונה את השומן והבשר? כי כל עוד יש צרכנים
    , יהיה מי שיספק. בדומה למצב עם סמים.

  4. בשר לװיתנים עשיר בחלבון. הציד שלהם יהיה תמיד רװחי למרות הקנסות. לכן, במקום נסיונות נואלים להגביל את הציד, כדאי לחפש דרכים להאיץ את ההתרבות שלהם.

  5. " יוזמות דומות שהצליחו לייצר שינוי אקולוגי מהותי" מאוד לא מדויק ,
    את כשלון הנוסחא ניתן להסיק מהמשך ציד הפילים , אחרי מכירת מלאי
    גדול של חטים עלה הביקוש והמחיר קפץ מה שהיווה סיבה ודחף להמשך
    הצייד הפראי ופעילות השוק השחור ,
    ראו פרוט ברשימה שתתפרסם באחד הימים הבאים .

  6. הספינות שצדים בהם מותאמות למטרה זו, לא? זה לא סתם סירות דייגים פשוטות, נכון?
    צריך לטפל בספינות האלה, אם לא יהיו ספינות לא יוכלו לצוד.

  7. האנשים האלה שצדים אוהבים את הילדים שלהם? כי אם כן, אז זה צביעות או חוסר מודעות, כי הם הורסים את העולם שהצאצאים שלהם צריכים לחיות בו. אבל בהיעדר אכיפה ומניעה, האדם הוא יצור חייתי ואגואיסט.
    האנשים החלאות האלה קוטעים חוט שקיים כבר מליוני שנים (הלווייתנים), ואין סיבה שלא יתקיים עוד הרבה בעתיד, בשביל ארוחה מחורבנת, בשביל איזה כמה הנאות עלובות, בשביל רגע ריקני, הורסים קיום של מליוני שנים. חוסר איזון מוחלט. אף אחד לא מת או נהייה חולה בגלל שלא אכל בשר לוויתן.

  8. יקבעו מכסות ציד, כמו בהסכם טוקיו לזיהום, וגרינפיס יקנו את המכסות צד ולא יצודו בפועל.

    עכשיו מה ימנע מהציידים למכור את המכסה שלהם לגרינפיס ולנסוע לצוד גם ככה זאת השאלה, גם עכשיו הם עושים זאת בצורה בלתי חוקית אז מה ישתנה..

  9. לא הבנתי מילה ממה שרשום כאן, מישהו מוכן להסביר במילים פשוטות על מה מדובר ומה השיטה ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן