פרודות המשחררות תרופות בזמן תנועתן

פולימר דמוי-תמנון מסוגל “להתהלך” לאורך הדופן של תעלה צרה תוך שהוא זז ע”י ממס. בצורה זו הוא יכול לשחרר את התרופות האגורות בתוכו

פולימר דמוי-תמנון מסוגל “להתהלך” לאורך הדופן של תעלה צרה תוך שהוא זז ע”י ממס. המחקר החדש מספק מודל תיאורטי המדמה את מאפייני התעבורה של פולימרים המורכבים משרשראות ישרות או מסועפות בתעלות חלקות או בתעלות המגיבות עם הפולימר. ממצאי מחקר זה עשויים לסייע בפיתוח של פרודות נושאות לשם שחרור תרופות בגוף בקצב מבוקר.

“יכולת ההתעוותות של חלקיקים מבדילה אותם באופן ניכר מאטומים או קולואידים קשיחים,” אמר Arash Nikoubashman, חוקר מאוניברסיטת דיסלדורף בגרמניה. “ניסויי שיווי-משקל מראים כי ישנה השפעה כבירה על יכולת ההתארגנות-העצמית של פרודות אלו ורצינו לדעת כיצד בא לידי ביטוי מאפיין זה כאשר הפרודות נדחקות ע”י ממס זורם.”

במחקר זה בוצעה השוואה בין זרימתם של פולימרים ישרים לבין זו של דנדרימרים (פולימרים מסועפים ביותר). הממצאים מצביעים על כך שזרימה דרך תעלה צרה אינה תלויה במספר המונומרים המרכיבים את שרשרת הפולימר. בתעלה חלקה, הזרימה לא תלויה גם בצורה: הפולימר הישר והמסועף, שניהם נעים בזרימת הממס המהירה לכיוון מרכז התעלה. אולם, כאשר מחברים לתעלה טלאים הנקשרים לפולימר, הדנדרימר “מתהלך” לאורך הדופן ומדלג מטלאי לטלאי, בעוד שהפולימר הישר נוטה להישאר קרוב לדופן ולנוע באיטיות לאורך התעלה.

יישומים אפשריים של מחקר זה כוללים הבנת התנועה של פרודות ביולוגיות דרך חרירים, והפיתוח של נשאים דנדרימרים לשם שחרור חומרים בקצב מבוקר. כלי-דם הן מערכות הדומות לתעלת המודל בעלת טלאים עם זיקות כימיות שונות.

“כרגע, אנו חוקרים את יכולות העברת המטען של דנדרימרים,” מסביר החוקר הראשי. “הטענו את הדנדרימר בחומר אורח (כדוגמת תרופה) שהוא בעל קישור כימי ייחודי ע”ג דופן כלי-הדם והנחנו לו לנוע באמצעות הממס.” ברגע שהדנדרימר עוגן בטלאים, הוא אמור להעביר את המטען הכימי לנקודת העגינה ואז הנשאים נשטפים החוצה בעזרת הזרימה.

הידיעה על המחקר