אז איך, לעזאזל, מסבירים את זה

גם הם היו משוכנעים שמיסטיקה זה קשקוש, שחלומות הם בסך הכל חלומות, שבאבות הם מאחזי עיניים, שאין קשר בין גורל לאסטרולוגיה, שסיאנס הוא טקס שכולו רמאות ושלכל תופעה יש הסבר רציונלי פשוט. אבל אז קרה להם משהו מוזר. מאוד מוזר. 13(אלא מה) אזרחים מתו

1.1.1999
מאת: אילת ברעם ואורלי גל
לא צריך חוש נבואי כדי לדעת עליכם את הפרטים הבאים: אתם סקרנים, שואפים לשלמות,
ביקורתיים, בעלי חוש אסתטי ואוהבים לעזור. היתה לכם פעם מערכת יחסים משמעותית
שיצאתם ממנה פגועים, אתם אוהבים לעשות דברים עם הידיים, היו לכם קשיים בחיים אבל
הצלחתם להתגבר עליהם בזכות האופי המיוחד שלכם והתמיכה שקיבלתם מנפש קרובה. אחרי
ימים קשים שתעברו תבוא תקופה טובה, וייתכן מאוד שתיהנו מנסיעה בשנה הקרובה (אולי
כבר בחופשת הפסח).
תחזיות וניתוחי אופי כוללניים מהסוג הזה קל לייצר וקל מאוד להסביר, אבל יש אירועים
שקשה לבטל בבוז מלא בציניות. זה קשה שבעתיים כשהמספר הוא אדם רציונלי ומהימן, חף
מנטיות מיסטיקניות בחייו הפרטיים. במקרים כאלה, גם כשמחפשים הסברים שאינם מערבים
חסדי שמים, מטוטלות, כוכבים וקלפים, לא תמיד הם גלויים לעין. לשיפוטכם.

באבות

“הגעתי לרב המקובל יוסף שריקי מנתיבות במסגרת כתבה עיתונאית שלא היתה קשורה במישרין
או בעקיפין ליכולותיו כמקובל וכבאבא. אחיו, שמשמש כנהגו, אמר לי לפני שנכנסתי
לפגישה: 'אתה תרעד'. לא כאיום, אלא יותר כסוג של הבטחה. לא התייחסתי לזה ברצינות.
נכנסתי, שמתי את הטייפ על השולחן, ולפני שהתחלתי להקליט הרב שריקי שאל אותי לשמי
ולשמה של אמי. אחר כך הוא אבחן שתי בעיות רפואיות שמהן אמי סובלת, והצביע על מיקומן
המדויק בגוף. בבעיה אחת היא טופלה על ידי רופאים ושריקי אמר שהטיפול היה לחינם,
והוא צדק. הבעיה השנייה שהוא אבחן, רגישות עצבית באזור הכתפיים, מטרידה אותה שנים
רבות, אבל היא מעולם לא התלוננה עליה ולא טיפלה בה.
“התחלתי לרעוד מבפנים. תוך דקות ספורות התמלאתי יראה, כך שלא היה לי עוז לבקש ממנו
להפסיק לדבר. זה מפחיד. את הדברים שהוא אמר הוא לא יכול היה לדעת גם לו העסיק צוות
תחקירנים מוכשר וחרוץ מהרגע שידע שאני עומד להגיע אליו, כי חלקם לא כתובים במסמכים
ויש גם דברים שהוא חזה. לכאורה היה לו אינטרס להרשים אותי כדי שזה ישפיע על הטון
בכתבה, אבל השתדלתי מאוד שזה לא יקרה. אני מניח שאם אהיה פעם בצרה, אשוב אליו
להתייעצות.”

(י', עיתונאי)

הרב מאיר אזרי, רב רפורמי מהמרכז ליהדות מתקדמת, מזועזע. “ביהדות שהתפתחה בישראל
בשנים האחרונות צצו כנופיות של מאחזי עיניים, שקוראים לעצמם רבנים, והם מנצלים
בורות וחולשה ומציעים מגוון כשפים וטקסים,” הוא מתריע. “היהדות שאני מכיר רחוקה
ממעשי כישוף ומיסטיקה ומטילה כתם כבד על מכשפים ועושי נסים למיניהם, שמורידים את
היהדות לזנות ומולידים פולחן באבות. הבעיה היא שהציבור הנאור אינו מנפץ את
המיתוסים, ולא נותן בידי התמימים כלים לשבור את התעשייה הזאת.”
פרופ' יואל דונחין, רופא בכיר בבית החולים הדסה עין כרם, שמח לנפץ את המיתוס. “אני
לא יודע איך מגדירים רגישות עצבית בכתפיים, אבל תמורת חליפת באבא מתאימה, עוזר
שיכין נפשית את האנשים לפגישה הגורלית וסכום צנוע, אני מוכן לספר למאה איש איזו
מחלה יש לקרובי משפחתם. לאחד אני אגיד שאבא שלו סובל מכאבי גב כשהוא מתכופף, ולאחר
שסבא שלו סובל מקושי בהטלת שתן ולכן כדאי שיילך לרופא לפני שיהיה מאוחר. אני מניח
שסיכויי ההצלחה שלי יהיו בסביבות חמישים אחוז, שיהיו מורכבים מניחוש פראי בתוספת
אינטואיציה בריאה.”
“יש הרבה אנשים שמדברים על קבלת אינפורמציה באופן לא מוסבר,” אומר ד”ר דוד גרין,
מומחה בפסיכולוגיה קלינית ומנהל מכון גרין לפסיכולוגיה מתקדמת, “אבל כל ההוכחות
באות מקרב אנשים מאמינים. לרוב מדובר במקריות, אבל ההסבר הרווח הוא טלפתיה או
אינטואיציות חזקות מאוד.”
פרופ' שניאור ליפסון, פיזיקאי וכימאי במכון ויצמן, הרבה פחות סלחני: “יש לי ברירה
לבחור בין דמיון לשקר, אבל איך אני יכול לומר מבלי שהייתי שם? יכול להיות שהרב שלח
מרגלים או היפנט את י', או שי' לא הבין מה נאמר מחמת ההתרגשות. ניתן רק לשער מה קרה
שם, אבל השערות יש לבדוק בשיטה מדעית.”
פרופ' קדמה בר אלי, מבית הספר לכימיה באוניברסיטת תל אביב, מוכן לנסות את כוחו:
“קשה לי להאמין שהשריקי הנ”ל מעסיק גדודי תחקירנים, אבל מכיוון שהיה לו אינטרס ברור
להרשים את העיתונאי, זה ייתכן. בכל מקרה, אין ספק ששריקי הצליח. העיתונאי כל כך
התרשם מהעניין, שהוא התחיל לרעוד וטען שאם יהיה אי פעם בצרה ישוב אליו.”
אתה במקומו לא היית מתרשם?
“ברור שהייתי מתפעל, אבל גם הקוסם ליאור מנור מרשים, ולא הייתי הולך להתייעץ איתו
בנושאים אישיים.”
לזהר לב נאור, המעדיפה להיקרא טרה, מדריכה רוחנית מראשון לציון, ברור לחלוטין מה
קרה שם. “מערכת העצבים עובדת על חשמל. כשעובר בה יותר מדי זרם יש רעד, איבוד הכרה
ואפילו קצר, מה שנקרא אירוע מוחי. המקובל הזה עובד עם תדרים חשמליים גבוהים, כי
אנשים שעושים עבודה רוחנית מתרגלים את המערכות שלהם. כשאדם נכנס לשדה חשמלי טעון
יותר מהרגיל התגובה הטבעית היא רעידה. חוק התהודה קובע שאם שמים שני קולנים לאותו
תו בשני חדרים נפרדים ומכים על אחד מהם, גם השני יתחיל לרטוט מבלי שנגעו בו. לפי
החוקים האלה, שהם לגמרי פיזיקליים, כשי' חושב על אמא שלו, הרב יכול לכוון את עצמו
לתדר הנכון ולקבל את המחשבה.”
ד”ר יאיר למפל, סגן מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים וולפסון, מסכים רק למשפט
הראשון: “המוח באמת פועל בעזרת גלי חשמל, שניתן לקלוט בבדיקת א.א.ג, אבל תדר גבוה
יותר הוא לא טוב יותר. מעל או מתחת למספר גלי מוח ליחידת זמן, זה מצב לא תקין.
רואים דברים כאלה אצל אנשים שלוקחים תרופות מסוימות. אירוע מוחי הוא מצב שבו חלק
מהמוח נהרס על ידי חסימה או התפוצצות של כלי דם; זו לא תוצאה של פעילות יתר. אין
שום הוכחות ליכולתו של אדם להתלבש על גלי מוח של אדם אחר, או לשנות את הא.א.ג שלו.
זה לא הגיוני, ובכל מקרה, גלי המוח של אדם לא משפיעים על אנשים שנמצאים סביבו, ממש
כמו שהא.ק.ג שלי לא משפיע על פעילות הלב של אדם אחר.”
גיבור הסיפור, הרב יוסף שריקי, אינו מעוניין להתראיין. מוטי שריקי, בנו ומנהל
לשכתו, מסביר מדוע: “איך הרב אומר? 'רעות מחשבות בלב איש ועצתי תקום'. רעות זה ראשי
תיבות של רדיו, עיתון, וידיאו, טלוויזיה. האמונה עוברת מאוזן לאוזן. חודשיים אין לי
תור לתת לאנשים.”

חלומות

“שבעה חודשים לפני שאחי נהרג בלבנון חלמתי שהוא עובר לנגד עיני כשהוא ירוי בראשו.
אני לא מייחסת חשיבות לחלומות, אז התעלמתי גם מהחלום הזה, אבל הוא חזר כל אותו
שבוע. גם לאחי היתה הרגשה שהוא הולך למות. הוא תמיד אמר לי שהוא ימות צעיר. אפילו
הכנו רשימת שמות, למי להודיע כשייהרג. הוא אמר לי ללכת להלוויה שלו כמו שאני הולכת
לחתונה שלו. לא הופתעתי כשבאו והודיעו לנו שהוא נהרג. חודש לפני האסון הוא התחיל
להיפרד מכל הסובבים אותו, מההורים, מהרבנים ומהחברים. לא הלכתי לחקור ולא חיפשתי
הסברים, כי זה לא ישנה שום דבר.”

(תמר הר שושנים, אחותו של יואב ז”ל, שנהרג בלבנון)

“הייתי חייל קרבי בלבנון, וחשבתי על מותי יותר מפעם אחת,” מנסה להסביר הרב אזרי.
“כל פעם שעליתי לשם פחדתי מאוד, ולפעמים גם נפרדתי מאנשים. פעם אפילו השארתי מכתב
פרידה לאשתי. כשהורים שולחים ילד לצבא הם מפחדים. איש עסקים שמשקיע את כל הונו
בבורסה לא חולם לפעמים שהבורסה נופלת? חלום כזה הוא טבעי.”
פרופ' אבי עורי, מומחה לרפואה שיקומית באוניברסיטת תל אביב, חושב שחלום כזה הוא לא
רק טבעי, אלא גם צפוי: “לבנון היא מקום מועד לפורענות כבר הרבה שנים. אנשים מפחדים,
חושבים ומדברים על זה כשהם בעירנות מוחלטת, וחלק מהפחדים והחששות מופיעים גם בשינה.
מעבר לכך, אני לא יודע אם הדיווח על החלום נעשה לפני או אחרי שהאח נהרג. לאנשים יש
נטייה לעגל את הפינות אחרי שדברים קורים.”

“זה קרה זמן קצר אחרי שבני דולב נפטר. באותו יום הייתי אמורה להגיע לעבודה ב-,12
ולכן הרשיתי לעצמי לישון עד מאוחר. התעוררתי בשמונה וחצי בבוקר וחזרתי לישון. ואז
חלמתי שגל, בתי, נוהגת ברכב. זה נראה לי קצת מוזר, כי היא היתה צעירה מכדי לנהוג
ברכב, אבל היא נכנסה עם האוטו לתוך צומת, נתקעה בעץ ומתה. כל יתר החלום הלכתי סביב
האוטו וצעקתי לאלוהים: 'לקחת לי את דולב, אל תיקח לי את גל!'.
“התעוררתי בתשע וחצי בהרגשה רעה, אבל אמרתי לעצמי שגל בבית הספר בשעה כזו, ולא צריך
לייחס לחלום חשיבות. בעשר היא התקשרה אלי מבית החולים ואמרה שהיא עברה תאונה עם
האופנוע, אבל הכל בסדר. אני מאמינה שהיא היתה אמורה למות בתאונה, ושהתפילות שלי
הצילו אותה.”

(ג', רופאת משפחה)

פרופ' דב ליכטנברג, סגן דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מסרב להתרשם:
“כמה נשים חלמו שלילד שלהן קרה משהו, אבל לא קרה לו כלום ולכן אין להן מה לספר? אני
מכיר המון אנשים שחלמו דברים איומים ונוראים שלא קרו. זה עניין מקרי. זה כמו הסיפור
על האיש שנכנס לרופא, וקיבל מיד שתי תרופות: לפרוסטטה ולסוכרת, כי על המכנסיים שלו
היה כתם של שתן ועליו זבובים. אז במקרה הוא קלע בול. בהמון מקרים אחרים זה לא הגיע
לידי סיפור.”
“אדם מפרש את החלומות לאור האירועים שבאו לאחר מכן,” מוסיף ד”ר גרין, “אנחנו חולמים
מדי לילה ואת רוב החלומות לא מקשרים לדבר. לא בטוח שמה שג' חושבת שהיא חלמה זה באמת
מה שהיא חלמה, כי אנשים נוטים להוסיף ולתקן בהתאם לדברים שקרו.”
ד”ר יואב בן דב, מרצה לפיזיקה ולפילוסופיה של המדע במכון להיסטוריה של המדעים
באוניברסיטת תל אביב (ופותח בקלפי טארוט בזמנו החופשי), אינו מוכן להתעלם מהתופעה:
“הדבר הזה הוא מטבעו חמקני, כי הוא קשור לרבדים רגשיים ומצוי בשולי המציאות. זה לא
משהו שחורג מהמדע או סותר אותו, אלא קורה בכלל במישורים אחרים. הדבר היחיד שאני
יכול להגיד הוא שזה קורה גם לי וגם לאנשים שאני מכיר, אבל זה קורה בחיים ולא במדע.”

צבי ינאי, לשעבר מנכ”ל משרד המדע, לא מוצא ערך בדיון, ומסביר מדוע: “נניח שתופיע
מישהי ותספר שארבע שעות לפני רעידת אדמה התגלה בפניה המלאך דניאל בחלום ואמר לה
לארוז ולברוח. נניח שהיא לא שקרנית ובאמת מאמינה שחלמה חלום כזה. אין דרך להוכיח
שזה לא נכון. לכן אסור להתווכח עם חוויות אישיות. המדע תמיד יוצא מזה רע. הן תמיד
יישארו בגדר חוויה אישית שאיננה מעידה על כלום.”

ציפורים

“אמי נפטרה לפני 24 שנה ונקברה בבית קברות קטן בכפר סמיר שלמרגלות הר הכרמל. 12 שנה
לאחר מותה נפטרה אמה של אשתי, ונקברה במרחק של מאתיים מטר ממנה. יום אחד ביקרתי
בבית הקברות. על המצבה של אמא שלי ישבה לה בנחת יונה. כעבור כמה דקות התחלתי ללכת
לעבר הקבר של חותנתי, והיונה ריחפה מעלי וליוותה אותי לאורך כל הדרך. מבין כל
המצבות היא נחה לבסוף על קברה של אמא של אשתי. כשחזרתי הביתה התקשרתי מיד לחבר שלי
שמתעניין במיסטיקה, והוא קטע אותי באמצע הסיפור ואמר לי שהתרחיש הזה מוכר בספרות
שעוסקת בגלגולי נשמות, ושרוחה של אחת משתי הנשים נמצאת בציפור הזאת.”

(דודו דותן, בדרן)

הציפורים, מתברר, אינן מגבילות את עצמן למשפחת דותן בלבד. לפני כמה שבועות סיפר
יאיר לפיד בתוכניתו אנקדוטה משפחתית דומה. “אני בא ממשפחה חילונית אדוקה,” אמר,
“שהיוצא מן הכלל היחיד שלה היתה סבתא הלן שהיה בה משהו לא מוסבר.” בהמשך תיאר לפיד
כיצד ביום שבו נפטרה הסבתא נסעה בתה, הסופרת שולמית לפיד, הביתה כדי להכין אוכל
לשבעה. מבעד לחלון נכנסה ציפור קטנה והתיישבה על המקרר. לשולמית לפיד, סיפר יאיר,
היתה הרגשה שזו סבתא הלן שבאה להגיד שלום, לכן אחרי רבע שעה בערך היא התקשרה לאביה
וסיפרה לו שציפור קטנה עם מקור שחור-כחול ארוך ביקרה בבית. “ציפור עם כתם צהוב על
החזה?”, שאל האב. “כן,” היא השיבה, “איך אתה יודע?”. “כי היא יושבת עכשיו על המקרר
שלי,” הוא ענה.
שולמית לפיד לא ממש שמחה להגיב על הדברים: “זה מקרה חד פעמי ושולי. אני לא מאמינה
באי רציונלי, לא מאמינה במיסטי ולא רוצה לתרום לעיסוק בזה. כדי לקבל הסבר רציונלי
צריך את צבי ינאי שיסביר מבחינה מתימטית מה הסיכוי לפגוש שתי ציפורים זהות כאלה בתל
אביב.”
“צירופי מקרים רבים ניתן להסביר מבחינה מתימטית,” ממלא ינאי את חלקו בנאמנות. “אפשר
לבדוק אם אירוע יכול או לא יכול היה לקרות מבחינה סטטיסטית. אבל יש אנשים שלא
מאמינים בצירופי מקרים, שמבחינתם כל דבר קורה משום שיש לו סיבה. על זה אני אומר:
צדיק באמונתו יחיה.”
“ההסבר במקרים כאלו הוא שאין הסבר,” אומר ד”ר בן דב. “לעולם לא נדע אם מדובר
במקריות או באירוע משמעותי. המשמעות שאדם נותן לדברים שהוא חווה לא קשורה לחוקי טבע
אלא להקשר אנושי. לכן האירועים האלה הם רבי עוצמה. אין להם קיום מדעי, כי זה לא דבר
שקיים מחוץ להקשר האנושי.”

אסטרולוגיה

“בתחילת השנה עברתי תקופה מאוד לא קלה. קשר ארוך, שהייתי בטוחה שיוביל לחתונה,
נגמר. אחרי הפרידה הייתי במצב נואש, ואמא שלי הציעה שאלך להתייעץ עם אסטרולוגית אחת
מחדרה, שהיא ביקרה אצלה פעם. הלכתי. היא עולה חדשה מרוסיה, מוזיקאית שלמדה
פסיכולוגיה וביולוגיה. תמיד האמנתי באסטרולוגיה, אבל אף פעם לא הכרתי מישהו שיכול
לפרט דברים בצורה כזו. היא הכינה לי ולחבר שלי לשעבר מפה וסיפרה לי שהגעתי לחיים
האלה עם מטען מחיים אחרים, שהייתי רופא באחת ממלחמות העולם ובגלל רשלנות רפואית שלי
מישהו מת, ושהייעוד שלי כאן הוא לעזור בריפוי. כבר אז עסקתי ברפואה אלטרנטיבית. היא
אמרה שעסקתי בריקוד או במוזיקה, ובאמת רקדתי 12 שנה. היא אמרה לי שעברתי תאונת
דרכים וציינה את השנה ואת החודש הנכונים. היא ציינה בעיות גינקולוגיות ספציפיות
שמהן אני סובלת ואמרה שאבא שלי עבר אירוע לב והחודש והשנה היו נכונים. היא יכולה
לומר לך איזה אוכל את אוהבת ואת צבע העיניים של אמא שלך.
“לפי המפה האסטרולוגית של החבר שלי היא ידעה שאבא שלו בחו”ל, ושאסור לו לחזור לארץ
בגלל הסתבכות בפלילים. היא אמרה שגם בחו”ל מחפשים אותו, ואת זה בכלל לא ידעתי באותה
תקופה. רק אחרי חודשיים-שלושה התברר לי שזה נכון.”

(א', מזכירה רפואית)

“אני חושד שהאדם עצמו פולט דברים וחצאי דברים כשהוא יושב אצל אסטרולוג,” אומר פרופ'
בר אלי, “דברים בנוסח 'אמא שלי דומה לי מאוד'. אם לך יש עיניים כחולות, אז סביר שגם
לאמא שלך יש. המקרה הזה יותר פשוט: אמא שלה היתה שם, ברור שהיא יודעת מה צבע
העיניים שלה.”
איך היא ידעה על עברה כרקדנית?
“אולי בגלל החזות הרוסייה שלה היא העריכה שסביר שרקדה הרבה שנים.”
שלא במתכוון הפגין פרופ' בר אלי יכולות מיסטיות ניכרות. האסטרולוגית, שבחרה להישאר
בעילום שם, מדברת רק רוסית, שפה שא', מתברר, יודעת על בוריה. “משעת הלידה, בדיוק של
עד שתי דקות, וממקום הלידה ניתן להסיק דברים על אופיו של האדם,” אומרת האסטרולוגית.
“במפה האסטרולוגית של ישראל, למשל, אפשר היה לראות את אסון המסוקים. המפה הראתה אז
מצב צבאי חמור. אני צופה שנה מאוד קשה. אנשים לא מרוצים, ואם הכלכלה לא תשתפר נהיה
עניים. זה מאוד לא טוב. צריך לפנות לכלכלה קפיטליסטית ולא סוציאליסטית. יש הרבה מה
לעשות, ונגיע לזה במוקדם או במאוחר. עדיף ללכת בעקבות הסימנים.”
פרופ' ליפסון: “בעזרת הפיזיקה והאסטרונומיה לא ניתן להסביר צירוף של כוכבים המשפיע
על גורלנו האישי. גם עם הכימיה והביולוגיה זה לא מסתדר. נשארה הפסיכולוגיה. בכנס של
האקדמיה למדעים בניו יורק שנקרא 'הבריחה מן המדע ומהשכל הישר', הסביר אחד המרצים
שבתהליך הלמידה יש שלב של חשיבה מאגית, הדומה לחשיבה המדעית, אך חסרה את הבקרה. אין
בה חשיבות לתצפיות, ניסוי או התאמה לעובדות אחרות. זו דרך פרימיטיבית של חשיבה.
“לפני הבחירות של ,'81 כשיעקב מרידור בישר על כך שיוכל להאיר את כל רמת גן בנורה
אחת, התקשר אלי כתב ושאל את דעתי. עניתי לו שזה הבל ורעות רוח. הוא שאל אותי איך
אני בתור מדען יכול לחרוץ משפט מבלי שהתעמקתי בעובדות. עניתי לו שאם מרידור צודק
אזי איינשטיין טועה, ואם איינשטיין צודק מרידור טועה. וכשאני צריך להחליט למי מבין
השניים להאמין, ההחלטה קלה למדי. אני מכיר את חוקי הפיזיקה מספיק טוב כדי לומר על
כמה דברים שהם מופרכים לחלוטין, והדוגמה הכי טובה לכך היא אסטרולוגיה. מה שלא יכול
לקרות – לא קרה.”
לצבי ינאי אין כוח להתרגז: “מספר האנשים המאמינים בתופעות לא רציונליות גדול יותר
אפילו מזה שהיה בתחילת המאה. השיטות המדעיות פשוט לא עונות על שאלות לא רציונליות.
כל עוד האסטרולוגית מרים בנימיני היא מרואיינת מבוקשת ובראש השנה מזמינים
אסטרולוגים לתת תחזיות נוסח 'יהיה כנראה שלום עם סוריה', אין טעם להילחם בתופעה.”

טלפתיה

“לפני חודשיים הלכתי להתייעצות אצל קוראת בסידור. היא ידעה את שמות כל בני המשפחה
שלי, כולל סבים וסבתות. אבל הכי הפתיע אותי כשהיא נקבה בשם מוזר שלא הכרתי, ואמרה
שהאיש עם השם הזה היה קשור לאבא שלי בעבר ורצה ברעתו. רשמתי את השם, שלא היתה לו
שום משמעות עבורי, וכשחזרתי הביתה שאלתי את אבא שלי אם הוא מכיר את השם המוזר הזה.
אבא היה המום. זה היה כינויו של שותפו לעסקים לפני חמש שנים. לדעתי, לא היתה לה שום
דרך להשיג את השם הזה, כי זה לא שם רשמי והוא לא מופיע ברשומות.”

(א', עוזרת מחקר בתחום הפרמקולוגיה)

“האנשים האלה מנצלים תמימות,” מוחה הרב מאיר אזרי. “לפתוח בסידור נשמע הרבה יותר
טוב מאשר לפתוח בקלפים או לשחק עם מחט. אם אלוהים מדבר אליה, מעניין איזה סידור הוא
מעדיף, אשכנזי או ספרדי.”
ד”ר גרין בכל זאת מחפש הסבר: “הבחורה מכירה כנראה את הבעיות של אביה בתת ההכרה. אם
לקוראת בסידור יש התכונות המיסטיות שמייחסים לה, ובוודאי אין לה, היא היתה יכולה
לקרוא בכל ספר ולקבל את הסימנים מהכוח העליון, כי טלפתיה עוברת גם שלא במודע. הכוח
העליון היה מנחה אותה גם עם צ'יפופו או עם ספר טלפונים. הסידור רק מוסיף נופך
מיסטי.”
טרה מסכימה: “אין הבדל אם קוראים בסידור או בספר טלפונים, כי זו רק דרך של הקוראת
בסידור להתחבר לתדרים של הקליינטית. השם עצמו לא היה כתוב בסידור, אבל תוך כדי
קריאה בו הוא הופיע בתוכו כידיעה. המחשבה היא מאוד עוצמתית, וממנה ניתן להסיק גם
דברים שבעל המחשבה עצמו לא יודע.”

“בערך לפני עשרים שנה, כשהייתי בת ,16 אבי נהרג או התאבד. יום לפני מותו הגיע אלינו
הביתה בכיר מהעבודה שלו והיו צעקות נוראיות. למחרת היתה אמורה להיות לו פגישה עם
אותו בכיר. לפני הפגישה הוא אמר לפקידה שלו שהוא הולך לשירותים, ולא חזר. הבכיר הלך
לשירותים ומצא אותו שוכב בתוך שלולית של דם כשהוא ירוי בראשו. לא היה ברור איך
בדיוק הוא מצא את מותו. הוא לא השאיר מכתב התאבדות, והסימנים לא הצביעו באופן חד
משמעי על התאבדות, כך שעד היום אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה.
לפני כמה שבועות נפגשתי עם מתקשר בשם לורד אריסטו. הוא ידע את שמו של הבכיר מהעבודה
של אבי, את שמו של בעלי לשעבר, את שמה של סבתא שלי. בקשר למות אבי, הוא ראה שהיתה
שם מריבה גדולה, ושאבא שלי הרגיש שאם ימשיך בעבודתו הוא ייתן יד לשחיתות ויטיל קלון
על עצמו ועל משפחתו, ולכן התאבד.”

(הילה לבני, מנהלת לשכה)

דווקא ביחס אלינו היו ללורד אריסטו בעיות התקשרות קשות: “עיתון 'העיר'? כן, אני
זוכר אתכם. בתקופה שגל אוחובסקי היה עורך עשיתם עלי כתבה שהרסה לי את הקריירה. בא
אלי ארי שמאי, ישב אצלי בבית, ואני מדבר אליו כמו אל חבר. חמש שנים לקח לי לשקם את
העסק, איבדתי את כל הקליינטים שלי בגלל הכתבה הזאת. אז אני לא רוצה לשמוע מכם יותר.
שיהיה לך יום נעים.”
והוא צדק, באמת היה יום נעים, אבל פרופ' יואל דונחין לא זוקף את זה לזכותו של
אריסטו: “מגידי העתידות, שיודעים לספר לקהל, אבל אף פעם לא בחינם, מה יקרה בעתיד,
לא ניחנו משום מה בכוח לנבא מה יהא עתידם שלהם. מעולם גם לא שמעתי את סיפורו המופלא
של חסיד שוטה אשר שילם ממיטב כספו ומספר על אוזלת ידו של השרלטן, למשל על כך שהוא
אמר לו שאמו סובלת מטחורים והנה הוא יתום כבר שלושים שנה.”
“אם היו לו כוחות הוא היה יכול לזכות בטוטו,” מגלה הרב אזרי חושים כלכליים בריאים,
“אבל הוא בטח יגיד שצדיקותו המרובה מונעת ממנו לנצל את הכוחות שלו בצורה כזו. הרבה
פעמים לא קשה לראות על אנשים את הבעיות שלהם, והרבה פעמים האינטואיציה מספיקה.”

מוות

“הסיאנס הראשון שבו השתתפתי היה בטיול שנתי בכיתה י”ב. הרוח הראשונה שהעלינו נקראה
מזל הס. שאלנו אם היא יכולה לתת סימן פיזי לקיומה, היא ענתה שכן ואייתה על הלוח את
המלה 'צילום'. שאלנו איזה צילום, והיא אמרה .7 אחרי הטיול פיתחנו את הפילם. תמונה
מספר שבע יצאה מוזר, שרופה עם עננים מוזרים, למרות שכל שאר התמונות היו בסדר.
“באותו סיאנס העליתי את רוחו של אבא שלי, שנפטר שנה קודם לכן מסרטן ריאות. שאלנו
אותו ממה הוא נפטר, והכוס זזה ל'סם', שזה הסיגריות. שאלתי אם יש לו מה להגיד, והוא
אמר 'סליחה'. הייתי מתוח ומזועזע מזה שהכוס זזה בכלל. בכיתי והחברים שלי הרגיעו
אותי. לדעתי, אין סיכוי שמישהו דחף את הכוס. אנחנו חברים טובים, ואם אחד מאיתנו עבד
על האחרים זה כבר היה מתגלה במשך השנים. עם הזמן גילינו שבלי הריכוז והפחד, השיחות
עם הרוחות נעשות שטותיות מהר מאוד.”

(ארז פרסי, פיזיקאי)

“בלבנו פנימה אנחנו מאמינים שיש משהו מעבר לחיים האלה,” אומר פרופ' בר אלי, “וסיאנס
פשוט לוקח את האמונה הזאת צעד אחד קדימה. אף אחד מאיתנו לא יעז לקחת את קרובו שנפטר
ולתת אותו למאכל האריות בספארי. רוב האנשים יזדעזעו מעצם העלאת הרעיון, למרות
שמבחינה רציונלית זה הבל.”
{}
אבל זה לא מסביר איך הכוס זזה.

“כולם רוצים שהכוס תזוז ל'כן' כששואלים אם יש רוח בסביבה, אחרת זה לא יהיה מעניין.
אם מתוך ההתרגשות הכללית הכוס זזה, כולם נוטים להצטרף. כל החברים בסיאנס ידעו שאבא
שלו נפטר, וכולם גם ידעו ממה. סיגריות, סרטן, סם, כולם מתחילים בסמ”ך, לכן סביר
שלשם תזוז הכוס. יש לי תחושה שאם אף אחד לא היה מזיז אותה, הכוס לא היתה זזה.”
טרה לא מטילה ספק באמינות הסיפור: “כנראה שהיה משהו לא פתור בין ארז לאביו, וזו
היתה הזדמנות לשחרר את המטען. הרבה פעמים תהליכים של מוות לא מושלמים לחלוטין,
וחלקיקים של רגשות נשארים כאן כדברים לא גמורים. זה מה שמופיע בסיאנסים. הפחד הוא
קטליזטור. זה העיקרון: בגלל שהמשתתפים מפחדים, הם מושכים אליהם דברים שיפחידו אותם.
לכן כשהם לא מפחדים, לא קורה כלום.”

אז למה כשהם לא מפחדים לא באות רוחות שמחות?

“אין רוחות כאלה ברמה של סיאנס.”
הרב אזרי לא מתרשם: “להעלות מתים כדי לשחק משחק זה עוד איכשהו בסדר, אבל יש אנשים
שעושים סיאנס כדי לקבל כיוון בחיים, ואת זה אני לא מקבל. השתתפתי בכל מיני נסיונות
כאלו בצעירותי. לא השתכנעתי.”
גם פרופ' ליפסון לא משוכנע: “אני חושב שאם היו שמים מצלמות וידיאו בסיאנס, היו
מגלים שלא קרה שם כלום. הסיפור הזה מזכיר לי קטע מתוך 'מדעי החיים' של האקסלי: יורש
העצר הבריטי נסע עם פמלייתו להודו, ושם הם פגשו פאקיר שעשה מעשה פלאים: הוא חתך את
העוזר שלו לחתיכות ואז השיב אותו לחיים. כולם ראו את זה. מופלא באותה מידה כמעט כמו
הסיאנס. אלא שיורש העצר צילם במהלך כל האירוע, וכשהוא פיתח את התמונות לא היה שם
כלום מכל המראות האלה. הכל היה בדמיון. אני לא יודע איך כולם דמיינו את אותו הדבר,
אבל לשם שינוי אלה עובדות.”

“בעלי נפטר לפני שבע שנים. לאחר פטירתו עזבתי את דירתנו המשותפת וחזרתי לשם כעבור
חצי שנה. כשסידרתי את הבית, מצאתי שני רשיונות בינלאומיים. פתחתי את שלו ואמרתי
לעצמי בקול רם: 'אוי, צביקה'. באותה שנייה התפוצצה מעלי נורה. בפעם אחרת חזרתי עם
חברה במונית, ובשנייה שהזכרתי את שמו של צביקה המנורה הקטנה שמעלינו כבתה.
“בהתכנסות אחת אצל חברים דיברנו על גלגול נשמות, וכולם צחקו על האמונות שלי.
כשיצאנו יחד מהבית, כבתה שורה שלמה של מנורות רחוב באותה שנייה. יש גם סיפור מצחיק:
בוקר אחד התעוררתי והרגשתי שכל המיטה זזה. הדלקתי את האור וראיתי שתמונה נפלה על
הרצפה. הדבר הראשון שעשיתי היה לפתוח את החלון, כי חשבתי שנשמתו של צביקה כלואה
בחדר ומנסה למצוא דרך החוצה. אחר כך הודיעו בחדשות שהיתה רעידת אדמה.”

(חני נחמיאס, שחקנית)

“במקרים האלה האמת היא בעיני המתבונן,” נאנח ביאוש ד”ר גרין, “רק אנשים שמעוניינים
לקבל חיזוקים ומחפשים כיוון מוצאים הסברים ופירושים מכאן ועד הודעה חדשה לאירועים
פשוטים וחסרי משמעות.”
הרב מאיר אזרי דווקא מבין ללבה של נחמיאס: “רבים חווים את התחושות האלה. אבי נפטר
לפני 13 שנה וגם אני ראיתי אותו בחלומות. כל אדם מדבר ומתקשר עם יקיריו שהלכו
לעולמם. זה לגיטימי.”
“נשמתו של צביקה חזרה בתור אנרגיה,” מבהירה טרה. “הרי אנרגיה לא נגמרת. לפי דעתי
הוא בא להגיד שלום.”
למה לתת רמזים, ולא לכתוב שלום על פתק שיהיה ברור?
“אסור להתערב. מותר לתת רק רמז.”
פרופ' דונחין אינו מאמין ברמזים: “רק לתמימים המייחסים חשיבות לקולות הבאים מהאוב,
לקלפים המעורבבים עם משקע הקפה שמניחים אותם על מטוטלת הנמצאת על קווי החיים של כף
היד, כל הסיפורים האלה ינעמו. אלה ימשיכו להאמין בכל אות וסימן, אבל לעולם לא
יקשיבו להיגיון, לתבונה או לדברי ביקורת.”

רפואה

“חברתי חבצלת התחילה ללמוד אבחון בתמונות, וביקשה ממני תמונות כדי להתאמן. נתתי לה
שתי תמונות של נשים שהיא לא הכירה: אמא של בעלי וידידה שלו מצפון הארץ. על התמונה
של חמותי היא אמרה שהיא מרגישה חלל שחור, בעיקר באזור הבטן, והיא באמת נפטרה מסרטן
המעי הגס. על התמונה של הידידה היא אמרה: 'לבחורה הזאת יש בעיה להיכנס להריון, אבל
אני מרגישה כיווצים אצלי ברחם. אני מרגישה שהיא בהריון עכשיו'. התקשרתי וביררתי,
והיא באמת היתה בהריון, שלא החזיק מעמד.
“מאוחר יותר הידידה מהצפון השאירה לנו הודעה שיש לה בשורות לא טובות. חבצלת פנתה
למטוטלת שלה ואמרה: 'בעלה החליט לפרק את החבילה והם מתגרשים. אני רואה בית משפט'.
כעבור שבוע וחצי נודע לנו שבעלה באמת החליט לעזוב במפתיע.”

(מיכל, אדריכלית)

“אני מכניסה את עצמי למדיטציה ואז אני יכולה לראות צבעים שונים ולהרגיש אם התמונה
חמה מדי,” אומרת חבצלת קוברובסקי, הקוראת בתמונות. “יש לי מטוטלת מקריסטל, ואני
שואלת אותה שאלות. היא מסתובבת, ואני יכולה להבין את התשובות שלה. אני עושה גם
ייעוץ משפחתי לפי תמונות ונעזרת בנומרולוגיה. מתי נולדת?”
.4.2.77
“נכון שקשה לך לפעמים לקבל החלטות?”
טרה לא מתרגשת מההישג: “אני מכירה הרבה אנשים שיכולים לקחת תמונה ודרכה לקרוא
מחלות. מחלות זה הכי קל, כי הן קורות בגוף הפיזי, אבל אפשר לראות גם פוטנציאל
למחלות ברמות אנרגטיות שונות.”
“לכל הסיפורים הללו תכונה משותפת אחת,” אומר פרופ' ליפסון בצער. “משהו בסיפור נוגד
את מה שידוע במדע. לכן זה מיסטי. על פי המדע, אי אפשר לקרוא בתמונות. אז או שיש
טעות במדע או שיש טעות בסיפור. ההבדל בין עובדות מדעיות ועובדות לכאורה, שסותרות את
המדע, הוא בכך שעובדות מדעיות נבדקות ומנוסות מכל כיוון. לעומת זאת אף אחד
מהסיפורים האלה לא עמד במבחן מדעי.”

“כשבתי היתה בת שש היא סבלה מסטרפטוקוקוס בגרון לעתים קרובות מאוד. רופאת
אף-אוזן-גרון המליצה על זריקות פניצילין, וכבר קניתי את החומר, אבל האחות אמרה לי
שהילדה תצטרך הכנה, כי הזריקה כואבת. גם לבן שלי, שהיה אז בן ארבע, היתה בעיית
דיבור, שהפריעה לו מאוד בגן. החלטתי שאין לי מה להפסיד ולקחתי אותם להילר בשם
מוריס.
“במהלך הטיפולים הייתי עם הילדים בחדר. ההילר לא נגע בילדה שלי, ולא השתמש במכשיר
כלשהו, והילדה שלי בכתה מכאבים. הידיים שלו היו בערך שלושים סנטימטר ממנה. לפעמים
הוא קצת התקרב. פעם, כשהחזקתי אותה והוא טיפל בצוואר שלה, שהיה קרוב לשלי, הרגשתי
חום מהידיים שלו. כשהוא טיפל בילד שלי הילד אמר שהוא מרגיש דגדוג מבפנים. השיפור
בדיבור שלו ניכר מפגישה לפגישה, ואחרי חמישה טיפולים הוא התחיל לדבר נורמלי. מאז
הטיפולים עברו שנתיים והבת שלי חלתה בסטרפטוקוקוס רק פעם אחת.”

(דנה, רואת חשבון)

לאה, אשתו של ההילר מוריס, מסבירה איך זה עובד: “מוריס מעביר אנרגיה לגוף. יש לו
רנטגן בעיניים, שמאפשר לו לראות את הנסתר. כשמישהו בא עם גידול הוא יכול לראות איפה
הוא ובאיזה גודל, ולהעביר אנרגיה ממוקדת למקום עצמו. הוא יודע לכוון אנשים, לגרום
להם למודעות עצמית. כמו שמוריס אומר: 'הגוף והנפש הם אחד'. כשיש בעיה נפשית קשה,
הגוף מדבר.”
פרופ' דב ליכטנברג, סגן דיקן בפקולטה לרפואה, לא פוסל את הדברים על הסף: “לא את כל
הכוחות הפיזיקליים אנחנו מבינים. אני חושב שראוי לחקור במופלא מאיתנו, כי לא את הכל
אנחנו יכולים להבין.”
פרופ' עורי מציע ניסוי. “הבעיה היא שאין לילדים האלה קבוצת ביקורת,” הוא אומר. “כדי
לבדוק את הנושא ברצינות צריך לקחת קבוצה גדולה של ילדים עם זיהומי גרון חוזרים,
שסובלים מכך וכך אירועים במשך כך וכך שנים, לתת לעשרה אנטיביוטיקה, לעשרה לתת
ויטמינים, עשרה לטבול במים חמים ועשרה לקחת להילר. זאת הדרך לבדוק, ודאי שלא על סמך
סיפור אנקדוטי. לעולם לא נדע אם הילדה, למשל, לא הפסיקה לחלות פשוט משום שמבוגרים
רגישים פחות, או פשוט מתוך אמונה שהטיפול עוזר. למדע ולרפואה אין שום יסוד להאמין
שיש אדם ביקום שאנרגיות יוצאות לו מהידיים. אם התופעה הזאת היתה מדידה, כבר היו
מגלים אותה.”
האם אומרת שהיא הרגישה חום שנפלט מידיו.
“אני חושב שמדובר באוטוסוגסטיה קשה מאוד. זה מה שהיא ציפתה להרגיש, וזה מה שהיא
הרגישה.”
ינאי לא חושב שהכל צריך להסביר: “חובת ההוכחה היא על המספר. אני מוכן לתת לו את
הקרדיט שזה באמת קרה. אנשים שנמצאים בבעיה הם אלו שחושבים שהרציונליות של העולם
נפגעת אם אי אפשר לתת תשובה לכל דבר, אבל אפשר להשאיר תחום שלם של אירועים חד
פעמיים ללא הסבר. למדע אין שום חובה לספק תשובה לכל הבל ורעות רוח, ולא צריך להתרגש
מדברים שאין להם תשובה. זו טעות חמורה לנסות להפריך בכלים מדעיים סיפורים כאלה.
אנשי המדע הם לא האורקל מדלפי.” *

אתר הידען היה חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ עד 2002