מעין תפילה שנשא יוחנן בן זכאי בבית המקדש לפני עזיבתו את ירושלים המצוטטת בתלמוד הירושלמי שופכת אור על הפוליטיקה של תקופת המרד
בתלמוד הירושלמי, מסכת יומא, פרק ו’ דף מג עמ’ ג’, אנו קוראים כדלהלן: “אמר לו (להיכל, למקדש) רבן יוחנן בן זכיי (כך בטקסט): היכל, מה אתה מבהלינו? יודעין אנו שסופך ליחרב, שנאמר ‘פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך’ “.
אפשר לפטור משפט זה ולכווץ היטב את משמעותו בכך שנטען כי הדברים נכתבו ונערכו מאות שנים לאחר חורבן הבית השני ועל כן אין לראות בכך מין קטע טקסטואלי חסר חשיבות ומשמעות, שהרי בשעת עריכת התלמוד הירושלמי היה ברור וידוע כי המקדש חרב זה מכבר.
עם זאת ניתן להתעקש על פרשנות אחרת, שהרי משך הזמן שחלף בכל הספרות התנאית והאמוראית בין נשוא הציטוט לבין מועד העריכה, די בו כדי לפסול אמינותית כל אמירה מפי חכם זה או אחר.
ואם כן, בהנחה שנייחס אמינות לדברי רבן יוחנן בן זכאי, הרי במשפט שצוטט בשמו בוקע מין הד פנימי של רעידת אדמה.
ומדוע? ידוע לנו כי רבן בן זכאי מילט עצמו בנסיבות מסתוריות/מעורפלות מירושלים הנצורה ערב חורבנה, עשה דרכו ליבנה (בין אם מבחירה ובין אם מאילוץ רומי של מחנה הסגר) ושם הקים את “בית הוועד”, שהתגלגל לכדי סנהדרין של ממש. במעשה זה, שיש רבים וטובים הרואים בו כהצלה פורתא, ואף מעבר לכך, של היהדות, ויש, כמוני, הרואים בכך מרדנות ואולי אף אוזורפציה של תפישת שלטון בכוח, קרי –מעבר דרמטי של בית הנשיאות ממשפחת רבן גמליאל המסורתית, הכמעט מקודשת, למשפחתו של רבן יוחנן בן זכאי. הדבר ניכר במהלכיו, בפסיקותיו, בחבורה שהקיף בה את עצמו, בגורמים שהודרו ונדחקו על ידיו ואולי בעיקר בפעולותיו שנועדו לקדש את שם יבנה ולהמעיט את חשיבותה של ירושלים ובכללה את המקדש.
ובכן, בלוקחנו בחשבון נתונים פרשנותיים אלה, ניתן להתייחס לאותו משפט עלום, בלתי ידוע עד כה, שצוטט לעיל מן התלמוד הירושלמי, כאמירה המשקפת את כוונתו ודרכו של רבן יוחנן בן זכאי. שהרי מה בעצם הוא אומר, בפניה כמעט מאגית להיכל, בנוסח של – האם באת לאיים עלינו, שסופך להיחרב? הרי אנו יודעים זאת ואף מכינים עצמנו לתחליף, כלומר יבנה כתחליף, ואולי בבחינת תוכנית מראש. זאת ועוד, נוכל להסתדר גם בלי היכל, אם נמצא לו תחליף.
ממש בהמשך מביא התלמוד הירושלמי סיפור אודות שמעון הצדיק שעמד בראש הכהונה הגדולה בתקופה ההלניסטית למשך ארבעים שנה והודיע כי במהלכה של השנה הוא עתיד לעזוב את העולם ואף הציע למנות תחתיו את בנו נחוניון. ולבסוף התברר שהיה זה משגה וכזה שעורר ממעמקים משפחת הכהונה גלים גועשים ורוגשים. וסופו של דבר ברח שמעון אחיו של נחוניון לאלכסנדריה והקים שם מזבח לה’ בבחינת ביקורת על האינטריגות שבכהונה.
נדמה איפוא ההיכל אליו פנה רבן יוחנן בן זכאי לאותו שמעון הצדיק, ולא בכדי הובא הקטע כאליגוריה מסייעת.
זאת ועוד, נדרש היה אומץ רב מרבן יוחנן בן זכאי לפנות באופן ציני מהול בהתנשאות וביוהרה לא מבוטלת, להיכל, ואין מדובר בבניין אבן, בעצם דומם, אלא במבנה המכיל קדושה עצומה, כשרוח אלוהים מרחפת בו ועליו, ושיש בו סמליות לאל עצמו. עומד איפוא רבן יוחנן בן זכאי ומתריס כלפי האל, כפי שנהגו מספר חכמי סנהדרין די מכובדים. הרי היה ידוע כי בעקבות החורבן של בית שני, נודעו מספר תגובות בקרב ההנהגה היהודית וחבריה, כמו צומות, התענויות, התנזרויות ואפילו כפירה מסויימת, והיו מספר דמויות בולטות שהתריסו כלפי האל והאשימוהו באופן כזה או אחר בחורבן עצמו ובשריפת בית המקדש.
בין החבורה האחרונה נמנה, כך דומה, רבן יוחנן בן זכאי, כפי שנרמז בפרשנות הקטע דלעיל, ולא בכדי מכיוון שתוכניות אסטרטגיות התרוצצו אז במוחו הקודח.
רבן יוחנן בן זכאי לא היה דמות בולטת ומרכזית בירושלים הנצורה ערב החורבן. גמלה בלבו ההחלטה לנהל מהפכה רבתי בתחום ההנהגה היהודית, הנהגתו של בית רבן גמליאל, מעט בדומה למרד האוזורפציה של מתתיהו בהנהגה המסורתית המיתולוגית של הנהגת המקדש בירושלים, מה שהיווה את פרוץ מרד החשמונאים.
החלטתו האסטרטגית של רבן יוחנן בן זכאי היתה לשתף פעולה עם הרומאים ובתמורה לזכות בהנהגה המצנאטית מטעמם, ועל כך אנו מוצאים עדויות מפורשות בתלמודים.
מגמה זו הביאה אותו מחד להימלט בדרך “מוזרה” מירושלים הנצורה, להיפגש עם אחד ממפקדי הלגיון הרומי (עם ווספסיאנוס או טיטוס? מסופקני) ולבקש בתמורה לסיוע המסויים שהעניק לרומאים את ראשית חידוש ההנהגה ביבנה. תופעה זו היתה אגב מקובלת במהלך התנהלות צבאית רומית במקומות שונים, והיא שיקפה את המוטיב של “הפרד ומשול”.
הכוח איפוא שהוענק לרבן יוחנן בן זכאי מטעמם של הרומאים הריץ במוחו את התעוזה לפנות להיכל כפי שפנה.
7 תגובות
אורי
שאלה בהסטוריה יותר עכשווית:
איפה היה הצבא המצרי ביוני 67 – תימן או סיני?
מה חשב יוחנן בן זכאי לא נוכל לדעת. ההשלכות המידיות של מעשהו מוסברות היטב על ידי יחיעם סורק, אבל לא הן ההשלכות החשובות. המהלך של בן זכאי יצר את הגלותיות (להבדיל מן הגלות שהייתה כבר קודם) שעיקרה: היהדות אינה זקוקה לריבונות, דהיינו, לעצמאות מדינית. עצמאות זאת תגיע בימי המשיח, דהיינו, כפי שקבע רבי הלל – לעולם לא.
אני מבקש סליחה אם הייתי בוטה בתגובה האחרונה שלי.
דר’ יחיעם.
האקדמיה סובלת מנטייה מרקסיסטית שבאה לידי ביטוי בלנסות להסביר כל תופעה אנושית במושגים של כח פוליטי/כסף/מין וכד’. לא עולה על הדעת שישנו אדם שפועל ממניעים אידאולוגיים?
אני אוהב את הסדרות שלך אך לדעתי כאן הקדחת את תבשילך. חבל.
הערה לגבי המסורות: המשנה והגמרא מעבירה מסורות בצורה מאוד אסוציאטיבית. הלכות נשנות מתוך התנהגות ממשית של תנאים ואמוראים. מסכת ברכות, לדוגמה, כולה סביב השולחן ואיזה אמורא התארח אצל רעהו ומה הוא אכל ואיך הוא בירך. הדברים הועלו על הכתב עשרות ומאות שנים אח”כ, כך שזה שאנו לא יכולים לזכור מספרי טלפון, לא אומר שאבותינו לא יכלו לזכור פרטים ולהעבירם בע”פ.
אמנם אני בדעה שהאגדה שהבאת היא משל ברובה, אך לפי מסכת יומא, כבר 40 שנה לפני החורבן, הרבה לפני שהלגיונות חנו סביב ירושלים, החלו להיראות אותות של הסוף הקרב:
ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל, מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך, שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא “פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ” (זכריה יא, 1) (יומא לט ע”ב). (שים לב שיש רגליים לדבר דווקא בברית החדשה לפיה ישוע ניבא את חורבן המקדש כ 40 שנה לפני כן). כנראה כבר היו גילויי שחיתות כאלו שלא ניתן היה לכפר עליהן ע”י העבודה במקדש (= “לבנון” שמלבן חטאי ישראל). ולכן הוא סיים את תפקידו.
אתה טוען שהוא תפס את השלטון בכח, אך ריב”ז היה מתלמידי הלל הזקן, ושושלת גמליאל היא צאצאי הלל הזקן.
כמו כן לא ידוע שהוא הכין דור המשך לעצמו. מטיטוס הוא ביקש “תן לי יבנה וחכמיה, שושלת רבן גמליאל..” רבן גמליאל המשיך להנהיג את העם לאחר מותו, ותלמידיו המשיכו עמו.
בסוף ימיו התברר שלריב”ז היה תמיד ספק אם עשה את המעשה הנכון שלא נשאר בירושלים:
כשחלה ריב”ז נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות.
א”ל תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה?
אמר להם: אלו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון [הערה שלח: כנראה מה שקרה אתל הרומאים] – אעפ”כ הייתי בוכה. עכשיו שמוליכין אותי לפני ממ”ה הקב”ה שהוא חי וקיים לעולם… ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה?!
אמרו לו: רבנו, ברכנו.
אמר להם: יה”ר שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
אמרו לו תלמידיו: עד כאן?
אמר להם: ולואי! תדעו כשאדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם.
בשעת פטירתו אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה שבא (ברכות כ”ח:).
חזקיהו המלך שרד את המצור בימי סנחריב. הגעתו לריב”ז מסמלת את האישור של המהלך של הנסיגה מהעיר בימיו.
שפו על הפרשנות, מעניינת כשלעצמה. מספקת רקע היסטורי ופוליטי של אותם ימים.
כמובן שאפשר להתעלם מדברי הנזיפה של “משתמש אנונימי” – ראיה דתית, חרדית, שמקדשת את הרבנים ואת דבריהם.
למרות זאת אינני נוטה להסכים עם הפרשנות. הדברים המיוחסים לרב יוחנן בעניין זה אינם אמינים (וגם אתה מסכים במפורש עם זאת). ואיך אפשר לתת פרשנות לדברים שלא נאמרו?
אינני מזלזל ברב יוחנן שבתוך הימים הרעים ההם, ימי טרום חורבן, ימים של מלחמת אחים, מצא את התושיה להקים את המרכז ביבנה כחלופה מוכנה לחורבן הגדול. (אני כן מזלזל במצטטים אותו ומטיל ספק רב בדברים שיוחסו לרב יוחנן. הדרשנות הדתית מתייחסת להזעות והמצאות כעובדות גמורות). המרכז הזה, (שבעיניי היה מרכז עבודת אלילים, ובעיניו עוגן לזהות היהודית), סיפק ליהודים מרכז מסויים, תחליף למדורת השבט. תחליף לעוגן שהרומאים ניתצו. כתוצאה מפעולותיו פחתה רמת ההתבוללות וההיטמעות באוכלוסיית הסביבה – לאחר אבדן עשרת השבטים מאות שנים לפני כן.
קשקוש.
כל זה היה טוב לפרשנות של ר יוחנן באותו דור אבל כיום אלפי שנים אחרי, ברור שירושלים היתה נחרבת ממילא, וההמשך שלנו הוא רק על ידו ורק על ידו, ובלי מוחו המבריק לא אני ולא אתה ופרשונתך היינו פה,
ועל המוח הקודח שהזכרת נא פנה למראה ותבדוק קודם אם יש בך בכלל מוח ואז תבדוק כמה הוא גם קודח.
בושה.
הגגיגים,הורדוס (שהיה יהודי גאה). היה שנוא אולי בגלל מוציו הערבי.אותו הורדוס היה מחייה ומשפץ המקדש.וכך יצא שאם התנגדת להורדוס המקדש פחות חשוב לך.ההשפעה מהימים ההם עדין ניכרת ,לדוגמה הכנסת היא בת 120 מושבים.למרות קושי במילוי תפקודה ( כל ח”כ יושב בכמה ועדות).