סיקור מקיף

קבוצות מסרטנות

תאים סרטניים, הנעים בזרם הדם בקבוצות ולא ביחידים הם האחראים להיווצרות גרורות ולהתפשטות המחלה

תאים סרטניים של בלוטת התריס. מקור: נאס"א / Team Daniela Grimm.
תאים סרטניים של בלוטת התריס. מקור: נאס"א / Team Daniela Grimm.

מאת ויוויאן קאליירהכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל, 05.06.2016

הרוב המוחץ של מקרי המוות כתוצאה מסרטן נגרמים בגלל גרורות: קשה יותר לטפל במחלה כשתאים סרטניים מתנתקים מן הגידול הראשי ומתיישבים במקומות חדשים בגוף. מחקר חדש מראה, שבניגוד להשערות, רוב הגידולים הגרורתיים אינם נזרעים בידי תאים יחידים שהשתחררו מן הגידול הראשוני, אלא בידי צברים, המכילים מגוון של תאים סרטניים, שעוזבים את הגידול הראשוני כקבוצה ונעים יחד בזרם הדם. התאים בתוך הצברים הניידים האלה מְתַקשרים זה עם זה ומייצרים חלבונים אופייניים שעשויים לשמש מטרות לתרופות או כסמנים ביולוגיים המורים על סיכון להתפתחות גרורות.

הביולוג אנדרו איוולד, המתמחה בחקר תאים סרטניים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, וצוותו ערכו ניסוי שנועד לקבוע כיצד נוצרות גרורות. הם יצרו גידולים בעכברים באמצעות הזרקה של תערובת תאי סרטן מסוגים שונים לבלוטות החלב של המכרסמים. כל אחד מסוגי התאים שבהם השתמשו החוקרים זוהר בצבע שונה בעת בדיקה מיקרוסקופית. אם גרורות נוצרות מתא יחיד, אז הן היו אמורות לזהור בצבע יחיד. ואם, לעומת זאת, הגידולים הגרורתיים נזרעים באמצעות צברי תאים, הם אמורים לזהור ככדורים רבגוניים. הצוות מצא שכ-95% מן הגידולים הסרטניים שנוצרו היו אכן רברגוניים ולכן נוצרו מתאים מרובים מסוגים שונים. בצילום אפשר לראות גרורה כזאת בריאות.

בניסוי אחר, זרעו החוקרים מאות תאי סרטן על גבי צלחת פטרי כשהם אינם נוגעים זה בזה. כמעט כל התאים מתו. בניגוד לכך, כשהחוקרים זרעו מספר דומה של תאים בצלחת פטרי אחרת כשהם מקובצים לצברים, התאים יצרו בסופו של דבר מושבות רבות יותר משיצרו התאים בצלחת הראשונה, אף על פי שבראשית הניסוי היו פחות "זרעים" ראשוניים. "כשמספר התאים שווה, יעילות יצירת הגרורות בתאים המקובצים גדולה ביותר מפי 100," אומר איוולד. התוצאות התפרסמו בפברואר 2016 ברשומת האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב (PNAS).

"ייתכן שנוכל להשתמש בתגלית הזאת כדי לפתח דרכים ממוקדות לתקוף תאי גרורות."

עדיין לא ברור לגמרי מדוע התאים המקובצים שורדים טוב יותר ויוצרים גרורות ביעילות רבה יותר, אבל סביר להניח ששיתוף פעולה בין תאי הגידול שבתוך המקבץ, למשל איתות מולקולרי בין התאים, מגן עליהם ממוות בזרם הדם או באתרים המרוחקים, מסבירה ג'ואן ברוג, ביולוגית של תאי סרטן בבית הספר לרפואה של הרווארד שלא השתתפה במחקר.

ובאשר לתועלת האפשרית שהמחקר עשוי להביא למטופלים, הצוות של איוולד מצא גם שהצברים הניידים האלה חולקים מאפיינים משותפים, וכמעט כולם יוצרים את החלבון קֶרַטין 14. "ייתכן שנוכל להשתמש בכך כדי לפתח דרכים ממוקדות לתקוף תאי גרורות," אומר איוולד. הרעיון הוא להשמיד את התאים האלה בכל מקום בגוף שבו הם מצויים, בין אם הם מתרבים ובין אם לא. זו שיטה שונה מרוב גישות הטיפול המקובלות המתמקדות בהתקפה על התאים המתרבים במהירות ולא על התאים הנודדים בזרם הדם – אותם תאים פולשניים שיוזמים גידולים סרטניים משניים.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. ניסוי יפה וחכם.
    המסקנה חזקה על המודל שחקרו- אולי גם לגידולים אחרים ואולי לא (יש הרבה תאים עם העדפה לגידול מקובץ ויש הרבה תאים שגדלים לבד היטב).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן