מסנג'ר גילתה כי כוכב חמה מתכווץ

מספר יוצא דופן – 11 מאמרים – הוקדשו בסוף השבוע בכתב העת סיינס לתגליות שבוצעו במעברה של מסנג'ר ליד כוכב הלכת בינואר השנה. התגלו ארובות וולקניות לצדי מכתש גדול, וכן כי המכתשים שטוחים יותר ממקביליהם הירחיים

מדענים התווכחו ביניהם אודות המקור למישורים החלקים של כוכב חמה ומקורו של השדה המגנטי של כוכב הלכת במשך למעלה מ-30 שנה. כעת ניתוח נתונים מטיסת ההתקרבות של החללית מרקורי מסנג'ר בינואר 2008, הראו כי הרי געש היו מעורבים ביצירת המישורים הללו והעלו השערה כי השדה המגנטי נוצר באופן פעיל בגלעינו של כוכב הלכת.

המדענים גם צפו לראשונה בהרכב הכימי של פני השטח של כוכב חמה. החללית הזעירה בדקה את הרכב האטמוספירה הדקיקה של כוכב חמה, דגמה חלקיקים מיוננים סמוך לכוכב הלכת והדגימה את הקשרים בין שתי סדרות התצפיות והומרים שעל פני השטח. התוצאות פורסמו בסדרה של 11 מאמרים בגליון מיוחד של כתב העת סיינס ביום שישי, 4 ביולי.

עוד באתר הידען:

• מאה שנה לאירוע טונגוסקה
• עד מאה ו…שבעים שנה
• מחזור שמש חלש ישאיר פסולת חלל במסלול

הויכוחים אודות מקור המישורים השטוחים בכוכב חמה החל במשימה לירח דווקא – אפולו 16 בשנת 1972. הנתונים שאספו האסטרונאוטים הראו כי מישורים ירחיים מגיעים מחומרים שנפלטו מפגיעות גדולות של מטאוריטים ויצרו “בריכות” חלקות. כאשר מרינר 10 צילמה תצורות דומות על כוכב חמה ב-1975, כמה מדענים האמינו כי תהליך דומה התרחש גם שם. אחרים טענו כי החומר שיצר את המישורים השטוחים מקורו בלאבה, אך בשל העדרם של ארובות וולקניות או תצורות וולקניות אחרות בתמונות ממשימה זו, לא היה אפשר להכריע בשאלה.

שישה מהמאמרים בסיינס עוסקים בניתוח של פני השטח של כוכב הלכת באמצעות החזר האור שלו ושונות הצבעים, הכימיה של פני השטח, צילומים ברזולוציה גבוהה באורכי גל שונים, ומדידות גובה. החוקרים מצאו עדויות לארובות וולקניות לאורך שוליו של אגן קאלוריס, אחד ממכתשי הפגיעה הצעירים ביותר במערכת השמש. הם גם מצאו כי לקאלוריס יש הסטוריה גיאולוגית הרבה יותר מסובכת מאשר סברו עד כה. נתוני מד הגובה מכל החלליות שביקרו בכוכב חמה גם מצאו כי המכתשים על כוכב הלכת רדודים בממוצע במחצית מאלו של הירח. גם מדידות אלה הוכיחו כי ההסטוריה הגיאולוגית של כוכב חמה היא מורכבת.

גלעינו של כוכב חמה תופס כ-60% ממסתו, פי 2 משאר כוכבי הלכת הארציים. טיסת ההתקרבות חשפה כי השדה המגנטי שנוצר בחלק החיצוני של הגלעין ומונע באמצעות קירור הגלעין, גורם לפעולות הדדיות דינאמיות ומורכבות בין פנימו של כוכב הלכת, פניו, האקזוספירה והמגנטוספירה.

בהעירו על חשיבות הגלעין למבנים הגיאולוגיים שעל פני השטח אומר החוקר הראשי של מסנג'ר, שון סולומון ממכון קארנגי בוושינגטון: “ההשפעה הטקטונית הדומיננטית על כוכב חמה, כולל איזורים שצולמו לראשונה בידי מסנג'ר, הם תצורות המכונות מדרונות אונתיות (lobate scarps) – צוקים ענקיים המסמנים את ראשיהם של פגמים בקרום כוכב הלכת הנוצרים במהלך התכווצות האיזורים המקיפים אותם. הם מספרים לנו כמה חשובה התקרות הגלעין היתה לאבולוציה של פני השטח. לאחר תום תקופת ההפגזות הגדולה בתחילת ימי מערכת השמש, התקררות כוכבי הלכת התניעה את הדינמו המגנטי, וגרמה להתכווצות כוכב הלכת כולו. הנתונים מטיסת ההתקרבות גם מעידים כי קצב ההתכווצות גדול לפחות בשליש ממה שסברנו עד כה.”

טיסת ההתקרבות סיפקה גם את התצפית הראשונה על החלקיקים המיוננים באקזוספירה הייחודית של כוכב חמה. האקזוספירה היא אטמוספירה דקה במיוחד שבה המולקולת כה מרוחקות זו מזו, והן נוטות יותר להתנגש עם פני השטח מאשר זה עם זה. לכוכב חמה מסלול אליפטי קיצוני, והוא מאט את קצב סיבובו ואת האינטראקציות של החלקיקים עם המגנטוספירה, התווך הבינכוכבי ועם רוח השמש. תוצאה זו גורמת להבדלים עונתיים ושוניותל בין היום ולילה בדרך שבה החלקיקים מתנהגים.

לידיעה באתר נאס”א