מגמות בתחלואה במלנומה ממאירה של העור בישראל

שיעורי התחלואה בישראל הם מן הגבוהים בעולם אחרי אוסטרליה וניו-זילנד ודומים לשיעורי התחלואה באוכלוסייה הלבנה בארה"ב ונורווגיה

ד"ר מיכה ברחנא, אירנה ליפשיץ

מלנומה ממאירה של העור מהווה את המחלה הממארת המשמעותית ביותר הפוגעת בעור כאשר גורם התחלואה המרכזי הנו חשיפה לשמש.
שיעורי התחלואה בישראל הם מן הגבוהים בעולם אחרי אוסטרליה וניו-זילנד ודומים לשיעורי התחלואה באוכלוסייה הלבנה בארה"ב ונורווגיה.
כ- 940 חולים חדשים מאובחנים מדי שנה בשנים האחרונות (2003-2004) כאשר מדובר במספר חולים מעט נמוך יותר מאשר זה שדיווחנו בשנים שעברו.
השינוי המשמעותי שאנו רואים בשנים האחרונות הנו ירידה בשיעורי ההארעות (שיעור החולים החדשים) המאובחנים בישראל בשנים האחרונות. כבר לפני שנתיים דיווחנו על כך ששיעורי ההארעות המתוקננים לגיל של המחלה בישראל בנשים נמצאים במצב יציב, דהיינו העלייה בשיעורי התחלואה שאפיינה את ישראל בעשורים האחרונים פסקה. כעת, שברשותנו נתונים אודות שיעורי ההארעות גם בשנים 2002-2004 ניתן לומר כי שיעורי המלנומה גם בגברים וגם בנשים החלו לרדת, כפי שעולה בתרשים הבא:

נציין כי מספר המקרים (וכן שיעורי המחלה) באוכלוסייה הערבית הם זעומים ולכן אין אפשרות לבדוק את המגמות בקבוצת אוכלוסייה זו.

עובדה מעניית נוספת העולה מניתוח מגמות התחלואה ב – 15 השנים האחרונות הוא ביחס התחלואה בין גברים ונשים. בעשורים האחרונים הייתה המלנומה הממאירה של העור מזוהה יותר עם הנשים כך שנשים חלו במחלה בשכיחות גבוהה יותר מזו של גברים. כפי שניתן לראות בתרשים, עד שנת 1995 היו שיעורי המחלה בנשים גבוהים יותר בכ 20% מאשר בגברים. עם התייצבות שיעורי התחלואה בנשים, בתחילת שנות התשעים והמשך העלייה בתחלואה בגברים חל שינוי ביחס שיעורי התחלואה כך ששיעורי התחלואה בגברים הנם גבוהים בכ 20% מאלו שבנשים.

שינוי בשיעורי ההארעות (המקרים החדשים) של מחלה בכיוון של ירידה בתחלואה נובעים בעיקרם מהצלחה במניעה הראשונית שהיא למעשה הסרה או צמצום חשיפה לגורמי התחלואה. שינויים עשויים לנבוע גם מסיבות שאינן קשורות לכך כמו במקרה של שינויים בדיווח ושינויים בטווח קצר יכולים לנבוע כתוצאה מהפסקת פעילות יזומה לגילוי מוקדם. בישראל לא מתבצעת פעילות יזומה בנושא המלנומה הממאירה ואין כל המלצה לבצע פעילות שכזו, שיעורי ההארעות של מלנומה ממוקדת בישראל מהווים בשנים האחרונות כ 30% מסך המלנומות המאובחנות בישראל וקיימת מגמה של עלייה באבחון המוקדם של המחלה. שיעור המלנומות שאובחנו בשלבים הראשונים היה בתחילת שנות התשעים 2/100,000 ובשנים 2002-2004 הוא עומד על 4/100,000 . מגמה זו סותרת הנחה של ירידה כללית בשיעורי המחלה בשל הפסקה או צמצום הגילוי המוקדם (שהייתה אמורה דווקא להביא לעלייה בשיעור הכולל של המחלה).

באשר לשינויים בדיווח, בידוע קיימת חובת דיווח על כל המחלות הממאירות לרישום הסרטן הלאומי בישראל. מתבצע מעקב שוטף אחר שלמות הדיווח כאשר המחקר האחרון שבוצע בישראל לפני כעשור הצביע על דיווח של כ – 95% ומאז ננקטו אמצעים לשיפור הדיווח. בדיקות הנערכות על ידי צוות הרישום הלאומי אינן תומכות בכך שחלו שינויים בדפוסי הדיווח בישראל אלא דווקא בכיוון של דיווח שלם יותר.

הסיבה לירידה בהארעות המחלה קשורה, לדעתנו, במניעה ראשונית, דהיינו צמצום החשיפה לשמש. מתחילת שנות התשעים נערכים בישראל מסעות הסברה ציבוריים רחבי היקף כשבראשם עומד "שבוע המודעות לסרטן העור ולגילויו המוקדם" אותו יזמה האגודה למלחמה בסרטן לפני כ – 13 שנים הנערך בשיתוף משרד הבריאות, קופות החולים, האיגוד הישראלי לרפואת עור והאיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית. במקביל החלה פעילות של עיגון הנחיות בתקנות כגון אלו העוסקות בחובת הצללה בבריכות ציבוריות וחובות על לבישת חולצות, כובעים ושימוש במסנני קרינה בפעילות בנעשית בבתי ספר או במסגרתם. פעולות אלו ביחד עם העלאת המודעות הציבורית לנזקי החשיפה לשמש התלווה במסעות פרסום באמצעי המדיה השונים מזה למעלה מעשור הם הגורמים לירידה בהארעות המחלה. העובדה שקיימת עלייה בשיעור הגילוי המוקדם רק מחזקת לדעתנו את הנחתנו זו. היות ובציבור, ובכללו גם בציבור העוסקים ברפואה, קיימת מודעות למחלה גורמת לכך שהמחלה מאובחנת בשלבים מוקדמים יותר כאשר נגעים עוריים המשנים את גודלם, צבעם, או ששולייהם הופכים בלתי אחידים או שקיימת הפרשה מהם מביאים את הציבור לבדיקה רפואית מקצועית ולאבחון המחלה בשלביה המוקדמים.

ביקשנו לבדוק האם הירידה בהארעות המחלה חלה באופן שווה בכל קבוצות האוכלוסייה בישראל או קיימת קבוצת אוכלוסייה בה השינוי בולט באופן מיוחד. בדיקה זו יש בה כדי לשפוך אור גם על הסיבה המרכזית לשינוי במגמות התחלואה שכן ידוע כי חשיפה לשמש, כולל כוויות שמש, בגיל הצעיר משפיעה באופן משמעותי יותר על הסיכוי לחלות במחלה מאשר חשיפה דומה באנשים מבוגרים. בנוסף ההנחה היא שאותם מסעי פרסום והגברת המודעות עשויים להשפיע בעיקר על הדור הצעיר ופחות באופן יחסי על האוכלוסייה המבוגרת.

בשל מספר המקרים הקטן יחסית בגילאים הצעירים חילקנו את אוכלוסיית החולים לשלוש קבוצות, בגילאים 0-44, 45-64 וקבוצת החולים המבוגרים שאבחנת המחלה הייתה כשהם היו מעל גיל 65. תוצאות הבדיקה מצביעות על עלייה מתמדת בשיעורי ההארעות בקבוצת הגיל 65+ בגברים ללא סימן של ירידה בהארעות ואילו בנשים , לאחר עלייה מתונה בהארעות בין השנים 1990 ו- 2002 קיימת מגמת ירידה בתחלואה.

בקבוצת גיל הביניים, 45-64, קיימת בגברים מגמת ירידה בתחלואה החל משנת 2002 כאשר בין השנים 1990-1999 הייתה יציבות בתחלואה ובתחילת שנות האלפיים עלייה בהארעות. בקרב נשים בקבוצת גיל זו קיימת בסך הכל יציבות בתחלואה עם נטייה לירידה בשיעורי התחלואה משנת 2001.

בתרשימים מופיעים גם נתוני הארעות המלנומה הממאירה באוכלוסייה הצעירה יותר, בגילאים 0-44 אך בשל סולם הערכים המתייחס לכל האוכלוסיות קשה להבחין במגמות באוכלוסייה זו.

כאשר אנו בודקים את הארעות המחלה בקבוצה זו בלבד ניתן לראות את הירידה המאוד משמעותית בשיעורי התחלואה בנשים, כשהשיעורים עמדו בתחילת שנות התשעים על 8 מקרים חדשים לכל 100,000 נשים ובשנת 2004 עמד שיעור החולות החדשות במלנומה של העור בגילאים 0-44 על 4.5 מקרים חדשים לכל 100,000 נשים יהודיות בישראל.

בגברים, שיעורי התחלואה בקבוצת גיל זו היו יציבים מתחילת שנות התשעים ועד שנת 2000 ועמדו על 5 מקרים חדשים לכל 100,000 גברים יהודים בישראל. משנה זו, ובאופן הדרגתי וקבוע, שיעורי הארעות המלנומה נמצאים בירידה גם בגברים כשבתום התקופה שנבדקה, שנת 2004, מאובחנים בישראל ארבעה מקרי מלנומה של העור לכל 100,000 גברים בגילאים עד 44.

לסיכום ניתן לומר כי לראשונה קיימת בפנינו עדות לכך כי מאמצי הסברה והכוונת הציבור לנקוט באמצעי מניעה, אם על ידי מניעה של חשיפה לשמש בשעות היום החמות יותר או על ידי שימוש בהצללות לסוגיהן השונות כולל ביגוד קל הסוכך מפני קרינה ישירה על העור או על ידי שימוש במסנני קרינה בצורה נבונה נושאים פרי.

מהנתונים עולות שתי מגמות חיוביות, האחת היא ירידה הן בגברים והן בנשים בשיעורי המקרים החדשים והשנייה היא עלייה בשיעור החולים המאובחנים בשלב ממוקד של המחלה, כאשר סיכויי הריפוי גבוהים.

בשולי הדברים נעיר כי מספר המקרים החדשים המאובחנים מדי שנה אצל צעירים בגיל 0 עד 18 הוא קטן (10-5 חולים בשנה) ולפיכך קשה להסיק מסקנות ברורות לגבי שינויים בהארעות בקבוצת גיל זו. בכל מקרה, לא מסתמנת עלייה בהארעות בגילאים אלו על אף שנשמעות סברות כי קיימת מגמה שכזו.

* כתבה זו מכילה מידע רפואי. אין בפרסומו באתר זה משום המלצה על טיפול זה או אחר, או תרופה זו או אחרת.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן