חברת “רוקט לאב” הניו זילנדית-אמריקאית ביצעה שיגור מוצלח ראשון במשגר הלוויינים הקטנים “אלקטרון”, המסוגל לשגר מטען במשקל של כ-150 ק”ג למסלול נמוך-ארץ.
צפו בהמראת האלקטרון ביום ראשון:
הוא אמנם לא משתווה למשגרי ענק כדוגמת הפאלקון 9 של ספייס אקס, המתנשא לגובה של 70 מטר, אך בגודל של 17 מטר קשה לקרוא לו טיל “קטן”. אלקטרון, שמיוצר על ידי החברה הניו זילנדית-אמריקאית רוקט לאב (Rocket Lab), הוא משגר חדש שהצטרף השבוע למועדון המצומצם של רכבי שיגור פעילים, עם מטרה לאפשר שיגור מהיר וזול עבור תעשיית הלוויינים הזעירים שהחלה לפרוח בעשור האחרון.
אלקטרון המריא לטיסתו הראשונה המוצלחת ביום ראשון (21.1), 14:43 שעון מקומי, מאתר השיגור הפרטי של חברת רוקט לאב בחצי האי מאהיה, באי הצפוני של ניו זילנד, כך לפי הודעת החברה.
ההמראה החלה עם הצתת תשעת המנועים הרקטיים בשלב הראשון של המשגר, שפעלו במשך שתיים וחצי דקות. לאחר השבתתם, השלב הראשון נותק מהשלב העליון, שהמנוע היחיד שלו בער במשך חמש דקות. 8 דקות ו-31 שניות לאחר ההמראה, המשגר שיחרר מטען של שלושה לווייני קיובסאט למסלול נמוך סביב כדור הארץ.
לווייני הקיובסאט ששוגרו שוקלים קילוגרמים ספורים בלבד. שניים מהם היו מסוג Lemur-2 של חברת Spire, שיצטרפו למערך הלוויינים זעירים שהחברה בונה, במטרה לבצע תצפיות מזג אוויר ומעקב אחר ספינות. הלוויין הזעיר השלישי הינו מסוג Dove של חברת Planet, הבונה מערך לווייני תצפית על כדור הארץ.
השיגור המוצלח ביום ראשון, שכונה Still Testing, היה טיסת המבחן השנייה של אלקטרון, לאחר שבטיסת הבכורה שלו במאי 2017 נכשל להיכנס למסלול. רוקט לאב מסרה כי המשגר פעל אז כשורה ואף הצליח להגיע לחלל, אך תקלה זמנית בקשר עם הרכב גרמה לכך שפקחי בטיחות טיסה נאלצו להפסיק את השיגור. החברה תכננה לבצע את טיסת המבחן השנייה בדצמבר האחרון, אך מספר ביטולים ברגע האחרון עקב בעיות עם הרכב או תנאי מזג אוויר בעייתיים גרמו לדחייתה בחודש.
“הגעה למסלול בטיסת מבחן שנייה היא משמעותית בפני עצמה, אך פריסה מוצלחת של מטעני לקוחות כה מוקדם בתוכנית [של פיתוח] משגר חדש היא כמעט חסרת תקדים”, אמר ביום ראשון מנכ”ל רוקט לאב פיטר בק, אזרח ניו זילנדי שייסד את החברה בשנת 2006, שאתר השיגור שלה אמנם נמצא בניו זילנד, אך המטה שלה ממוקם בהנטינגטון ביץ’, קליפורניה. “רוקט לאב הוקמה על בסיס העקרון של גישה פתוחה לחלל, על מנת להבין טוב יותר את כוכב הלכת שלנו ולשפק את חיינו עליו. היום אנו שמחים לקחת צעד משמעותי בדרך לכך”.
רוקט לאב החלה לפתח את המשגר אלקטרון בשנת 2012, במטרה לספק שיגור מהיר וזול למטענים קטנים במשקל של כ-150 ק”ג, למסלול נמוך-ארץ בגובה של 500 ק”מ. לפי החברה, עלות שיגור אלקטרון אחד נאמדת בכ-5 מיליון דולר, וכשתכנס לפעילות מבצעית מלאה, היא מתכוונת לשגרו יותר מ-50 פעמים בשנה.
המשגר מתנשא לגובה של 17 מטר, קוטרו 1.2 מטר והוא מורכב בעיצובו הבסיסי משני שלבים, הראשון משתמש בתשעה מנועים רקטיים מסוג “רתרפורד“, והשני במנוע רתרפורד יחיד המותאם לפעילות בריק של החלל. המנועים קרויים על שם הפיזיקאי זוכה פרס הנובל ויליד ניו זילנד, ארנסט רתרפורד. המנוע נבנה על ידי רוקט לאב בהדפסת תלת-ממד, ולדברי החברה, הדפסת הרכיבים של מנוע אחד בשיטה זו אורכת 24 שעות בלבד.
מנוע הרתרפורד, השורף דלק RP-1 (דלק קרוסין מזוקק מאד) וחמצן נוזלי, ייחודי גם בהיותו הראשון בעולם שמשתמש בבטריות חשמליות על מנת להפעיל טורבינות האחראיות על הזרקת הדלק והחמצן הנוזליים לתא הבעירה של המנוע. במנועים רקטיים סטנדרטיים הטורבינות מופעלות על ידי מנגנון מסובך (המכונה Gas-generator cycle) בו חלק מהדלק נשרף בתא בעירה משני, על מנת ליצור גז לוהט שמפעיל את הטורבינות. לפי החברה, הפעלת הטורבינות באופן חשמלי, על ידי בטריות מסוג ליתיום פולימר, מגדילה את יעילות המנוע מ-50% בשיטה הסטנדרטית ל-95%.
אתמול החברה חשפה כי במהלך הטיסה נבחן לראשונה, ובהצלחה, שלב רקטי שלישי חדש המכונה “kick stage”, שנשא את שני לווייני ה-Lemur-2. לאחר שהתנתק מהשלב השני של המשגר, הוא המשיך בשיוט במסלול ראשוני בגובה של 300 על 500 ק”מ, ולאחר כ-40 דקות הפעיל מנוע בשם “קירי”, שעיגל את המסלול האליפטי למסלול בגובה של 490 על 500 ק”מ. החברה לא מסרה פרטים טכניים לגבי המנוע, אך ציינה כי גם הוא נבנה בהדפסת תלת-ממד. לדבריה, השלב החדש יסייע במתן גמישות רבה יותר במסלולים הסופיים של הלוויינים אותם תשגר באמצעות אלקטרון.
אלקטרון משתייך לקבוצת משגרים קטנים שמפותחים כיום, במטרה לענות על צרכי תעשיית הלוויינים הזעירים המשגשגת. שיפורים טכנולוגיים בעשור האחרון אפשרו פיתוח לוויינים זעירים בגודל של קופסת נעליים ואף בגדלים קטנים יותר, המספקים את צורכיהם של ארגוני מחקר וחברות שונות. דוגמה לכך הן שתי החברות ששיגרו את לווייניהם על גבי האלקטרון בטיסה המוצלחת שלו, שמפתחות מערך גדול של לוויינים זעירים כאלה.
בין המשגרים החדשים הללו ניתן למנות שניים נוספים שפיתוחם נמצא בשלבים מתקדמים, אם כי הם לא הפכו עדיין לפעילים כמו אלקטרון – Vector-R של חברת וקטור ספייס סיסטמס, שיהיה מסוגל לשגר כ-60 ק”ג למסלול נמוך-ארץ, ו-LauncherOne של חברת וירג’ין אורביט, שישוגר מגובה 10.6 מתחת לכנפו של מטוס 747 ויוכל לשאת עד 500 ק”ג למסלול נמוך-ארץ.
עד כה לווינים זעירים נאלצו “לתפוס טרמפ” לצד לוויינים כבדים שמשוגרים על ידי רכבי שיגור גדולים כגון הפאלקון 9 של ספייס אקס. משגרים גדולים כאלה יכולים להיות מותאמים לצורך שיגור המוני של לוויינים זעירים, כפי שארע בשנה שעברה, כשהמשגר ההודי מסוג PSLV שיגר מספר שיא של 104 לוויינים זעירים בבת אחת (שניים מתוכם היו ישראלים – BGUSAT של אוניברסיטת בן גוריון ו-DIDO 2 של חברת ספייס פארמה). למרות זאת, לוויינים זעירים לא מקבלים בדרך כלל עדיפות כמו זו של המטען הראשי, הכוללת גם גמישות בקביעת גובה ונטיית המסלול אליהם יוכנסו – ואלקטרון והמשגרים החדשים האחרים נועדו לספק עדיפות כזו עבור התעשייה הפורחת של הלוויינים הזעירים.
כעת, משאלקטרון השלים טיסה מוצלחת ראשונה, רוקט לאב תוכל להתקדם לשלב הפעילות העסקית שלה – כשבין הלקוחות שכבר חתמו עימה על חוזה שיגור נמנית Moon Express, אחת ממתחרות Google Lunar XPRIZE לשליחת נחתת פרטית לירח (אתמול, שלישי, הוכרז כי התחרות תסתיים ללא זוכה לאחר שהובהר שאף אחד מהצוותים המתחרים לא יעמוד בתאריך היעד של סוף חודש מרץ להשלמת המשימה).
