סיקור מקיף

עכבישות מרושעות הן בעצם אמהות מאד טובות

מין העכבישים "עכביש- רגל- מסרק" Anelosimus studiosus למשל, ידוע בהתנהגות החברתית יוצאת הדופן שלו. עד כ-50 עכבישים חולקים ביניהם את הקור ומשתפים פעולה בלכידת טרף גדול

עכביש רגל המסרק
עכביש רגל המסרק

בדרך כלל עכבישים הם יצורים מתבודדים, אגרסיביים ואפילו קניבליים, כלומר אוכלים את בני מינם, אולם מספר מיני עכבישים אינם מתנהגים בהתאם למאפיינים אלה ואף למדו להסתדר זה עם זה.

מין העכבישים "עכביש- רגל- מסרק" Anelosimus studiosus למשל, ידוע בהתנהגות החברתית יוצאת הדופן שלו. עד כ-50 עכבישים חולקים ביניהם את הקור ומשתפים פעולה בלכידת טרף גדול (הטרף יכול להיות גדול על פי 10 מגודל העכביש, בעוד שעכביש בודד יכול לצוד טרף עד פי 2 מגודלו). עכבישים מהסוג Anelosimus מפגינים מגוון רמות של חברותיות, החל מקורים זמניים משותפים, עם פרטים מרובים ועד לקורים קבועים או קינים, המורכבים ממספר דורות של עכבישים. קורים אלה מאופיינים משום מה בנקבות רבות, לעיתים עד יחס של 9:1.

שלא כמו חרקים חברתיים, בהם קיימת חלוקת עבודה בה הפועלים הם עקרים ורק המלכה מטילה ביצים, כל העכבישים החברותיים במושבה מסוגלים להתרבות ופועלים ביחד, תוך שיתוף פעולה, בביצוע מטלות תחזוקת הקורים, לכידת הטורפים ושמירה על שקי הביצים.

כאמור, מספר גדול של נקבות חיות במושבות מולטי-נקביות, תוך שהן חולקות ביניהן חובות כמו תחזוקת הקורים וגידול הצאצאים. אמהות חברותיות אלה יותר צייתניות ונוחות לעומת עכבישים אחרים- הן מגיבות פחות לטרף שנקלע לקוריהם ומפגינות יותר פחד בסימולציות של מתקפת טורפים- אך גישה מתונה זו באה עם מחיר.

במחקר שפורסם החודש בכתב העת "אנטומולוגיה אקולוגית", החוקרים בחרו נקבות דוגרות מקינים מבודדים ומקינים חברותיים, העבירו אותן לקורים חדשים, והכריחו אותן להתבודד. יותר מפי שתיים מהצעירים של אמהות לא חברותיות הצליחו להגיע לבגרות לעומת הצאצאים העדינים של אמהות חברותיות, כנראה משום שהאמהות הלוחמניות / מתבודדות מוצלחות יותר באספקת מזון לצאצאים.

יתכן וכאן ההסבר לשאלה מדוע עכבישים ידידותיים הם כל כך נדירים- מתוך 40,000 מינים של עכבישים, פחות מ-50 מינים הם מינים חברותיים.

לידיעה בחדשות סיינס
מקור נוסף

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. נראה לי שיש בניסוי הטיה מסוימת.
    לא לקחו עכבישות מתבודדות והכריחו אותן לחיות בחברה. רק את החברותיות הכריחו לחיות בבידוד.
    מעבר לחוסר הסימטריה שבעניין – לא מוצג כאן כמה צאצאים של המתבודדות שרדו כאשר הן חיו בצוותא. אולי במצב זה הן מצליחות דווקא יותר מאשר ההמתבודדות כשהן לבד (כלומר – שאורח החיים החברתי משתלם בסופו של דבר)?

  2. את זה שבחורים טובים מגיעים אחרונים
    למדנו כבר מתוכנית הטלויזיה הישרדות
    שהיא מעבדה חברתית לכל דבר ועניין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן