גילויים נוספים על עוצמתם התרבותית של בני המאיה
בשביל הארכיאולוגים שחופרים בחורבות המאיה הנידחות שבג'ונגלים של גואטמלה, זו היתה עונת חפירות טובה במיוחד. מתחת לארמון המלכותי שבעיר העתיקה ואקה ציפתה להם תגלית נדירה: קברה של מלכת בני המאיה, שמשלה לפני יותר מ-1,200 שנים. השלד המלכותי נמצא מונח על מצע אבן ומוקף בסממני עושר ועוצמה – פנינים, אבן וולקנית שחורה, אבני ירקן מגולפות מכתר המלכות ושרידים של מה שנראה כקסדת הקרב של המלכה.
בעיר קנקואן, מהמאה השמינית לספירה, חשפו הארכיאולוגים לוח אבן שעוטר בציורים מרהיבים ובכתובות שגולפו כתבליט. לדברי מומחים, הלוח, שמתאר טקסים בחצר המשחקים המלכותית, הוא בבחינת יצירת מופת של אמנות המאיה.
בחורבות של עיר עתיקה אחרת מצאו הארכיאולוגים עדויות חדשות לכך שתרבות המאיה הצטיינה בפאר ובמורכבות תרבותית כבר מאות שנים קודם למה שהוערך. ב-150 לפני הספירה היו לעיר סיוואל רבים מהמאפיינים של התקופה הקלאסית המאוחרת יותר: מלכים, איקונוגרפיה מורכבת, כתב ואדריכלות טקסית רבת רושם.
לדברי החוקרים, התגליות החדשות מבטיחות לספק תובנות על שנות הזוהר האחרונות של התקופה הקלאסית של תרבות בני המאיה, שהסתיימה סמוך ל-900 לספירה. בעקבות התגליות משערים החוקרים כי ההערכות על תחילת התקופה – המתוארכת כעת סביב 250 לספירה – יעודכנו לתאריך מוקדם יותר. כעת כבר לא ניתן לאפיין את המאות האחרונות של התקופה הקדם-קלאסית כתרבות שמושתתת רובה ככולה על כפרים פשוטים של איכרים.
פקידי ממשל בגואטמלה הודיעו בתחילת החודש על הממצאים בוואקה ובסיוואל, שהתגלו על ידי צוותי חפירות מאוניברסיטת סאותרן מתודיסט שבדאלאס ואוניברסיטת ונדרבילט שבנאשוויל. קבוצה נוספת מוונדרבילט דיווחה בחודש שעבר על הממצאים החדשים בקנקואן.
המאיה, שהיתה אחת התרבויות הפרה-קולומביאניות המפוארות ביותר, פרחה ברחבי מרכז אמריקה, בעיקר בגואטמלה ובדרום מקסיקו שם אפשר למצוא ערי פירמידות נישאות וכיכרות רחבות. כמעט כל הערים כבר היו חורבות שעליהן השתלט הג'ונגל בשעה שהספרדים נחתו באזור בתחילת המאה ה-16.
נראה כי ואקה, שבצפון מערב גואטמלה, הגיעה לשיא כוחה בתקופה הקלאסית, בשנים 800-400 לספירה. בפברואר חפר דייוויד לי, סטודנט ללימודים מתקדמים בסאותרן מתודיסט, תעלה בארמון בעיר. לפתע, בעודו חופר, הוא פרץ פתח דרך תקרת קבר. “היינו מופתעים”, אמר ד”ר דייויד פריידל, מרצה לאנתרופולוגיה בסאותרן מתודיסט. “לא חיפשנו שם קבר, כי בדרך כלל קברי מלכים מצויים בפירמידות ולא בארמונות”.
בקבר – 3.3 מטרים אורכו, 1.5 מטרים רוחבו ו-1.8 מטרים גובהו – מצאו הארכיאולוגים שלד אשה, ללא הגולגולת ועצמות הירך. לדבריהם, ייתכן שחלקים אלה הופרדו מהשלד בטקס פולחני.
החוקרים לא מצאו רמזים לשמה של האשה או לגילה, אך על פי כלי החרס שנמצאו בקבר מעריכים שהיא חיה בין 650 ל-750 לספירה. כלים נוספים שנמצאו מעידים על מעמדה החברתי הגבוה. כך, למשל, ראש אליל מגולף מאבן ירקן הזכיר לארכיאולוגים את סוג אבני החן שמלכי המאיה נהגו לשבץ בכתריהם. כלי ירקן אחרים שנמצאו נראו כחלק מקסדת קרב. לדברי החוקרים, הימצאות כלים כאלה בקבר המנהיגה תומכת בהשערה שבתרבות המאיה העתיקה היה לפעמים עירוב של תפקידי מגדר.
בקבר נמצאו גם עמודי שדרה של דגי טריגון, שעוררו סקרנות רבה. ידוע כי מלכי המאיה נהגו להשתמש בעמודי שדרה כאלה כדי לנקב את איברי מינם, בטקסים שבהם הקיזו מדמם כקורבן לאלים.
במקום אחר מצאו הארכיאולוגים אנדרטת אבן עם דיוקנה המגולף של מלכה מוואקה, שמשלה בערך באותה תקופה. בכתובת היא מכונה “מנהיגת המלחמה העליונה”. לדברי הארכיאולוגים, לא ברור אם שלד האשה שנמצא בקבר הוא אמנם שלד המלכה. “הקבר יסייע לנו להבין כיצד נשים חלקו את השלטון עם גברים בשליטה על ממלכותיהם”, אמר ד”ר פריידל, שמנהל את פרויקט החפירות יחד עם ד”ר הקטור אסקובדו מאוניברסיטת סן קרלוס שבגואטמלה.
גם בקנקואן, על נהר פסיון שבצפון גואטמלה, אנדרטות מאבן סיפקו תגליות מרתקות. החפירות במקום מתבצעות בניהולו של ד”ר ארתור דמארסט מאוניברסיטת ונדרבילט. בזמן החפירות בחצר המשחקים המלכותית גילו הארכיאולוגים אבן מזבח שבה מתואר המלך הגדול בן המאה השמינית, טאג' צ'אן האק, משתתף במשחק טקסי עם מנהיגים אורחים. זוהי אבן המזבח השלישית שנמצאה בקנקואן. משחקי הכדור המלכותיים והאנדרטות שמתארות אותם היו, לדברי דמרסט, “'הזדמנויות צילום' שחגגו את כריתתן של בריתות בין מושל קנקואן לאצילים ומלכים זוטרים”.
בחפירות אחרות במקום מצאו החוקרים לוח אבן שמור היטב ועליו כתובות וציורים של שליטים. ד”ר פדריקו פאהסן, מומחה גואטמלי לכתב בני המאיה, כינה את הלוח “אחת מיצירות המופת הגדולות של אמנות המאיה שהתגלו אי פעם בגואטמלה”.
צוות אחר מוונדרבילט, שחפר בסיוואל, עיר קדם-קלאסית מוקדמת בהרבה, חקר את חלקה הפנימי האפל של הפירמידה הראשית וגילה שתי מסיכות ענקיות מגולפות. נראה כי המסיכות – שגודלן 4.5 על 2.7 מטרים – מתארות את אל התירס של בני המאיה. לפי ההשערה, הן שימשו תפאורה לטקסים מורכבים שנערכו בסביבות 150 לפני הספירה.
ג'ון נובל וילפורד ניו יורק טיימס, הארץ, חדשות וואלה!
