משחק הכדור הדיפלומטי של המלך תח צ'אן אך

ארכיאולוגיה / מזבח מרהיב של המאיה, שהתגלה ונגנב על ידי שודדים, הושב הודות לשיתוף פעולה בין חוקרים, בלשים ותושבים בגואטמלה

ג'ון נובל וילפורד ניו יורק טיימס

הסיפור האחרון על ביזה ואלימות במסגרת הסחר הלא חוקי בעתיקות של המאיה, נשמע מוכר. לפני שנתיים תקפה כנופיית בוזזים שרידי ארמון בעיר העתיקה קנקואן, בג'ונגלים של גואטמלה, והסתלקה עם מזבח אבן מפואר,270 ק”ג משקלו, שעליו גולפו כתובות ולצדן דמותו של מלך רב עוצמה מסוף המאה השמינית לספירה.

הגנבים ניסו למכור את החפץ העתיק לסוחרי סמים – היחידים באזור שיכלו לשלם תמורתו, אבל אז התגלעה מחלוקת בכנופייה. חבורה אחת ואחריה אחרת תפסו את המזבח; לפחות אחת מהגניבות ההדדיות היתה מלווה ביריות, ובאחת הפעמים נעשה גם ניסיון, שלא צלח, לחצות את הגבול לבליז כדי להביא את המזבח לשוק הבינלאומי הרווחי בעתיקות.

בתחילת 2003 פשטו גברים חבושים במסכות סקי ומצוידים בתת-מקלעים על כפר סמוך לאתר הארכיאולוגי. הם ירו לכל עבר ותקפו אשה בניסיון להשיג את החפץ הנחשק. ואז קיבל הסיפור תפנית לא צפויה – ארכיאולוגים עברו מבילוש מדעי לבילוש פלילי והצטרפו למרדף אחר הבוזזים שארך שישה חודשים, יחד עם כפריים מקומיים וסוכנים סמויים של ממשלת גואטמלה. בחודש שעבר הביא המרדף להשבתו של המזבח.

בשיחה עם כתבים אמר ד”ר ארתור דמארסט מאוניברסיטת ונדרבילט בנאשוויל, מראשי פרויקט החפירה בקנקואן שהשתתף במבצע, כי המזבח העשוי אבן גיר הוא “יצירת מופת של אמנות המאיה”. הוא הוסיף כי לכתובת החקוקה עליו תהיה “חשיבות רבה בהבנת הימים האחרונים של הממלכה בקנקואן ומלכה הגדול ביותר”, תח צ'אן אך אה קלומטה. לפי הודעת חברת “נשיונל ג'יאוגרפיק”, גורמי ממשל בגואטמלה אמרו שזו אולי הפעם הראשונה שבה נחשפה רשת שלמה של בוזזים וסוחרים באוצרות המאיה. ארבעה חשודים נלקחו למעצר ויועמדו לדין בינואר.

לדברי ארכיאולוגים, בעבר חוקרים ויתרו מראש על הניסיון לאתר ולהשיב חפצים גנובים של המאיה. הפעם הם נחלו הצלחה בזכות שיתוף פעולה של זקני הכפר הסמוך לאתר החפירות עם המשטרה ועם משרד התרבות הגואטמלי. יחד הם התחקו אחר עקבות החשודים ותפסו את המזבח בפשיטה לילית על מקום מחבואם.

צוות החוקרים בראשות ד”ר דמארסט כלל לא ידע על קיומו של המזבח במתחם הארמון, המשתרע על פני שטח גדול מאוד. הוא נחשף על ידי כנופיית הבוזזים לאחר שסופת גשמים סחפה אדמה באתר. דמארסט סיפר שהפעם הראשונה ששמע עליו היתה לפני יותר משישה חודשים, כאשר ארבעה מזקני הכפר התייצבו בפתח האוהל שלו באתר החפירות.

הם אמרו לו שגברים במסכות סקי הכו אשה כדי לקבל מידע על מזבח גדול שנגנב מהארמון. הזקנים חששו לחייהם ולפרנסתם: לפני שנתיים הושקה תוכנית בתמיכת ונדרבילט, נשיונל ג'יאוגרפיק והסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי במטרה להכשיר תושבים של כפרים סמוכים לקחת חלק בפרויקט הארכיאולוגי וביוזמות תיירותיות נלוות. ככל שהתקדמו בהכשרתם ורכשו מיומנויות הדרכה, שמירה על אתרים והפעלת יוזמות תיירותיות, פיתחו הכפריים גישה מגוננת כלפי הפרויקט והחלו להישמר מפני בוזזים.

כפי שהתברר כעת לארכיאולוגים, המזבח הונח בשנת 796 בקצה מגרש המשחקים המלכותי הסמוך לארמון. הגילופים שעליו מתארים את השליט של קנקואן ולצדו מלך אחר – שניהם לבושים בהידור ומבצעים תנועות טקסיות של משחק בכדור, אשר לפי הנוהג התרחש בסיומו של ביקור מדיני או לאחר כריתת ברית חדשה.

הכתובת על המזבח מעידה שהשליט “משתתף במשחק”, במובן הדיפלומטי והלכה למעשה, יחד עם המלך האחר, שמשל באזור מצפון-מזרח לקנקואן שנתיבי הנהר שעברו בו היו חיוניים לשגשוג העיר. ד”ר פדריקו פאסן, מומחה גואטמלי לכתב התחריטים של המאיה העסוק כעת בפיענוח הכתובת על המזבח, אומר שהטקסט “מאפשר הצצה אל שנותיה האחרונות של ממלכת קנקואן”.

בהודעה צוטט פאסן באומרו, “תח צ'אן אך היה הגדול בשושלת השליטים הארוכה של קנקואן, ותאריו החקוקים בכתובת מעידים על שאיפותיו להשתלט על האזור כולו באותם עשורים אחרונים של תרבות המאיה הקלאסית”.

המאיה היו כוח דומיננטי במרכז אמריקה ובדרום מקסיקו באלף הראשון לספירה. הירידה של תרבות זו החלה בנסיבות מסתוריות בסביבות שנת ,900 אך באזור קנקואן השוכנת במעמקי הג'ונגל ליד מקורות הנהר פאסיון, הקריסה אירעה כנראה עוד קודם לכן.

לדברי פאסן, תח צ'אן אך הצליח לאחוז בשלטון ולהרחיבו בשעה שממלכות רבות אחרות של המאיה במערב התמוטטו. הוא הצליח לבנות אחד מהארמונות המפוארים ביותר בתרבות המאיה, אף כי לא סיים את בנייתו. לדברי ארכיאולוגים, המזבח עשוי להוביל למציאת קברו של המלך הגדול, עם חידוש החפירות בשנה הבאה.

דמארסט אמר שהתגלית, לצד המחקר האחר המתבצע באתר הארמון, מעידה על כך שקנקואן, שהתעשרה בזכות הסחר באבן הירקן, ננטשה כשמצבה החל להידרדר ושליטיה ותושביה עברו צפונה, שם השתלטו על עיר אחרת. אך תקופת הזוהר שלהם כבר היתה מאחוריהם.

הארכיאולוגים אמרו שהמזבח היה שמור היטב. לדבריהם, כמקור למידע וכממצא בעל ערך אמנותי הוא עולה על מזבח דומה שהתגלה ב-1915 ומוצג כיום במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה בגואטמלה סיטי.