ספיריט ואופורטיוניטי מצאו ריכוזים גבוהים של מלח גופרית שנוצרים בנוכחות מים שכנראה היו שם בעבר
מאדים עלול להסריח עד השמים. תגליות מהזמן האחרון משני רכבי השטח החוקרים את מאדים – ספיריט ואופורטיוניטי – שידרו נתונים אודות הנוף הוולקני ומלא העדויות לנוכחות מים בעבר.
לדוגמא, במישור מרידיאני, שבו פועל האופורטיוניטי, מצא גיאולוג השדה הרובוטי ריכוזים גבוהים של גופרית. המבנה הכימי של התרכובות שבו נמצאת הגופרית כוללות גם מגנזיום, ברזל או מלחים סולפתיים אחרים. תוך שימוש בציוד המדעי, הצליח הרובוט לזהות מינרל המכיל גופרית וברזל מחומצנים הקרוי ג'ארוסייט.
על כדור הארץ, סלעים בעלי ריכוז כה גבוה של מלח גופריתי נוצרו או בנוכחות מים או שלאחר היווצרותם שונו בשל חשיפה ממושכת למים. ג'רוסייט עשוי להעיד על נקודה בזמן שבו שהה הסלע או באגם חומצי או בסביבת מעינות חמים חומציים. גופרית, חומצות, מגנזיום, ברזל – כל אלו ביחד מסריחים.
“אם יש גופרית וסביבה מחמצנת, תקבל סולפטים, ואז, אם אתה גם נמצא בסביבה מעודדת חומציות כמו למשל מי קרקע חומציים, תהיה לך חומצת גופרית. מכל אלה באים סולפידים מימניים כתוצר לוואי של תגובות עד כדי כך שהעניין מתחיל להסריח”, אומר ג'ים גארווין, המדען המוביל מטעם נאס”א בחקר הירח ומאדים בוושינגטון.
גארווין ואנשי צוותו חקרו אזורים וולקניים בכדור הארץ. “אני יודע שזה עשוי להסריח אבל זה בעיני המריח”. בעוד הארומה על מאדים לא עשויה להפריע לרובוטים האדישים, לדעת יותר על הסביבה עשוי לסייע למשימות מאויישות עתידיות.
אחת התרכובות הללו, מימן גופריתי (H2S) הוא גז נפוץ על כדור הארץ. חפירה בסלעים שבהם כלוא הגז הזה עלולה לעורר בעיות. בנוסף לריח הלא נעים הוא גם גורם לכאבי ראש והוא גם נפיץ ורעיל. אין ספק בכך שמשלחות מאוישות שיגיעו למאדים יהיו מאובזרים לעבודה מחוץ לאיזור המגורים שלהם אבל יהיה צורך לנקוט בצעדי זהירות גם בנושא זה.
האסטרונאוטים על הירח הביאו בנעליהם בוץ כשנכנסו בחזרה לתא הנחיתה. לאחר שהסירו את קסדותיהם, הריח היה כמו של רמץ רטוב שלאחר כיבוי מדורות, ואפילו ריח של אבק שריפה מאקדח שזה אתה ירה. אם מאדים יהיה בית לאסטרונאוטים של המאה ה-21, יהיה צורך בהרבה יותר נתונים אודות כוכב הלכת לפני שבני אדם יציבו עליו את רגליהם, ואת אפם.
