מיליון תושבים על מאדים, תודעה דיגיטלית והסינגולריות: המדע מציב גבולות לחלומות של עמק הסיליקון

סרטון של ניל דה־גראס טייסון מציף מחדש את הוויכוח על קולוניזציה של מאדים, “העלאת תודעה” ותחזיות סינגולריות – ומה המחקר אומר על המגבלות הפיזיקליות והביולוגיות

מאדים: לא “אתגר הנדסי”, אלא סביבת חיים עוינת

הטיעון המרכזי נגד “עיר מאדים” בקצב אגרסיבי נשען על שלושה גורמים שאינם שוליים.

הראשון הוא קרינה. על פני כדור הארץ האטמוספרה והשדה המגנטי מספקים הגנה משמעותית; במאדים ההגנה הזו כמעט לא קיימת. מדידות של מכשיר RAD על הרובר Curiosity הראו שסביבת הקרינה במסע למאדים ועל פני השטח עלולה להוביל לחשיפה מצטברת גבוהה במיוחד במשימת הלוך־ושוב טיפוסית, בסדר גודל שמחייב פתרונות מיגון כבדים וקבועים כדי להקטין סיכון בריאותי ארוך־טווח. (elib.dlr.de)

השני הוא “האוויר” – או יותר נכון, היעדרו. הלחץ האטמוספרי במאדים נמוך מאוד, כך שמחוץ למבנים אטומים וללא חליפות לחץ אין אפשרות לקיום אנושי. המשמעות המעשית: כל מגורים, חקלאות ותעשייה חייבים להתנהל בתוך מעטפת מלאכותית שאסור לה להיכשל, לא לדקות ולא לשעות.

השלישי הוא הקרקע והכימיה שלה. כבר במשימות קודמות נמצאו בקרקע המאדימית מלחים מסוג פרכלורטים; הם מסבכים חקלאות “פשוטה” ומחייבים תהליכי טיפול/ניקוי ושגרות בטיחות לפני שימוש במים או בגידולים שמקורם בקרקע. (LPI)

ועל כל זה מתווסף הממד הלוגיסטי: גם אם מתעלמים מהקצב המדויק שמופיע בווידאו, העברת אוכלוסייה גדולה למאדים פירושה שרשרת אספקה, אנרגיה, חלקי חילוף, מזון, מים ומערכות מחזור – לאורך שנים – בסביבה ללא אקוסיסטם תומך. זה כבר לא “משימת חלל”, אלא הקמה ותחזוקה של מערכת חיים תעשייתית סגורה בקצה השני של מערכת השמש.

תודעה דיגיטלית: בין “העתקה” לבין “המשכיות”

החלק הפרובוקטיבי יותר בנאום עוסק ב”העלאת תודעה” (mind uploading) – הרעיון שניתן לסרוק מוח, לשחזר אותו כסימולציה, ואז “להמשיך לחיות” במחשב. בספרות המחקרית זה נקשר לעיתים למושג “הדמיית מוח מלאה” (Whole Brain Emulation): יצירת מודל חישובי שמחקה את פעולת המוח ברמת פירוט מספקת. אבל גם תומכים זהירים בגישה הזו מדגישים שמדובר באתגר עצום במדידה, בהבנה ובחישוב, ושאין כיום מסלול ברור שמראה איך עוברים ממיפוי ביולוגי לסימולציה שמייצרת תודעה (אם בכלל). (Taylor & Francis Online)

מעבר לטכנולוגיה, יש כאן שאלה פילוסופית־זהותית: גם אם תיווצר “גרסה” דיגיטלית עם הזיכרונות והאישיות שלך, האם זו אתה – או העתק חדש שנפרד ממך? דיוני “זהות אישית” בפילוסופיה מראים שהמשכיות תודעתית אינה עניין טריוויאלי של “קובץ שעובר מחשב”, אלא שאלה על רציפות, גוף, מוח וחוויה סובייקטיבית. (אנציקלופדיה של סטנפורד לפילוסופיה)

במילים פשוטות: העתקה מושלמת (אם אפשרית) לא בהכרח שקולה להישרדות של “האני” המקורי. לכן, הבטחות ל”אלמוות תפקודי” באמצעות העלאת תודעה נשענות לא רק על קפיצת מדרגה טכנולוגית, אלא גם על הכרעה במחלוקות עמוקות על מהי תודעה ומה מגדיר זהות.

סינגולריות 2045: כשהחזון נשען על חוק שלא באמת “חוק”

הווידאו תוקף גם את הסינגולריות – תפיסה שלפיה צמיחה אקספוננציאלית בעוצמת מחשוב תוביל ל־AGI/סופר־אינטליגנציה, ואז לשינוי היסטורי מהיר. אחד התאריכים המזוהים ביותר עם הרעיון הוא 2045, שמזוהה עם ריי קורצווייל.

כאן נכנס “חוק מור”. הבעיה, כפי שמדגישים חוקרים וכותבי מדע, היא שחוק מור אינו חוק פיזיקה אלא מגמה תעשייתית, ובפועל קצב ההאצה הקלאסי נשחק: מגבלות הספק/חום, האטה בסקיילינג, והעובדה שטרנזיסטורים מתקרבים לסדרי גודל אטומיים משנים את התמונה. גם כשמספר הטרנזיסטורים ממשיך לגדול, זה לא תמיד מתורגם לקפיצה שקופה בביצועי יישומים “כמו פעם”.

ובנקודה הזו עולה טיעון נוסף: גם אם המחשבים יהיו חזקים בהרבה, “יותר חישוב” אינו בהכרח “יותר תבונה”. אנחנו עדיין לא יודעים להסביר באופן מוסכם מהי תודעה, מהי הבנה, ומה ההבדל בין חיקוי שפה/התנהגות לבין חוויה מודעת. לכן, קביעה קשיחה על שנה מסוימת שבה בהכרח תופיע סופר־אינטליגנציה היא לכל היותר הימור – לא מסקנה מדעית.

עוד בנושא באתר הידען:

• הישרדות המעטים
• הקשר המפתיע בין הגנה על הסביבה לחוסן הנפשי
• סינגולריות – קץ העידן האנושי