כוכב לכת מת הוא לא מעניין

החיים על מאדים התגלו זה מכבר – בספרי המדע הבדיוני

מאת: אבי בליזובסקי
12.8.96
"איש לא היה מאמין בשנותיה האחרונות של המאה ה-19, כי יצורים בעלי תבונה רבה יותר מזו של בני האדם, ואף על פי כן בני תמותה כמותם, צופים בקפידה ובתשומת לב באורחותיהם; וכי בעוד בני האדם שקועים בענייניהם, הם נחקרים ונלמדים אולי באותה דייקנות, שבה חוקר המדען מבעד למיקרוסקופ את היצורים השורצים והמתרבים בתוך טיפת מים".
התיאור הזה לקוח מתוך הספר "מלחמת העולמות" של ה.ג וולס, שנכתב בראשית המאה (הספר ראה אור בעברית בהוצאת כתר) ושמתאר את פלישת אנשי מאדים לכדור הארץ. הספר ותסכית הרדיו בביצועו של אורסון וולס שהתבסס עליו – ושהקפיץ את אמריקה ב-1936 – התוו את הדרך לסיפורי המדע הבדיוני שבהם כיכב מאדים.
מאז מעטים, אם בכלל, הסיפורים שהתייחסו אל המאדים כאל כוכב לכת מת. לנוכח ההכנה הספרותית הזאת – הגילוי מהשבוע שעבר, שלפיו היו לפני 3.6 מיליארד שנים אורגניזמים פרימיטיוויים על המאדים – לא הפתיע קהילה אחת, זו של סופרי המדע הבדיוני וקוראיהם.
אחד הספרים הבולטים בז'אנר הוא "רשימות מן המאדים", מאת ריי ברדבורי, שפורסם לראשונה ב-1951 ויצא בעברית בהוצאת עם עובד. בני מאדים שבספר מתחפשים לבני משפחתם המתים של חברי צוות הנחיתה. כל 16 חברי הצוות הולכים שולל, כולל הקפטן ג'ון בלייק. בלילה הוא התחיל לחשוד: "נניח שהיו אנשי מאדים… שרצו להשמיד אותנו, כפולשים, והם רצו לעשות זאת בדרך מאוד חכמה… ובכן מהי הדרך הטובה ביותר שמסוגלים אנשי מאדים לנקוט נגד אנשי האדמה המצוידים בפצצות אטום? התשובה היתה מעניינת. טלפתיה, היפנוזה, זיכרון ודמיון… הקפטן ג'ון בלייק נשבר והחל לרוץ בחדר… "
בסיפורם של גורדון אקלונד וגרגורי בנפורד, "הלס היא פלורידה", החיים המיקרוביים במאדים הם הכלאה בין חיידקים ארציים שהסתפחו לחללית סובייטית מאוישת משנת 66', לבין יצורים חד תאיים שוכני מאדים. בספר הילדים "הגזע האבוד של מאדים", מאת רוברט סילוורברג, שיצא לאור בעברית בהוצאת לדורי, סאלי וג'ים מתלווים אל אביהם הנוסע לשנת שבתון במושבת מאדים. בסיור בכוכב הם פגשו יצור קטן ומצומק שגובהו כמה עשרות סטימטרים. "קול רך ודקיק אמר: 'רדו לכאן, אין כל צורך לפחד מאתנו'".
"'אתה מדבר אנגלית?' שאל ג'ים".
"'אנחנו מדברים בשפת המחשבה', השיב בן המאדים"…
מאז הציב פרסיוול לואל לפני כמאה שנה את הטלסקופ שלו וראה על המאדים את התעלות שאותן פירש כיצירי כפיהם של יצורים תבוניים, נפתח הפתח לז'אנר הזה. אבל לצערם של חובבי המדע הבדיוני, כנראה שאין על המאדים יצורים דמויי אדם המשדרים באופן טלפתי.
באחת מקבוצות הדיון באינטרנט העוסקת במדע בדיוני, אמר אחד המשתתפים בעקבות הגילוי על סימני חיים במאדים: "חבל רק שבמקום אנשים ירוקים קטנים קיבלנו חיידקים ירוקים קטנים". לפחות ראשי התיבות באנגלית (LGM) זהים.

המאמר פורסם במדור "האלף השלישי" בעיתון הארץ אותו כתבתי בין השנים 1995-1999.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן