במדבר במערב ארה"ב קבוצת מדענים מדמה את החיים על מאדים
מאת: מאת בליין הרדן *
ד"ר רוברט זוברין, מייסד אגודת מאדים, ב"תחנת מאדים לחקר המדבר" בהאנקסוויל, יוטה. דיווחים על אסונות מדומים
במדבר אדום הסלעים ממערב לעיירה הקטנה הנקסוויל ביוטה ארה"ב, שישה אנשים מתגוררים במבנה שנראה כמו ממגורת תירס ומריח מגרביהם המלוכלכים. הם הגיעו למקום יאה לפעילות יוצאת דופן. המורמוני אבניזר הנקס הגיע לכאן בשנות ה-80 של המאה ה-19 כדי ליישם אורח חיים פוליגמי, ואיש לא עמד אז בדרכו. ששת עולי הרגל הנוכחיים עורכים כאן ניסוי עוד יותר מוזר – הדמיה של חיים על מאדים.
הם יוצאים למדבר בחליפות חלל לבנות עשויות בד קנבס, שלשוליהן נייר דבק. קסדותיהם עשויות מאהילי פלסטיק ומכסים של פחי אשפה. ביחידת המגורים (המבנה דמוי הממגורה) הם רוכנים על מחשביהם הנישאים שעות רבות לתוך ליל המדבר הקר, ומקלידים דיווחים על אסונות מדומים. "הרוח העיפה את אשנב הגג", כתב ביומנו בשבוע שעבר ד"ר ביון גריגר, מפקד המבצע ואסטרופיסיקאי במכון מקס פלנק לאווירונאוטיקה, שמושבו בגרמניה. גריגר כתב את הדברים אחרי שרוחות במהירות 100 קמ"ש תלשו מיחידת המגורים דלתות וחלונות, וחשפו את השוכנים לפגעי הטבע. "למרבה המזל", כתב גריגר, "אפילו רוחות במהירות גדולה לא היו מסבות נזק רב במאדים, שכן דחיסות האוויר נמוכה בהרבה מאשר על כדור הארץ".
היומרה לחקות את החיים על מאדים מתוך קופסת פח גבוהה בדרום יוטה היא הצעד האחרון ביוזמה פרטית, שמטרתה לשכנע את הממשלה הפדרלית לשגר בני אדם למאדים מוקדם יותר ובעלות נמוכה יותר משתיכננו רשויות נאס"א. "אגודת מאדים" – ארגון המונה כ-5,000 חובבי מאדים מ-29 מדינות, שרבים מהם מדעני חלל וחלקם מחזיקים בעמדות בכירות בנאס"א – מבקשת לשגר גברים ונשים למאדים בעשור הקרוב, בעלות של 10 מיליארד דולר. סכום זה נמוך בהרבה מהערכות סוכנות החלל.
נאס"א הודיעה בעבר שאפילו לא תשקול שיגור משימה מאוישת למאדים לפני שנת – 2020 השנה שבה מעבורת חלל בלתי מאוישת מתוכננת לבצע טיסה לכוכב הלכת וחזרה. אגודת מאדים מודה אמנם שיהיה קשה לבצע את המשימה בלי סיוע הממשלה, אך לטענתה יש ערך תדמיתי ומחקרי רב לניסיון של מדענים להעמיד פנים שהם חיים על כוכב לכת שנמצא במרחק 60 מיליון ק"מ מכדור הארץ.
הסיסמה של אגודת מאדים היא "לחסוך בציוד ולחיות מהאדמה". השיטה העיקרית של האגודה לקיצוץ בעלויות הטיסה למאדים היא ייצור דלק בעת השהייה על הכוכב. כוונתם למהול את האוויר במאדים, המורכב ברובו מדו-תחמוצת הפחמן, במימן, כדי להכין דלק למסע חזרה הביתה. "לאנשים המעוניינים לטוס למאדים ישנם האמצעים לשלם תמורת המבצע, בהנחה שנצליח לגייס את תמיכתם", אמר ד"ר רוברט זוברין, מהנדס חלל ומייסד האגודה, בראיון טלפוני ממשרדו בדנוור. "בדרכנו להשגת המטרה הזו החלטנו להתחיל בקטן".
היחידה הצנועה מהווה חלק מתוכנית-העל של זוברין לגיוס התמיכה של בעלי הון. היחידה, שבבנייתה הושקעו כמיליון דולר שגויסו בתרומות פרטיות לאגודה, היא השנייה מבין ארבע תחנות מתוכננות (הראשונה נפתחה בחוג הארקטי ב-2000) שמטרתן ללמד ביולוגים, גיאולוגים, מהנדסים ופיסיקאים כיצד לעבוד יחד באתר דמוי-מאדים, בלי להוציא זה את זה מהכלים.
האתר שבו הוקמה היחידה, בפינה שוממה במערב ארה"ב, דומה דמיון מעורר השתאות לצילומים ממאדים ששודרו לכדור הארץ במשימות בלתי מאוישות שונות של סוכנות החלל האמריקאית. לאתר הגיעו בשעתו עובדי הפקה הוליוודיים מטעם ג'יימס קמרון, במאי הסרט "טיטניק". קמרון, חובב מאדים מושבע, שקל בעבר לעשות סרט על כוכב הלכת. בעקבות גילוי האתר הוא פנה לזוברין, שהעמיד שם את יחידת המגורים בחורף האחרון. היחידה נפתחה רשמית ב-7 בפברואר, תחת כותרת "תחנת מאדים לחקר המדבר".
"מראה המקום חשוב מאוד מבחינה תדמיתית", אמר גריגר, המפקד על הסבב השלישי של מדענים באתר. מדענים מכל העולם מגיעים לתחנה הנידחת לשהייה בת שבועיים. הנוף, המזכיר את החלל החיצון, כבר משך להנקסוויל צוותי חדשות מארה"ב, גרמניה ובריטניה, ורבים נוספים עושים את דרכם למקום.
ששת המדענים השוהים כעת בתחנת המחקר אמרו שככל הנראה משימתם החשובה ביותר היא לעורר עניין ואהדה בדעת הקהל, ולקדם את יחסי הציבור של הפרויקט. זוהי הדרך החסכנית ביותר, הסכימו, ליצור בסיס תמיכה רחב לשיגור בני אדם למאדים. הם מסכימים גם שכיום לא קיים בסיס כזה.
"ילדים בימינו מעולם לא ראו נחיתה על הירח", אמרה נל בידל, סגנית המפקד בתחנה ומומחית לגיאולוגיה ימית. "זה קצת עצוב. הם אפילו לא חושבים שטיס בין-כוכבי מאויש הוא בגדר אפשרות". כמו עמיתיה בתחנה, היתה בידל מאז ילדותה חובבת חלל מושבעת, שרצתה יותר מכל לטוס למאדים. היא רכשה את הטלסקופ הראשון שלה בגיל ,9 לימדה את עצמה לנווט בחלל בגיל 10 ובגיל 14 השתתפה ביריד מדעי שבו הציגה פרויקט על הגיאולוגיה של מאדים.
ואכן, החיים בהדמיה של מאדים דורשים התלהבות רבה. חדרי יחידת המגורים הם מעין ארונות צפופים ונטולי חלונות (למעט חדר המפקד, שזכה בחלון). המשתתפים בניסוי מתקלחים פעם בארבעה ימים. כאשר הרוח נושבת בכיוון מסוים, ריח השירותים הכימיים של היחידה מתפשט בחדר העליון, שבו כולם מבשלים, אוכלים וכותבים דו"חות. ארוחותיהם מתבשלות על כירה ניידת.
למרות שיגעונם לחלל, חברי הצוות מפקפקים בסיכויים להשתתף בטיסת חלל של ממש. סיביל שארוול, למשל, מהנדסת מים מאוניברסיטת קולורדו המשתתפת בניסוי, נמוכה מכדי להיות אסטרונאוטית לפי הסטנדרטים של סוכנות החלל – גובהה 1.60 מטר. ג'ונתן דורי, מהנדס ממרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, גבוה מדי – גובהו 2 מטרים. למפקד גריגר הפרעה בתפקוד הקיבה, שהיתה פוסלת אותו מהטיסה בחלל. התחנה הארצית-בהחלט, אם כן, היא הדבר הקרוב ביותר לטיסה בין-כוכבית שאליו יגיעו חברי הצוות הזמני.
ניו יורק טיימס. פורסם ב"הארץ". אתר הידען היה באותה תקופה חלק מפורטל IOL
