מדענים גרמנים וישראלים פיתחו אמצעי למניעת מלריה

חיידק המפתח רעלן מפוזר בביצות בהן מתרבים היתושים,ישראלים שותפים בגילויה ובפיתוח התרופה

ממשיכה להפיל חללים ברחבי העולם. עם ההתחממות העולמית מתפשטים יתושי האנופלס שנושאים את הטפילים לאזורים נרחבים בהם לא היו בעבר, וכך מרחיבים את שטחי הסיכון להדבקה במלריה.

המלחמה במלריה מתנהלת בעיקר בשלשה מישורים:

• הגנה בפני היתושים שמפיצים את המחלה על־ידי רשתות, כילות, חומרים שדוחים את היתושים ועוד. במקביל מתבצעת השמדת היתושים במוקדי דגירה – שלוליות וכדומה.
• טיפול בטפילים שגורמים למחלה, על־אף שזו אחת המחלות הנפוצות בעולם, עד היום לא נמצאה דרך אמינה לרפאה.
• יש תרופות למניעת המחלה אלא שבתחרות בין יצרני התרופות לבין הטפילים, מנצחים הטפילים על־ידי פיתוח עמידות לתרופות.

הטיפול במפיצי המחלה, היתושים, מתקדם והולך. כיום ועד לתקופה האחרונה נהוג היה לרסס שלוליות ומוקדי דגירה של היתושים בכימיקלים, כמו ה-די.די.טי. ותחליפיו שפוגעים בזחלי היתושים. חומרים אלה משמידים לא רק את זחלי היתושים אלא את כל החי בסביבה.

אחת הדרכים החדשניות ובנות-הקיימא לטיפול היא על־ידי פיזור בקטריה שמפיקה רעלן. על־פי שמה של הבקטריה Bacillus thuringiensis israelensis (Bti) (להלן: בי.טי.איי) ניתן להבין כי ישראלים מעורבים בפיתוחה. הטיפול בבקטריה יעיל ואינו פוגע בסביבה אלא שהרעלן מתפרק במהירות ולכן בכל מחזור גידול של זחלי היתושים יש צורך לחדש את אוכלוסית הבקטריה, דבר שמעלה את עלות הטיפול.

חוקרים ממכוני מחקר גרמניים Department of System Ecotoxicology at the Helmholtz Centre for Environmental Research מפרסמים ב-Journal of Vector Ecology אפשרות לטיפול על־ידי מגוון מיני סרטנאים שמצויים בשלוליות ובאגני מים מתוקים. מסתבר כי הסרטנאים הזעירים טורפים את זחלי היתושים. לדברי החוקרים “בפעם הראשונה הראינו כי אוכלוסיה של סרטנאים יעילה יותר מבי.טי.איי. בטיפול בזחלי יתושים”.

לצורך המחקר איכלסו החוקרים מספר שלוליות בזחלי יתושים. בכל שלולית היתה כמות שונה ומינים שונים של הסרטנאים, בכל בדיקה נמדדו מספרי זחלי היתושים וכמה מהם הגיעו לבגרות. אחרי 21 ימים (בערך זמן התפתחות יתושים מזחלים לבוגרים), הוסיפו החוקרים בי.טי.איי. כדי לבדוק את ההשפעה על הסרטנאים. מסתבר כי אוכלוסית זחלי היתושים בשלוליות המטופלות פחתה בעשרות מונים, כמו כן, הסתבר כי בשלוליות עלתה פי עשר רגישות זחלי היתושים לרעלן ה-בי.טי.איי. הסתבר גם שהשפעת ה-בי.טי.איי. כמעט ולא היתה מורגשת בשלוליות בהן היתה אוכלוסיה יותר מגוונת של הסרטנאים, מאחר שמספר זחלי היתושים היה מזערי.

המחקר נערך בלייפציג שבגרמניה והיתושים היו ממין קולקס (Culex pipiens) (יתושי הקולקס אינם נושאים את טפילי הקדחת). כדי לבדוק את השיטה על יתושים שנושאים את הטפילים (אנופלס), בדקו אנשי צוות המחקר את השיטה בקניה באזורים בהם גדלים יתושים נושאי מלריה, זאת בשיתוף עם Centre of Insect Physiology and Ecology in Kenya והתוצאות היו חיוביות.

לדברי מוביל המחקר: “טיפול ביתושים על־ידי כמיקלים יהיה תמיד לזמן מוגבל ויגרום לפגיעה בסביבה. בעזרת הסרטנאים ניתן לטפל באוכלוסיות היתושים ואפילו להשתמש במים המטופלים לשתיה. השיטה ניתנת ליישום בעולם המתפתח כיוון שבכל האגמים ניתן לאסוף את הסרטנאים על־ידי רשת ולפזרם בכל שלולית או מוקדי גידול של היתושים”.

יש צד ישראלי (נוסף לפיתוח ה-בי.טי.איי): פרופ’ לאון בלאושטיין, מהמחלקה לאקולוגיה באוניברסיטת חיפה, אמר: “עבודה זאת מוסיפה למידע המצטבר שמראה כי סרטנאים מהווים מתחרים לזחלי יתושים וככאלה מפחיתים את אוכלוסיתם, משפרים את מגוון החי בשטחים לחים (wetlands) וכך מפחיתים את תפוצת המלריה “. ומוסיף: “שילוב בי.טי.איי. וסרטנאים מאפשר ניהול ידידותי של הסביבה הלחה ללא פגיעה בסביבה.”

עוד בנושא באתר הידען:

• נשף המסכות של טפיל המלריה מתקרב לקיצו
• האם תרכובת נגד פטריות טובה גם לטיפול במלריה?