המאמצים המשולבים של מדע מתקדם שפיענח את גנום יתוש האנופלס וטפיל המלריה ושל אמצעים מסורתיים נעשים מעט מדי ומאוחר מדי. האם בגלל שהאוכלוסיה הסובלת נמצאת במדינות העולם השלישי?
הביצות נוקזו לראשונה בתקופות קדומות ויובשו שנית כבר בשנות ה-20 (במאה העשרים), אבל הקדחת פגעה והפילה חללים במתיישבים עד שנות ה-40. למרות השימוש הגובר בריסוס מוקדי יתושי האנופלס בפרט ויתושים בכלל . רק טיפולים ממוקדים ומתמשכים הביאו להדברת הקדחת בארץ . החומר הנפוץ ביותר להדברת יתושים היה D.D.T שבמשך שנים נשפך למאגרי מים בכל העולם ורוסס בכל מקום ללא רסן – ד”ר דבורה בן שאול סיפרה לי כי בזמן עבודתה בהודו נשפכו כך טונות רעל שעד היום מוצאים אותו בכל מערכות החיים, בארצות “מפותחות” משתמשים היום ברעלים שנמוגים, אבל בחלקי העולם הנגועים במלריה קימים עדין מצבורי D.D.T עצומים המהווים איום מתמשך על בתי גידול בהם מגוון חיים גדול (בחלקו לא מוכר) ומעניין.כולנו מכירים את סיפורי הקדחת (MALARIA) מתחילת ההתישבות הציונית בארץ ואת הנסיונות להדברתה באמצעות יבוש הביצות ע”י ניקוזן – או לסרוגין ע”י נטיעת אקליפטוסים . אקליפטוסים יובאו לאיזור ע”י סוחרים ערבים זמן רב קודם ובכל מקרה יעילותם הרבה ליבוש ביצות לא הוכחה, אבל הרווחנו חורשות ופארקים ירוקים, ובעלי כנף הרוויחו מקומות קינון, מיסתור ולינה ועל כך יבורכו חלוצינו .הביצות נוקזו לראשונה בתקופות קדומות ויובשו שנית כבר בשנות ה-20 (במאה העשרים), אבל הקדחת פגעה והפילה חללים במתיישבים עד שנות ה-40. למרות השימוש הגובר בריסוס מוקדי יתושי האנופלס בפרט ויתושים בכלל . רק טיפולים ממוקדים ומתמשכים הביאו להדברת הקדחת בארץ . החומר הנפוץ ביותר להדברת יתושים היה D.D.T שבמשך שנים נשפך למאגרי מים בכל העולם ורוסס בכל מקום ללא רסן – ד”ר דבורה בן שאול סיפרה לי כי בזמן עבודתה בהודו נשפכו כך טונות רעל שעד היום מוצאים אותו בכל מערכות החיים, בארצות “מפותחות” משתמשים היום ברעלים שנמוגים, אבל בחלקי העולם הנגועים במלריה קימים עדין מצבורי D.D.T עצומים המהווים איום מתמשך על בתי גידול בהם מגוון חיים גדול (בחלקו לא מוכר) ומעניין.למרות יבוש הביצות והדברת יתושים ישנה אפשרות להופעה מקומית של המחלה, זאת בגלל היווצרות חוזרת ונשנית של מוקדי דגירת יתושי האנופלס מחד ומאידך נשאים : עובדים אורחים, עולים חדשים מארצות משווניות, קשרים עם מצריים וירדן, טיולים וביקורים של ישראלים בארצות נגועות ועוד.
(בשנת 2001 מדווח אירגון הבריאות העולמי WHO על כ 30 אלף מטיילים אירופאים שחזרו לביתם נגועים בקדחת !!!).
השם העיברי – קדחת מסמל את כאבי הראש התקפי החום והצמרמורות האופייניות למחלה, ובמקרים בהם מגיע הטפיל לרקמות המוח הרגשה כאילו קודחים במקדח בראש החולה (שמעתי על כך מידיד שהותקף כך) . עד לתחילת המאה העשרים רבה הייתה בורות בכל הקשור למחלה, ולראיה, השם MALARIA בא מאיטלקית ופרושו המילולי אוויר רע כלומר נותני השם חשבו כי המחלה באה מנשימת אוויר ” מורעל ” באיזורים בהם שולטת הקדחת . הגדילו לעשות האנגלים אשר בהגיעם לאיזורים המשווניים – בתקופה הקולוניאלית – קישרו את הופעת המחלה עם עץ טיפוסי לאיזורים לחים – שיטה צהובת גזע, ACACIA XANTHOPHLOEA ומ”הבנתם ” כי השיטה היא הגורם למחלה קראו לעץ שיטת הקדחת . אפילו היום נפוצה הבורות גם בין אנשי מיקצוע, לדוגמא : בטיול בקניה מנעו שני רופאים מנכדם להכנס לבריכת מים לשיכשוך בטענה כי ” הילד עלול להידבק בקדחת כתוצאה ממגע עם המים ” בורות שעלולה להזיק מאחר והיחס לסיכון והבנתו אינו נכון .
את הקשר בין הטפיל ליתוש ואת גלגול הטפיל תאר לראשונה רוס – Ross חוקר אנגלי שעבד בהודו וקיבל עבור מחקרו זה פרס נובל . היום ידוע כי טפיל הקדחת (המין הנפוץ באפריקה) PLASMODIUM FALCIPARUM מועבר ע”י עקיצת יתושת האנופלס (המין הנפוץ באפריקה) ANOPHELES GAMBIAE P VIVAX(בדרום אמריקה ובאסיה) תופס מקום “כבוד” וגורם ל 50 אחוז ממיקרי המלריה בעולם . בנוסף לר”מ קימים עוד שלשה מיני טפילים אשר בגלל היותם פחות נפוצים, ידועים ומטופלים פחות, מ-400 מינים של יתושי אנופלס כ-60 ידועים כמעבירי מלריה (ומחלות אחרות) אבל לגבי רובם רב הנסתר על הידוע .
מסלול המחלה מתחיל כאשר יתושה עוקצת אדם נגוע בקדחת (בזמן התקף כאשר הטפילים חיים ופעילים במערכת הדם) היתושה שזקוקה לדם אנושי כמקור חלבון כדי להמריץ את מערכת הרביה שואבת טפילים עם מנת הדם, הטפילים עוברים גילגול מתרבים בקיבת היתושה עולים לבלוטות הרוק ויוצרים מעין פקק כך שבעקיצה הבאה חייבת היתושה לפלוט את ” פקק ” הטפילים לפני שאיבת דם, זאת יחד עם הפרשת חומר מונע קרישה (הגורם לתגובה אלרגית – אדמומית וגרוד) וכך מעבירה היתושה טפילים לאדם חדש. הטפילים מתמקמים בכבד – עוברים גלגול מתרבים ובשלב מסוים – בין שמונה עד חמישה – עשר יום, נוצרת ” התפוצצות אוכלוסין ” ואז יוצאים הטפילים למחזור הדם מתמקמים בכדוריות אדומות ומתרבים, כאשר כדורית דם ” מתפוצצת ” נפלטים עשרות טפילים למחזור הדם ומתקמים בכדוריות נוספות, ” פיצוץ כדוריות הדם גורם לשיחרור חומרים הגורמים לתופעות המלריה (כאבי-ראש, צמרמורות וכו ').
כדי להתקיים זקוק יתוש האנופלס לאקלים חם עד ממוזג ולמקווי מים, (אצל מינים מסוימים מספיקה לחות בשושנת עלים) זחלי היתושים בוקעים מביצים שהוטלו ע”י הנקבה במים ותוך מספר ימים גדלים, מתגלמים ופורחים כבוגרים בדרך למשימתם הערפדית. בגלל סתגלתנות יתושי האנופלס מחד, התחממות גלובלית מאידך וכן בגלל גידול בשטחי החקלאות (שיוצרים שלוליות במקומות שקודם לכן היו יבשים) ברוא יערות, בנית סכרים ויצירת גופי מים חדשים, גידול בצפיפות אוכלוסיה, הולכים ונפוצים היתושים גם באזורים שלא היו בהם עד לפני מספר שנים, תפוצה גדלה והולכת של היתושים באזורים בהם רמת שרותי הבריאות ורמת בריאות כללית ירודה, גורמים להתפשטות המגפה . יחד עם זאת מוקדי הקדחת כמגפה נישארו (בנתיים) באזורים המשוונים.
על פי פירסומים של אירגון הבריאות העולמי (WHO) לקראת 2003 מעריכים את מספר האנשים הנגועים במלריה ב חמש מאות מיליון, ומהם שלשה מליון מתים בשנה ! (כל 10 שניות מת אדם) 90 אחוזים מהנגועים והמתים באפריקה (מדרום לסהרה) ! בגלל מצב תזונתי ירוד הנפגעים הרבים יותר הם ילדים, תמותת ילדים באזורים נגועים מושכת את המשפחות להולדת יותר ילדים ועול הזנתם כבד, רמת מזון ירודה מביאה לפגיעות יתר למחלה וכך סובב גלגל המסכנות . להערכת האירגון 40 אחוז מאוכלוסית העולם – כ 2.5 מיליארד אנשים – ב 90 ארצות מאוימים ע”י המגפה, יותר מהשפעת כל המגפות האחרות.
טפיל המלריה מתחרה בנגיף האיידס (והשחפת) במספר הקרבנות. אלא שהאיידס הוא מגפה חדשה בעוד המלריה ידועה לאנושות מאז התפתחות החקלאות . חקר הגנום האנושי והשוואתו לגנום של טפיל המלריה, הראה בין היתר כי תגובות למלריה היו כבר לפני כ 10.000 שנה, אבל רק עם תחילת ההתיישבות החקלאית (בסהר הפורה 8000 שנה) הופיעה המלריה כמחלה קטלנית.
כלומר האנשים הם המפיצים של המחלה, ואילו יתוש האנופלס משמש כמוביל הטפיל – רק במקומות בהם יש אנשים חולים. אם עד היום ישנם באפריקה אזורים נרחבים שבהם נימנע גידול בקר (למזלן הטוב של חיות הבר ושומריהן) בגלל תפוצת זבוב הצה – צה … הרי ש לאורך ההסטוריה מנע או דחה יתוש האנופלס כיבושים והתנחלויות של כוחות קולוניאליסטים… ובתרבויות רבות יש יחס מיוחד למלריה : הרומאים בנו מקדש לכבוד אלת המלריה שהופיעה כל שנה בקיץ, בסין, הוצע למי שהלך לאזורי מלריה לאפשר לאישתו להנשא מחדש, יש הנחה כי הטחול המוגדל במומיות מיצריות הוא בגלל מלריה, אלכסנדר מוקדון כשהיה בשיאו מת ממלריה (בדמי ימיו), ג'ינגס – חאן נמנע מהשלמת כיבוש ארופה בגלל התקף מלריה. יש סברה כי בימי הבינים היתה איטליה מוגנת בגלל חשש כובשים מהמצאות המחלה אליה כתב דנטה : ” קדחת ההופכת את הצפרניים כחולות ורעדה בכל”. ידועה האימרה המפורסמת מתחילת המאה העשרים על אזורים בקניה ש”מתאימים אפילו לג'נטלמן האנגלי” זאת מאחר והיו נקיים מהמלריה… ובניגוד לאימרה זאת התייחסו אותם ג'נטלמנים למערב אפריקה כאל “קבר האדם הלבן”.
מסתבר כי למרות קיומם של מיני מלריה הפוגעת גם ביונקים אחרים ואפילו בעופות, הרי מהעובדה שהמלריה התפתחה עם האנושות מתבקשת העובדה שמלריה היא ייחודית לאדם ולכן מתבקשת האפשרות של התפתחות הגנה טיבעית, ואכן באפריקה התפתח “חיסון” טיבעי, מתברר כי הטפיל שניטפל לכדוריות הדם האדומות אינו פוגע בכדוריות שצורתן פגומה, לכן מוטציות גנטיות שגורמות לעוות צורת כדוריות הדם האדומות יוצרות כדוריות המחוסנות בפני פגיעת טפיל המלריה, וזה יתרון באזורים נגועים, כאשר מתפרצת מגיפת מלריה יהיה יתרון לבעלי המוטציה והם ” יתרבו “,. דוגמא : אצל נושאי עותק גן לאנמיה חרמשית (שאינם חולים) חלק מכדוריות הדם מוגנות מפני טפיל המלריה בגלל צורתן המעוותת (צורת חרמש), כלומר במקום בו יש מלריה יהיה להם יתרון אבולוציוני, ואכן מסתבר כי אצל תושבי האזורים המשווניים באפריקה גדול אחוז נושאי עותק הגן לאנמיה חרמשית, ככל שמתרחקים מאיזורי קדחת יורד מספרם היחסי, זו כמובן נחמה פורתא מאחר וכך גם עולה הסיכוי לנשאים אלה להוליד צאצאים שיהיו חולים באנמיה חרמשית.
במחקר שערכו מדענים מאוניברסיטת רומא (איטליה) בבורקינה פאסו (מרכז אפריקה) זוהה גן שהחוקרים קראו לו HBC המייצר המוגלובין מעט שונה מהנורמאלי, ולהפתעתם נוכחו כי נושאי עותק אחד מהגן המוטנט מהווים כ 22 אחוזים מהאוכלוסייה וסיכוייהם להיפגע מטפיל המלריה נמוכים ב 29 אחוזים (מאלה שאינם נושאי HBC), צאצאים לשני הורים בעלי עותק HBC יורשים עותק מכל הורה כלומר נושאים שני עותקי, HBC ולהם חיסון כמעט מוחלט (93 אחוזים) . מאחר ומוטציה כזו מהווה יתרון אבולוציני עצום לא ברור לחוקרים מדוע לא התפשטה תכונה זאת באזורים נרחבים התשובה היא כנראה בחסרונות שאותם טרם זיהו, (כמו במקרה האנמיה החרמשית).
במקרה החיובי יתכן כי זו מוטציה חדשה ולכן לא היה זמן מספיק להתפשטותה ניתן היה לצפות ולמצוא תרופות מסורתיות שהתפתחו אצל יושבי אזורים נגועים.ואכן בדרום אמריקה ידוע לילידים כי כדי למנוע ולטפל במלריה צריך להרתיח קליפת גזע מצמח מסוים, למצות את הנוזל ולשתות את התמצית . הצמח הוא CHINCHONA OFFICINAL הידוע בשמו המקובל במערב כינין בסין מטפלים במלריה כבר אלפי שנים בעזרת מין של לענה, ARTEMISIA החומר הפעיל בלענה : ארטמיסנין תוקף את תירכובות הברזל בגוף הטפיל ומשמידו במהירות לפני שהטפיל מספיק להסתגל לסביבה החדשה. בשנות ה-60 עם המהפכה התרבותית בסין בין יתר הדחיות של ” תרבות המערב” נדחו גם התרופות ה”מערביות” למלריה, בנסיון לנצל ידע מסורתי התחילו נסיונות לניצול הלענה, מדענים סינים מיצו את החומר הפעיל ופיתחו תרופה . המידע, עם זרעי הצמח. הגיעו לחברת תרופות שווצרית, כדי לאפשר מחקר ופיתוח גודלו שדות לענה בטנזניה ואלה שימשו כמאגר ליצירת התרופה. לאחרונה התחילו לשתול שיחי לענה בקניה במטרה למצות את החומר הפעיל ARTEMISNIN שישמש לריפוי, בתערובת עם תרופות כימיות משמש הארטמיסנין למניעה. הצמחים ייובשו ויארזו בשקיות (כמו תה) אותן ניתן לחלוט ולשתות – משקה מר (כלענה) אבל נוח לשווק להכנה ולנטילה ….. חברת תרופות גדולה השיקה בדרא”פ תרופה (לטיפול לא למניעה) מתמצית לענה בשלוב עם תרופה כימית, תרופה חדשה זאת המבוססת חלקית על חומר צימחי כלומר טיבעי נושאת תקווה רבה . (נמכרת תחת השם המיסחרי COARTEM) באפריקה יש תרופות להורדת חום ולטיפול בתסמינים : מיצוי פרי הבאובב מכיל אדונסינין שבו ריכוז גדול של וויטמין C ולפיכך מחזק, מיצוי קליפות גזע מיני שיטה ידוע אצל שבטים שונים כמוריד חום ומשכך כאבים, אבל למיטב ידיעתי אין באפריקה תרופות מסורתיות יחודיות למניעת או לטיפול במלריה . מאז ניתקלו אנשי המערב במלריה היה כינין התרופה הנפוצה ביותר עד כדי כך שנוצרו משקאות קלים מיוחדים המכילים כינין, הידוע בהם הוא מי הטוניק (מקור השם טוניק מרומית ופרושו סם – חיזוק), הטוניק היה מר לטעמם האנין של הקולוניליסטים האנגלים כדי ” להמתיק את הגלולה ” ולנטרל את המרירות הוסיפו ג'ין וכך נולד ג'ין & טוניק…
כמי שעובד באזורי קדחת (בהדרכת טיולים) ואינו אוהב תרופות אני משתמש ב תרופה הומאופתית שמקורה ב CHINCHONA ושותה טוניק, (עושה הכל כדי לא להעקץ ומקווה לטוב) . זו כמובן אינה המלצה להחליף את התרופות המומלצות ע”י לשכות הבריאות. הבעיה היא שככל שעובר הזמן מפתחים טפילי המלריה עמידות לתרופות וכך ממריצים את יצרני התרופות למרוץ מתמשך וסיזיפי . שלא כמו תרופות רבות אחרות המיועדות לעורר ולהמריץ את מערכת החיסון הטיבעית בגוף, התרופות היותר יעילות – למניעה ולטיפול במלריה – מבוססות על רעלים המיועדים לקטול את הטפיל וככאלה גורמות לתופעות לוואי לא נעימות ואסורות בשימוש לאורך זמן … נוסף לכך בגלל נוכחות של יותר ממין טפיל אחד ובגלל פיתוח מהיר של עמידות (לרעלים), ברוב המקרים יש צורך בשתי תרופות לפחות . כך שעד היום המנצחים באותו מרוץ סיזיפי הם היתושים וטפילי המלריה.
בעקבות אזהרות ארגון הבריאות העולמי על ההתפשטות הגאוגרפית של המלריה הומרצו מעט המחקרים המתפרשים בשלושה כוונים עיקריים : א – מציאת חיסון שינתן פעם אחת (זריקה) ויהיה פעיל לאורך זמן . לאחרונה פורסם ב SCIENCE כי שתי קבוצות חוקרים (כל אחת בנפרד) פיתחו חיסון כזה, קבוצה חוקרים העובדת בדרא”פ פיתחה חיסון בשם G 25 שכבר נוסה בהצלחה על קופים ומקווים להכניסו לשוק בתוך זמן קצר. קבוצת אחרת העובדת בזמביה פיתחה זן מוחלש של הטפיל המוחדר לגוף וגורם לתאי ה T לפתח נוגדנים, אלא שאין הם נותנים ביטחון של אחוזי יעילות גבוהים, כמו כן חיסון זה אינו מתאים לילדים, עם נזכור כי 80 אחוז מהנפגעים קשה הם ילדים הרי שאין בכך פתרון מספק . ב – טיפול גנטי ביתושים בשני כוונים, האחד בניסיון לעקר זכרים וע”י כך לדלל את אוכלוסיתם לרמה שלא תהווה סיכון (שיטה שמצליחה בהדברת מזיקים בחקלאות), השני גם הוא מחקר גנטי בניסיון לייצר יתושה שלא תהיה מסוגלת להעביר את הטפיל, “יתוש גנטי” כזה שיתרבה במקומות הנגועים יוריד את רמת המחלה באחוזים ניכרים . לאחרונה מופה גנום האנופלס GAMBIA והסיכוי לזהות את תפקידי הגנים מתקרב ואתו גם הסיכוי לפתרון ג – טיפול גנטי בטפיל עצמו במטרה לנטרל את “תכונותיו הרעות ” ….. כמו במקרה היתוש גם הגנום של P VIVAX ו P FALCIPARUM זוהו ועם המיפוי מתעוררת התקווה למציאת פתרון . אחרי שיפותח החיסון המתאים יש כבר מי שמכין את ה”יצרן ” מתברר כי אפשר ע”י הנדסה גנטית ” ללמד ” עיזים ליצר בחלבן מוצרים רבים ושונים ובניהם תרכיב חיסון נגד מלריה…
מחקר נוסף מזהה את הגנים שאחראים לחוש הריח של היתוש במטרה למצוא “דוחה יתושים אולטימטיבי” עד למציאת פתרונות קיצוניים ממליצים כל הגופים העוסקים בכך להשתמש באמצעים ידועים מקובלים פשוטים וזולים (יחסית): מאחר ופעילות היתושים היא בשעות החשיכה ומאחר והם מוצאים את ” טרפם ” באמצעות חוש הריח, נמשכים לריח הגוף ובעיקר להפרשת דו תחמוצת הפחמן, הרי שלבד מנטילת תרופות למניעת הקדחת האמצעי היעיל, הטוב, והנכון ביותר הוא – הימנעות מעקיצות, ניתן להימנע מעקיצות בדרכים שונות, החל ממריחת חומרים דוחים ישירות על הגוף דרך פולטי חומרים דוחים לחלל המגורים (עששיות, פתילים בוערים, וכו ') הטוב ביותר (על – פי Who) שימוש בכילות וכלי מיטה אחרים שנטבלו בפירטרין, חומר המופק מצמח הגדל בשדות אפריקה – בן חרצית – PYRETHRUM roseum ע”י מיצוי הצמח (כולו) מפיקים חומר דוחה חרקים טיבעי וידידותי לסביבה שניתן לשימוש כאבקה או כנוזל (אחרי המסה בשמנים אתריים – טבעיים) אנחנו מכירים חומר זה כאשר נמכר בזמנו תחת השם המיסחרי פליט, אריגים מטופלים בפירטרין שומרים על תכונת הדחייה ליתושים עד שנה!
למרות שהמלריה נחשבת לקטלנית שבין המחלות, מהיותה טיפוסית לאזורים ” נכשלים “, הרי כמו הרבה מחלות ” אקזוטיות ” אחרות שאינן מהוות איום מידי על תושבי הארצות ה”מפותחות ” כך גם במקרה זה : התקציבים המופנים למציאת פתרונות אפסיים ביחס לפגיעה הנוראית באוכלוסיות חסרות אמצעים וחסרות אפשרות ליצירת לחץ ציבורי . לכן אירונית ה”תקווה ” כי בעקבות שנויים אקלימיים ואחרים בקנה מידה עולמי שבגללם מתפשטת המלריה גם לאזורי הארצות ה”מפותחות ” (שנחשבו עד לפני זמן קצר כ”נקיים “), התפשטות שמביאה את סכנת המלריה לפתחו של העולם המערבי וגורמת לפחד וחשש אצל החברות ה”נינוחות ” (והעשירות), שנויים שיגבירו את ההכרה והצורך בהקצאת תקציבים ובהפנית כוחות מחקריים למציאת פתרון .
