השפעתם של עמודי תאורה על אוכלוסיית החתול המנומר
דוד רפ
בין קורבנותיה של גדר ההפרדה – זאת המשתרעת בין מדינת טקסס שבדרום ארצות הברית לבין מקסיקו – נמצא גם החתול המנומר (Ocelot). מטרת הגדר למנוע הגירה לא חוקית והברחת סחורות, אך הפטרולים הרועשים, הגדרות והתאורה המלאכותית פוגעים קשות במערכת האקולוגית לאורך הגבול.
החתול המנומר הוא טורף קטן יחסית, שמשקלו הממוצע 10 קילוגרמים. הוא נפוץ בעיקר במרכז אמריקה ודרומה (עד צפון ארגנטינה וצ’ילה). בצפון אמריקה החתול המנומר היה נפוץ בעבר בפלורידה, בארקנסו ובאריזונה. כיום חיים באזורים אלה פרטים אחדים. מרבית אוכלוסיית החתול המנומר בארצות הברית מוגבלת בימינו לדרום טקסס. חוקרים מעריכים כי היא מונה כ-120 פרטים בלבד.
מאות אלפי חתולים מנומרים נקטלו במאה הקודמת בשל פרוותם. כ-13 גופות נדרשות להכנת מעיל פרווה אחד, וציידים רבים יצאו לספק את הסחורה. בשנות השישים והשבעים הגיע הציד לשיא – כ-140,000 פרטים חוסלו מדי שנה. חוקים להגנת הטבע, שנחקקו בארה”ב לפני כ-30 שנה, הביאו להפחתה ניכרת בסחר בפרוות החתולים המנומרים על אדמתה. מצד שני, כמעט שלא היה כבר מה לצוד.
בטקסס החתולים המנומרים חיים בכמה שמורות טבע. לפי הערכות כלכלנים, הצמיחה הכלכלית במחוזות שבהם נמצאות השמורות היא הגבוהה ביותר בטקסס בשנים האחרונות. עם ההאצה בפיתוח האורבני באזור, ובעיקר בשל הקמת המכשולים לאורך הגבול, המעברים בין שמורות הטבע ובין ארה”ב למקסיקו הולכים ונעשים מסובכים לחתולים המנומרים. יכולתם לחפש טרף ולהתרבות נפגעת.
המסקנות הללו הובאו בינואר השנה במאמר שפורסם בכתב העת “Urban Ecosystems”, היוצא לאור בהולנד. כותרת המאמר היא “השפעת האור המלאכותי על החתול המנומר” ומובאים בו נתונים סטטיסטיים רבים, שנאספו מ-1946, הן על החתול המנומר והן על החיות שמהן הוא ניזון לאורך נהר הריו גרנדה, הזורם לצד הגבול בין המדינות.
יותר מ-400 עמודי תאורה הוקמו באזור זה, לאורך כ-65 קילומטרים של גבול. מחקרים שונים הראו כי מכרסמים קטנים עשויים לשנות את פעילותם הלילית בתנאים של תאורה מלאכותית. נמצא כי תאורה לילית, שבהירותה עולה על האור הממוצע בליל ירח מלא, גורמת למינים מסוימים של מכרסמים להפחית את פעילותם או אף להפסיקה כליל. כותבי המאמר מתייחסים גם למחקר שנעשה בקבוצת פומות בקליפורניה, שממנו עלה כי בתנאי תאורה מלאכותית העדיפו החיות להעביר את פעילותן לאזורים חשוכים.
כותבי המאמר מניחים כי החתול המנומר, הפעיל בעיקר בין שמונה בערב לחמש בבוקר, נאלץ גם הוא לשנות את מסלול חיפושו אחר טרף ולעבור לאזורים חשוכים יחסית. אלה הולכים ומתמעטים בשנים האחרונות. מסקנות המאמר עגומות. עולה מהן כי אם יימשכו הבנייה המואצת והקמת המכשולים לאורך הגבול, בלי למצוא פתרונות לחיות הבר, בקרוב לא יהיו עוד חתולים מנומרים בארצות הברית.
