נברני ערבות מקיימים קשר חזק לאחר שהזדווגו. לא רק שהם נשארים יחד בזמן הטיפול בצאצאים, הם גם מגינים על בני הזוג מפני נברנים אחרים.
מאת:מיכל ברונר
נברני ערבות הם בעלי חיים מונוגמיים. על פי מחקר שנעשה לאחרונה, הקשר הזוגי היציב תלוי בשינויים כימיים המשפיעים על רמת הפעילות של הגנים שלהם – שינויים אפי-גנטיים – כך על פי ה”ניו-יורק טיימס”.
>> מגזין גליליאו במתנה! לחצו כאן לקבלת ההטבה
מונוגמיה אהובתי
הזכר והנקבה של נברני הערבה (Microtus ochrogaster), מקיימים קשר חזק לאחר שהזדווגו; לא רק שהם נשארים יחד בזמן הטיפול בצאצאים, הם גם מגינים על בני/בנות הזוג מפני נברני ערבה אחרים.
מדענים יודעים זה מכבר כי תופעות אלו תלויות בפעילותם של שליחים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) במוחות הנברנים, ובמיוחד אוֹקסיטוֹצין (“הורמון אהבת האֵם”), המופרש בין השאר במהלך הזדווגות; וָזוֹפּרֶסין, הקשור בין השאר להתנהגות טריטוריאלית; ודופאמין, הקשור לתחושות עונג. ואולם, לא היה ברור מהו המנגנון האחראי לשינוי הבולט בהתנהגות ויצירת הקשר הזוגי הקבוע בעקבות הזדווגות.
כדי לברר זאת, מדענים מאוניברסיטת פלורידה שכנו זוגות של נברן ונברנית בתולים בכלוב משותף במשך כמה שעות. לחלק מהזוגות אפשרו להזדווג בעוד שמאחרים מנעו זאת. לנברניות שלא הזדווגו החדירו לגרעין הנסמך (אָקוּמבֶּנס), שמהווה חלק ממערכת הגמול (העונג) שבמוח, חומרים שלהם השפעה על היסטונים – חלבונים הקשורים לדנ”א כך שלהם השפעה אפי-גנטית, באופן שהגנים המקודדים יצירת קולטנים, לווזופרסין ולאוקסיטוצין, פעלו באופן חזק יותר.
בתגובה לשילוב של תרופות ומגורים משותפים, הנקבות התכרבלו עם בני זוגן כאילו הזדווגו כבר בעבר. התוצאות יכולות לעזור למחקרים על סוגים אחרים של התנהגויות הקשורות לנוירוטרנסמיטרים או להתנהגות של מינים מונוגמיים, כמו גם בני אדם.
עוד בגליליאו:
* צפו בתיעוד נדיר של ניתוח לב פתוח שבוצע בתינוק
* פרויקט המאגר הביומטרי: מהו ולמה זה רע לנו?
* כיצד שפת הגוף משפיעה על ההתנהגות?
