מנכ”ל “חיים וסביבה” קוראת לראש הממשלה לאכוף את מדיניות הממשלה על המשרדים המתעלמים ממנה. * דו”ח נוקב על תקציב המדינה 2007 של קואליציית “דרכים לקיימות”: המשרדים חוסכים כסף קטן – ומפסידים בגדול
הממשלה מתעלמת מהחלטות עקרוניות שקיבלה בעבר ובכך גורמת להפסדים עצומים למשק ולפגיעה בבריאות הציבור בהיקף נרחב. קואליציית “דרכים לקיימות” – קואליציית ארגונים סביבתיים וחברתיים בישראל, מפרסמת דו”ח נוקב המנתח את המדיניות הכלכלית ותקציב המדינה לשנת 2007. הדו”ח חושף, כי ברוב המשרדים הממשלתיים אין להצהרות על פיתוח בר-קיימא והגנה על הסביבה ביטוי מעשי בתקציב.
עו”ד אלונה שפר (קארו), מנכ”ל “חיים וסביבה” – ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, קראה היום לראש הממשלה לפעול מייד לביצוע החלטות הממשלה, שנועדו לקדם פיתוח בר-קיימא, לשמור על בריאות הציבור ויכולות גם לחסוך למשק מיליארדי שקלים. לדברי עו”ד שפר “בשעה שהעולם כולו משקיע משאבים ניכרים בתחום איכות הסביבה ואנרגיה לא-מזהמת, הממשלה נוהגת בראייה קצרת טווח וקצרת ראות, מתעלמת מהחלטות שקיבלה בעבר, וגורמת לנזקים חמורים לבריאות הציבור ולמשאבי הטבע”.
הדו”ח הוצג היום (6 לדצמבר) במסיבת עיתונאים בתל-אביב, בהשתתפות מנכ”ל “חיים וסביבה” ונציגי הארגונים החברים בקואליציית “דרכים לקיימות”. הדו”ח מנתח את המדיניות הכלכלית ואת פעילות משרדי הממשלה לקידום פיתוח בר קיימא, כפי שהם משתקפים בהצעת תקציב המדינה לשנת 2007.
משרדי הממשלה מעדיפים חסכון בטווח המיידי על-פני רווח ניכר בטווח הארוך יותר:
1. צריכת האנרגיה במשק יכולה להצטמצם בשיעור של 20% לפחות. פוטנציאל החיסכון מסתכם ב-4-5 מיליארד ₪ בשנה, ועוד קרוב למיליארד ₪ ייחסכו בעלויות זיהום ותחלואה. אולם בשבע השנים האחרונות הוקצו לתוכניות לייעול השימוש באנרגיה 2.24 מיליון ₪ בשנה בממוצע, ורק כרבע מסכום זה נוצל בפועל.
2. החסכון הצפוי למשק ממעבר לאנרגיה נקיה יכול להגיע ל-9 מיליארד ₪ בתוך עשרים שנה. למרות זאת, רק כ-2 מיליון ₪ מוקצבים לקידום הנושא בשנת 2007, ובשנים האחרונות ירד התקציב ב-50%. החלטת הממשלה להגיע לשיעור של 2% בשימוש באנרגיות מתחדשות בשנת 2007 נשארה על הנייר בלבד, וישראל ממשיכה להתבסס על אנרגיות מזהמות כמו פחם, ומתעלמת מההפסד למשק המדינה של 4.3 מיליארד ש”ח בשנה מעלויות התחלואה והתמותה הנובעות מזיהום האוויר.
3. גם בנושא החיוני של חסכון במים התקצוב מזערי, ותקציבים קיימים מקוצצים או לא מנוצלים:
1) התקציבים לפיתוח מקורות מים ירדו ב-45% בארבע השנים האחרונות.
2) המדינה לא מממנת התקנת חסכ”מים בכל בתי ישראל שהם השקעה לטווח הארוך – העלות היא של כ-180 מיליון ₪, אך החיסכון צפוי להגיע ל-375 מיליון ₪.
3) התקציב לתוכנית ייעול וחיסכון במים עמד בשנת 2006 על 13.7 מיליון ₪, אך קוצץ בנובמבר השנה ל-3.9 מיליון ₪, ומהם נוצלו בינתיים רק 108,000 ₪. התקציב לפעולות הסברה לחיסכון במים עמד בשנתיים האחרונות על כחצי מיליון ₪ בשנה בממוצע.
משרדי הממשלה מפזרים הצהרות בלי כיסוי תקציבי:
הממשלה מתעלמת מהמדיניות שאימצה בהחלטתה מחודש מאי 2003 לקידום פיתוח בר-קיימא, ואינה מתקצבת את הצדדים המעשיים שלה. ברוב משרדי הממשלה נשאר הנושא ברמה התיאורטית וללא ביטוי תקציבי:
1. במשרד הבינוי והשיכון קיימת תוכנית אסטרטגית לפיתוח בר קיימא, אך בפועל אין לכך כל התייחסות בתקציב המשרד, ואין תקציבים מתאימים בנושאים מרכזיים. ההשקעה בשיקום וחיזוק שכונות ותיקות ירדה ב-75% בשבע השנים האחרונות, לצד חוסר מעורבות מספקת ברגולציה ובקביעת סטנדרטים לאיכות הבנייה ובהכנסת טכנולוגיות בנייה מתקדמות וחסכוניות.
2. במשרד התמ”ת פיתוח בר קיימא אינו נכלל בתפיסה האסטרטגית, והנושא הסביבתי אינו מופיע בהצעת התקציב. גם כאשר יש התקדמות, כמו חוק התניית מענקים ממשלתיים למפעלי תעשייה בעמידה בתנאי סף סביבתיים, לא מצויינים פירוט ומעקב על כספי המענקים תחת הגבלה זו.
הממשלה מעודדת מגמות הפוכות למדיניות של פיתוח בר-קיימא:
1. צריכת הדלק בתחבורה יכולה להצטמצם בכ-20%, אם הממשלה תעודד תקינה, צעדי מיסוי ועדכונים במערכת השכר. בפועל הממשלה ממשיכה לעודד שימוש ברכב פרטי על ידי תשלום אחזקת רכב והמשך מתן הטבות המס באמצעות שווי השימוש המופחת ברכבי ליסינג. הממשלה גם אינה מייעדת תקציבים
2. מינהל מקרקעי ישראל פועל בסתירה לפיתוח בר קיימא, מגביר את קצב שיווק הקרקעות, משווק קרקעות לא מתוכננות ומתייחס לגורמי תכנון כאל חסמים המגבילים שיווק קרקעות שיש להסירם. המינהל גם ממשיך את הפליית המגזר העירוני במתן הנחות בקרקע למגורים מחוץ לערים בסך 268 מיליון ₪ בתקציב 2007.
3. המשרד להגנת הסביבה ניצל בשנים 2000-2006 פחות מ-60% מהתקציב שהוקצה לו, ותקציב הפעולות שלו נמצא במגמת ירידה בשנים אלה.
מהדו”ח עולה עוד, כי אין נשמרות זכויות בסיסיות של הציבור לייצוג ולמידע. הבולט ביותר בנושא זה הוא, כמובן, חוק ההסדרים, שאינו מאפשר דיון פרטני בכל אחד מהנושאים שבו ומונע שמירה הולמת על אינטרס הציבור.
הדו”ח מציין, כי היתה גם התקדמות מסויימת בנושאי פיתוח בר קיימא, ובכלל זה אימוץ תמ”א 35, המגדירה את קצב הפיתוח של מדינת ישראל עד 2020, ומשרטטת כיווני פעולה להתפשטות הבנייה בארץ; הטמעת פרמטרים סביבתיים בבדיקת כדאיות של פרוייקטים תחבורתיים; והשקעה גדולה בפיתוח התחבורה המסילתית. ואולם, נקודות אור אלה רק מבליטות את העובדה שמדובר במקרים בודדים מול חוסר מדיניות כוללת ומחייבת המוצאת את ביטויה במחויבות תקציבית בצד מחויבות הצהרתית. בנושא הרכבת הסתבר, כי גם כאשר נעשה צעד גדול וחשוב, המשכו אינו מובטח, כי לשנת 2007-2008 הוקפא לפחות שליש מתוכנית הפיתוח של הרכבת.
