חומר המחקה את הכולסטרול הטוב הצליח לשפר מצב חולי לב בתוך שבועות

כולסטרול פשוט מצוין * מחקר קטן הניב הפתעה גדולה: טיפולים ספורים, למשך זמן קצר, חוללו הטבה ניכרת במצבם של חולי לב. האם זהו אות ללידתה של אסטרטגיה חדשה למניעת מחלות לב?

ג'ינה קולטה ניו יורק טיימס

מחקר בקנה מידה קטן בקרב חולי לב, שבדק השערה לא סבירה במיוחד (החוקר הראשי אמר כי הוא חזה לה סיכויי הצלחה של 1 ל-10,000), גילה כי כמה טיפולים בלבד בתרופה ניסיונית חוללו הטבה משמעותית, הדומה מבחינת השפעתה להסרת כמות פלאק (רובד) שהצטברה במשך שנים בעורקים הכליליים.

התוצאות, שפורסמו ב-5 בנובמבר ב-Medical Association” “Journal, of the American התייחסו ל-47 חולים שלקו בהתקף לב. הם קיבלו עירוי של חומר המחקה את החומר HDL(ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה), שמסיר את הכולסטרול מהעורקים. החולים בקבוצת הביקורת קיבלו עירוי של סאליין (תמיסת מלח).

לאחר חמישה עירויים שבועיים, חלה בקרב החולים שקיבלו את התרופה הניסיונית ירידה של %4.2 בנפח הפלאק בעורקים הכליליים; ואילו בקרב אלה שקיבלו עירויי סאליין חלה עלייה קלה, אם בכלל, בנפח הפלאק.

ד”ר סטיוון ניסן, קרדיולוג ממרפאת קליוולנד שעשה את המחקר, אומר כי התרופות החזקות ביותר ממשפחת הסטאטינים דורשות שנים של טיפול כדי להשיג תוצאות מתונות יותר. תרופות ממשפחה זו מורידות את רמות ה- LDL(ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה) המעביר את הכולסטרול לעורקים הכליליים.

ד”ר דניאל ריידר, מומחה לליפידים באוניברסיטת פנסילווניה, הביע אף הוא הפתעה: “זה מדהים. הדבר הגדול ביותר ובוודאי המפתיע ביותר הוא שזה יכול לקרות במהירות כה רבה. עירוי שבועי? זה מפתיע דיו לגרום לכולנו לרצות לראות שחזור של הממצאים במחקר גדול יותר”.

ד”ר בריאן ברואר, ראש המחלקה למחלות מולקולריות במכון הלאומי ללב, ריאות ודם, אמר: “אף אחד לא ראה דבר דומה לזה בפרק זמן שכזה. הצרה של העורקים אורכת שנים רבות. המחשבה היתה שאם אנו יוזמים טיפול כדי להפחית או למנוע אותה, יעברו שנים עד שישפיע. חשבנו שטיפול ב-HDL יעבוד, אבל אף אחד לא ציפה שהוא יעבוד בתוך שישה שבועות”.

אולם כל החוקרים קראו לגלות זהירות. מדובר במחקר קטן ויחיד שיש לאמת אותו. לאחר מכן יהיה צורך לעשות מחקרים גדולים המראים שההפחתה כתוצאה מהטיפול בפלאק גם מקבילה לסיכון נמוך יותר להתקפי לב.

חוקרי מחלות לב תהו זה זמן רב מה יקרה אם יגדילו את רמות ה-.HDL רבים חשבו שהדבר ימנע התקפי לב, מכיוון שמחקרים אפידמיולוגיים הראו כי HDL קשור לסיכון נמוך יותר למחלות לב. עם זאת, הם לא הצליחו להרחיק לכת. לדברי ד”ר ריידר, חברות התרופות חיפשו גלולה שתפעיל את הגנים של ה-HDL”זה פחות או יותר הגביע הקדוש של התעשייה הפרמצבטית”, הוא אומר. “הוא לא נמצא”. המומחים ידעו כיצד לטפל ב-LDL ובכך למנוע את העברת הכולסטרול לעורקים. הדבר נעשה בעזרת תרופות ממשפחת הסטאטינים, המפחיתות את רמות ה-LDL ולפי המחקרים מונעות התקפי לב.

בנוגע לאפשרות הברורה מאליה, לתת לאנשים HDL בעירוי לווריד, היתה בעיה: הרעיון לערות HDL רגיל הוא בתחום הציבורי ואינו מוגן על ידי פטנטים. לכן החברות לא היו מעוניינות.

היה, עם זאת, HDL מסוג אחד שהיה מוגן בפטנט, וד”ר רוג'ר ניוטון, הנשיא והמנכ”ל של חברת “אספריון תרפיוטיקס” מאן ארבור שבמישיגן, קנה את הזכויות לפיתוחו. ד”ר ניוטון פיתח תרופה להורדת כולסטרול; הוא זה שגילה את ליפיטור, התרופה הנרשמת ביותר ממשפחת הסטאטינים בארצות הברית. מטרתו בהקמת “אספריון” ב-1998 היתה לפתח טיפולים ב-HDL.

סיפורו של ה-HDL המוגן בפטנט החל לפני יותר מ-20 שנה, כשחוקרים איטלקים דיווחו כי לכ-40 מתושבי לימונה סול גארדה, עיירה בצפון איטליה, רמות נמוכות באופן יוצא דופן של – HDL כה נמוכות שהן מתחת לסקאלת המדידה. הרופאים ציפו שהם יסבלו משיעור גבוה של מחלות לב, אבל דווח כי למעשה נדמה שהם מוגנים ממחלות אלה.

בסופו של דבר גילו החוקרים שלאנשים האלה יש מוטציה בגן ה-.HDL ה-HDL שהם מייצרים – הידוע בשם – apoA-1Milano פשוט מתפרק במהירות.

אחד הראשונים שחקר את apoA-1Milano היה ד”ר פרדימן שאה, שמנהל את מרכז המחקר לטרשת עורקים במרכז הרפואי סדרס-סיני. הוא דיווח כי הוא מונע הצטברות פלאק בעורקים של ארנבות ועכברים – ובמשך שישה שבועות בלבד. “היתה עדיין ספקנות בשלב הזה”, אמר ד”ר שאה, “אבל שוכנענו”.

ואז רצה שאה לדעת באיזו מהירות יהיה אפשר לראות את ההשפעה בעכברים. “אלוהים אדירים, מה שהעכברים האלה הראו בתוך 48 שעות”, הוא מכריז. “תכולת הכולסטרול של הפלאק ירדה בכמעט %.50 כמעט %50 מהליפידים נעלמו. והדלקת פחתה. הפלאק נסוג”.

לאחר שעשתה בדיקות מוקדמות של ה-HDL בבני אדם, כדי לבדוק את בטיחותו, פנתה חברת אספריון לד”ר ניסן. הוא פיתח טכניקה הנקראת אולטרסאונד של כלי הדם, שבה משחילים מצלמת אולטרסאונד זעירה לתוך העורקים ודרכה צופים ישירות בפלאק ומודדים את גודלו במדויק. אספריון ביקשה ממנו לנהל מחקר בקנה מידה קטן בשיטה זאת כדי לבדוק את השפעות התרופה על הפלאק.

לד”ר ניסן היו ספקות. ברוב המחקרים שבהם הוא משתתף נדרשים שנתיים או שלוש ו-500 משתתפים או יותר כדי לראות השפעה. המחקר הזה היה אמור להימשך חמישה שבועות ולכלול כ-50 בני אדם.

הוא הסכים, אולם ההסדר היה שד”ר ניוטון מאספריון לא יראה את התוצאות עד שהמאמר כבר יהיה בדפוס. הוא ראה את הנתונים לראשונה ב-31 באוקטובר. ד”ר ניסן אינו מעורב כספית בחברה.

“עד כה, הפרדיגמה היתה למנוע את המחלה באמצעות הורדת רמות הכולסטרול הרע”, אמר ד”ר ניסן, בהתייחסו להורדת רמות ה-.LDL “אם מורידים את רמות הכולסטרול הרע לדרגה נמוכה דיה, הפלאק אינו מצטבר בקירות העורקים. משמעות תוצאות הניסוי היא שאפשר
גם להסיר את המחלה בקיר העורק”.
קיימות מגבלות, מציין ד”ר אלן טול, חוקר HDL באוניברסיטת קולומביה. הבעיה העיקרית היא המדגם הקטן של המחקר. “זה לא מחקר שאי אפשר להפריכו. אבל ביסודו של דבר אני מאמין בתוצאותיו”, אמר ד”ר טול. “אני חושב שזה מסעיר”.

הוא ואחרים רואים במחקר סנונית ראשונה למה שיוכל ליהפך
לאסטרטגיה חדשה של מניעת מחלות לב, שבה יינתנו כדורים להעלאת רמות ה-.HDL אפשרות שנייה היא שהטיפול יישאר בצורת עירוי, שיהיה שמור להפחתת כמות הפלאק במקרים חמורים.

ד”ר ברואר רואה בכך הוכחה לעיקרון. “הפחתנו רק כ-%30 מהסיכון להתקפי לב בעזרת התרופות ממשפחת הסטאטינים”, הוא אומר. “האם נוכל להפחית אותו אף יותר? המטרה שלנו תהיה להפחית אותו ב-%,95 וזאת אחת הסיבות לחקור את הטיפול ב-.HDL אנחנו ודאי בראשיתו של שדה המחקר, אבל זה מעודד מאוד”.