סיקור מקיף

מחקר בקנה מידה גדול אישר: חומרי הדברה מסוג ניאונוטינואידים הם הגורמים להיעלמות הדבורים

באופן אירוני, המחקר מומן על ידי שתיים מהיצרניות הגדולות ביותר של חומרי הדברה, שגם כעת מנסות להמעיט בערכו ומערערות על שיטות המחקר, החוקרים: ניתנה לנו עצמאות מוחלטת

דבורי דבש. מתוך PIXABAY.COM
דבורי דבש. מתוך PIXABAY.COM

המחקר הגדול ביותר עד כה על השאלה הטעונה של האם חומרי הדברה מבוססי הניאונוטינואידים (neonicotinoid) פוגעים בדבורים נותן תחמושת חדשה למתנגדים לשימוש בכימיקלים שנויים במחלוקת.

מחקר שדה בקנה מידה גדול מצא כי החשיפה לניאונוטינואידים פוגעת במיוחד באוכלוסיות של דבורים. חומרי הדברה מפחיתים את יכולת ייצור הדבש והן לא מצליחות לשרוד את תרדמת החורף שלהם, אומרים החוקרים.

“אנו מראים שלניאונוטינואידים השפעות שליליות משמעותיות על שלבים קריטיים במחזור החיים, דבר המהווה סיבה לדאגה”, אומר ריצ’רד פיוול ( Pywell,) חוקר ניהול קרקע בר קיימא במרכז לאקולוגיה והידרולוגיה ליד וולינגפורד, בריטניה, והוא המחבר הראשי של מאמר המתאר את הניסוי ואשר פורסם בכתב העת סיינס ב-29 ביוני 2017.
עם זאת, העבודה מומנה בעיקר על ידי שני יצרנים neonicotinoid העיקריים, באייר CropScience ו- Syngenta. הם מטילים ספק במסקנות המדענים ומגינים על חומרי ההדברה, שכבר נאסרו או הוגבלו במספר מדינות. החוקרים שעשו את העבודה אמרו שהם היו עצמאיים לחלוטין.
בשנים האחרונות גבר החשש בקרב מדענים וקובעי מדיניות כי ניאונוטינואידים פוגעים בדבורים. החקלאים מטבילים את הזרעים בחומרי ההדברה לפני שהם זורעים אותם, ומאוחר יותר ניתן למצוא אותן באבקת הצמחים – המזון של הדבורים.
הנושא כמובן נבדק בעבר במעבדה, אך הביקורת על מחקרים אלה היתה שלדבורים ניתנו מינונים גדולים יותר של כימיקלים מאשר הם חווים בחוץ. ניסויי שדה קודמים הניבו תוצאות לא עקביות, למשל מצאו כי החומר גורם נזק לדבורי בר, אך לא לדבורי דבש.

כדי לנסות ליישב חלק מהשאלות הבולטות, קיבלו חברי צוות המחקר בהובלת המרכז לאקולוגיה והידרולוגיה הבריטי במימון בסך של 3 מיליון דולר מ-Bayer CropScience ו- Syngenta, ועוד 400,000 ליש”ט (520,000) מהמוסד עצמו. הם בדקו שלושה מיני דבורים. דבורת הדבש (Apis mellifera) ושני זני בר: דבורי בומבוס (Bombus terrestris) ודבורים בודדות (Osmia bicornis) – ס- 33 שדות חקלאיים בבריטניה, גרמניה והונגריה. מקצתם היו ממוקמים ליד יבולים מוגנים על ידי ניאונוטינואידים, ואחרים בשדות שבהם לא נעשה שימוש ב ניאונוטינואידים.

למרות שהמחקר מצא שלניאונוטינואידים יש השפעה שלילית כוללת על הדבורים, התוצאות אינן ברורות לחלוטין: נראה כי חומרי ההדברה פוגעים בדבורים באתרי בריטניה והונגריה, אך נראה כי הייתה להם השפעה חיובית על דבורי הדבש בגרמניה. פייוול מציין כי ההשפעות הגרמניות היו “קצרות”, והסיבה להן אינה ברורה. הם עשויים להיות קשורים בחלקם לכך שהכוורות בגרמניה בריאות יותר. “הוא משער.

תשובת התעשייה
המממנים של המחקר הטיחו ביקורת בתהליך ניתוח הנתונים והמסקנות של הכותבים. פיטר קמפבל, מומחה סביבתי בכיר ב Syngenta, אומר כי הנתונים מראים כי יש נסיבות בהן ניתן להשתמש בחומרים אלה בבטחה ולדבריו מסקנה שלילית מאוד אינה הוגנת.

כריסטיאן מאוס, המדען המוביל של באייר לטיפול בדבורים, גם סותר את המסקנות של המחברים וחלק מהניתוח סטטיסטי שלהם. Syngenta, שבסיסה בבאזל, שוויץ, כינתה גם את הנתונים “משתנים” ו- Bayer CropScience, שבסיסה במונהיים אם ריין, גרמניה, מסרה כי תוצאות המחקר לא עקביות.
הממצא מגיע בזמן מכריע עבור התעשייה, כי האיחוד האירופי בוחן את האיסור שהטיל בשנת 2013 על השימוש ב ניאונוטינואידים להטבלת זרעים. האיחוד האירופי צפוי להגיע למסקנה בהמשך השנה האם להסיר או להרחיב את ההגבלות.

פיוול אומר כי הוא מגן על המאמר שעבר ביקורת עמיתים. הוא גם מציין כי הניסוי כולו נערך תחת בדיקה של מועצה מייעצת עצמאית שכללה סטטיסטיקן. ההבדלים בין המדינות מסקרנים, הוא מוסיף, ויש לחקור אותם עוד יותר.

“אתה חייב לתת מאמץ 10 מתוך למאמץ”, אומר דייב גולסון, חוקר דבורים מאוניברסיטת סאסקס בברייטון, בריטניה. המחקר “מתוכנן היטב, משוכפל היטב, ממומן היטב – באופן אירוני על ידי התעשייה אשר לא תהיה מרוצה ביותר. אבל התוצאות מראות את מה שקורה בשטח. זה הגיע לנקודה שבה פשוט לא סביר להמשיך להכחיש הפגיעה בדבורים באמצעות מחקרי שטח.” הוא מוסיף. “הייתי אומר שזה המסמר האחרון בארון”.

למחקר המדעי 

 

 

3 תגובות

  1. אם אפשר להוסיף את הציטוט של המאמר. אשמח לקרוא אותו ולהבין מה המשמעות הסטטיסטית וכיצד התבצעו הניסויים

  2. חומרי ההדברה הללו נמצאים היום בכל גינה.
    כל בעל משתלה על כל בעיה בצמחים שתשאלו אותו מייד ימליץ לכם להגמיע את הצמח בקונפידור קונפידנס אקטרא קליפסו או לרסס במוסיפלן …
    החומרים האלו הפכו לאקמול של הגינה הביתית וכמובן החקלאים שמתשמשים בהם בלי הכרה אם צריך ואם למניעה .
    החומרים הללו הם חומרים סיסטמיים , ניתנים בהגמאה, חודרים לתוך תאי הצמח ומרעילים את כל חלקיו.
    חומרים דומים לאלו נמצאים באופן טיבעי בצמחים (כמו ניקוטין) והצמח מפריש אותם בצורה מבוקרת- כלומר כאשר הוא נתקף ע”י מזיק הוא מיצר את החומר ולא כל הזמן כמו בחקלאות.
    בהנדסה גנטית מחדירים לצמחים את הגנים שמיצרים חומרים כאלה ואז הצמח מפריש אותם כל הזמן ובצורה בלתי מבוקרת וכך מתקבל צמח עמיד למזיקים.
    אבקה מצמח מהונדס עוברת מהצמח לצמח אחר ואיתה התכונה הזאת .
    החומרים האלה פוגעים בדבורים ובמאבקים אחרים , דבר שפוגע גם בצמחים שלא יוכלו להתרבות ע”י האבקה – ודרך אגב גם מושמדים חרקים מועילים אחרים.
    האסון האקולוגי שעלול להתרחש כתוצאה מהחומרים הלאה אפשר אולי לעצור ע”י הפסקת השימוש בהם , אבל את ההנדסה הגנטית אי אפשר יהיה לעצור.

  3. כתוב :
    ״……. בדקו שלושה מיני דבורים. דבורת הדבש (Apis mellifera) ושני זני בר:
    דבורי בומבוס (Bombus terrestris) ודבורים בודדות (Osmia bicornis) …….״
    כל אחד משלושת השמות הוא מין של דבורים – מין לא ״זן״ ,
    בקרב דבורת הדבש (Apis mellifera) יש תתי-מינים או בלשון הדבוראים ״זנים״,
    לגופו של המחקר:
    כאשר טובלים זרעים ברעל יש מעבר (סיסטמתי) לכל חלקי הצמח,
    כיום רוב קוטלי-החרקים (אינסקטיסיד׳ס) הם סיסטמתים
    גם כאשר הם מרוססים על הצמח הבוגר ,
    – יש חקלאים שטובלים את הזרעים אבל ״ליתר ביטחון״ גם מרססים
    ואז ריכוז הרעל גדול בהרבה ויתכן שמכאן ההבדלים,
    – כמו כן יש הבדלים ב״שנת-החורף״ בין אזורים גאוגרפים שונים ,
    כלומר יהיה תמיד הבדל ברמת ריכוז הרעל שהדבורים סופגות
    באזורים גאוגרפים שונים,
    – באזורי גידול שונים תתי-מינים (זנים) שונים של דבורת הדבש
    ויתכן שתתי-מינים שונים מגיבים באופן שונה ,
    בכל מקרה רעל הוא רעל הוא רעל
    ואין ספק בפגיעתו הרעה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.