כדור הארץ אינו סלחן וכל טיפת זיהום מוצאת את הזמן והמקום שלה לגרום נזק. חישבו על זה כשאתם מדליקים מדורות מיותרות בל”ג בעומר
האנושות יוצרת מפגעים רבים לסביבה הטבעית ולעצמה ,ההתחממות העולמית , פגיעה במערכות חי וצומח, פגיעה במערכות מים וזיהום אוויר הם רק חלק מהצרות שמביא האדם על כדור הארץ אבל לא כולם.
אחד המפגעים הגדולים ביותר שמרבים להתעלם ממנו הוא הגשם החומצי, מושג שהוצע ע׳י רוברט אנגוס (Robert Angus) ב-1872 שבא לתאר ריכוז גבוה של חומצות ותחמוצות במשקעים בכלל ובמי גשמים בפרט.
מדובר בגזים מסיסים של תחמוצת חנקן (NO3) תחמוצת גפרית (SO4 ) שנמסים במים והופכים לחומצה חנקתית (HNO3) וחומצת גפרית (H2SO4) אלה נמהלים באדי המים שבאטמוספירה וכך הופכים את המים ל״חמוצים״
יחס שתי החומצות משתנה מ-60% לחומצת גפרית ל-30% לחומצה חנקתית). אלנהן נוספת חומצת מימן כלורי (HCL) שנוצרת כגז מימן כלורי נמס במים. למרות שהרכב הגשם החומצי ידוע לא ברור מה ״תרומת״ כל אחת מהחומצות לפגיעה. פגיעה נמשכת גם אחרי שהגשם ירד שכן קשה עד בלתי אפשרי לנקות את המים, מאחר והגזים שיוצרים את הגשם החומצי מגיעים ממקורות שונים ונעים למרחקים גדולים קשה לאתר את מקורם הגיאוגרפי ,אבל ברור שזו ״יצירה״ אנושית וככזו מהווה אתגר ומפגע לכל הסביבה.
כשהמים שמקורם בגשם החומצי משקים את האדמה ומצטרפים למי הנהרות, הם פוגעים בכל החי והצומח שהם נתקלים בו וכן באוקיאנוסים. יש המייחסים לגשם החומצי את התרומה הגדולה ביותר להלבנת האלמוגים שהפכה לתופעה כלל עולמית – גם באיזורים מרוחקים לכאורה כמו ריף המחסום הגדול ליד אוסטרליה. האוקיאנוסים סופחים את החומצות הללו והופכים לחומציים בעצמם.
רבות מהחומצות הללו הן תוצרים של שריפה לא יעילה ולא מבוקרת. וכידוע מדורות ל”ג בעומר הם תערובת של חומרי בעירה טבעיים ומלאכותיים שנאספו בלא הבחנה. ההמלצה היא למזער ככל האפשר את תופעת המדורות. שלא לדבר כמובן על סכנת התלקחות כפי שקרה בכרמל כאשר נער הדליק מדורה (בלי קשר לל”ג בעומר) והסוף ידוע.
