גורם נוסף שעלול להביא לאובדן שמיעה – העדר של מולקולות מיקרו-רנ"א

מחקר בראשותה של פרופ' קרן אברהם מאוני' ת"א ובהשתתפות חוקרים ממכון ויצמן ואוניברסיטת פורדו מארה"ב שפורסם ב-PNAS הצליח לגרום באמצעות סילוק המיקרו-רנ"א מאוזניהם של עכברים, לאובדן השמיעה * בעתיד מקווה פרופ' אברהם כי ניתן יהיה למנוע מותם של תאים כאלה ולחסל חלק ניכר ממקרי החרשות

תרשים של האוזן האנושית
תרשים של האוזן האנושית

מחקר חדש מגלה שמולקולות זעירות הנקראות מיקרו-רנ"א, חיוניות להתפתחותם ולשרידותם של תאים באוזן הפנימית ונדרשות לשמיעה תקינה. עד עתה היה ידוע שמוטציות בגנים המקודדים לחלבונים עלולות לגרום לחירשות. עתה מסתבר, שגם העדר ביטוי של מולקולות זעירות אלו עלול להוביל לאובדן שמיעה. תגלית זו מסייעת להבין טוב יותר את הגורמים לאיבוד שמיעה, ועשויה להוביל לפיתוח תרופות להצלתה כך עולה ממחקר חדש בראשות פרופ' קרן אברהם החוג לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר אוניברסיטת תל אביב והפוסט-דוקטורנטית דר' לילך פרידמן שפורסם אתמול לראשונה בכתב העת היוקרתי PNAS ושמומן בשיתוף על ידי קרן המחקר הישראלית, האיחוד האירופאי ומכון הבריאות הלאומי של ארה"ב.

בשיחה לאתר הידען מסבירה פרופ' אברהם כי פיסות ה-RNA הזעירות שעד לפני 10 שנה לא הוערכו כראוי. מאז הסתבר כי הם נמצאים ומשפיעים באתרים רבים בצמחים ובבעלי חיים ומכאן שזו מערכת שהתפתחה בשלב מוקדם באבולוציה. בגוף האדם משפיעים מולקולות אלה על כל איזור בגוף: בלב במוח, בעצבים, בכליה, בכבד. יש להם תפקיד מאוד חשוב במחלת הסרטן, ואף בוירוסים. פרופ' קרן אברהם מתמחה במאפיינים הגנטיים של החרשות. ולדבריה, "כשהתחילו לגלות אותם בכל מיני מקומות בגוף החלטתי שאני רוצה להסתכל מה קורה באוזן."

תמונת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק של תאי שיער מאוזן פנימית של עכבר. למעלה: תא שיער מעכבר שומע למטה: תא שיער מעכבר חרש שחסר מיקרו-רנ''א בתאי השיער
תמונת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק של תאי שיער מאוזן פנימית של עכבר. למעלה: תא שיער מעכבר שומע למטה: תא שיער מעכבר חרש שחסר מיקרו-רנ''א בתאי השיער

ליקוי שמיעה הוא הנכות הנפוצה ביותר באדם, אך הגורמים לליקוי לרוב אינם ידועים. ברוב המקרים, אובדן השמיעה נובע מהתפתחות לקויה או התנוונות של תאי חישה באוזן הפנימית, אשר מכונים "תאי שיער". תאים אלה אחראיים לתרגום הקול לגירויים חשמליים המועברים למוח. קבוצת מדענים מאוניברסיטת תל אביב, יחד עם מדענים ממכון ויצמן ומאוניברסיטת פורדו שבארה"ב, זיהתה שמולקולות גנטיות, המכונות מיקרו-רנ"א, חיוניות להיווצרותם של תאי השיער באוזן הפנימית ולשרידותם של תאים אלו.,

רנ"א הוא החומר הכימי שנושא מידע גנטי בין הדנ"א לחלבון. מולקולות מיקרו-רנ"א הן פיסות זעירות של רנ"א, אשר קובעות אם חלבון המטרה ייווצר או לא. מחקרים קודמים הוכיחו, שלמולקולות מיקרו-רנ"א תפקיד חשוב בהתפתחות העובר ובמחלות שונות, כגון סרטן.

במחקר זה השתמשו בטכנולוגיות מתקדמות, כולל שבבי דנ"א, כדי לזהות מולקולות מיקרו-רנ"א בעלות תפקיד באוזן הפנימית. החוקרים הביאו להפסקת הייצור של כל מולקולות המיקרו-רנ"א בתאי השיער באוזן הפנימית של עכבר. מספר שבועות לאחר מכן, תאי השיער החלו להתנוון, וכתוצאה מכך העכברים אבדו את שמיעתם. המסקנה המתבקשת מתוצאות אלו היא שפגם בייצור מולקולות מיקרו-רנ"א מעורב כנראה באובדן שמיעה מידרדר אצל אנשים שנולדו עם שמיעה תקינה.

מסבירה פרופ' אברהם בשיחה עם אתר הידען: "הוצאנו את התאים הללו מהעכברים וראינו שבמקום הצורה המסודרת שרואים בתמונה העליונה, ואשר מאפשרת את פעולת השמיעה, השערות מתפזרות, מאבדות את הצורה ולא מאפשרות לסיגנל להגיע למוח. לאחר מכן החלטנו לבודד את הפגיעה של העדר המיקרו-רנ"א באוזניהם של דגי הזברה. מכיוון שהאוזן דומה אצל כל החוליתנים ניתן להסיק מדג הזברה והעכבר גם על האדם.

מה התוכנית שלכם להמשך המחקר?
פרופ' אברהם: "בעתיד אנחנו רוצים לקחת את המיקרו-רנ"א, לבנות אותם בצורה סינטטית ולהשתמש בהם כדי לעצור יצירה של חלבונים אחרים. אנחנו יודעים שהחרשות קוראת בגלל מוות של תאים. כאשר אנו נולדים יש לנו בערך 16 אלף מהתאים הללו, וכשהם מתחילים למות בגלל פגיעה גנטית, חשיפת יתר לרעש, תרופות, זקנה, השמיעה אובדת. אם נוכל למצוא דרך למנוע את מות התאים נוכל לפתור את בעית החרשות. למעשה החזון שלנו הוא להשתמש במיקרו-רנ"א לטיפול תרפויטי."

פרופ' קרן אברהם
פרופ' קרן אברהם

"מולקולות מיקרו-רנ"א טומנות בחובן הבטחה, כי הן עשויות לשמש בסיס לפיתוח תרופות חדשניות. תפקידן החשוב של מולקולות המיקרו-רנ"א בבעלי חיים, כמווסתות ייצור של חלבונים רבים, התגלה רק במהלך העשור האחרון. מאמצים גדולים נעשים על מנת לפתח שיטות להחדיר מולקולות זעירות אלה לתוך תאים, על מנת להשתמש בהן לריפוי מחלות. הגילוי, שלמולקולות מיקרו-רנ"א יש תפקידים חיוניים באוזן הפנימית, עשוי לסלול את הדרך לריפוי אובדן שמיעה בעתיד" אמרה פרופ' אברהם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

6 תגובות

  1. האם ש בכך גם כדי לרפא צלצולים באוזניים?

    בכלל כדאי שתאיצו מחקרים בנושא זה
    חייבים למצוא ריפוי לצלצולים באוזן

  2. אילו רק היה לי מיקרוסקופ אלקטרוני סורק… הייתה סורק הכל 🙂
    ממש הכל.

    המבנים האלה שנמצאים שם למטה בעולם הננו יותר יפים מכל יצירות המופת של האדריכלות, וזה עוד לפני שנכנסים לפונקצונליות.

  3. נקודה,

    גם העכבר וגם האדם שייכים למשפחת החולייתנים והיונקים, והמרחק האבולוציוני ביניהם הוא יחסית (הכל יחסי) קטן. לכן סביר להניח שחלק ממה שתקף עבור אוזן של עכבר, יהיה תקף גם עבור אוזן אנושית.

    כהערת אגב, ניתן למצוא דמיון משמעותי גם בין אוזניים של דגים לבין האוזן האנושית הפנימית. ברור שלא הכל זהה, אבל מקווי הדמיון ניתן להפיק ניחושים לגבי הדברים שיעבדו גם על אוזן אנושית.

    חג שמח,

    רועי.

    ——————

    הבלוג החדש שלי – מדע אחר

  4. רק מי שיש לו מוח של עכבר יכול לחשוב על האפשרות שאוזן של עכבר דומה לזה של בן אדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן