תובנות חדשות לגביי החור באוזון

לראשונה אי-פעם, מדענים ממכון המחקר KIT בגרמניה הצליחו למדוד בשכבת האוזון את ריכוזה של תרכובת הכלור ClOOCl, שהינה בעלת תפקיד חשוב בהידלדלות שכבת האוזון הסטרטוספרית באמצעות בלון שריחף מעל צפון סקנדינביה

בלון למדידת החומרים ההורסים את שכבת האוזון שהטיסו אנשי המכון הטכנולוגי של קארלסרוהה מעל צפון סקנדינביה
בלון למדידת החומרים ההורסים את שכבת האוזון שהטיסו אנשי המכון הטכנולוגי של קארלסרוהה מעל צפון סקנדינביה

לראשונה אי-פעם, מדענים ממכון המחקר KIT בגרמניה הצליחו למדוד בשכבת האוזון את ריכוזה של תרכובת הכלור ClOOCl, שהינה בעלת תפקיד חשוב בהידלדלות שכבת האוזון הסטרטוספרית. הספקות שהועלו ע"י חוקרים אמריקאיים במודלים מעבדתיים קודמים עבור כימיית האוזון הופרכו ע"י תצפיות אטמוספריות חדשות אלו.

החור באוזון שמעל אזור הקוטב הדרומי, והתפקיד ההרסני של כלורופלואורו-פחמימנים (CFC) ותוצרי הפרוק שלהם, הפכו שניהם לשמות נרדפים הן של בעיות סביבתיות עולמיות והן לפתרון שלהן בדמות הסכמים משותפים ואמנות בינלאומיות. מחקר מדעי בסיסי לגביי כימיית שכבת האוזון האטמוספרית היה הבסיס שעליו כוננו הסכמים בינלאומיים אלו, כגון פרוטוקול מונטריאול משנת 1987, אשר קבע את ההגבלות על ייצור CFC. הצלחת היישום הפוליטי של ממצאים מדעיים אלו משתקפת בברור בעובדה כי ריכוז הכלור באטמוספרה, ובעקבות כך, שיעור ההידלדלות של שכבת האוזון, החלו לפחות באיטיות לאחרונה.

לראשונה אי-פעם, מדענים מהמכון למטאורולוגיה ומחקר אקלימי (IMK) הצליחו לאתר, באמצעות מדידות ספקטראליות (תת-אדום) של האטמוספרה את החומר החשוב, והמאוד לא יציב, דימר של כלור-חד-חמצני (ClOOCl) שהוא בעל תפקיד מרכזי בהידלדלות שכבת האוזון בשלהי החורף הארקטי. בעונה זו, מיד לאחר הזריחה, הדימר יוצר במהירות כלור אטומרי המסוגל להאיץ את התפרקות האוזון. קצב הדעיכה וההעלמות של הדימר בעקבות חשיפה לאורכי-הגל הקצרים של קרני-השמש הוא הקובע את שיעור ההתפרקות של האוזון בסטטוספירה.

התהליכים המעורבים בכימיית הכלור האטמוספרי, הגורם להידלדלות שכבת האוזון, נחקרו באמצעות מדידות מעבדתיות ע"י מדענים אמריקאיים. לדבריהם, דעיכת הדימר, הנגרמת ע"י קרני-השמש, קטנה יותר משיעורי הדעיכה שחושבו ע"י קבוצות מחקר אחרות. ממצא זה מרמז גם על הידלדלות שכבת אוזון פחותה יותר. אולם, מודלים כימיים של הסטרטוספרה נמצאו כגורמים לאומדני-חסר משמעותיים לגביי הידלדלות שכבת האוזון באם משתמשים במדידות מעבדתיות אלו. לפיכך, אמינות הפרטים המלאים של תהליכי ההרס בשכבת האוזון הוטלה בספק.
"תוצאות מדידות האטמוספרה שהתבצעו ע"י מדעני KIT מעל צפון סקנדינביה באמצעות ספקטרומטר תת-אדום שהוכנס לבלון פורח, בגבהים של יותר מעשרים ק"מ, מפריכות בברור את הספקות שהעלו החוקרים האמריקאיים ומאמתים את המודלים הקיימים לגביי כימיית שכבת האוזון," מדגיש ד"ר Gerald Wetzel, חבר בסגל IMK.

הידיעה ממכון המחקר

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן