הגורמים להתפרצות המחודשת של קדחת מערב הנילוס * נחשים כנשאי נגיף קדחת הנילוס * מחקר חדש מגלה כי הצרעת המודרנית הפילה קורבנות בישראל עוד בתקופת התנ”ך
בקיץ שנת 2000 התפרצה במפתיע בארץ קדחת מערב הנילוס שגרמה למותם של כ-30 אנשים ולאשפוזם של מעל 350 מהמחלה הזו נפגעו גם עשרות סוסים שרבים מהם מתו וכן משקי אווזים רבים. ההפתעה נבעה מכך שהמחלה הייתה נפוצה בארץ בשנות החמישים והשישים אך למעשה נעלמה למשך כמעט 3 עשורים. בבית הספר לרפואה וטרינרית ע”ש קורט יזמו מחקר מקיף שמטרתו לזהות את הגורמים להופעה מחודשת זו תוך התמקדות בסוסים ובזוחלים. המחקר נערך בשיתוף פעולה עם המכון הווטרינרי ע”ש קמרון שם נעשה מחקר בעופות ועם המעבדה של פרופ' דני כהן בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב שם נעשה המחקר בבני-אדם.
ההופעה המחודשת (והמסוכנת) של המחלה בעשור האחרון מעוררת שאלות מהותיות הנוגעות לנגיף ולמחזור החיים שלו. קבוצת החוקרים בבית הספר לרפואה וטרינרית בראשות דר' נחום שפיגל, בהשתתפות דר' אמיר שטינמן ודר' שלומית טל האחראים על המחקר בסוסים ובזוחלים, דר' אוהד לוי ודר' ענת ליכטר עורכת מחקר מקיף בנושא. לצורך המחקר נלקחו בשנתיים האחרונות דגימות דם מ- 800 סוסים ברחבי הארץ. סוסים אלו נבדקים פעמיים בשנה במטרה לזהות מוקדי פעילות של הנגיף בארץ ולאתר גורמי סיכון לחשיפה לנגיף ולתחלואה קלינית. בבדיקת גורמי סיכון נבדקים השפעה של משתנים כגון גיל, מין, גזע, וצבע פרווה, על הסיכוי של פרט מסוים לחלות במחלה. הנתונים המתקבלים מושווים לתוצאות הבדיקות הנערכות בבני-אדם. מהתוצאות הראשוניות של הבדיקות בסוסים ניכר הבדל מובהק ברמת החשיפה בין אזורים שונים בארץ, לדוגמא באזור הערבה 86% מהסוסים שנדגמו היו חיוביים (נמצאו נושאים נוגדנים לנגיף) ואילו באזור ירושלים 48% בלבד היו חיוביים. ככלל רמת החשיפה בסוסים נמצאה גבוהה באופן משמעותי מזו שנמצאה בבני אדם. תוצאות אלו מעודדות המשך ביצוע המחקר במטרה להפיק מידע אשר יסייע להבנת התהליכים הקשורים במחלה הנגרמת על ידי הנגיף בסוסים והשלכתם האפשרית על מקרי מחלה בבני-אדם.
למחקר נוסף כיוון חדש כאשר נודע שבארצות הברית התגלו מקרים רבים של אליגטורים שמתו מנגיף קדחת הנילוס (שניזונו מבשר סוסים). ממצא מפתיע זה העלה את האפשרות שזוחלים יכולים להוות חלק ממעגל החיים של הנגיף. חשוב לציין שמינים רבים של בעלי-חיים בעלי דם חם בניגוד לזוחלים שהם בעלי דם קר, נבדקו בעבר ונמצאו כלא מתאימים לשמש כמאחסן לנגיף. ואולם, החוקרים ערכו ניסוי הדבקה בנחש מסוג בירית אשר משמש חיית מודל טובה למחקר ומתוצאות ראשוניות של הניסוי עולה שהנחשים אכן מהווים מאחסן אפשרי לנגיף ונותנות מענה חלקי לשאלה כיצד שורד הנגיף את החורף כאשר אין פעילות של יתושים. דבר אשר לא פורסם עד כה בספרות ודורש מחקר נוסף.
הצרעת – האיידס של העולם העתיק
תכריכי המת נבדקו במיקרוסקופ אלקטרונים צילום : קים ורנון ועזריאל גורסקי
מחלת הצרעת אמנם מוזכרת בתנ”ך ובברית החדשה, אבל עד היום סברו המדענים כי הגרסה המודרנית שלה צצה רק במאה ה-5 לספירה , בתקופה הביזנטית. הצרעת התנ”כית, טענו החוקרים, היתה מחלת עור אחרת. כך מדווח אלכס דורון במדור המדעי של מעריב.
כעת מתברר כי אבות אבותינו אכן סבלו מאותה מחלה קטלנית. הצרעת, שמוגבלת כיום לאזורים טרופיים, היא מחלה זיהומית כרונית, הנגרמת עלידי חיידק התוקף את עצבי הפנים, הידיים והרגליים. היא מועברת במגע ישיר עם חולה ותקופת ההבשלה שלה נמשכת כמה שנים. על עורו של החולה מופיעים “קשרים” ויבלות ועצביו מתעבים ונהרסים. בתקופה הקדומה, חולה צרעת לא מת ממנה ישירות, אלא משחפת, כמו שחולי איידס כיום מתים מדלקת ריאות או משחפת קשה. כיום מטפלים במחלה באמצעות אנטיביוטיקה.
העדויות החדשות בנושא עלו במסגרת מחקר על מולקולות ממקור עתיק, שנערך בימים אלה באוניברסיטה העברית בירושלים. החוקרים בדקו ממצאים ארכיאולוגיים אורגניים, כמו עצמות, עור, סיבים ושרידי צמחים, כדי לסייע לארכיאולוגים לאתר שרידי דנ”א/רנ”א (חומצות גרעין) עתיקים ולזהות בהם אורגניזמים גורמי מחלות.
שיטות המחקר בדנ”א איפשרו לצוות מהפקולטה לרפואה, המיקרוביולוג פרופ' אליעזר (צ'אק) גרינבלט ועזריאל גורסקי, ולארכיאולוגים ד”ר שמעון גיבסון ואורית שמיר, לפענח את תכולתו של כוך קבורה מתקופת בית שני באיזור גיא בן-הינום בירושלים.
אחת הגופות נקברה בנפרד מהאחרות. בדיקה הראתה כי הנקבר מת מצרעת ומשחפת.החוקרים מצאו ששערו של החולה היה נקי מכינים,הוכחה למעמדו הגבוה. גופתו נעטפה בתכריכים מסיבי צמר שמקורם ביוון או באיטליה,הוכחה נוספת למעמדו החברתיכלכלי.החוקרים ציינו כי מדובר בעדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר להופעת צרעת במזרח התיכון.
