ישראל: המלצה להתיר שיבוט עוברים למטרות מחקר

האקדמיה הלאומית למדעים: לשבט לצורך הפקת תאי גזע; החוק בישראל לא מתייחס ל”שיבוט ריפויי” * ועדת המדע תקיים דיון דחוף בטכנולוגיית השיבוט זאת, לאחר שמדענים אמריקאים שיבטו עובר אדם; הוועדה תדון בצורך להגדיר סוג הניסויים המותרים בשיבוט ובחקר תאי הגזע

 מאת: תמרה טראובמן, הארץ

ועדת המדע של הכנסת תקיים מחר דיון דחוף בעניין ההשלכות והסיכונים של טכנולוגיית השיבוט. את הדיון יזמה יו”ר הוועדה, ח”כ ענת מאור (מרצ), לאחר שאתמול נודע כי מדענים אמריקאיים ניסו לשבט עובר אדם.

מאור תעלה בדיון את השאלה, אם יש צורך בהחלת חוקים או תקנות שיגדירו את סוג הניסויים המותרים והאסורים בחקר השיבוט ובחקר תאי הגזע. תאי גזע הינם תאים שניתן להפיק מעוברים, ולהשתילם בגופם של חולים הזקוקים לרקמות חדשות.

מאור ציינה כי “חוק השיבוט”, שאושר בכנסת ב-,1998 אוסר מפורשות על שימוש בשיבוט כשיטת הפרייה חלופית. ואולם, החוק אינו מתייחס ישירות לשאלה, אם מותר להשתמש בשיבוט כאמצעי רפואי. בסוג שיבוט זה, המכונה “שיבוט ריפויי”, משבטים עובר ומגדלים אותו במעבדה, עד השלב שבו ניתן להפיק ממנו תאי גזע שישמשו לריפוי חולים. בשלב זה העובר הוא בן 5-6 ימים, ונראה כמו כדור מיקרוסקופי בן כ-200-100 תאים. לאחר הפקת תאי הגזע, משמידים את העובר.

כדי לענות על השאלות המוסריות הכרוכות בשיבוט ובתאי גזע עובריים, יזם משרד המדע הקמת ועדה לאומית לענייני ביו-אתיקה. הוועדה צפויה להתחיל את עבודתה בחודש הבא, לאחר שהממשלה תאשר את סמכויות פעולתה.

לדברי פרופ' חגית מסר-ירון, יו”ר צוות ההכנה של הוועדה והמדענית הראשית במשרד המדע, הוועדה אמורה לקבוע מהי מדיניות המדינה בעניין מחקרים בשיבוט ובתאי גזע. לדבריה, היום, למעשה, אין מדיניות ברורה, והחוקרים בבתי החולים ובאוניברסיטאות פועלים לפי האישורים המתקבלים מוועדות פנימיות של המוסדות.

בחודשים האחרונים החלה גם “ועדת הלסינקי לניסויים גנטיים בבני אדם” – ועדה של משרד הבריאות האמורה לפקח על ניסויים גנטיים – לדון בעניין תאי הגזע. לדברי המשרד, הוועדה נמצאת בראשית דיוניה.

ישראל: המלצה להתיר שיבוט עוברים למטרות מחקרמאת תמרה טראובמן
ב-1998 אישרה הכנסת חוק האוסר שיבוט בני אדם. לפי החוק, אסור להשתמש בשיבוט כתחליף לרבייה, כלומר נאסר שיבוט עובר אנושי וגידולו עד לבגרות. ואולם, החוק אינו מתייחס ישירות ל”שיבוט ריפויי”, שבו משבטים עובר לצורך הפקת תאים שיושתלו בבני אדם, ועוצרים את גדילתו ביום החמישי או השישי ליצירתו.

החוק נותר פתוח לפרשנויות. גלי בן אור ממשרד המשפטים, שליוותה מטעם המשרד את הכנת חוק השיבוט, אומרת כי לפי פרשנותה האישית, מותר בישראל לשבט עוברים אנושיים. גם ועדה שהקימה האקדמיה הלאומית למדעים, בראשותו של פרופ' מישל רבל ממכון ויצמן, הגישה לפני כמה חודשים המלצות דומות. לפי המלצת הוועדה, יהיה מותר לשבט עוברים ולגדלם עד היום ה-14 לחייהם, ולהשתמש בהם רק לצורך הפקת תאי גזע. ועדה של משרד הבריאות, שאמורה להכריע בעניין, עדיין דנה בנושא.

לאחר שיבוט הכבשה דולי, אסר נשיא ארה”ב אז ביל קלינטון, על שיבוט בני אדם. האיסור הזה אינו חל על חברות פרטיות אמריקאיות, אלא רק על מדענים המשתמשים במחקרם בכספי ציבור. בארה”ב מתגבשת כעת הצעת החוק, שכמה מדענים חוששים שתטיל איסור גורף על שיבוט אנושי, כולל על “שיבוט ריפויי”.

באנגליה החוק מתיר לשבט עוברים אנושיים לצורך הפקת תאים להשתלה. תקנות שיאפשרו שיבוט דומה נמצאות בשלבי חקיקה שונים באוסטרליה, קנדה, שוודיה, צרפת ובלגיה. לעומת זאת, בגרמניה, אוסטריה ואירלנד קיים איסור והתנגדות ציבורית ליישום
הטכנולוגיה בבני אדם.

עדכון קודם בנושא:מ-7/9/2001
היום יתפרסמו המלצות הוועדה המייעצת לנושאי ביו-אתיקה של האקדמיה הלאומית למדעים, בעניין המשך המחקר בתאי גזע שהופקו מעוברי אדם. תאי הגזע הם תאים חסרי מאפיינים הקיימים רק בעוברים צעירים מאוד. ניתן להעביר את התאים לצלוחיות מעבדה ולגרום להם להתפתח לכל אחד מסוגי התאים שבגוף.

המחקרים שנעשו עד כה על תאי גזע מעוררים תקווה שבעתיד אפשר יהיה להשתמש בהם לחידוש רקמות פגומות ולריפוי מחלות כמו אלצהיימר, סרטן וסוכרת. ואולם, הפקת תאי הגזע כרוכה בהשמדת עוברים, ולכן המחקר מלווה בוויכוח ערכי חריף.
בוועדה המייעצת ישבו מדענים, פילוסופים, משפטנים, רופאים ומומחים לענייני הלכה. ביניהם, פרופ' חרמונה שורק, ביולוגית מהאוניברסיטה העברית, הפילוסופים פרופ' דוד הד מירושלים ופרופ' אסא כשר מתל אביב, השופטת בדימוס שושנה ברמן, ד”ר אפרת לוי להד, רופאה גנטיקאית בביה”ח שערי צדק, והרב ד”ר מרדכי הלפרין.

בדו”ח הוועדה מומלץ על שני מקורות להפקת תאי גזע עובריים: אחד הוא עוברים מוקפאים, שנוצרו במסגרת טיפולי הפריית מבחנה אך לא הושתלו ברחם; האחר הוא שכפול גנטי (שיבוט) של עוברי אדם.

השיבוט שמציעה הוועדה מכונה “שיבוט רפואי”. בהליך זה מעבירים את הדנ”א מתא בוגר אל ביצית שגרעינה הוסר. גרעין הביצית מכיל כמעט את כל הדנ”א שלה. השתלת הדנ”א החדש בביצית עשויה לאפשר גידול עובר שמבחינה גנטית זהה כמעט לגמרי לאדם שממנו נלקח התא הבוגר.

לפי דו”ח הוועדה, יש לאפשר לשבט עוברים למטרות מחקר רפואי בלבד. המלצות הוועדה מתירות להפיק מהעוברים שגודלו בדרך זו תאי גזע, אך אוסרות על המשך גידול העובר מעבר ל-14 יום. השיבוט לא יוכל לשמש כטיפול בבעיות פוריות או כאמצעי לשכפול בני אדם.

בדו”ח בן 30 העמודים, מתייחסת הוועדה באריכות למגבלות האתיות שיש להטיל על המחקר בתאי הגזע. הוועדה קוראת למשרדי הבריאות והמשפטים לנסח תקנות חדשות שיתאימו להמלצות הדו”ח, ובמקרה הצורך, ישנו את אלה הקיימות.

למרות שיש הרואים בשיבוט רפואי מעשה לא מוסרי, בדו”ח נאמר ש”מבחינה רפואית, במחקר זה טמון הפוטנציאל הרב ביותר”. לדוגמה, אם חולה זקוק היום להשתלת מח עצם, עליו לקוות שיימצא לו תורם מתאים מבחינה גנטית. אבל אם מדענים יוכלו ליטול תא מתאי גופו, ולמזג אותו עם ביצית, ייווצר עובר משובט, שממנו אפשר יהיה להפיק תאי גזע ולהופכם במעבדה לתאי מח עצם. תאים אלה יתאימו באופן מושלם לחולה, שכן מדובר בשכפול של תאים שנלקחו מגופו.

המחקר בתאי הגזע נעשה ברובו על תאים מעכברים. חוקרים הצליחו להפיק לראשונה תאי גזע מעוברי אדם רק לפני שנתיים, והידע המדעי עליהם עדיין מועט. עד היום, הצליחו מדענים לשבט עוברים של בעלי חיים ולהפיק מהם תאי גזע, אך ככל הידוע איש לא ניסה לשחזר תהליך זה בבני אדם.

ב”חוק השיבוט”, שנחקק לפני כשנתיים ואוסר על שיבוט בני אדם, אין התייחסות לאפשרות של שיבוט רפואי, ולכן הנושא נתון לפרשנויות שונות. “המשפטנים שיושבים בוועדה קבעו שהשיבוט הרפואי אינו נוגד את התקנות הקיימות”, אומר פרופ' מישל רבל, ביולוג ממכון ויצמן ויו”ר הוועדה. גם גלי בן אור, שליוותה את תהליך הכנת חוק השיבוט מטעם משרד המשפטים, נתנה בעבר פרשנות דומה לחוק.

ד”ר בנימין ראובינוף, העוסק בחקר תאי גזע עובריים בביה”ח הדסה עין כרם, אמר שמדובר ב”דו”ח מתקדם”. פרופ' יוסף איצקוביץ מביה”ח רמב”ם, העוסק גם הוא בחקר תאי גזע עובריים, בירך על הדו”ח החדש, ואמר שהוא “יאפשר מחקר ופיתוח בדומה לזה המתבצע במדינות מתקדמות אחרות, דוגמת בריטניה (שחוקקה באחרונה חוק המתיר לשבט עוברי אדם, ת”ט)”.

אף על פי שכמה מעבדות בישראל עוסקות במשך יותר משנתיים בחקר תאי גזע מעוברי אדם, זו הפעם הראשונה שבה צוות מומחים לאומי בוחן את ההיבטים המוסריים של המחקר. למשרד הבריאות, למעשה, אין היום תקנות הקובעות תחת אילו מגבלות יש לנהל מחקרים בתאי גזע שנלקחו מעוברי אדם.

הוועדה ממליצה להשתמש בעוברים שנוצרו במסגרת טיפולי הפריית מבחנה כמקור עיקרי להפקת תאי גזע עובריים. ממקור זה הופקו כל תאי הגזע העובריים שנוצרו עד היום. בטיפולים אלה נוצר בדרך כלל מספר רב יותר של עוברים מזה שמושתל ברחם בסופו של דבר, ובעוברים הנותרים לא נעשה שימוש לאחר תום הטיפול. חברי הוועדה מתנים את השימוש בעוברים הללו בכך שהרופאים יוודאו שהזוג סיים את תכנון המשפחה שלו, שבני הזוג מודעים לאפשרויות העומדות בפניהם (למשל, להמשיך להחזיק את העובר קפוא, או להשמידו בלי לתרום אותו למחקר מדעי), ושבני הזוג נתנו את הסכמתם לתרומת העוברים.

בכל מקרה, נכתב בדו”ח, חייבת להתקיים “הפרדה ברורה בין הצוות הרפואי, האחראי על טיפול הפריית המבחנה, לבין הצוותים הרפואיים והמדעיים שיעסקו במחקר”. נעמה ויצ'נר מהמרכז הבינ”ל לבריאות, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה, משווה דרישה זו להפרדה הנהוגה כיום בתרומות איברים, שבהן צוות רפואי אחד קובע את המוות המוחי, וצוות אחר משתיל את האיבר בגופו של החולה.

“במקרה של תרומת עוברים זה אפילו חשוב עוד יותר”, אומרת ויצ'נר. “מדובר במערכת עם המון אפשרויות להפעלת לחצים”. בניגוד לקשר החד פעמי שנוצר בין המערכת הרפואית לבין משפחת הנפטר, אליה פונים בבקשה לתרומת איברים, זוגות הנמצאים בטיפולי פוריות עשויים להזדקק לקשר מתמשך עם הרופאים. “לא ייתכן שייווצר מצב שבו ההורים ירגישו שהרופא יכעס אם יסרבו לתרום עוברים למחקר שלו”, אומרת ויצ'נר.

הדו”ח קובע אמנם שבמחקר ייעשה שימוש רק בעוברים שנותרו בתום טיפולי הפרייה, אך אינו מציין פרק זמן מינימלי שרק לאחריו יהיו רשאים הרופאים לבקש מהזוג את העוברים. לדברי ויצ'נר, עשוי להיווצר מצב שבו בני הזוג סבורים שסיימו את תכנון המשפחה, אך לאחר כמה שנים ירצו להביא ילד נוסף. במקרה כזה, במידה שבני הזוג תרמו את העוברים מסדרת הטיפולים הקודמת, יהיה על האשה לעבור מחדש את כל מסלול ההפרייה, הכרוך בסבל. “צריך לאפשר גמישות מקסימלית”, אומרת ויצ'נר, “כדי שאף אחד לא ירגיש כבול על ידי החלטה שהוא נתן בעבר”.