שטחים לחים מהווים בית גידול ואזור רביה עבור כ-40% ממיני בעלי החיים והצמחים, זאת אף על פי שהם מכסים רק כ-6% משטחי הקרקע. לכן העלמותם של שטחים לחים בקצב מהיר פי שלושה מזה של יערות הוא מקור לדאגה.
בשניים בפברואר צוין יום השטחים הלחים (Wetlands) הבין-לאומי, יום שבו נחתמה אמנת ראמסאר בשנת 1971, בעיר האירנית ששוכנת לחוף הים הכספי. ציון יום זה ב-2020 הוא הזדמנות להאיר את חשיבותם של השטחים הלחים על המגוון הביולוגי בהם, על מצבם ועל החשיבות בשימורם.
על-פי האמנה, שטחים לחים כוללים ביצות, שטחי כבול מוצפים, מלחות, וכל גוף של מים מתוקים או מליחים קבוע או זורם, כולל שטחים ימיים שבהם עומק המים אינו עולה על שישה מטרים. כך גם בריכות דגים ושדות אורז, וגופים-לחים מלאכותיים.
גופים לחים הם חיונים למערכות סביבתיות, לאקלים ולאדם כמווסתי זרימות למניעת שיטפונות וכמטהרי מים. שטחים לחים מהווים ספקי מזון חשובים, וגם אתרי תיירות. הם גם סופחים פחמן דו-חמצני וכך ממתנים זיהום וככאלה יש מי שקורא לשטחים לחים “הכליות של כדור-הארץ”.
שטחים לחים מהווים בית גידול ואזור רביה עבור כ-40% ממיני בעלי החיים והצמחים, זאת אף על פי שהם מכסים רק כ-6% משטחי הקרקע. לכן העלמותם של שטחים לחים בקצב מהיר פי שלושה מזה של יערות הוא מקור לדאגה.
בגלל הרס הטבע בקצב מדאיג נפגעים ונהרסים גם שטחים לחים. למרות זאת, אפשר לשחזרם כדי שימשיכו להועיל לאדם ולטבע, כך על-פי דו”ח של הגוף הבין-ממשלתי למדע, סביבה ומגוון המינים. בכנס האו”ם בנושא הסביבה התקבלה החלטה לשמר ולשחזר את הסביבה הקשורה למים, כשבבסיס לשימרו ולשיחזור תהיה ״מפת-דרכים״ של ״התוכנית הסביבתית של האו׳׳ם״ (UNEP) שתומכות במדינות שמנהלות מערכות מים מתוקים באופן בר-קיימא, תמיכה שמשתלבת במטרות השימור העולמיות. נושא הכינוס הבא של UNEP שצפוי להתקיים בפברואר 2021 יהיה: חיזוק הפעילות לשימור הטבע כדי ליישם את מטרת הפיתוח בר-קיימא (SDG). שטחים לחים חשובים עבור עופות נודדים כמקום ״תדלוק״ וכאזורי דגירה והתרבות. ב-20-15 בפברואר יתקיים בהודו כנס של משתתפי האמנה לשימור מינים נודדים.
אצלנו: מאחר שאנו עוסקים בשטחים לחים, ראוי להזכיר את השטח הלח הגדול ביותר שהיה ואיננו – אגם החולה. השטח שנשמר כשמורה הוא עבור מינים רבים תחליף להחולה, כך גם בריכות דגים ברחבי הארץ. שטחים לחים אחרים הם בריכות החורף שעליהן ראוי לשמור.
