הסוף לזריקה? נטילת אינסולין בתוך גלולה

חוקרים הצליחו לפתח שיטת נטילה פומית (דרך הפה) שתוכל לשנות באופן דרמטי את האופן שבו חולי סכרת מנטרים את רמות הסוכר שלהם בדם

[תרגום מאת ד”ר נחמני משה]

בהינתן הברירה של בליעת גלולה או להזריק לעצמך חומר דרך מחט, רובנו יבחרו לווסת את המצב הרפואי הכרוני שלנו באמצעות בליעת גלולה. אולם, עבור מיליוני אנשים המתמודדים עם סכרת מסוג 1 (סכרת נעורים), הדקירה המכאיבה של מחט פעם או פעמיים ביום מהווה את האפשרות היחידה להחדרת האינסולין שהגוף שלהם אינו מסוגל לייצר בעצמו. כעת, חוקרים מבית הספר להנדסה ולמדעים יישומיים של אוניברסיטת הרווארד הצליחו לפתח שיטת נטילה פומית (דרך הפה) שתוכל לשנות באופן דרמטי את האופן שבו חולי סכרת מנטרים את רמות הסוכר שלהם בדם. לא רק שנטילה פומית של אינסולין מבטיחה לשפר את איכות חייהם של כארבעים מיליוני אנשים הלוקים בסכרת סוג 1 ברחבי העולם כולו, אלא שהיא עשויה גם להקל על תופעות הלוואי של המחלה מסכנת החיים הזו הנובעות מכך שהחולים לא מצליחים להזריק לעצמם את התרופה הנדרשת להם. המחקר פורסם זה מכבר בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences.

טיפול באינסולין, במסגרתו מזריקים את האינסולין ממש מתחת לעור או שמספקים אותו באמצעות משאבת אינסולין, שומר על רמות הגלוקוזה התקינות במרבית מחולי הסכרת. “אולם, רמת ההיענות של רבים מהחולים לשיטה זו נמוכה בשל הכאב, החרדה ממחטים וההפרעה לחיי השגרה הכרוכים בטיפול כזה”, אומר הכותב הראשי של המאמר פרופסור Samir Mitragotri. “ההשלכות של בקרה גליקמית גרועה יכולות להוליד סיבוכים בריאותיים רבים.”

מציאת דרך ליטול אינסולין דרך הפה הייתה כרוכה בקשיים ובאתגרים רבים מספור – האינסולין, שהינו חלבון, אינו מתפקד כהלכה כאשר הוא מגיע לסביבות החומציות של הקיבה ואינו נספג היטב במעי. המפתח של הגישה החדשה טמון בהעברת האינסולין בתוך נוזל יוני המורכב מכולין (Choline) וחומצה גראנית (geranic acid) שמוכנס לאחר מכן לכמוסה בעלת ציפוי עמיד לחומצה. ההרכב עצמו הוא בעל תאימות ביולוגית, פשוט לייצור וניתן לאחסון עד לחודשיים בטמפרטורת החדר מבלי להתפרק, תקופה ממושכת יותר מחלק ממזרקי האינסולין המסחריים הזמינים כיום בשוק. “מרגע שהוא נכנס למערכת העיכול, האינסולין חייב לנווט את דרכו דרך מסלול מכשולים מאתגר לפני שהוא יכול להגיע באופן יעיל למחזור הדם,” אמר החוקר הראשי. באמצעות כִּמּוּס (encapsulating) ההרכב אינסולין-נוזל יוני בתוך ציפוי עמיד לחומצת המעיים, צוות המחקר התגבר על המכשול הראשון – עמידות בפני פרוק על ידי חומצות קיבה במעיים. ציפוי פולימרי זה מתמוסס רק כאשר הוא מגיע לסביבה בסיסית יותר במעי הדק, שם הנוזל היוני הנושא את האינסולין משתחרר ופועל את פעולתו בתוך מחזור הדם. “כאשר מולקולת חלבון, כדוגמת אינסולין, נכנסת לתוך המעי, נמצאים שם אנזימים רבים שתפקידם לפרק את החלבונים לאבני הבניין הבסיסיות שלהם – חומצות אמינו. לעומת זאת, האינסולין שלנו, הנמצא בתוך נוזל יוני, נותר יציב שם”. ההרכב של כולין-חומצה גראנית נמצא גם כיעיל בהתגברות על שני מכשולים אחרונים – שכבת הציפוי הפנימי הרירי שבמעי ודופנות המעיים שדרכן מולקולות תרופה גדולות כדוגמת אינסולין לא עוברות בקלות.

חוקרים אחרים ניסו אמצעים שונים במטרה להתגבר על מכשולים אלו – על ידי הנדוס מחדש של מולקולת האינסולין, ציפוי האינסולין בפולימרים מגינים, הוספת תוספים שמטרתם מניעת הפרוק האנזימטי והוספת חומרים שנועדו להגביר את הספיגה. אולם, אין כיום בשוק הרפואי אף מוצר שמאפשר נטילת אינסולין באופן פומי.
“הפיתוח של דרכים להעברת תרופות מסוג חלבונים ופפטידים, למשל אינסולין, דרך הפה, במקום בהזרקה, היה הגביע הקדוש בתחום של פיתוח תרופות”, אמר אחר מהחוקרים. הוא מוסיף ואומר: “מחקר זה מדגים תוצאות מדהימות המצביעות על כך שאינסולין הניטל דרך הפה בשילוב עם נוזל יוני פועל ביעילות הדומה לזו של נטילת אינסולין בזריקה”. המשמעויות של מחקר זה בתחום הרפואה עשויות להיות כבירות, במידה והממצאים יוכלו להיות מתורגמים לגלולות המאפשרות העברה בטוחה ויעילה של אינסולין ותרופות פפטידיות אחרות לבני אדם”.

אינסולין הנעכל דרך הפה מחקה באופן קרוב יותר את האופן שבו הלבלב של אנשים בריאים מייצר ומעביר אינסולין לכבד, שם נגרעים שמונים אחוזים ממנו, והיתר חודר לזרם הדם. השיטה החדשנית תוכל גם להקל על תופעות הלוואי השליליות הנובעות מהזרקת אינסולין לאורך זמן ממושך. החוקרים מוסיפים ומציינים כי אינסולין הנישא על ידי נוזל יוני ניתן לייצור בתהליך חד-שלבי שיוכל להתאים בקלות לייצור מסחרי בלתי יקר, עובדה שתהפוך את העלות של ייצור ההרכב הפומי לקבילה מבחינה מסחרית.

בשלב הבא, החוקרים מתכננים לערוך ניסויים נוספים בבעלי חיים ולבחון גם השפעות טוקסיקולוגיות והתאמה למערכות ביולוגיות. החוקרים סבורים כי אם הניסויים הללו יוגדרו כהצלחה, השגת אישור סופי לביצוע ניסויים בבני אדם תהיה קלה לאור העובדה כי המרכיבים העיקריים בנוזלים היוניים – כולין וחומצה גראנית – כבר כיום מוגדרים כחומרים בטוחים לשימוש בבני אדם; מנהל המזון והתרופות האמריקאי קבע מנה יומית מומלצת לצריכת כולין, המהווה חומר הזנה דמוי וויטמין, וחומצה גראנית, חומר הנמצא באופן טבעי בתוך קרדמון (הל) ועשב לימון, נפוץ בתור תוסף מזון. אם המחקר הנוסף יתקדם כצפוי, השיטה החדשה תוכל לשמש גם עבור הנטילה הפומית של חלבונים אחרים.

הידיעה על המחקר

תקציר המאמר