לדעת דוד פאלק, במאמר שפורסם בכתב העת אלפיים, מנסה המדען הדתי נתן אביעזר בספרו “בראשית ברא” לאנוס את המדע כדי שכל פסוק בספר בראשית יעיד כביכול על התקדמות מדעית שהמדע גילה רק לאחרונה
דוד פאלק
אין זה מקרה שסביב שתי המהפכות הגדולות בתולדות המדע נרקמו סיפורים על עימותים עם הממסד הדתי: לפני כשלוש מאות שנה יצא גלילאו גליליי מעימות כזה בקול דממה דקה' כשהוא ממלמל “ובכל זאת נוע תנוע”. מאתיים שנה מאוחר יותר יצא תומס האקסלי, ה”בולדוג של דארווין”, בקול תרועה רמה מהוויכוח עם הבישוף וילברפורס, על אודות מוצא האדם. את תולדות המהפכה המדעית בשלוש מאות השנים האחרונות ניתן לראות כמאבק מתמיד בין תפישת עולם סמכותית, השואבת את אמיתותיה המוחלטות על העולם מתוך כתבי הקודש ובעיקר מפרשת בראשית, לבין התפישה המדעית הספקנית, האנטי-סמכותית, אשר פתחה את השיטה הניסויית וההסתכלותית לשם גיבוש דעות על “פדות העולם תוך בחינתן המתמדת של אמיתותיה.
בימינו יש הטוענים כי מסתמנת מעין הפרדת סמכויות במאבק זה: בעוד הדת טוענה לעצמה פטרונות על חיי הרוח והערכים המוסריים והחברתיים של האדם – מצטמצם המדע בדלת האמות של בחינה אובייקטיווית של המציאות הגשמית של העולם. למעשה, אין כלל אפשרות להפרדה כזו. יש שנשבעים כיום בשם המדע ואף סוגדים למוצא פיהם של מדענים בכל אורחות חייהם, כשם שבעבר קבלו ללא עוררין את פסיקות כהני הדת. אחרים, עומדים חסרי ישע מול העולם שבו קבעה המהפכה המדעית לא רק את הישגי הטכנולוגיה של החברה המודרנית, אלא אף כפתה אורח חיים המטיל על כל פרט, כמעט מידי שעה, אחריות לקבלת הכרעות, שרבות מהן קשות וגורליות. לצד אלה רבים קבלו על עצמם את אתגר ההתמודדות עם עולם מוכר או מובן אך במידה מוגבלת.
אין צורך בהעמקה פילוסופית רבה כדי להשתכנע שהעולם המבוסס על הישגי המדע לא הביא יותר אושר לבני-האדם מזה שהעניק העולם שבו שלטו הסמכויות הדתיות. לפיכך אין תימה שרבים אינם מוכנים לוותר על המקלט הבטוח, הסמכותי, אשר מעניקה האמונה הדתית. יש ביניהם שגיבשו דרך של חיים בה דרה בכפיפה אחת הרשות החוקרת, המבוססת על המתודולוגיה המדעית שמטילה ספק בכל סמכות, והרשות הסמכותית של המסגרת הדתית. אולם ישנם אחרים הנצמדים אל המקורות כאל סמכות עליונה וקובעת בכל אורחות החיים.
התמימים שבין הנצמדים למקורות האלה, פונדמנטליסטים, דוחים מכל וכל לא רק את טענות המדע, אלא גם את הישגי הטכנולוגיה המבוססים עליהן: הם מעבדים את שדותיהם במחרשות עץ, אורגים את הנד לבגדיהם בנולי יד ולא יעלו על דעתם נסיעה במכונית המונעת במנוע דלק או שימוש באור חשמל. אחרים מסתפקים בהצמדות לסיפורים המקראיים כלשונם: לגביהם הארץ שטוחה, קבועה במקומה והשמש חגה סביבה, גיל העולם אינו עולה על ששת אלפי שנים ודינוזאורים הם המצאות חסרות שחר של מומחים לקידום-מכירות. הקיצוניים ביניהם אף שואפים לכפות על החברה שהם חיים בקרבה את ההלכה כלשונה, בין זו של האיסלאם או של היהדות, כאורח החיים הבלעדי.
לא כן המתוחכמים מבין הפונדמנטליסטים. אמנם גם הם רואים בכתבי הקודש את מקורות הידע והסמכות, אלא שעל פיהם המדע וטיעוניו אינם פסולים. אדרבא, המדע אינו מגלה אלא את מה שנכתב ונאמר כבר מזמן בכתבי הקודש. לפי גירסה זו של פונדמנטליזם, תיאוריות מדעיות הן פירושים והתאמות למה שכתוב ונאמר בכתבי הקודש, במותאם מעת לעת למצב המידע המדעי וכמובן בהתאם לעמדתו של הטוען לגני הממצאים המדעיים.
כך, למשל, טען נפתלי הלוי, בן העיר ראדום שבפולין, בקונטרס שהתפרסם בשנת ,1876 שממצאי המדע בתחום הקוסמולוגיה והפיסיקה של ימיו מתיישבים היטב עם הנאמר בפרשת בראשית ואינם אלא אישוש למה שכתוב (והתפרש) בעניין זה. גם מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, התיאוריה המרעישה של צ'ארלם דארווין באותן שנים, היא, לדבריו, טענה אשר מובעת בפירוש (תרתי משמע) בפרשת בראשית. פרופ' נתן אביעזר, מדען ופרופסור באוניברסיטת בר-אילן, המקובל בקהילה הבינלאומית של הפיסיקאים, הוא פונדמנטליסט מהסוג השני. בספרו “בראשית ברא”, שיצא לאור באנגלית לפני כשנתיים (Nathan Aviezer 1990 IN THE BEGINNING BY מבקש לבחון, כרבים וטובים לפניו, את ההתאמה בין התגליות המדעיות העכשוויות לבין הכתוב בכתבי הקודש, ובראש וראשונה בספר בראשית. אמנם, בסוף ספרו הוא מפרס את ה”אני מאמין” שלו ועומד על כך שאין הוא מתייחס אל כתבי הקודש כאילו הינם טקסס מדעי מוסמך: כמדען מקצועי הוא מתרשם מן ההתאמה המופלאה שמתגלית בין ממצאי המדע המודרני וסיפורי הבריאה וליתר דיוק, בבראשית.
בהתרשמות זו הוא מבקש לשתף את קוראיו אף כי הוא מדגיש. כמובן, שלא בגלל התאמה זו הוא יהודי שומר מצוות, שכן גם אילו היה מוצא שהמסורת היהודית אינה מתיישבת שם היבטים כלשהם של המדע בן ימינו, לא היה הדבר מפחית כהוא זה מאמונתו. אף על פי כן, נוכח הקורא עד מהרה שאין הספר אלא נסיון להפיץ את בשורת הפונדמנטליזם של מחברו. ההתאמה שהוא מוצא בין הכתוב בפרשת בראשית לתיאוריות המדעיות בנות ימינו דומה למטרה שמצייר הקלע סביב החיצים – לאחר שירה אולם לדעתי לא פחות חמורה התמונה המסולפת של התפישה המדעית כשיטת מתקר, ובעיקר מעוות אביעזר את התפישה הדארוויניסטית על אודות מוצא המינים.
על אף טענתו בסוף הספר, קשה להימלט מן המסקנה שאביעזר מתייחס לכתבי הקודש כאל טקסט, אשר מן הראוי לנסות ולבחון אם התיאוריות המדעיות עשויות לאשש את האמיתות הקיומיות והבלתי מעורערות שלו. על דרך הפרשנים והדרשנים מדור דור, הוא מציג פרשנות משלו לטקסט של סיפוך הבריאה בכתבי הקודש, אשר אכן תואם במידה רבה את גירסתו לממצאי המדע. הוא מתגבר. למשל, על אחת הבעיות הבולטות של אי-ההתאמה בין הכתוב לטענות המדעיות בכך שהוא מאמץ את הפירוש שיום בסיפור בראשית הוא תקופת זמן קצובה, שיכולה להשתרע על פני מאות מיליוני שנים במונחים הפשטניים של המדענים בני זמננו. את הפסוק “ויברא אלוהים את התנינים הגדולים” הוא מפרש כתואם את הופעתה של מערכת האדיקארייה ( PyllumAdicaran) ) בעידן הפריקאמברי: יצורי מערכת זו הופיעו בממצאי המאובנים, לדברי המדענים, “בפתאומיות”, לפני כ 700 מיליוני שנים, היו נפוצים בכמות ניכרת במשך כמאה מיליון שנים, ונעלמו לאחר מכן, לפני כ-570 מיליוני שנים, מבלי להשאיר זכר בין היצורים הרב תאיים. בספרות המדעית אכן מצוין שהאדיקארייה היו “ענקים לפי קנה המידה של התקופה.” אמנם גודלם, שהגיע ל”5-1 ס”מ, היה מרשים בהתייחם אל יצורים אחרים בעידנים שקדמו להם – שגודלם הגיע לכל היותר ל”5 מ”מ (אך קטנים מן הגדול שביצורים שהופיע כ-*50 מיליוני שנים לאחר מכן, הAnomalocanis הטורף, שהגיע לכדי 45 ס”מ). מידת הגמישות הפרשנית שאביעזר נזקק לה כדי לזהות יצורים כאדיקארייה עם “התנינים הגדולים” מדגימה שאין גבול להתאמות האפשריות, אם חזקה על הקורא למצוא התאמות, בתנאי שמניחים את ההנחות הנוחות.
המשחק בגדלים אכן מופעל על-ידי אביעזר במיומנות רבה: יום מקראי הוא תקופה בת מיליוני שנים, אף כי יש בידיו כמובן גם הסבר לכך שהיום השביעי, שבת, הוא בסך הכל יממה בת עשרים וארבע שעות; התנינים הגדולים הם יצורים שגודלם לכל היותר כמה ס”מ; ולמאורעות שחלו בתקופה של כמה מיליונים או עשרות מיליוני שנים (אשר הגיאולוגים או הפליאונטולוגים מתייחסים אליה כלתקופה קצרה), מתייחס אביעזר כאל מאורעות “מידיים”. באמצעות מניפולציות כאלה אין לפרופ' אביעזר קושי רב לטעון שבפסוק הראשון של “בראשית ברא” הכוונה אינה אלא למפץ הגדול. על פי התיאוריה המקובלת כיום התחולל אירוע דרמטי זה של התהוות היקום, כפי שהוא מוכר לאנשי המדע, לפני כ-15מיליארדי (או 15,000 מיליוני) שנים. ואילו “ויהי אור” מתפרש כמובן כמתייחם לתופעה הכוללת של “הקרינה האלקטרומגנטית” שבפי המדענים, בין זו הנראית ובין זו שמעבר לתחום הנראה. למי התיאוריות המדעיות, מיד לאחר המפץ היה החומר נתון בטמפרטורות כה גבוהות עד שכולו היה במצב של “פלסמה”, וזו “לכדה” כל קרינה אלקטרומגנטית בשלבים הראשונים שלאחר המפץ. לפיכך, רק כאשר התקררה הפלסמה והפכה לאטומים על חלקיקיהם, אפשר היה “לראות” את הקרינה. ללא ספק זהו הסבר אלגנטי למי שמחפש ניסוח מדעי למה שכתוב.
גם בקשר לתיאור הבריאה בימים האחרים נזקק אביעזר למעט דרש כדי “להוכיח” שכתבי הקודש אינם אלא מהדורה הרבה יותר קדומה (ויותר משמעותית) של התיאוריות המדעיות הקיימות, או, אולי מוטב לומר, של הקביעות המדעיות בנות ימינו. ביחס לפסוק השישי והשביעי, “ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים; ויעש אלוהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן” נעזר אביעזר בחידושי המדע בתקופת הלווינים. הוא מביא את הממצאים המעניינים לגבי כוכבי שביט (קומטים) המכילים (או עשויים) כמויות אדירות של קרח, ואת אפשרות קיומן של כיפות קרח על פני מאדים או בטבעות של שבתאי או בתוככי כוכבי הלכת צדק ונוגה, כעדות מופלאה לדברי הפסוק המבדיל בין המים שמתחת לרקיע – בימים שעל פני כדור הארץ, והמים שמעל לרקיע – בכוכבי הלכת של מערכת השמש. אשר לפסוק “ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן,” הרי הדברים מתייחסים מפורשות לתנועת היבשות, תיאוריה שקנתה לה מהלכים רבים בתקופתנו.
עניין מיוחד מגלה אביעזר ב”צירופי המקרים המופלאים” שמאפיינים לדבריו את תהליך הבריאה. החיים על פני כדור הארץ יכלו להתפתח בו רק מפני שטווח הקרינה המגיעה לפני כדור הארץ לא היה חם מדי ולא היה קר מדי. אילו היתה הקרינה גדולה או נמוכה רק בשברי אחוזים מן-המוכר לנו לא היו יכולים להתפתח חיים על פני כדור הארץ. כוונת הטיעון החוזר בדבר צירופי מקרים בלתי סבירים הוא שאין האירועים יכולים להיות פרי המקרה, ומכאן שהם תוצאה של יד מכוונת.
לכאורה טיעון וה הוא משכנע, אולם בחינה זהירה שלו מגלה שהוא מוטעה מיסודו. “צירופי מקרים” כאלה, מופלאים רק למי שדן בהם בדיעבד. לפי ההגיון של אביעזר ההסתברות, שדווקא אני אכתוב שורות אלה, בעיפרון בלתי מחודד, שצבעו צהוב, ביד שמאל, בשעת ערב מאוחרת, על שולחן מטבח, בדירה ירושלמית, בכתובת נתונה – אף היא כמעט אפסית. האם לא ראוי לשקול את האפשרות שרק מפני שהיה כאן טווח קרינה כזה, כפי שהיה, היו יכולים חיים כאלה, כפי שהם מוכרים לנו, להתפתחויות אילו היו מתקיימים צירופי תנאים אחרים, יכולים היו להתפתח “חיים” מסוג אחר, אפילו כאלה שאיננו יכולים כלל להעלות בדמיוננו. אם היינו שואלים מראש (עוד “בימי התוהו ובוהו”) מה ההסתברות להתפתחות חיים כפי שאנו מכירים אותם כיום, היה חישוב נכון מראה שזו כמעט אפסית. אולם באותו מועד לא היה ידוע מה צורת החיים שיתפתחו, וכל מה שהיה ביכרלתנו לשאול הוא, מה ההסתברות שתתפתח לפחות אחת משפע צורות “חיים” שונות ומשונות, והתשובה לכר אפשר שהיתה מתבטאת בערך מספרי גבוה לאין שיעור.
תשומת לב מיוחדת מקדיש אביעזר, כצפוי, ליום הבריאה החמישי, שבו מסופר על אודות בריאת החיים. לדבריו, דעה רווחת היא שהתיאוריה של דארווין לגבי מוצא המינים על דרך האבולוציה ההדרגתית ממינים קיימים משכנעת ונתמכת על”ידי נתונים עובדתיים רבים. אולמן טוען אביעזר, החומר העובדתי רהוק מלהתיישב עם הטענות של דארווין והדארוויניסטים (אביעזר מקבל כדארוויניזם בן ימינו את השילוב של הגנטיקה של אוכלוסיות בתיאוריה הדארווינית הקלאסית, כפי שהדבר נעשה בשנות הארבעים של המאה הנוכחית, שילוב הידוע בכינוי “התיאוריה הניאו-דארויניסטית” אן “התיאוריה הסינתטית” של הדארוויניזם). יתר על כן “קריאה זהירה” בפרשת בראשית מתיישבת לדעתו עם ההתפתחות של יצורים בני ימינו מצורות או טיפוסים קדומים יותר, כלומר, חלה אבולוציה, אבל לא לפי עקרונות הדארוויניזם.
ביקורתו של אביעזר אינה מופנית אל דארווין, אלא אל הבילוגים הדארווניסטים בני ימינו, אשר לדבריו זנחו את אושיות השיטה המדעית, למען תורה שאבד עליה הכלח הוא כותב “לאור ההוכחות המדעיות האחרונות, קשה להבין את ההגנה הנחרצת של הביולוגים על התיאוריה הדארווינית של האבולוציה, אשר מייחסת לדארווין לעתים קרובות דעות שעומדות בסתירה ישירה למה שדארווין עצמו כותב …איש אינו מתקיף את צ'ארלם דארווין. די בעיון במוצא המינים כדי להיוכח איזה מדען גדול היה דארווין. הוא יצר תיאוריה מקיפה שמתיישבת בצורה הראויה והערצה עם הנתונים של זמנו – על פי מיטב המסורת המדעית. אולם חלפו 130 שנים, אוצר הידע המדעי שלנו גדל מאוד התיאוריה האבולוציונית של דארווין אין בה די. ,..הגיע הזמן לנוע קדימה” (עמ' 59-58).
האבולוציה של דארווין חלף זמנה, והתיאוריה המחליפה אותה היא תיאורית ההשתנות הפתאומית של המינים, השתנות הנעשית עקב גורמים שאינם קשורים כלל ועיקר בהתאמה של היצורים לתנאי המחיה שלהם. כלומר, כל רעיון הברירה הטבעית כגורם מניע בהשתנות המינים, או לפחות ביצירתם של מינים חדשים, אינו אלא שמרנות אשר מקומה לא יכירנה כאוהלה של חקירה מדעית.
חשוב אפוא לבחון לפמות מקצת מטענות אלה, הן ביחס לרעיון שעומד בבסיס השיטה המדעית לעומת ישומה הלכה למעשה, והן ביחם לטיעונים על מהקר האבלוציה הביולוגית בן ימינו. מדענים, דגולים יותר ודגולים פחות, העמידו לעצמם לעתים קרובות דרישות וקריטריונים שהם עצמם לא יכלו לעמוד בהם. אתת מדרישות אלה היא ההפרכה, כלומר, הדרישה לעריכת תצפית או ניסוי שיהיו בחזקת מבחן מכריע של התיאוריה: אם הם יתיישבו עם התיאוריה אין סיבה לזנוח אותה, אולם, אם הם לא יתיישבו – יהיה בכך משום הפרכה סופית וחד-משמעית שלה.
אביעזר מצטט מדברי דארווין שגם הוא התייחס לתצפיות בקשר להכחדתם של מינים קיימים והופעתם של מינים חדשים תחתם, כמכריעים לגבי קבלתה או הפרכתה של התיאוריה שלו. לדעת אביעזר מתעלמים הביולוגים שומרי החומות מכך שהתיאוריה הדארווינית הופרכה באופן נחרץ לפחות בנקודה זו. ייתכן שעקרון ההפרכה מתאר נאמנה אידיאל שרבים היו רוצים לייחס לשיטת המחקר המדעית, אולם אין ספק שתיאור זה איננו משקף את אופיה של חקירה מדעית, המתבססת בעיקרה על רציפות והמשכיות, תוך תיקונים של התיאוריות הקיימות ושיפור התאמתן אל המציאות. קל לצטט דוגמה אחת, שבה הועמדה התיאוריה של דארווין בפני מבחן מעין זה, שנים מעטות לאחר פרסומה. דארווין עצמו כתב שהביקורת שהועלתה – אם תאושש – היא בחזקת הפרכה של התיאוריה שלו ואזי אין לה תקומה: המהנדס הסקוטי פלימינג ג'נקינס (Jenkins Reeming) הראה שהמנגנון שדארווין הציע להורשה יביא להעלמותה של השונות באוכלוסייה זמן רב לפני שיהיה סיכוי כלשהו לברירה הטבעית ליצור ממנה מינים חדשים. אף על פי שדארווין הבין זאת והסכים שמדובר בעניין עקרוני, הוא לא זנח את התיאוריה שלו. דארווין לא היה יוצא דופן בכך. כמעט כל מדען נתקל בדילמה מעין זו, אלא שאנתנו למדים עליה נדרך כלל רק כאשר מדובר בגדולי המדע, שכן רק את הביוגרפיות שלהם ניתן לנו לקרוא. בדרך כלל מוצא המדען שנקלע למצב זה הסבר אד-הוק לאי ההתאמה בין ציפיותיו ותצפיותיו: היה לכלוך במבחנה, פעל גורם נוסף שלא חשבנו עליו מראש או שלא התחשבנו בו במידה מספקת, וכיוצא בזה. דרך מקובלת אחרת היא להתעלם (בינתיים) מאי-ההתאמה. רק לעתים רחוקות יזנח חוקר תיאוריה, בעיקר לא כזו שהינה ענפה ומבוססת כמו תורתו של דארווין. הפיסיקאי בן דורו של דארווין, הוגה תיאוריית השדות האלקטרו-מגנטיים, ג'יימס קלארק מאקסוול ( . . J . c Maxwell) הבטיח, כמעט בנקיטת חפץ, בהרצאה בפני ההברה המלכותית הבריטית, כי שני ניסויים שהוא עומד לבצע תוך שנה יכריעו לשבט או לחסד את קבלת התיאוריה שלו. שני הניסויים נעשו ושניהם הפריכו את התיאוריה שלו, לפי הקריטריונים שהוא עצמו קבע. כמובן שמאקסוול לא זנח את התיאוריה שלו.
רק שנים מאוחר יותר הראו אחרים שבניסוי האחד היה פגם טכני ואילו כדי להסביר את אי-ההתאמה השנייה היה צורך לעשות התאמות מסוימות בשוליים של התיאוריה. תשובה מספקת לקושי שהעלה ג'נקינס לגבי התיאוריה של דארווין ניתנה רק לאחר כחמישים שנים, במסגרת התיאוריה המנדלית של התורשה. זוהי בדרך כלל דרכו של המדע: הוספת תיקונים ושכלולים לתיאוריות הקיימות. במשך הזמן עשויים תיקונים אלה להצטבר עד כדי כך שלמסתכל לאחור, נראה כאילו לא נשאר כלום מן התאוריה. רק לעתים רחוקות במהלך ההיסטוריה של המדע אפשר לומר שתיאוריה אחת החליפה את קודמתה, כביכול יש מאין.
האומנם לא השתנה דבר בתיאוריה הדארווינית של האבולוציה מאז ימי דארווין או ליתר דיוק מאז ימי התיאוריה הניאו-דארווינית של שנות הארבעים והחמישים של המאה שלנו? אביעזר רואה במושגים “השרדות המתאים ביותר”, “מאבק הקיום”, “ברירה טבעית” ו”אדפטציה” את אבות החטא הדארוויני.
לדעתו נגאלנו סוף סוף מן הצורך להזדקק למושגים אלה כאשר ביולוגים ופליאנטולוגים (חוקרי מאובנים) כגולד, אלדרידג', סטנלי ואחרים, העלו תיאוריה חדשה שאינה מתיישבת, ועל כן בהכרח מחליפה את התיאוריה הדארווינית של האבולוציה. עיקר הטיעון של גולד ועמיתיו הוא שלא ניתן לגזור גזירה שווה מהתהליכים שמביאים ליציבות יחסית ולהשתנות מועטה של מינים המתקיימים תקופות זמן ארוכות, על תהליכים של יצירת מינים חדשים שמתחוללים במשך תקופות זמן קצרות יחסית, רבים מהם בעקבות אירועי השמדה המונית.
אלא שדי בעיון חטוף בטיעוני החוקרים המוזכרים כדי להיווכח שאין הם פונים עורף למושגים הבסיסיים של התיאוריה הדארווינית, לפחות לא כפי שאלה נתפשים במסגרוה הנוכחית של תיאוריית האבולוציה. אין ספק שמושגיו של דארווין על אודות “השרדות המתאים”, “מאבק הקיום” וכיוצא באלה, משקפים במידה רבה את התפישות החברתיות והערכיות של תקופתו הוויקטוריאנית. יתרה מזאת, רבים הבחינו בקושי בהבנת מושג ההשרדות של “המתאים ביותר”, שכן מה הוא הקריטריון למתאים ביותר, מלבד עצם עובדת השרדותו? אולם, לכל המצוי במחקר האבולוציה מוכרות תצפיות רבות ומחקרים ניסויים המצביעים על דרך פעולתה של ברירה טבעית, הן בתנאי ניסוי מבוקר והן באוכלוסיות סבעיות.
התמורה בשכיחות העשים (פרפרים ליליים) בעלי הגוון הכהה באזורים התעשייתיים, לעומת שכיחותם באזורים הכפריים, שהתחוללה במאת השנים האחרונות עם שינוי פני הסביבה, היא ללא ספק עדות פרשימה לכוחה של הברירה הטבעית. אולם, בצדק יטען הטוען שגם אם הוכח שברירה סבעית עשרה לחולל שינויים באוכלוסיות, אין בכך הוכחה עד היכן היה חלקה בעיצוב פני האוכלוסיות שחיות היום ושחיו בעבר.
יתרה מזו, אין לקבל ללא ביקורת את הטיעון הדארוויני בדבר גזירה שווה מכוחה של הברירה הטבעית בעיצוב השונות בין נציגי אותו מין לגבי כוחה בעיצוב השונות שבין מינים. אבל יש באפשרותנו להדגים שכאשר קיימת שונות בין יצורים חיים, בין אם הם בני אותו מין ובין אם הם בני מינים שונים (ושלפחות חלק של שונות זו הוא על בסים תורשתי), ושקיימים הבדלים ביכולת היצורים להעמיד צאצאים פוריים בתנאי המחיה הנתונים, מתחולל תהליך של ריבוי יחסי של צורות אהדות והתדלדלות יחסית אלו צורות אחרות.
כלומר, מתחולל תהליך של ברירה טבעית. בדרך כלל מביא התהליך לשינויים מעטים במבנה האוכלוסיות כיוון שהכוחות שפעלו במהלך הדורות, הגיעו (בקירוב) לאיזון: רוב המוטציות החדשות אינן שונות באופיין מאלה שהתהוללו בעבר, ואף תנאי הסביבה אינם שונים במידה משמעותית מדור לדור. תהליכי הברירה הטבעית מבטיחים אפוא בעיקרו של דבר שמירה על ההתאמה הקיימת, אן שינוים קלים, בין כתגובה לשינויים הדרגתיים בתנאי הסביבה, ובין כתוצאה מהופעתה של מוטציה נדירה, המגבירה את התאמתם היחסית של נושאיה לתנאים הקיימים. אלא שמדי פעם חלים שינויים יותר דרמטיים בתנאי הסביבה. כיום השינויים הדרמטיים הנפוצים ביותר הם מעשי ידי האדם: זיהום הסביבה בפיח תעשייתי, כך שרבים מאלה שהיו מוסווים בעבר מעין-הטורפים נחשפים עתה לטריפה, כעוד אותם פרטים נדירים, שהיו מועדים לטרף קל בעבר, בגלל גונם הכהה הבולט, הפכו למוסווים היטב.
סלילת כביש חדש דרך יער עבות, שריפה שהשמידה אתר בנוי, איכר שחרש חלקת שדה בור – אירועים אלה ודומים להם פותחים בפתאומיות גומחה ריקה (או כמעט ריקה) בטבע. בגומחה כזו תנאי התחרות (או, חוסר התחרות) שונים לחלוטין מאשר בגומחות המיושבות בצפיפות, בהן הגיעה ה”התמודדות” בין היצורים לבין איתני הטבע (כולל יצורים אחרים, בני אותו מין ובני מינים אחרים) קרוב לנקודת איזון. כאן, בבית הגידול שנפתח, מתאפשר שינוי מהיר יחסית, המתבסס על הזמינות של השונות הענקית שאצורה בכל אוכלוסייה טבעית (ושגדלה מדי דור הודות לתהליכי המוטציה). עתה ניתן סיכוי אף לצורות שלפנים היו חסרות סיכוי, ואחדות מהן, “ברות המזל” כביכול, מתאימות ביותר לתנאי התחרות החדשים. צמחים ירוקים, הזקוקים להרבה אור, היו “אבודים” בצד עצי היער העבות ואילו עם כריתת היער הם גדלים במהירות ויתרונם על הנבטים הרכים של העצים, הגדלים לאיטם, בולט. לצמחי בר ננסיים או אלה הגדלים לאטם ומעמידים צאצאים מעטים עשוי להיות יתרון על צמחים שופעים, עתירי פרחים ופירות, אם הם גדלים בשדה שבו עוברת מקצרה המכסחת כל צמח שגובהו מעל כמה סנטימטרים. ליצורים שנדחקו למחילות ולמקומות קרירים עשויה להיות עדנה אם תנאי האקלים ישתנו לפתע לאפורים ודלי שמש. דארווין השתכנע בכוח היוצר של השונות הטבעית ביצירת מינים חדשים בהיפתח בית גידול חדש, כשהגיע לאיי גאלאפגוס, קבוצת איים שנוצרה באוקיאנוס השקט מהתרוממות יבשה מעל פני האוקיאנוס. האיים מאוכלסים בשפע של מינים קרובים זה לזה, אשר קרוביהם ביבשת כלל אינם מראים רב-גוניות כזו. לא היה מנוס מן ההסבר שמי אשר התמזל מזלו והגיע לבית הגידול הריק, יכול היה להתפשט כמעט באין מפריע. אף טיפוסים יוצאי דופן, אשר ביבשת האם אחת הייתה דתם להיעלם תוך דורות מספר בגלל יעילותם ההתרבותית הנחותה, מצאו כאן גומחות שיכלו לאכלס אותן וצורות חדשות שלהם התרבו בהן.
עניין השוני בקצב השתנות המינים היה ידוע ומוכר כבר לדארווין, ומאז טרחו רבים להסביר את התופעה של תקופות ארוכות של השתנות שעיקרה תוך-מינית, כמעט ללא יצירת מינים חדשים, לעומת תקופות קצרות יחסית (במונחים גיאולוגיים) של יצירה קדחתנית של מינים. הממצאים הגיאופיסיים של אלווריז (AIvarez) ואחרים אכן מעידים שאירועים קטסטרופיים חלו במהלך תולדות כדור הארץ, ושמקורם באירועים שחורגים מעבר לתחום כדור הארץ. אלא שאין בכך כדי לשנות את העובדה שאירועים אלה שינו את התנאים שבהם היו צריכים לחיות ולהתקיים מאותה עת ואילך היצורים שנותרו על פני כדור הארץ.
שטות היא אפוא לטעון “שתהליך ההריסה בלתי תלוי בסביבה המקומית (לא ברירה טבעית, לא השרדות המתאים ביותר)” (ע' 57), כאילו לעובדה שגוף חוץ-ארצי היה מעורב בהכחדה יש חשיבות לעניין עצם ההכחדה. ברור שהשתנו תנאי הסביבה הטבעית של אותם יצורים שנשארו בחיים על פני כדור הארץ. אפילו התוצאות המיידיות של אירוע רגעי של התנגשות בין כדור הארץ ומטיאוריט היו פונקציה של הסביבות הטבעיות של היצורים השונים: למיני יצורים שחיו במחילות ובמקומות מוגנים אחרים (להוציא כמובן אלה שנמצאו באזור ההתנגשות), היה סיכוי גבוה יותר להישאר בחיים מאשר לאלה שחיו ביבשה או בים. אף על פי שאלווריז חשב שהשינויים העיקריים, כגון הכחדת הדינוזאורים התחוללו תוך 10-1 שנים, (הערת עורך האתר, דווקא בסופו של דבר התברר כי אלווריז צדק, וכי מטאוריט ענק גרם לחורף גרעיני שחיסל אחוז ניכר מכל המינים של היצורים שהיו על פני כדור הארץ תוך חודשים אחדים עד שנים אחדות א. ב), די ברור כיום שרבים מהאירועים המכריעים שחלו בעקבות הקטסטרופה הראשונית השתרעו על פני תקופות זמן ארוכות יותר: שינויי אקלים נמשכו עשרות שנים ותקופות של עשרות אלפי או מאות אלפי שנים נדרשו ליצירת מינים חדשים – אכן תקופות קצרות ביותר במונחים גיאולוגים ובמונחים אבולוציוניים. אביעזר מדגיש ש”בהכחדה המונית נכחדות קבוצות גדולות של בעלי חיים בראש ובראשונה מכיוון שהיה להם מזל רע ולאו דווקא בגלל שהיו להם גנים רעים” (עמ' ,65 ההדגשה שלי, ד.פ.) כאן יש אי הבנה יסודית של הטיעון הביולוגי (ולא רק הדארוויני): אין גנים “טובים” או “רעים” במובן המופשט או המוחלט של המלה. אם נשתמש במונחים מעין אלה, נוכל לכל היותר לטעון שיש גנים טובים אן רעים ביחס לתנאי סביבה נתונים. גנים שהיו טובים בתנאי הסביבה שלפני הקטסטרופה עלולים להיות רעים אחריה, וגנים שהיו רעים לפני הקטסטרופה עשויים להיות טובים אחריה. קבוצות גדולות של בעלי חיים לא נכחדו באירוע הקטסטרופי עצמי: להוציא מיני יצורים שתחום המחיה שלהם מוגבל ושהאירוע הקטסטרופי חפף את תחום מחייתם, לא היתה הכחדתן של קבוצות גדולות מיידית.
הדינוזארים, למשל, היו נפוצים על פני כל כדור הארץ. קשה לראות כיצד בעת ההתנגשות בין המטיאוריט לכדור. הארץ הוכחדו רובם ככולם. הדינואורים נעלמו מהר במושגים גיאולוגיים, אך בהדרגה, במשך מאות אלפי השנים בעקבות האירוע,כנראה מכיוון שהתנאים על פני כדור הארץ השתנו בצורה דרמטית למדי: אזורים רבים שהיו מיושבים ושבהם חלה ההתנגשות הפכו מן הסתם להיות ריקים, ענן האבק שנוצר שינה את תנאי מזג האוויר ואת תנאי התאורה וכיוצא בזה ברוב חלקי העולם, גבולות הימים והיבשות השתנו ופני היבשות עצמן השתנו כנראה מאוד. סביר שדינוזאורים, בעלי “הדם הקר”, שפעילותם תלויה כאור השמש נפגעו ואילו היונקים, בעלי “הדם החם”, שחיו בעיקר במחילות או במקומות מוצלים אחרים, כלומר בגומחות אשר בהן לא היה לדינוזאורים יתרון, נהנו עתה מיתרון יחסי אף בבתי גידול שהיו קודם לכן “בשליטת” הדינוזאורים. רבות העדויות שמיני יונקים היו קיימים עשרות מיליוני שנים לפני העלמות הדינוזאורים. “מזלם” היה שהשתנו תנאי הסביבה על פני כדור הארץ, בעקבות אירוע בין גופים בחלל, מזלם היה שרבים מן הגנים שלהם הפכו לפתע להיות “טובים”, בעוד אלה של הזוחלים הפכו להיות “רעים” (לשון אחר: תכונות רבות של היונקים היו מותאמות לתנאי הסביבה החדשים, בעוד שתכונות רבות של הזוחלים לא היו מותאמות להם). הברירה הטבעית אפשרה אפוא לצורות רבות, שבעבר לא היה להן סיכוי, להתרבות ולשרוד ולהעמיד מינים חדשים, מותאמים לבתי הגידול שנפתחו בפניהם. אמנם תשוב לציין שכבר רארווין עמד על כך שתכונות או צורות חיים יכלו להכחד או לשרוד אף ללא קשר ל”ערכם” בעת תהליך הברירה. היו אלה חלק מממשיכיו המדענים, אשר בקשו לראות בברירה הטבעית את חזות הכל של תהליך האבולוציה של המינים. על כך יצא הקצף של גולד ועמיתיו, ובצדק.
האם תהליכי יצירת המינים החדשים בדרך הברירה הטבעית בתנאים שלאחר קטסטרופה שונים עקרונית מתהליכי ההשתנות ההדרגתית שיכולים לקרות בתקופות הארוכות שבין הקטסטרופות? כלומר, האם ההבדל בין הברירה הטבעית, המחדשת במקרה האחד והמייצבת במקרה האחר, הוא הבדל איכותי, או שההבדל אינו אלא בהצטברות גדולה של הבדלים כמותיים? האם התמסדות מיני מוטציות בתנאי ברירה טבעית בסביבה “צפופה” ובלתי מתפשרת שונה עקרונית מברירה טבעית “ממותנת”, כפי שקרה בפתיחת בית גידול חדש? התשובה לכך היא בעיקרה עניין של השקפת עולם. אכן, כפי שצוטט ראופ (Raup) “המודל הדארוויני הקונבנציונלי איננו נכון.” הוא עבר שינויים מרחיקי לכת עם הצטברות נתונים ניסויים שונים ועם התפתחות המחשבה של קהילית המדענים. גולד ואלדרידג' טוענים, בניגוד לקודמיהם, שמינים נוצרים כמעט בלעדית בעת פתיחת בית גידול חדש, ושבנסיבות כאלה מוטציות המחוללות שינוי ניכר, שסיכוייהן להישרד ולהשתתף בתהליך הברירה הטבעית בתנאים של בית גידול צפוף אפסיים, מהוות מרכיב מרכזי בגיבוש מינים חדשים.
לטענתם מוטציות אלה מביאות לשינוי איכותי, ולא כמותי מצטבר, בין המין המקורי לחדש. גולד, אלדרידג', סטנלי ואחרים נוטים להדגיש את ההיבט של החידוש העקרוני שבהסבריהם. אחרים, כגון איילה (Ayala), לאנדה (Lande), או צ'ארלסוורת (Charlesworth) נוטים להדגיש את ההמשכיות של התובנות החדשות עם הישנות. בקרב חלק מחוקרי האבולוציה נשמעות דעות שהחידושים בהשקפותינו על יצירת מינים חדשים, יותר משהטילו ספק בטענות הדארוויניות על מוצא המינים, מעלים שאלות דווקא בקשר למהות הכוחות השומרים על היציבות היחסית של המינים הקיימים במשך תקופות כה ארוכות.
בין אם ניטה לכיוון האחד או השני, אין ויכוח על כך ששני הצדדים רואים בשונות התוך-מינית מחד גיסא ובאילוצי הסביבה (במובן הרחב של מושג זה) מאידך גיסא, את הכוח המניע הן ליציבות המינים והן להשתנותם. בין אם מודל “שווי המשקל המופסק” הוא בחזקת פרדיגמה חדשה או רק שינוי בפרדיגמה הקיימת, בלשון הפילוסופיה של המדעים, העיקרון הבסיסי של אבולוציה כתוצאה מיצירת שונות בלתי מכוונת והכוונתה של שונות זו על-ידי האינטראקציה של היצורים עם תנאי חייהם הספציפיים, נשאר בעינו. במובן מסוים אפשר לראות במודל שווי המשקל המופסק בדיוק את אותה תמיכה שהתיאוריה הדארווינית נזקקה לה: משהסתבר מתוך ממצאי המאובנים שצורות המעבר ממין אחד למשנהו אכן נדירות (אף כי אין הסכמה מלאה לגבי פירוש התצפיות, אפילו בעניין זה) ושאין זאת רק נדירות הנובעת מחיפוש לא שיטתי, היה צורך בהיפותזת-עזר כדי ליישב את הפירכה. גולד ואלדרידג' סיפקו לתיאוריה הדארווינית את אותו התיקון שנדרש כדי שמיעוט צורות הביניים של המאובנים לא יהווה הפרכה של התיאוריה.
המחקר הענף והוויכוחים הסוערים מעידים שאין קופאין על השמרים בתחום זה של המחקר הביולוגי, ועל כך שאין תמימות דעים ביחס למידת השפעתם של גורמים שונים וביחס למשמעותם העקרונית של אחרים. הטענות של אביעזר כאילו לא היתה אבולוציה המבוססת על השונות של המינים הקיימים ועל הריבוי המועדף של צורות אחדות לעומת אחרות, ושגם האדם “הופיע בפתאומיות ונשאר כך עד ימינו אלה, ולפיכך לא חל כל שינוי אבולוציוני באדם בן ימינו” (ע' 59) הן אפוא בחזקת אינוס של הטיעון המדעי למטרותיו. לנסיון שלאביעזר להיצמד למודל של שווי המשקל המופסק של גולד ואלדרידג', כאילו הוא מפריך או מחליף את התפישה הדארווינית הבסיסית של האבולוציה, אין כל אחיזה. כפי שהתבטא פ. ג'. ויליאמסון, אחד החוקרים אשר סיפקו את התימוכין התצפיתיים החשובים ביותר למודל שווי המשקל המופסק: “מודל שווי המשקל המופסק הוא בראש ובראשונה הרחבה, במונחים של לוח הזמנים הגיאולוגי, של המודל הקלאסי של מאייר (Mayr) אודות יצירת-מינים-בשכנות. טעות היא להטמיע את תיאוריית שווי המשקל המופסק ברעיון האבולוציה באמצעות קפיצות פתאומיות (saltational).” לא רק התיאוריה של מוצא המינים בדרך של ברירה של שונות תוך-מינית, כולל מוצא מיני האדם, קיבלו אישוש תצפיתי ישיר ועקיף רב-היקף בעשרות השנים האחרונות, אלא גם התיאוריה של מוצא החיים מן הדומם בתהליך האבולוציוני (שהשתרע על פני “לא יותר” מ -500עד אלף מיליוני שנים) קיבלה תימוכין רבים ממחקרי שדה ומעבדה כאחת.
נראה לי, בסיכום, שיותר משכשל כושר ההמצאה של אביעזר בהגמשת הפירוש של הסיפור המקראי של פרשת בראשית ביחס למוצא המינים, הוא יוצא למלחמה נגד התפישה הדארווינית של האבולוציה, כאשר הגישה שלו מתבססת על דימוי של מדע, אשר גם בתחומי “המדעים המדויקים” ספק אם הוא תופש. כמובן שהתיאוריות המדעיות בנות ימינו, ממש כגון אלה מן העבר, נשענות על הנחות ואף על אמונות מטאפיסיות. התיאוריה הדארווינית על אודות מוצא המינים אינה נבדלת בכך מתיאוריות אחרות. התקדמנו כברת דרך מן האמונה שהטיעון המדעי והתיאוריות שהמדען מעלה מבוססים על טוהרת החשיבה הלוגית ועל ניתוח רציונלי ואובייקטיבי של העובדות, כדי לחשוף ולגלות את האמת, כל האמת ורק 1קאמתו אין ספק שהשקפות עולם, דעות קדומות, אינטרסים מיידיים ופחות מיידיים מנחים מדענים כשם שהם מנחים בני אדם אחרים, בין במודע ובין שלא במודע. דברים אלה נכונים לגבי דארווין, לגבי גולד ואלדרידג', ואפילו לגבי אביעזר. כמובן שגם מחבר רשימה זו לא מוציא עצמו מכלל זה.
*הערת המחבר: אני חייב תודה רבה לפרופ' עוזי ריטה ולפרופ' משה סולר על הערותיהם והארותיהם החשובות, אף אם לא קבלתי את כולן ואני בלבד אחראי לדברים שנכתבו. תודתי נתונה לאורן ולרומה פלק על קריאתם הביקורתית ועזרתם.
עוד בנושא זה באתר הידען:
59 תגובות
הדיון כאן קצת מצחיק.
הספר לא מיועד לקורא האתאיסט, אלא לקורא הדתי.
הוא מנסה להציע דרך פרשנית מענינית, אבל מענינת למי שמקבל כהנחת יסוד את העקרון של ‘תורה מן השמים’.
האם הספר טוב אם לאו, יקבע הקהללו מיועד הספר.
בסופו של דבר, ההנחה הבסיסית של אנשים כפרופ’ אביעזר היא שאין ולא יכולה להיות סתירה בין תורה ומדע, שניהם הרי יצירה של בורא עולם. מי שכופר באמת התורה או באמת המדעית, באמת אין לו מה לחפש בספר זה או דומים לו.
שטיות והבלים
“אין צורך בהעמקה פילוסופית רבה כדי להשתכנע שהעולם המבוסס על הישגי המדע לא הביא יותר אושר לבני-האדם מזה שהעניק העולם שבו שלטו הסמכויות הדתיות”… אני חולק בתוקף על הקביעה הזאת! איזה אושר היה בלחיות תחת משטר האינקוויזיציה למשל או משטרים קתוליים אחרים? או להישפט לפי חוקי המקרא (סקילה, שרפה, עריפת ראש, חנק)? מישהו ניסה פעם להתגרש לפי חוקי היהדות? שלא לדבר על ילדים שמתו כמו זבובים ממחלות, נשים שמתו בשעת הלידה, ציד מכשפות, פחד מתמיד מהגיהנום, שלילת זכויות מנשים… ומה עם הנשים שחיו וחיות גם היום במדינות האיסלאם תחת חוקי השריעה? הן מאושרות? גם אותה אישה שנאנסה ונאלצה לשבת בכלא כי לא הסכימה להתחתן עם האנס? ומה עם אותו מוסלמי שרוצה לעזוב את דתו ופוחד שירצחו אותו…
אופס טעות, שם הנמען שגוי, טעות
סליחה
לשינגואה
בני ישראל, הגם שלפי המסופר פגשו בהתגשמות אלוהית באופן ישיר והגם שפגשו במעשיה, משום מה לא השתכנעו, כך לפי המסופר – מאז ועד חורבן בית ראשון. אם זה כך אז, יש בעיה, לא?
אבל זה לא העניין. מהבחינה העקרונית, העובדה שיש מערכת סיפורים בעייתית מההתחלה ועד הסוף, מלאה בסתירות עצמיות, אינה יותר מאשר מערכת סיפורים. היא לא היחידה, והיו כמוה אז ויש כמוה היום (הודו, למשל ולהבדיל הברית החדשה).
סיפורים מסוג כזה לא יכולים להוות בסיס לידיעה בכלל, בוודאי ביחס לישות שכל מה שקשור בה בעייתי עוד יותר.
מעבר לכך, הטענה כי מכיוון שמדובר במשהו שאנחנו לא יודעים עליו ועל מאפייניו – אבל בגלל זה הוא מתקיים או לפחות יש סיבה טובה להאמין שהוא מתקיים, לא מחזיקה לכשעצמה מים. בדגש על לכשעצמה. אם אתה בוחר בכל זאת – תפדאל. אבל לבסס על זה משהו בקנה מידה כזה שאמור להיות בעל קיום לכשעצמו, זה לא עובד, אצלי לפחות – וגם לא אצלך בכל דבר בחיים המעשיים שלך.
כאשר אלוהים יהיה מובן מאליו לא רק ליהודי מתוך השייכות אלא ידוע כמו כוח המשיכה גם ליפני, אז זה סיפור אחר.
אבל הסיפור הזה לא יסופר. בורא היקום, המתכנן התבוני, לא בוחר קבוצה של אנשים, מתעסק אתה ברמה הקטנונית ביותר, מפגין בעיות אישיות פתלוגיות ומנגד נותן לה להיפגע ברמות קיצוניות לאורך כל כך הרבה שנים.
אני לא מטיל ספק אלא טוען כי אין דבר כזה. עצם העובדה שבורא עולם קם ונופל על כך ובכלל עומד לדיון היא הנותנת.
מה שמוביל אותנו לסוף: אתה טוען שיש? נטל ההוכחה עליך. עד אז – אין.
כל מה שהובא עד עכשיו לא עומד ולו במבחן אחד. שלא לדבר על המוני המבחנים ושלא לדבר על אין ספור הבעיות והסתירות בכל הרמות.
איזה קשקוש!
יואל
הוא שאמרתי: “המציאות הסובבת אותנו היא משתנה וגם קשה להגדיר מה נחשב למציאות או לא, הכל תלוי במערכת המושגים שאנו יכולים לתפוס”
ראשית כל הדיון חייב להיות מבוסס על הנחות ונקודות מוצא מכיוון ששוב אנו לא עוסקים במדע -אם מניחים שאלוהים הינו ההפך מחומר ואם יש נשמה – הינה מתקיימת במערכת מושגים “רוחנית”
אזי שכר ועונש זה לא ע”פ מערכת המושגים שאנו תופסים – כפי שציינת ובוודאי אינה חומרית
אם אנו מגדירים הנחה שמה שכתוב בתנ”ך הינו נכון (שוב אני מדבר על נקודת מוצא לדיון-ולא על עובדות) -אזי עם ישראל לא צווה להאמין אלא לדעת בפירוש -כי ע”פ המוזכר בתנ”ך אלוהים דיבר וכל העם שמע – אין כאן יותר אמונה -אלא ידיעה .
כאשר ידעו בני ישראל – עדיין לא נשללה מהם זכות הבחירה והעובדה שהם בחרו לחטא- למרות שאפשר להסתכל גם על ההתגלות -כשלילת זכות הבחירה של לדעת//לא לדעת ,להאמין/לא להאמין
כשם שהמציאות הסובבת אותנו -לא באמת מאפשרת לנו זכות בחירה מוחלטת( -אני לא יכול לבחור לקפוץ מהגג ולהשאר חי-או לחיות עד גיל 200 וכד’)
כיום -מכיוון שאנו לא חשופים יותר לכח האלוהי -אין לנו אפשרות יותר לקבל את המציאות האלקית בידעה אלא רק באמונה, וכאן אנו חוזרים להנחת המוצא -אם אני מניח קיום אלוקי -כל השרשור הזה מיותר -אלוקים הוא כל יכול -אנו לא מבינים ולא יכולים להכיל את דרכי פעולתו כתוצאה מכך אנו לא מסוגלים להבין מדוע אין אנו מצליחים להוכיח את קיומו ע”י מערכת המושגים והרציונאל שלנו ואין אנו יכולים לתפוס התכנות של סתירות לוגיות-כדוגמת השאלה “האם אלוהים יכול לברא אבן שאינו מסוגל להרים) -במערכת המושגים שלנו -לא תתכן סתירה כזו , אך במערכת המושגים האלוהית -ההנחה היא שאלוהים הוא כל יכול וכנגזרת מכך התשובה היא חיובית :-כולמר במערכת המושגים האלוהית המושג כן ולא -יכול לדור בכפיפה אחת ללא חלוקה-רק שאנו איננו מסוגלים לתפוס כשל לוגי זה -מכיוון שהינו כשל רק בעולם המושגים בו אנו חיים.-כשם שאנו לא מסגלים לדמיין עולם ללא זמן ,התחלה וסוף וכו’
משמע אין מה לנסות להוכיח אם הוא קיים או לא -זאת רק הנחת מוצא פנימית של כל אדם -כן חייבים דווקא בתור מדענים להניח שאחת האופציות היא קיום אלוהי -לא מחייב במשמעות הדתית של המילה ואם כן אחת האפשריות הינה קיום אלוהי-אזי אחת האפשרויות הינו אלוהים במשמעות הדתית.
עצם זה שאנו מדברים על מושג מופשט כגון אלוהים (שהינו עומד בסתירה מוחלטת עם ההגיון )משמע -שהינו אופציה ובעל ייתכנות -אחרת לא היינו דנים בו.כשם שלא ניתן לחשוב או לדמיין שום דבר שאינו קיים במערכת המושגים שלנו -, אי אפשר לדמיין בראש צבע שאינו קיים או שלא ראינו אותו ולא ניתן לחשוב ולהכיל בראש צורה שאינה קיימת או שלא מורכבת ממערכת צורות שיש לנו בראש –
נסה לדמיין גלי רדיו ,אינפרא אדום, לא ניתן כל דימוי שתיתן יהיה מבוסס על מערכת המושגים שאתה חי בה .-כעת אדם שחי בימי הביניים-בכלל לא דן בנושא הזה -משמע אינו קיים בכלל במציאות אותו אדם והוא עבר חיים שלמים ללא חשיפה למושג הזה לכן אין אופציה שאדם זה יניח אפילו ייתכנות מעין זו -עצם זה שאנו דנים במשהו הופך אותו לבעל ייתכנות מסויימת.
כרגע המצב הוא 50:50 – גם לספקן ביותר -כי לא ניתן להטיל ספק במשהו שודאי שאינו קיים.
המציאות הסובבת אותנו משתנה; לפני 100 שנים לא היו מחשבים. המציאות הסובבת אותנו לא משתנה, הרים הם הרים, והים אותו ים. כלומר: יש אמירות כמו הנ”ל וגם כמו זאת שהן נכונות לגמרי, שגויות לגמרי – ומתוך כך לא בהכרח שוות משהו, אם לא מצמידים להם הקשר קונקרטי.
בכל אופן אם המקרר ייפול עליך – תדע היטב מהי המציאות באופן המיידי והבהיר ביותר.
לפי דבר אלוהים, מי שיעשה מה שציווה, כדאי לו. מי שלא, ייענש. זה האבא של החומריות. הדת היהודית לא מצווה את המאמין לדעת; הדת היהודית מבוססת על התגלות של אלוהים. בין השאר, אי אפשר לצוות על ידיעה.
אם אלוהים היה יש כמו שכוח המשיכה הוא יש, קיומו היה מובן מאליו ויחד עם זאת תקף לכל באי עולם. גם יפנים. אין ספק שסיפור הר סיני משכנע מאוד, את מי שמשוכנע ו/או מי שמוכן לקבל סיפור שכזה כתיאור של מה שקרה. מי שאומר שהוא לא – אין דרך להראות לו משהו אחר ולו כזית. כן, כולל מה שכתוב בכוזרי.
ושוב: אם לפי הסיפור בורא העולם התבוני הואיל להתגלות לפני אלפי שנים לכל מיני ברנשים, חלקם לא ממש גדולי הדור, יהיה נחמד אם יהיה משהו מזה כעת. כל הממבו ג’מבו הרוחני הוא אחת הדרכים העכשוויות להתחמק מהעובדה הפשוטה שהמדע חשף אותה: מעבר לסיפור, אין דבר וגם לא חצי דבר.
NEACKNAME
הויכוח בין דת למדע הוא כמו ויכוח בין עיוור לפיכח.
כל הוויכוח של דת ומדע (אם ניתן בכלל להגדירו וויכוח) הינו בגדר שיחה בין עיוור לחרש שכל אחד מנסה לחבר את השני לעולם המושגים שלו
קמילה האחרונה טוען :
“. אם אתם באמת רוצים להרשים אותנו ואפילו לגרום לנו לחזור בתשובה אין פשוט מזה, כל מה שעליכם לעשות הוא להשתמש בידע האדיר שצברתם מלימודי ה”קודש”, לבנות מטוס, או לשלוח טיל לחלל, או לנבא קיומו של יסוד שאינו מוכר למדע או לפענח כיצד המח פועל, או למצוא תרופה לסרטן או לפגמים גנטיים או למחלות אוטואימוניות, באמת שלא חסרות דרכים לשכנע אותנו. בפשטות, תראו לנו שאתם מבינים את המציאות שסובבת אותנו טוב לפחות כמו ההבנה שמקנה המדע”
אז זאת בדיוק הנקודה : המציאות הסובבת אותנו היא משתנה וגם קשה להגדיר מה נחשב למציאות או לא הכל תלוי במערכת המושגים שאנו יכולים לתפוס.
ככלל התורה/דת/אלוהים – לא עיקרם לתת לאדם כלים לדעת להשתמש יותר טוב ולנצל את החומר
להגיע לרווחה חומרית.(אם כי ניתן לראות מובהקות ביחס להשפעה של יהודים בעולם על העולם גם אם אינם דתיים-כלומר אפשר זהות השפעה על העם שחי את חיי התורה ,גם אם בעבר-על העולם )
אני חושב שרוב המאמינים -מאמינים לא מסיבות רציונאליות – אי אפשר לשלב את הרציונאל עם הדת – גם היא אינה באה לדור בכפיפה אחת אלא דוחה אחד את השנייה גם מה שאנו רואים וחווים כרציונאל -לא תמיד כך .-הויכוח אינו ויכוח מדעי ולא יוכל להיות מדעי אלא התנצחות פילוסופית גרידא .
מאידך:
הדת היהודית הינה היחידה שדורשת לא להאמין אלא ל”דעת” – כלומר ישנו ציווי אלוקי להגיע לידיעה של האל , אלוהים שהתגלה בהר סיני במעשה זה -אנס את בני ישראל לדעת אותו ולא רק “להאמין” בו -וגם אז הם לא הלכו בדרכיו ולא בגלל חוסר אמונה .
אך כיצד ניתן להגיע לידיעה כיום?? אנו חיים בעולם מושגים חומרי איך נוכל להכיל את הידיעה והבנה של משהו שמחוץ למסגרת המונחים בהם אנו חיים? -למה אנו שונים מבני ישראל שקיבלו את התורה בסיני -למה להם ניתנה ההזדמנות האמיתית לדעת ולא רק להאמין?
איך יוכל עיוור מלידה אי פעם להבין את המונח צבע באופן שאנו מבינים אותו?
ההבנה או חוסר ההבנה או היכולת שלנו להגיע לתשובות – אין בהם כדי להפריך או לחזק את מציאות הבורא, כשם שנטולי השכלה אין בחוסר השכלתם או הבנתם כדי להפריך את חוקי הפיזיקה.
אם “קמילה האחרונה” היה חווה התגלות ממשית וידיעת האל – האם זה היה משפיע על מציאות שאר האנשים בעולם ?
גם לאחר אירוע כזה -יכול קמילה לפרש את המציאות שחווה לכאן ולכאן ולאו דווקא להגיע למסקנה שיש בורא לעולם.
סיכומו של עניין כדי להבין ולדעת משהו שנמצא מחוץ למרחב המציאות שלנו ומחוץ למסגרת עולם המושגים והמונחים שאנו חיים -כנראה שנצטרך לשאוף להשיג כלים להבנת המציאות שמעבר
כמו שהעיוור מטרתו לא להבין את המושג גוון וצבע אלא פשוט לראות…
א מ
(14 באוגוסט 2011 בשעה 21:51)
אתה באמת מאמין שהיהודים בכל הזמנים היו מתלבשים כמו פינגווינים ושמים שועל על הראש? האם יש לך מושג בכלל כמה רחוקה היהדות החרדית של היום מהיהדות מלפני כמה מאות שנים? קל וחומר היהדות מלפני אלפי שנים? לאיזו יהדות אתה חושב שחזרת בדיוק? האם יש לך מושג מדוע יש עיסוק אובססיבי בתלמוד (ובהמשך בלימודי התלמוד עד היום) בנושאים הקשורים לאונס נשים, משכב בהמה ועוד אלפי סטיות? האם לדעתך זה בגלל שהיהדות שאליה “חזרת” היא כל כך נשגבת? האם אינך מבין שהיהדות מורכבת מיהודים, וערכם של היהודים נמדד בראש ובראשונה לפי מעשיהם? ראה למשל כאן דוגמית זעירה למוסר היהודי:
תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מז, עמוד א – ב
מהיכן מגיעה ההתנשאות הזו שלך על ה”גויים”, על סמך מה אתה מרשה לעצמך לזלזל במליארדי בני אדם? במה אתה טוב מהם בדיוק? בחכמה? אני מבטיחה לך שישנם רבים מאוד חכמים ממך. במעשים טובים? אני מבטיחה לך שיש בני ארצות ועמים אחרים שטוב ליבם ואנושיותם כלפי כל אדם באשר הוא אדם (ובכללם יהודים) מתעלה בהרבה על ה”צדיקות” של חרדים רבים כל כך שלא רק שהיא סקטוריאלית וגזענית בדרך כלל הרי היא גם מונעת ממניעים אגואיסטים לחלוטין, בפשטות כדי להרוויח מקום טוב בעולם הבא. כל מעשה טוב של אדם שלא מאמין בעולם הבא הוא מעשה אצילי בהרבה כי הוא יודע שהוא לא יזכה לרווח ממעשה זה. האם באמת אתה סבור שיש מדד אובייקטיבי כלשהו שאין “גוי” שיהיה טוב ומוצלח ממך? אז הדבר היחידי שאתה יכול לומר הוא שאתה שייך לעם הנבחר (או כל שטות דומה, ממש כפי שיש אחרים בעולם הזה שמכריזים זאת על עצמם). על זה אתה מבסס את כל תחושת העליונות שלך? ונגיד שזה היה נכון, נגיד שאתה אכן שייך לאיזה עם סגולה. האם זה מה שמצדיק התנשאות שכזו? האם זה המוסר הכי טוב שאתה יכול להציג כאן?
בן אמוץ,
לכאורה יכול אדם שקורא את תגובתך לשייך אותך בטעות לסוג האנשים שראשם כבר כל כך פתוח עד ששכלם נפל החוצה, אבל אני מזהה אצלך את אותן רעות חולות שנפוצות כל כך בקרב עורכי הדין הדתיים החל מהיתממות ועד עיוות המציאות עד אבסורד כמו במשפט שכתבת: “כל המכיר במציאות רואה שאין שום סתירה בין אמונה לבין מדע, ומספר המדענים המאמינים יוכיח.”
עובדה היא, כפי שעולה מהמחקרים והסקרים (שלחקם יש קישורים באתר זה), שיש קורלציה הפוכה בין אמונה דתית ובין השכלה, והעובדה שמרבית המדענים אינם מחזיקים באמונה דתית ושמגמה זו רק הולכת ומתחזקת כאשר עורכים השוואה לשנים מוקדמות של המאה שעברה:
Nature, 394(6691):313, 23 July 1998
“Leading Scientists Still Reject God”
A recent survey of members of the National Academy of Sciences showed that 72% are outright atheists, 21% are agnostic and only 7% admit to belief in a personal God.
http://www.stephenjaygould.org/ctrl/news/file002.html
עובדה היא, שעצם ההחזקה באמונה דתית כלשהי, היא כשלעצמה אינה תורמת להישגיות מדעית.
עובדה היא, שגם מדענים מצליחים אשר מחזיקים באמונה דתית כלשהיא, הצלחתם באה להם מתוך מחוייבותם למתודה המדעית בתחום מחקריהם (כמו פרופסור חיים סומפולינסקי למשל) ולא בזכות “חכמות” חז”ל או ה”ידע” השגוי עד להדהים שקיים בתורה.
יש עוד כמה וכמה עובדות מעניינות שקשורות להשוואה בין מדענים ובין אנשי דת, במיוחד בדברים שקשורים למוסר, החל ממעשים פליליים, דרך אלימות פשוטה, דרך גזענות, יחס לנשים ובאופן כללי סובלנות לשונה ממך רק בגלל היותו שונה, אם בגלל אמונתו, או נטייתו המינית, מוצאו או סתם דעותיו.
העובדה שאתה מתעלם מכל העובדות האלה ומשחרר הצהרות מופרכות כמו זו:
“כל המכיר במציאות רואה שאין שום סתירה בין אמונה לבין מדע, ומספר המדענים המאמינים יוכיח.”
“בענין האבולוציה כל מי שנחשף לידע המדעי וגם לידע התורני בצורתו האמיתית מבין שאין ביניהם שום שום סתירה.”
מראה שאתה לא סתם חסר דעת אלא נוכל של ממש, זאב בעור של כבש, רק שהתחפושת שלך לא כל כך מוצלחת.
העובדה שאתה מנסה להטיל רפש ברוב המוחלט של המדענים ומציג אותם כאילו הם חסרי הבנה, צרי מח שמפיצים שנאה וחוסר סובלנות, מחזקת מאוד את הפרצוף האמיתי שלך שמתגלה כבר מהדברים הקודמים.
האתר שלכם מיוחד בתוכנו ובצורת עריכתו
תודה לכם על כך
לא הבנתי מה הקשר בין דת, לשנאה למדע.
הרי לא חסרים אנשי מדע מובהקים מאמינים, וכי בגלל שאתם לא מעוניינים בדת, אתם צריכם לאנוס את המציאות ולהחליט שהמאמינים אינם מתקדמים במדע, ושהם שונאים את המדע.
עד כמה שידוע לי מספרם של המדענים, והממציאים, המאמינים, המקדמים את העולם המדעי במדע, מעשי, ותיאורטי, גבוה הרבה יותר ממספרם של אלו המדענים שאינם מאמינים.
כל המכיר במציאות רואה שאין שום סתירה בין אמונה לבין מדע, ומספר המדענים המאמינים יוכיח.
יש אנשים טפשים בכל מקום, גם בקרב המאמינים וגם בקרב המאמינים בכפירה, אלו כמו אלו הולכים עם הראש בקיר, ואינם מציאותיים.
בענין האבולוציה כל מי שנחשף לידע המדעי וגם לידע התורני בצורתו האמיתית מבין שאין ביניהם שום שום סתירה, מהרבה סיבות, ואין שום סיבה ללעוס את הנושא שוב ושוב ולהשתמש בחוסר הבנתם של צרי המוח משני המחנות להפצת שנאה וחוסר סובלנות.
האנשים הכנים שראשם פתוח להבנת רעיונות חדשים, משתמשים בכשרונם לשיפור העולם, שבו הם חיים ופועלים.
וכך נעשה ונצליח
קמילה:
שאפו על התגובה!
הניתוח בעניין השפן מבריק ומרומם את הנפש.
תגובה מאוחרת על תגובה של SP
(12 בינואר 2009 בשעה 19:24)
יש הרבה בעיות עם הטיעונים, יותר נכון קשקושים, שניתנו שם. אציג בעיה אחת לדוגמא:
נכתב שם:”אם אכן היה השפן המקראי אותו השפן המוכר לנו היום הרי אז קשה להבין כיצד ייתן יהודי, החי בתרבות של אמונה ומצוות, לבנו כינוי – שם של בעל חי פחדן טמא. אמנם מצינו בדורות מאוחרים תופעה של קריאת שמות של בעלי חיים טמאים ליהודים – אריה דב זאב אך בכולם מדובר בבעלי חיים אמיצים ותקיפים וכנראה גם בהקשר בעל משמעות דתית לאומית (אריה- גור אריה יהודה = כינוי לשבט יהודה, דב- דב אורב הוא לי ארי במסתרים = כינוי לקב”ה, זאב- בנימין זאב יטרף=כינוי לשבט בנימין).”
האם המגיב אינו מבין שאם ההסבר שהוא מציע נכון, כלומר שהשפן היה למעשה חיה טורפת בסגנון אריה, דב,זאב וכד’ אזי מדובר בטורף אימתני שהוא גם מעלה גרה (כלומר צמחוני מובהק)? וזה לא נראה לכם טיעון ממש אידיוטי? כמו דתיים רבים, גם מגיב זה הסתפק בהעלאת תירוצים, חלקם יצירתיים יותר וחלקם יצירתיים פחות, שלא לומר אוויליים ממש. זה בדיוק ההבדל בין עריכת דין ובין מדע. עורך הדין יספר כל שקר כדי למכור את הגרסה שלו. כיצד תדעו להבחין בין מדען ועורך דין? מאוד פשוט, שניהם עוסקים ביצירת מודלים של המציאות, שניהם עובדים קשה לשם כך, שניהם נדרשים ליצירתיות בעבודתם. אחד ההבדלים העיקריים הוא כאשר בודקים את ההבנה שמתקבלת מהמודל המוצע. המדע מספק הבנה שכזו כבר מאות שנים במליוני תגליות ובמליארדי מוצרים שעובדים ותיאוריות שמספקות ניבויים מוצלחים. האם באמצעות הטקסט שמופיע בתורה אפשר היה להגיע ללטכנולוגיה שהמדע אפשר להשיג? האם קיים ידע מסוג זה שאפשר להשיג מכתבי הדת ולחדש למדע? או שנגזר עלינו לשמוע כל הזמן את עורכי הדין קופצים על מציאות בחדשות המדע וטוענים שהיהודים כבר יודעים זאת שנים. הכל כתוב בתורה, זה נכון, ממש כפי שהכל, אבל הכל כבר כתוב באותיות הא’ ב’ העברי. רק צריך לדעת לסדר אותן בסדר הנכון ורצוי להשתמש בשיטת הדילוגים.
האתגר הוא פשוט, אם התורה היא אמת שניתנת להבנה על ידי בני אדם אזי לא צריך להיות קשה לאברך ממוצע להציג תגליות מדהימות שיפורסמו בכתבי העת המובילים של המדע. אם אתם באמת רוצים להרשים אותנו ואפילו לגרום לנו לחזור בתשובה אין פשוט מזה, כל מה שעליכם לעשות הוא להשתמש בידע האדיר שצברתם מלימודי ה”קודש”, לבנות מטוס, או לשלוח טיל לחלל, או לנבא קיומו של יסוד שאינו מוכר למדע או לפענח כיצד המח פועל, או למצוא תרופה לסרטן או לפגמים גנטיים או למחלות אוטואימוניות, באמת שלא חסרות דרכים לשכנע אותנו. בפשטות, תראו לנו שאתם מבינים את המציאות שסובבת אותנו טוב לפחות כמו ההבנה שמקנה המדע, ומובטח לכם שאם ההבנה תהיה אפילו טובה יותר כל החילונים יעזבו את דרך המדע הרשעה וילכו אחריכם. באגו מרבית החרדים ולא מעט דתיים כבר שם, כעת כל מה שנחוץ זה עוד צעד קטן ולהראות זאת בפועל.
אם אי אפשר להוציא מהתורה מידע כזה אז תניחו לנו בבקשה ותפסיקו להטריד את המדע בשטויות ובתירוצים מדוע מה שכתוב בתורה עומד בסתירה גמורה למציאות הנצפית, תפסיקו בבקשה לטעון לבעלות רטרואקטיבית על ידע שהסיבה היחידה שיכולתם להתייחס אליו בכלל היא גילויו על ידי המדע. אתם רוצים לסגת לטענה שהתורה היא בעצם עניין רוחני בלבד? סבבה, אז תחזרו בבקשה למקומכם הראוי יחד עם שאר החלטוריסטים (אסטרולוגים, קוראים בקלפים\קפה\כף-יד, פותחי צ’אקרות, רנטגנים למינהם ושאר ניו-אייג’ים) ותפטרו אותנו כבר מעולכם ומעונשכם. העם נקעה רגלו!
א מ:
אתה מקשקש ברמות.
נולדתי במשפחה דתית אבל האמת הרי בכלל לא מעניינת אותך.
עוד לפני שאנשים היו דתיים הם היו קופים.
אינני מתכוון לחזור ולהיות קוף בגלל זה.
*חזרתי
כן אני קראתי את המאמר עצמו (לא את הכותרת..) ורוב חוסר ההבנה הוא בתורה ולא במדע.
“דעות שמקורן בשטיפת המוח”
כדאי לך ללמוד קצת היסטוריה. אתה לא יודע שלפני מאתיים שנה לא היו חילונים בכלל? כל היהודים היו פעם חרדים שומרי תורה ומצוות, ומי שעזב את היהדות – היה מתבולל ונעלם בין הגויים. אתה יודע למה אתה חילוני בכלל? כי שטפו להורים שלך את המח, כי המשפחה שלך עזבה את היהדות, כי הם רצו להראות כמו הגויים, לדבר כמו גויים, להיות “עם ככל העמים”, כי הם פשוט קינאו בגויים שרדפו אותנו כל השנים. אני חוזר בתשובה – תחשוב לרגע, מה זה “חוזר”? אני חוזר ליהדות האמיתית של העם שלנו, אני חוזר ליהדות שאתה עזבת בלי להכיר בכלל.
האם אתה יודע בכלל מה זה להיות יהודי? אתה אומר ששטפו לי את המח כי אני חוזר לשמור את יהדות אבותי? למה, אתה גוי? במה בדיוק מתבטאת היהדות שלך? מה הופך אותך ליהודי? רק בגלל שנולדת יהודי? במה אתה שונה מגוי? אתה מתלבש כמו גוי, מדבר כמו גוי, חי בתרבות חילונית, ולא יודע אפילו מה זו גמרא. אני חוזרתי בתשובה כי אני למדתי, כי אני התחלתי להבין מה זו יהדות, כי חקרתי את האמת. אתה חילוני פשוט מתוך בורות, כי לא שאלת שאלות, כי אין לך טיפת ידע ביהדות. אתה לא יודע מה זאת בכלל יהדות, אתה לא יודע מה זה לשמור שבת, אתה לא יודע מה כתוב בתורה ואתה לא מכיר את המורשת של העם שלך. קודם כל תפתח ספר, תלמד את ההיסטוריה של העם שלך, תכיר את הדת הכי משפיעה בעולם, אחרי זה תדבר איתי על שטיפת מח. בינתיים יש רק אחד מאיתנו שהוא שטוף מח – מתוך בורות!
א מ:
לא קראתי את המאמר המבוקר ואין לי כוונה לקרוא אותו.
לעומת זאת – קראתי את המאמר שהתפרסם כאן.
אתה קראת?
ראית את כותרת המשנה?
להזכירך – הנה כותרת המשנה:
“לדעת דוד פאלק, במאמר שפורסם בכתב העת אלפיים, מנסה המדען הדתי נתן אביעזר בספרו “בראשית ברא” לאנוס את המדע כדי שכל פסוק בספר בראשית יעיד כביכול על התקדמות מדעית שהמדע גילה רק לאחרונה”.
לא מדובר כאן בפרשנות לתורה אלא באינוס המדע.
שים לב שאין באתר מאמרים על מורה נבוכים או על משנה תורה או על התורה עצמה.
האתר מגיב, לעומת זאת, כאשר ספסרי הדת מנסים לאנוס את המדע לצורכיהם או כאשר הם מבטאים דעות שמקורן בשטיפת המוח שעברו כבעיות במדע.
אם ככה אז למי נשאיר את ההגנה? לזמיר כהן?
אגב, בהמשך השבוע תובא כתבה בשני חלקים מתוך דוח בן 200 עמודים של הבי.בי.סי, שבו הוא כותב שכאשר מדובר באמת מדעית אסור לרשת לגלות נייטרליות בדיווחים אלא לתת עדיפות לעמדה המדעית – ונתן דוגמאות משלושה תחומים – חיסונים, מזון מהונדס גנטית והתחממות כדור הארץ.
הגנה על המדע היא הגנה על האמת, וכל גוף תקשורת צריך לנהוג כמו הידען.
רוב הפירושים הם לתורה, ולא למדע.
ושוב: אתר מדע צריך לעסוק במדע. לא ב”הגנת המדע”.
ואגב, חשוב לציין שכאשר אנו מנסים לחפוף בין אירועים קוסמולוגיים וביולוגיים לתורה יודגש כי הדברים נעשו בכוונת מכוון ולא במקרה.
כל זמן שאויבי המדע מציגים את מרכולתם כמדע, מותר למדע להתגונן.
א מ:
כי הספר “בראשית ברא” עליו מדבר המאמר מתיימר לדבר על מדע וכפי שאתה רואה – לא מעט אנשים קונים את הבלוף.
ומה הקשר למדע?
למה הדבר הזה אמור להופיע באתר מדע
רפאים:
שינויי השם הם תוצאה של דבר אחד פשוט:
היו כל מיני אנשים ששיטת הוויכוח שלהם הייתה להתחזות לי ולדבר שטויות.
בהתחלה הזדהיתי כסתם “מיכאל” בהמשך, כ”מיכאל ר. (בעבר מיכאל)” כדי שיבינו שזה אותו אדם בשינוי שם, ובסוף – כשרוב הקוראים כבר הכירו אותי – בשמי המלא.
סליחה מכאל, שכחתי להוסיף סמיילי חצוף בסוגריים.
ל32,
כן אה, לבנתיים מכאל הספיק לגדול ואם בעבר הוא היה סתם מכאל ואחר כך גדל למכאל ר. אז היום הוא יכול להתגאות בשם מלא ושלם קבל עם ועדה.
שיא בהידען – דו שיח שנמשך יותר משנה וארבעה חודשים!
נוריאל:
הם לא כופים עלי כלום?
האם אינם כופים עלי את עול פרנסתם ואת מילוי מקום משתמטיהם בצבא?
האם אינם כופים עלי שלא להשתמש בתחבורה ציבורית בשבת?
הם כופים עלי המון ואפשר לכתוב על כך מאמר שלם אבל די בדוגמאות הנ”ל.
לא ראית שקרים?
ברגע זה הראיתי קבל עם ועולם שאתה עצמך שיקרת.
כמובן שלא חסרים שקרים וגידופים גם בדברי קודמיך וכל תגובתך אינה אלא שקר אחד גדול.
החרדים לא שונאים אותך והדבר לא נטען מעולם.
אתה שונא אותם בגלל דעות קדומות וחוסר ידע.
לא ראיתי גידופים ושקרים ו..או..כפיה דתית כלפיך.
אבל ניכר שאתה לא מחבב אותם והם לא אותך.
וחוץ מיזה דברי לא היו רק כלפיך אלא גם כלפיהם.
אין מה לרחם במילא לפי הבנתך כולנו נסיים את חיינו בבור בלי עתיד.
נוריאל:
החרדים שונאים אותי בגלל שאני מרשה לעצמי לחשוב (הם פשוט מקנאים כי להם אסור).
אני שונא אותם בגלל הכפייה הדתית והפרזיטיות.
למרות זאת – אני מביא נימוקים הגיוניים וענייניים בתגובותיי והם רק מגדפים ומשקרים.
אני מבטיח לך שברגע שיפסיקו לפגוע בי על ידי גידופים, שקרים, טפילות וכפייה דתית – לא אשנא אותם.
עדיין ארחם עליהם אבל לא יותר.
בס"ד
כמה שנאה בדיון אחד….
אינכם חייבים להסכים..אבל מדוע לריב(כך ניכר מכתביכם..)
כלאחד יכתוב את עובדותיודעותיו..ושהקוראים יחליטו אין צורך להפוך את זה לענין אישי….
אוי נו, כל האווילים האלה שלא למדו תורה בחייהם יודעים רק לנופף בססמאות נבובות, נדושות וחסרות כל בסיס כמו "ארנבת מעלה גירה" – אתם לא מסוגלים להכנס לדיון מעמיק, רק זורקים סיסמאות ובזה ניצחתם את כולם. חכמים בלילה
SP :
מספרים על מישהו שהתכונן לבחינה בביולוגיה ומכיוון שידע שהמורה אוהב תולעים למד רק את החומר הקשור בתולעים.
כשהגיע לבחינה שאל אותו המורה דווקא על פיל.
התלמיד לא התבלבל ואמר שהפיל הוא חיה גדולה ואפורה עם אף שדומה לתולעת והתולעת היא… וכאן המשיך ושפך את כל מה שלמד.
לא הייתה כל סיבה לכך שדיברת על השפן מלבד הרצון להכביר מילים ולזרות חול בעיניים.
אחר כך המשכת והמצאת משמעות חדשה לביטוי "להעלות גרה" ואמרת שזה בעצם "לאכול חרא".
ובכן – זה קשקוש ולא תצליח להאכיל אותי בחרא הזה.
אם הארנבת לא הייתה אוכלת חרא היית הרי אומר שהיא מזבלת את השדות בהפרשותיה ואחר כך אוכלת את מה שצמח בהם וזוהי גם העלאת גרה. אם היית חושב עוד קצת היית אולי אומר שהנה – זה תופס גם עבור השפן ומצאנו את תורת השדות המאוחדת.
אגב – האם באמת לא ידוע לך שגם אתה אינך מסתמך על מתן תורה במעמד שישים ריבוא?
האם נעלם ממך הכתוב במלכים ב פרק כב שעל פיו בימי יאשיהו לא הכיר איש את התורה והיא נתגלתה במהלך עבודות שיפוץ בבית המקדש?
האם לא ברור לך שפירוש הדבר הוא שאתה מתבסס על אמונה בספר שנתגלה בידי פועל ניקיון יחיד ושבין אם תכולתה נכונה ובין אם לא, כל קהל המאמינים בו נוצר בהדרגה מדברי אותו פועל ניקיון?
בסדר, יש אלוהים, התנ”ך כולל בחובו את כל העבר, ההווה והעתיד, כל צפונות המדע שהמדענים מתיימרים “לגלות” בעצמם כבר כתובים שם, כך גם כל גורלו של כל אדם.
אני מקבל את כל מה שאומרים המחזירים בתשובה למיניהם.
עכשיו, תסתכלו סביבכם בחדר שאתם יושבים בו, על דפי הנייר במדפסת, על שולחן העץ (או הזכוכית לאמידים שבינינו), על שלל הפריטים והמוצרים, על מכשירי האלקטרוניקה, על הבניינים והמכוניות בחוץ, על כוס התה/קפה שלכם ואמרו לי בבקשה, מה מכל אלפי הפריטים הללו הוא תוצר של ניתוח תורני מעמיק, ומה הוא תוצר של הבנה רציונלית של הכימיה, הפיזיקה והמדע הסובבים אותנו והטלת ספק בתורה?
או במילים אחרות, האם באמת התפוצצה הצ’אלנג’ר (1986) בגלל שלא היתה מזוזה על הדלת, כפי שטען רב אחד או בגלל שמישהו חישב משהו לא נכון?
טענה:
השפן והארנבת אינם מעלים גרה בנגוד לאמור בתורה בספר ויקרא פרק יא פסוק ה.
תשובה:
כמבוא לכל דיון תשאל השאלה האם תורה שניתנה בסיני במעמד ששים ריבוא אינה אמינה דיה לקביעת העובדה הזו. מי שאינו מוכן עקרונית לקבל מקור מידע זה, הרי רק לגביו נחוץ להיכנס לדיון בנושא. השאלה הנשאלת היא מי הם שני בעלי חיים אלו. מן הבחינה הזואולוגית היסטורית ידועה לנו היטב זהות הארנבת, לא כך הדבר לגבי השפן. בעלי החיים הראשוניים שראוי שנבחן בהקשר לכך הינם 3 בעלי חיים הבאים המזוהים היום לפי הטקסונומיה כלהלן: שנים השייכים למשפחת הארנביים – .Hare סוג הארנבון -Oryctolagus זהו ה”שפן” של ספרי הילדים. סוג הארנבת – Lepus גדלה בר בארץ. שפן – (באנגלית Procovia syriaca ,(Syrian Coney ,Hyrax גדל בר בארץ. יצוין שלגבי שלושת בעלי חיים אלו יש תרגומים שונים באשר יש מילונים המתרגמים את המונחים תוך ערוב תחומים: מילון אלקלעי שפן, ארנבת Rabbitארנבת, ארנב Hare גם בלשונות העמים שמות בעלי חיים אלו מתחלפים. ידוע לנו כנראה הזיהוי של הארנבת המקראית. זוהי ככל הנראה על פי המקורות המשווים הידועים ממהלך ההיסטוריה ומתרגום השבעים הארנבת דלעיל. לגבי השפן הזיהוי המקראי ייתכן והוא שפן הסלעים המצוי הרבה בארץ. אך ייתכן והשפן המקראי היינו דווקא הארנבון. ואולי מדובר בבע”ח אחר. ייתכן גם כן שזהו אחד מבעלי החיים שנכחד כליל מן העולם כמו בעלי חיים רבים שהיו ואינם עוד (כמו הממותה, נמר הסיף, פיל ננסי וכיו”ב). זוהי בעיה טקסונומית הטעונה בירור נוסף. לא ידועות לנו ראיות לזיהוי השפן כמה שמכונה היום “שפן הסלעים”. יש אולי ראיה לכאורה שבעל החיים המכונה בשם “שפן הסלעים” אינו השפן המקראי. זאת משום שהשם “שפן” מופיע במקרא כמתייחס לבני אדם – גברים. אם אכן היה השפן המקראי אותו השפן המוכר לנו היום הרי אז קשה להבין כיצד ייתן יהודי, החי בתרבות של אמונה ומצוות, לבנו כינוי – שם של בעל חי פחדן טמא. אמנם מצינו בדורות מאוחרים תופעה של קריאת שמות של בעלי חיים טמאים ליהודים – אריה דב זאב אך בכולם מדובר בבעלי חיים אמיצים ותקיפים וכנראה גם בהקשר בעל משמעות דתית לאומית (אריה- גור אריה יהודה = כינוי לשבט יהודה, דב- דב אורב הוא לי ארי במסתרים = כינוי לקב”ה, זאב- בנימין זאב יטרף=כינוי לשבט בנימין). מה גם שהאישים המקראיים הנושאים שם זה היו בעלי מעמד וחשיבות גבוהים מאוד במידרג החברתי הדתי שבדורם, ואז יקשה לנו מה ראו לדבוק בשם כזה המתייחס לבעל חיים פחדן. עם כל זאת ייתכן וכוונת התורה היא שהשפן הינו הארנבון וזוהי אולי גם הסיבה לכתיבת שני בעלי החיים הללו יחד בפסוק אחד בתורה בחומש דברים יז ג “ואת הארנבת ואת השפן” שהרי הגמל השונה מהותית מהם נכתב בפסוק נפרד. הכתוב בתהילים קד יח “סלעים מחסה לשפנים” מוביל למיגוון אפשרויות רחב מאוד, שהרי סלעים משמשים מחסה למגוון רחב של בעלי חיים. הארנביים מעלי גרה אמנם בדרך שונה ממעלי הגרה הרגילים. בעלי חיים אלו מעכלים את המזון עיכול דו שלבי המכונה קופרופוגיה. לאחר שלב ראשון של העיכול הם מוציאים אותו דרך פי הטבעת ישר לתוך פיהן במצב חצי מעוכל ובשלב השני הם לועסים ומעכלים אותו עיכול סופי. מניעתן מלעשות כך פוגעת בבריאותן באשר חלק חשוב מחומרי המזון, שגופן זקוק לו, לא יופק מן המזון באשר כל אחד מן השלבים הללו נעשה בדרך שונה מבחינת תהליכי העיכול. מבחינה זו שונה מנהגן מזה של חזיר הניזון מצואה סתם באשר הוא “חזירי”… . יוצא אם כן שמאכליהן ירדו למערכת העיכול והועלו שוב לגרון. המילה “גירה” יכול שתיגזר מן השרש “גרר” (יעויין בספר השרשים לרבנו דוד קמחי מגדולי המדקדקים). סביר שהמילה נגזרת מן המילה “גרון”. שיטת עיכול זאת היא העברת המזון תהליך דו שלבי מובהק המעורב במעבר המזון פעם שניה דרך הגרון אחרי העלאתו אליו. בכך דומה התהליך לזה של מעלי הגרה בעלי הפרסות השסועות ובעלי 4 קיבות. שיטת עיכול דו שלבי כזאת משותפת גם לחיות אחרות, כמו למשל החולדה. נראה ששאר החיות הנוהגות כך נכנסות להגדרות של התורה ביחס לשרצים. יצוין שתופעת העלאת גרה בשיטות העלאת גירה אחרות, היינו פחות קיבות או העלאת גירה חיצונית כרוכות מטבען בערעור מה של תוקף הסימן כסימן כשרות. זוהי אולי הסיבה לכך שהתורה מציינת שבחיות הטמאות איסורן נובע מכך שהן מעלות גירה ואינן מפריסות פרסה שסועה. הרי לכאורה מפתיע למה התורה מציינת את העלאת הגירה כסיבה לפסלות. אלא, משמע, כנראה, משום שמעלי הגרה הקלאסיים מקיאים את המזון לפיהם מאחת מן הקיבות שלהם ובולעים אותו שוב לקיבה המתאימה להמשך העיכול. דברי רש”י המפרש שהעלאת גירה מתייחסת, להקאה מבפנים, נסובים דווקא, לפי ההקשר בדבריו, על עניין העלאת גירה של מעלי הגרה הקלאסיים היינו חיות הבר – צבאים, איילות, יעלים וכיו”ב ועל בהמות הבית – היינו צאן ובקר, הנאכלים. לכן אין הם מהווים קושיה על מעלי הגירה האחרים כפי שרוצה לטעון ד”א. גם אם היה ניתן להוכיח שרש”י לא דייק בדבר הרי אז חזרנו להקדמה א. לגבי הארנביים מצאנו מקור בספרות המדעית. יעויין בספר: ,1997 K. Schmidt – Nilson, Animal Physiology 5-th Edition, Cambridge university press. p 149כך גם בספר החי והצומח של א”י – עזריה אלון חלק שביעי ע’ 90. לגבי בעה”ח המכונה “שפן הסלעים” אולי אין מידע מספיק היום. היינו לא מצאנו בספרות המדעית מקור המטפל בענין בצורה יסודית. בעצם לא ידוע לנו בשלב זה אם בתחום מדעי החי מקובל שבעל חי זה מוכר כמעלה גרה או לאו. קיימת האפשרות הפשוטה לגבי בעל חי זה שהיות והעלאת גירה אצל החיות הטמאות אינה מושלמת, נמצא הוא בגבול הקיצוני של העלאת גירה גרועה בכך שהוא עושה העלאת גירה כפעולה חזותית חיצונית גרידא. זו אולי הסיבה לכך שבמסכת חולין נט. נזכרו רק הגמליים כמעלי גרה. ייתכן והנושא מזמין מחקר מתאים שננסה לממשו. היינו האם בעל חי זה נוהג כמנהג הארנביים או לאו. יש סימנים לכך שייתכן וה-Hyrax אכן מעלה גירה בצורה כל שהיא. זאת משום שהשגנו מידע המצביע על כך שיש לצואתו אופי שונה לפי העונות. כמו כן בספר “החי והצומח של א”י” – עזריה אלון חלק שביעי ע’ 234 נמצא כתוב שבלעיסתו יש העלאת גירה. וכן יעויין בספר “שיחת חולין” – אמיתי בן דוד עמ’ ת”י על מבנה מערכת העיכול שיש בה דמיון מסוים לזה של מעלי הגרה. דבר זה בא גם לידי ביטוי בספרו של פרופ’ יהודה פליקס – “מראות המשנה – החי במשנה” ע’ 160, גם בבטאון התורני “קול התורה” ניסן תשנ”ו מובאת עדות תומכת מסוימת בכיוון זה. הדבר המניע ללעג של ד”א על אי העלאת הגירה של הארנבת והשפן הוא לא חיפוש האמת אלא מינות ואפיקורסות גרידא. שהרי לגבי הארנבת, שלגביה יש הוכחות לזיהויה, נכשל בהערכתו בוודאות מה שבא לידי ביטוי בהבדלים שבין המהדורות השונות של קונטרסיו המטפלים בעניין. מה שנשאר בידיו זה אך ורק דברי זלזול בהערכת התורה לבעל חי שאינו מזוהה עדיין בשום סוג של וודאות כ”שפן” המקראי. אם נשיג אינפורמציה מדעית נוספת הרי נעדכן את מי שיפנה אלינו בעניין. כהערת אגב יצוין שבעלי החיים המצוינים במקרא ושזיהויים ודאי, הרי התורה מדייקת בצורה מפליאה. לדוגמה (למעט השפן שאין זיהויו נהיר) הרי אין שום בעל חי בעולם כולו, גם לא בעולם החדש – (אמריקה ואוסטרליה) שוודאי שלא היה מוכר למקבלי התורה, בעל תכונות כאלו מלבד בעלי החיים השייכים למשפחת הגמליים (כולל הגואנקו וצאצאיו המתורבתים מהרי האנדים שבאמריקה הדרומית וכלה בלמות הטיבטיות). גם החזיר הנזכר בתורה הינו היחידי הנזכר בתורה כמפריס פרסה ואינו מעלה גרה. הוא גם היחידי כזה במציאות. כך הוא המצב גם לגבי הדגים. יש כל הסיבות לכאורה להנחה שרק מיעוט מן הדגים היה ידוע למקבלי התורה ואח”כ לחז”ל. עם כל זאת כל בעלי החיים בעלי הקשקשים הם גם בעלי סנפיר בדיוק כפי שנפסק להלכה, היינו חתיכת דג לה יש קשקשת בידוע שהיא טהורה והדג ממנו נלקחה מצויד בסנפיר בוודאות. (כמובן שאם ימצא דג שהינו מקושקש ואינו בעל סנפיר אין בכך סתירה לדברי התורה אלא רק מקרה פרטי בו חז”ל או
1. התכוונו לבעלי החיים הידועים בעולם המדעי של אז ואז גם אם יש חריג ניתן לסמוך על חזקת רוב גדול של בעלי הקשקשת.
2. או יחול על המקרה האמור בהקדמה א.
כתוספת לרעיונות דלעיל הרי ייתכן והשפן נמנה כך עקב היותו נראה כמעלה גרה באשר התורה מנתה מעלי גרה שאינם מעלי גרה מן הדומים יותר ועד הרחוקים יותר מהעלאת גרה. היינו הגמל אכן מעלה גרה אך אינו מעלה גרה מושלם באשר הוא מצוייד ב 3 קיבות בלבד שלא כמעלי הגרה האחרים הרגילים ןךכן גם תהליך העלאת הגירה שלו חסר מעט.
הארנבת מעלת גירה חיצונית ואינה מצויידת כלל בקיבות כמעלי הגירה.
השפן הינו הגרוע שברשימה מבחינת העלאת גירה שלו ומעשיו הם בגדר דמיון של העלאת גירה.
נתנאל:
והנה משהו על אמונה בגישה אלטרנטיבית אחת.
זה לא מתאר מוסדות אלא סטטיסטיקה על פרטים ועל הקשר בין ידע מדעי לבין האמונה באלוהים:
http://www.stephenjaygould.org/ctrl/news/file002.html
נתנאל:
ועוד תוספת קטנה: מניין מסקנתך שאבי דווקא "מאמין" ואינו דוגל בגישה האבולוציונית בדיוק מאותן סיבות שאני דוגל בה?
אגב – אולי יעניין אותך לדעת שכל הממסד המדעי מקבל גישה זו ודוחה את התחליפים השונים והמשונים.
כדאי לך למשל לקרוא את ההצהרה הבאה עליה חתומים כל הגורמים המדעיים בעולם הנאור:
http://www.interacademies.net/Object.File/Master/6/150/Evolution%20statement.pdf
נתנאל:
אינני עושה שום לופטגעשעפט מן הארנבת.
אני בסך הכל רוצה שתגיד לי למה התורה משקרת בעניין זה.
יש בה ובכתבי הקודש עוד שקרים רבים אחרים אבל בוא תתמודד עם אחד במקום לנסות לטאטא אותו.
מי אמר שכשכתוב בתורה "לא" בכלל מתכוונים ל"לא" כמשמעותו בימינו? אולי מתכוונים דווקא ל"כן"?. את שאלת משמעות המילים אפשר להפעיל על כל מילה ובמאמץ מתאים נוכל להסב את התורה לקמא סוטרא.
מיכאל ר.
אתה רוצה את המספר חשבון שלי?
סיפור הארנבת לא מוריד ממני כל "חתיכה" /של אמינות, אתה פשוט נטפל כמו ילד קטן לעניין אזוטרי ועושה מזה "לופטגאשאפט" והר אוורסט, ואגב, מי אמר שהארנבת שמוזכרת בתורה היא אכן זו שאנו מכירים היום?
אולי זו חיה אחרת שנכחדה בעבר הרחוק כמו עוף הדודו או כל חיה אחרת שלא שרדה את מאז ועד היום? אתה שתוקף שזה שקרים, מניין הבטחון המוחלט שלך שמדובר באותה החיה?
לגבי דארווין, אתה הגבת כנגדי וחשבתי שגם אתה באותו סירה כמו אבי בלזובסקי, טעיתי, סליחה, קבל את התנצלותי הכנה.
נתנאל רייס:
שכחתי להגיב לטענה על "אמונתי בדרווין".
זה פשוט כל כך שטותי שלא זכרתי שזה בכלל הופיע.
אינני מאמין בדרווין.
מאיפה הקרצת את זה?
אני רואה את תוצאות המחקר המדעי ואני מבין את ההוכחה המתמטית של עיקרון האבולוציה. בזכות התגליות מתחום הגנטיקה אני גם יודע כיצד האבולוציה פועלת הרבה יותר טוב משידע דרווין.
נתנאל:
או קי.
אולי אתה באמת מעוניין אבל אינך מוכן להשקיע מאמץ ואתה מבקש ממני להשקיע אותו עבורך.
אולי אתה רוצה שגם אשקיע עבורך כסף בבנק?
בוא נתמקד בינתיים בעניין הארנבת ונסה לענות סוף סוף לשאלתי.
מדוע כתבו בתורה את השקר הזה? מה הטעם לכתיבת שקרים.
אתה כל הזמן מנסה להתחמק אבל הקרדום הזה שאני משתמש בו כל פעם פוגע בך ומוריד ממך עוד חתיכת אמינות.
*האנושית
*עם כל גילוי
(תיקון בעיקבות הקלדה מהירה)
מיכאל ר.
להפך, אני מאוד מעוניין לקרוא, מכיוון שאתר זה הוא חדש עבורי (מצאתי את האתר בשיטוט מקרי לא מזמן) אשמח מאוד אם תביא לי את הלינקים ותחסוך לי את הטרחה, זה לא עניין של בטלנות אלא של חוסר התמצאות.
אני לא יודע מי משנינו אכן חי בשקר, אז תחסוך לי את ההבל הזה.
האמונה העיוורת שלך בדארווין לא פחות אווילית משלי.
אתה משתמש בסיפור של הארנבת קרדום לחפור בו, עצם איסור אכילת הארנבת הוא הקבוע ולא הסיבה לכך, אני לא מוטרד אם פתאום מתגלה משהו אחר לגבי יצור כזה או אחר, ושוב, התנ”ך איננו המדריך לעינייני זאולוגיה או גליון של נשיונל ג’יאוגרפיק.
בטל הטעם לא בטל הדין הובא כדי להדגיש את נצחיות הציוויים ללא כל קשר להבנה האנשוית המוגבלת מעיקרה לגבי טעמיהם הרלוונטיים או שאינם כאלה אם כל גילוי וחלוף זמן.
…הוא לא חשב באותו רגע
על בני האדם, בני אדם לרוב.
אבל הם כבר התחילו לחשוב על עצמם….
בראשית נברא היקום, דבר זה הרגיז אנשים רבים, ונחשב בכלל צעד רע למדי
נתנאל רייס:ממש לא יפליא אותי שכמי שמתעלם מכל טענת אמת תייחס גם את אי נכונותי לחזור על הכל בפעם האלף ו.. לניסיון התחמקות עלוב. הרי כל חייך מבוססים על שקר אז אין לך כל בעיה להוסיף אמונה בשקר נוסף.
כבר עברתי את הגיל שבו בטלנים יגרמו לי לאסוף עבורם חומר שאינם מעוניינים לקרוא רק על ידי טענות שטותיות כגון זו.
לגבי הארנבת – האם אני מקיא דברי אלוהים חיים?
ביטויים מטומטמים כמו "בטל הטעם לא בטל הדין" הומצאו בדיוק כדי להכשיר כל התחמקות מהתמודדות עם המציאות. אם הטעם בטל אז מה היה הטעם בכך שאלוהים נתן את הטעם הזה?
אני חוזר ואומר: לא הבאתי את הדוגמה של הארנבת כדי להתווכח אם מותר או אסור לאכול אותה.
אני, כצמחוני, אוסר על עצמי את אכילתה ממילא.
הבאתי את סיפור הארנבת כדוגמה לטענות השקר שבתורה.
אני חוזר ושואל: מה אמורים אנו ללמוד מן העובדה שמי שנטען שברא כל חי לא יודע אפילו כיצד פועלת הארנבת?
מיכאל ר.
א.) אני לא אעשה את העבודה הסיזיפית בשבילך, אם אתה טוען שכבר ענית בעבר על טענותיי לגולשים אחרים בנושאים כאלה ואחרים באתר הזה, נא הבא לינקים אליהם, אשמח לראות אותם בעצמי, אני לא אבזבז על זה את זמני היקר ממילא, ואראה בכך ניסיון התחמקות עלוב מצידך ולא יותר אם לא תעשה זאת.
ב.) כל ספר תיעוד הסטורי כתוב ברצף כרונולוגי מסויים, לא כן התנ"ך, התנ"ך הוא אכן אמת הסטורית- מתוך הסיפורים שהם אכן מאורעות הסטוריים ורלוונטיים לתיאור ההסטורי ולא הדרכות (מצוות התורה ותוכחות הנביאים) או מוסר או סיפורים שמטרתם העלאת שאלות פילוסופיות (קהלת, איוב, שיר השירים), אבל איננו ספר תיעוד הסטורי הבנוי ברצף כרונולוגי.
ג.) ולגבי הארנבת (שאינני מבין למה אתה חוזר על זה ככלב השב אל קיאו) המסקנה היא שזו חיה לא כשרה ואסורה במאכל גם אם הייתה מגהקת אחרונית את ה-א"ב תוך כדי שליפתו של ניקולו מאקיאוולי מהנחיר השמאלי שלה.
שמא לא שמעת על "בטל הטעם לא בטל הדין", כך שגם אם כתוב X כסיבה למצווה מסויימת ומתגלה מדעית שזה לא X בין כה וכה האיסור או החיוב למצווה מסויימת (באם היא מצוות עשה) נשארת בעינה ואין זה רלוונטי כלל לסיבת האיסור.
נתנאל:
צר לי אבל אתה פשוט המחב"ת האלף שמנסה למכור לנו את מרכולתו ולי נמאס לחזור על דברים שכבר אמרתי עשרות פעמים.
אתה מוזמן לחפש את התשובות המנומקות להפליא שנתתי לכל דבריך בהתכתבויות אחרות כאן באתר.
בכל מקרה – טענתך שאין לראות בתנ"ך ספר היסטוריה היא אחת ההתחמקויות הרגילות שלכם.
התנ"ך טוען שהוא כזה אבל בגלל הסתירות הרבות יש ביניכם כאלה שהבינו שלא יוכלו להתמודד עם הסתירה בין הצגת התנ"ך את עצמו כספר היסטוריה לבין אי התאמתו להיסטוריה ולכן (בצד אלה מביניכם שדווקא טוענים בתוקף שכל הכתוב בתנ"ך הוא גם אמת היסטורית) הם טוענים את ההיפך משטוען התנ"ך.
אגב: אם אתה טוען שהתנ"ך הוא משהו רוחני אז אמור לי בבקשה: איזו מסקנה רוחנית עלי להסיק מן הטענה השקרית שהארנבת מעלה גירה? האם עלי להסיק את המסקנה שאתה הסקת האומרת שלשקר זה טוב?
מיכאל ר. עשה לי טובה, במקום להתמודד באופן רציני ומלומד עם הטיעונים אתה פשוט בורח ומפטיר כלאחר יד שזה "משולל כל יסוד", במחילה, צפיתי ממי שכותב באתר מכובד שכזה שטוען למכובדות מדעית שלפחות יתעלה מעל רמה שכזו, כנראה שהתבדתי.
אם זה מה שמעניין אותך טיעון חסר חשיבות מעשית שהיא אם הארנבת כן או לא מעלה גירה, היא פשוט בזבוז זמן לריק, זה כמו לשאול אם לספר הרפואות של הרמב"ם יש היום תוקף בריאותי רפואי.
נתנאל רייס:
תראה: טענותיך משוללות כל יסוד אבל זה באמת לא מעניין אותי.
מה שמעניין אותי זה אם הארנבת מעלה גירה או לא.
אשמח לראות את “מיני הביניים” האלה, משום מה יותר מידי ביולוגים וחוקרי מאובנים לא צפו במינים אלה.
“מתגברת במקרים של פינוי נישות”- האורווליאניות הלשונית הזו איננה “מדעית” יותר מתיאורו הרוחני! של מעשה הבריאה בספר בראשית, בסך מדובר בתעלול לשוני שלך אבי ולא יותר מכך.
עם משחקי מילים ותיאורי מציאות בעזרת לולייניות פילולוגית ושמיניות באוויר וורבאליות גם אני מסוגל להסביר כל תופעה בעולם בעזרת ספריו של טולקין.
ולגבי המדע בכלל והפיסיקה בפרט, כל שנותר לי לשאול האם באמת המדע כבר הצליח לענות על ערעורו של דיוויד יום (Hume) על עקרון הסיבתיות, או כפי שתיארת זאת לגבי הפיסיקה- “אף אחד לא הצליח לראות כוח משיכה” ובכל זאת ההשוואה כשלעצמה היא לא יותר מאווילות לשונית וכן בכלל ההבדל האישי הכביר בין בין אייזיק ניוטון לצ’ארלס דארווין כמדענים.
למיכאל ר. הרשה לי לשאול אותך בחזרה (כמו יהודי טוב שעונה בשאלה), הרי לית מאן דפליג שהייתה הסכמה מקיר לקיר בעולם המדע עד לפני 60-80 שנה (תלוי את שואלים) לגבי קביעתו של אריסטו על “אקדמות העולם” (העולם/יקום היה קיים תמיד) ואז באה לה תיאורית “המפץ הגדול” ושברה את כל הכלים בעיקר הודות לאדווין האבל וממשיכיו (וכן שני המדענים שגילו את שאריות הקרינה הקוסמית ביקום).
פתאום נראה שכל מה שטענו ה-Creationists/אנשי הדת/קלירקלים (מחק את המיותר) נראה הרבה יותר קרוב להוקינג (שנשאר בשאילתא אחת גדולה לגבי 3 הדקות הראשונות שלדידו נמצאות מחוץ לחוקי הפיסיקה) מאשר לתפיסה האבסולוטית האריסטוטלית ששלטה בכיפה עד לפני פחות ממאה שנה.
ושאלתי היא, אתה תמיד יכול לתקוף את הדת ולהגדיר דברים מסויימים כלא רלוונטיים לאור גילויים שנראים כסותרים את הנאמר בתורה כמט הארנבת המעלה גירה וכו’
אבל כל זה לא רלוונטי שכן בין היא כן ובין אם לאו (ויש זנים שכן מעלים, ויש שלא, חוץ מזה) כל זה לא משנה את העובדה שלית מאן דפליג שהיא לא מפריסה פרסה בכל מקרה ואיננה כשרה כך שכל הדיון הוא היפוטתי וללא כל משמעות במישור המעשי.
לפיכך האם לא ייתכן בעוד כך וכך שנים שפתאום נגלה עוד ממצאים מדעיים שמתיישבים היטב עם הנאמר בתורה שבכתב ושבעל פה?
דווקא בשל כך אני רואה בספרו של פרופ’ אביעזר כלי עזר מצוין להבנת המציאות המתוארת במישור הרוחני בתורה בעוד במישור המדעי/פיזי בתיאור המדעי.
הרי לא תמצא ולא משוואה אחת בכל התנ”ך, ולא התעסקות עם מדע מדוייק על רמת אלפית המילימטר/השנייה או בחד תאים/מקירובים וגלקסיות שמעבר לשביל החלב.
התנ”ך איננו מייתמר להיות ספר הסטוריה ולא ספר מדעי (וזאת בדיוק הטעות היסודית בהבנתו), התנ”ך הוא ספר הוראות התנהגותי ומוסרי מחייב וכן לימודו במישור הרוחני ללא הסקת מסקנות מדעיות לכאן ולכאן ורק ככזה יש לראותו.
נתנאל רייס:
אז מה בסוף? הארנבת מעלה גירה או לא?
לנתנאל רייס. כמה קל ב-150 מילים לתקוף מיליוני מחקרים ומיליארדי עדויות, כן גם כאלה שאתה לא רוצה להכיר בקיומם של מיני ביניים. האבולוציה מתקיימת לכל אורך הזמן ומתגברת במקרים של פינוי נישות, דוגמת הדינוזאורים שנעלמו בגלל האסטרואיד ולאחר שהאבק שקע כמעט כל הנישות היו פנויות לבעלי חיים גדולים.
אם האבולוציה היא פסוודו מדע אז גם הפיסיקה היא פסוודו מדע, כי אף אחד לא הצליח לראות כוח משיכה…..
מסתבר שדוד פאלק ואני לא קראנו את אותו הספר,
ציטוטים חלקיים (מתוך הספר של פרופ’ אביעזר), הנחות אקסיומטיות חסרות יכיחות תצפיתית מדעית כלשהי (של פאלק), לוליינות לשונית (מגובה באינספור שגיאות כתיב קשות) והיתלות פונדמנטליסטית (כן כן, היסודני הוא אתה דוד פאלק, אבי בליזובסקי וחברים שהפכו את דארווין לקדוש מעונה) בתיאוריה פסוודו-מדעית שאבד עליה הכלח.
פתאום כשזה נוח ונכנעים לעובדות בדבר התרחשויות קטסטרופליות שמחו את כל יצורי תבל על פני תקופה קצרה יחסית והגעת מינים חדשים שאין להם כל קשר לקודמיהם שנמחו מעל פני האדמה, האוויר או מתחת לפני הים (בניגוד גמור לתיאוריה של דארווין שחייב להתמך על ידי התפתחות מוטנטית על פני מרווח זמן הרבה יותר גדול וללא הנחות של היווצרות קטסטרופות קטליקליסמיות).
פתאום מומצא לו יש מאין תיאוריה בדבר הליך מואץ של מוטציות ו”ברירה טבעית” שהתרחשה תחת תנאים בלתי אפשריים אלה (ללא שום ממצא ממשי המגבה את ההליך הזה מלבד מוחם הקודח של הפונדמטליסטים הדארוויניסטים, אין ולו מאובן בודד, שלד כלשהו של יצור כלשהו בשלב ביניים שהיה חייב להמצא לאור תפיסה זו) במעבר שבין התרחשויות מוטנטיות בתאים הרלוונטיים, פתאום “ההסטוריה” האבולוציונית מקבל טוויסט פסוודו מדעי ש”יתאים” לממצאים המדעים העכשוויים.
כמה חבל אבל כל שנותר לומר כאן על דוד פאלק הוא: “הפוסל במומו פוסל”.
כתבה מושקעת ומעניינת מאוד, תודה אבי על טרחתך להצגת כתבה זו.
לכתבה זו השתמשנו בזמנו בתוכנת OCR. חשבתי שעליתי על כל הפשאלות שנובעות מכך אבל הראיה שלי זה לא מה שהיה פעם.
כמויות אדירות של קרת = קרח
בתנאי שמניתים את ההנחות הנוחות = שמניחים…