איזו כמות של חומר הדברה הורגת בעל חיים מסוים? * מתברר שהתשובה משתנה בצורה קיצונית בהתאם ללחצים סביבתיים אחרים המופעלים על בעל החיים
צפריר רינת
מדענים הבודקים רעילות של חומרים כימיים שונים עושים זאת באמצעות חשיפת בעלי חיים לחומרים אלה בתנאי מעבדה. המדענים בודקים מהו ריכוז החומר שממית מחצית מבעלי החיים, וריכוז זה מוגדר רעיל ומשמש בסיס לחישוב כמות החומר המסוכנת לסביבה.
אולם באיזו מידה ניסויים מסוג זה תקפים כשמדובר בתנאים טבעיים, מחוץ למע- בדה? על פי מחקר שפורסם באחרונה בכתב העת האמריקאי “Ecological Applications”, הש-פעתם של חומרים כימיים על חיות גדולה הרבה יותר בתנאים המדמים את הסביבה הטבעית וכוללים חשיפה לטורפים. הלחץ המשולב של חשיפה לחומר רעיל ולאיום של טורפים גרם למותם של בעלי החיים שעליהם נערך המחקר, וזאת אף על פי שריכוז החומר הרעיל היה רק אחוזים בודדים מהשיעור שהוגדר כרעיל על סמך
את המחקר ערכו ריק ראליה ונתן מילס מהאוניברסיטאות פיטסבורג ומיזורי בארצות הברית. הם החליטו לחקור דו-חיים, שבשנים האחרונות חלה ירידה במספרם, והתמקדו בדו-חי מהמין אילנית. אחד ההסברים להתמעטות הדו-חיים הוא ההשפעה של מזהמים, ובעיקר של חומרי הדברה.
החוקרים בדקו מה קורה לראשני אילניות אחרי שחושפים אותם לחומר הדברה שכיח בשם קרבמיל. הם הוסיפו לבדיקה עוד משתנה רב חשיבות – את האמביסטומה, דו-חי שהוא טורף טבעי של ראשני אילניות. האמביסטומה הונח בכלובים ליד הראשנים; הוא לא טרף אותם, אבל הוא הפריש חומרים כימיים שגרמו להם לפתח את כל מאפייני ההתנהגות של תגובה לסכנת טריפה.
החוקרים בדקו את השפעת חומר ההדברה על ראשנים ללא נוכחות טורפים ובנוכחותם. ללא נוכחות טורפים, מידת השרידות של הראשנים היתה דומה להערכה שניתנה על פי ניסויי מעבדה קודמים: אחרי חשיפה של כמה ימים לריכוזים גבוהים של חומר ההדברה, רוב הראשנים מתו. אך כאשר הוצבו בקרבת הראשנים הכלובים עם אמביסטומות התמונה היתה שונה. הראשנים נחשפו הפעם לריכוז הרבה יותר נמוך של חומר ההדברה, פחות משלושה אחוזים מהריכוז שנחשב קטלני. לאחר ארבעה ימים לא ניכרה השפעה של חומרי ההדברה על האמביסטומות, אבל לאחר שבוע התברר שלמרות הריכוז הנמוך מתו 97% מהראשנים.
לחוקרים אין הסבר מלא לשאלה מדוע גורם השילוב של חשיפה לחומר הדברה ולטורפים להשפעה כה מרחיקת לכת, אולם ברור שהשילוב משפיע, משום שכאשר נחשפו הראשנים רק לריכוז נמוך של חומר ההדברה, או רק לטורפים, היתה לכך השפעה קטנה בלבד. ייתכן שנוכחות הטורפים גרמה לעקה אצל הראשנים, שהגבירה את הלחץ הפיסיולוגי שבו היו נתונים ממילא בשל החשיפה לחומר ההדברה.
אף שמדובר במחקר שנערך רק על מין אחד של בעל חיים, שני החוקרים קובעים כי הסקת מסקנות על הסיכון בחשיפה ארוכת טווח של חיות בר לחומרי הדברה על סמך מחקרים קצרי טווח שנערכו בתנאי מעבדה בעייתית ביותר. תוצאות המחקר מדאיגות במיוחד מכיוון שבמקווי מים רבים שבהם חיות האילניות בארצות הברית יש ריכוזי קרבמיל הדומים לאלה שגרמו למוות בניסוי המעבדה שבו נחשפו הראשנים לטורפים.
שני החוקרים סבורים שיש לבדוק במחקרי המעבדה משתנים נוספים הקיימים בטבע. חוקרים אחרים, שהתבקשו להתייחס לתוצאות המחקר, הוסיפו שיש לערוך גם מחקרים בטבע ולבדוק את היקף התמותה של דו-חיים באזורים שונים.
כבר עתה דורשים מדענים לערוך בדיקות כאלה לגבי חומר ההדברה אטרזין, קוטל העשבים הנפוץ ביותר בעולם. על פי מחקר אחד, שנערך על ידי טיירון הייז במעבדות של אוניברסיטת ברקלי, חומר זה פוגע במערכת ההורמונלית של דו-חיים. אולם לאחר פרסום המחקר החליטה הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה לערוך בדיקה נוספת של כל מחקרי האטרזין והחליטה שכולם היו שגויים ויש לערוך מחקרים נוספים. בתגובה טען הייז שהסוכנות הושפעה ממחקרים פגומים של תעשיית האטרזין.
