קרחון צף באורך 160 קילומטר נע לעבר לשון קרח באנטארטיקה, ועלול לשבור אותה. מדעני נאס”א אומרים, כי ההתנגשות, אירוע נדיר וקיצוני, תתרחש עד ה-15 בינואר
ריכז, אבי בליזובסקי
קרחון צף גדול ממדים נע במסלול התנגשות עם לשון קרח, ליד תחנת המחקר מקמורדו באנטארטיקה. לווינים של נאס”א זיהו קרחון, באורך 160 קילומטר, המכונה B-15A, כשהוא מתקדם לעבר לשון הקרח “דרייגאלסקי”. קצב ההתקדמות של הקרחון הואט בימים האחרונים, אך המדענים בנאס”א צופים, כי ההתנגשות תתרחש לא יאוחר מתאריך ה-15 בינואר השנה.
“זוהי התנגשות של טיטאנים, אירוע נדיר ורדיקאלי”, אמר רוברט בינדשאדלר, חוקר במרכז גודארד של נאס”א. “אם שני גושי הקרח הענקיים ייפגשו, נוכל לראות את מופע ההתנגשות ההרסני בעולם. “אפילו נקישה קלה של הקרחון היא בעלת עוצמה אדירה. ההתנגשות הזו תהיה בהחלט חזקה יותר ממה שלשון הקרח אי פעם חוותה”.
פרסומתכשלשון הקרח והקרחון יתנגשו, הפגיעה ככל הנראה “תגרום לשקע ב'פגוש'”, אומר בינדשאדלר. ייתכן שהקצוות “יתקמטו”, וקרח יצטבר או ייסחף לתוך הים. אם הקרחון B-15A יצבור די מהירות לפני ההתנגשות, המחזה יכול להיות הרבה יותר מרהיב. לשון הקרח דרייגאלסקי יכולה להישבר.
לשון קרח היא קרח צפוף ועבה, שהצטבר בתוך הים באנטארטיקה, סביב קרחון שבסיסו יבשתי. שטחו של הקרחון B-15A הוא 3,000 קילומטר רבוע, וה”מפלצת” הזו ידועה כמקור לפורענות. זוהי ה”חתיכה” הגדולה ביותר מקרחון גדול הרבה יותר, אשר נשבר במרץ 2000.
כש-B15-A יפגוש את דריגלסקי
גוש הקרח נע לעבר הקרחון במהירות של קילומטר וחצי ליום. בעוד שלושה ימים יתנגשו (אולי), ואז השמים הם הגבול
מדענים עוקבים בימים אלה בדריכות אחר תנועתו גוש קרח ענקי, הצף באוקיינוס הקרח הדרומי במסלול התנגשות עם קרחון. ההתנגשות הצפויה אמורה לפתוח נתיב ימי לתחנת המחקר האמריקאית מקמורדו, ולסייע לפינגווינים רבים להגיע לאזורי ציד.
גוש הקרח B15-A, שאורכו כ-100 ק”מ ועשוי מקרח שביכולתו לספק מי שתייה לעולם כולו למשך כמה חודשים, היה פעם חלק מגוש הקרח B15, שנשר ממדף הקרח “רוס” שבחופי אנטארקטיקה לפני כחמש שנים. B15-A נסחף באיטיות לעבר הקצה הצף של הקרחון “דריגלסקי” כבר כמה חודשים, וכעת מאמינים המדענים שסביר ביותר שיתנגשו. “התנגשות היא סבירה ביותר, בהתחשב בהתנהלותו של גוש הקרח בארבע השנים האחרונות”, אומר חוקר הקוטב הדרומי האוסטרלי ניל יאנג.
קרן המחקר הלאומית של ארה”ב (אן-אס-אף) צפתה שההתנגשות תתרחש עוד לפני חג המולד, בעוד סוכנות החלל האמריקאית (נאס”א) העריכה שההתנגשות תתרחש עד 15 בינואר. היום (שני), אומר יאנג, המשתייך למרכז המחקר האטלנטי השיתופי לאקלים ומערכות אקולוגיות, כי המרחק בין גוש הקרח לקרחון הוא כחמישה ק”מ, והגוש מתקדם בערך קילומטר וחצי ליום – כך שההתנגשות צפויה להתרחש ביום חמישי. עם זאת, יאנג מדגיש, כי עדיין לא בטוח שאכן תהיה התנגשות, כיוון שסופות וזרמים ימיים עשויים עדיין להסיט את גוש הקרח ממסלולו.
לדברי יאנג, התנגשות, אם תתרחש, תגרום לחתיכה גדולה להישמט מגוש הקרח, ותאפשר לו להתרחק מאזור האי רוס, ובכך תקל על אוניות שוברות קרח להגיע לתחנת “מקמורדו”, וגם לבסיס ניו-זילנדי סמוך. בנוסף, לדבריו, מצב זה יקצר מאוד את הדרך שלהקות הפינגווינים החיות באזור צריכות לעבור בדרך לים הפתוח, שם יוכלו למצוא מזון לצאצאיהם ולהגדיל את אוכלוסיית הפינגוונים.
מאידך, התנגשות עלולה גם להפיל חתיכה מהקרחון “דריגלסקי”, דבר שעשוי להגדיל את הצפיפות בנתיב הימי המוביל לתחנת המחקר האיטלקית “מארי זוצ'לי”. יאנג, שעוקב אחר תונעותיו של B15-A באמצעות לוויינים של נאס”א ושל סוכנות החלל האירופית, אומר שהפעם האחרונה שחתיכה נפלה מהקרחון היתה ב-1956. “זו ללא ספק ההתרחשות המשמעותית ביותר באזור זה זמן ארוך”, הוא מסכם.
