על ספרו של סיריל ביבי, work of Thomas Henry Huxley 1825-1895
scientist Extraordenary Life and science
פרופ' רפאל פלק
מתוך כתב העת “מדע” י”ז-5-6 אדר ב' תשל”ג, מרס 1973
המאח ה-19 היתה תקופה מרתקת וסוערת בהתפתחות מדעי-החיים. פריצת
הדרכים החדשות היתה קשורה במאבקים חריפים ובוויכוחים נוקבים
לא-רק בתור הקהילייה המדעית, אלא גם הרחק מחוצה לה.
די אם נזכיר את הסערה סביב שאלת יצירת חיים מאין בעקבות מחקרי
פאסטר (1895-1822), תיאוריית המיבנה התאי של האורגאניזמים
החיים של שוואן (1882-1810) ושליידן (1881-1804), ו”מוצא
המינים בדרך הבירור הטבעי” של דארווין (1882-1809).
פריצות-דרך במדע בימינו &#;8211 בגון זו של בירור המיבנה של
הדנ”א בידי רוטסון וקריק &#;8211 מעוררות לכל-היותר סערת
התפעלות והסכמה ; אלה של המאה שעברה עוררו מהפכות חברתיות.
תומאס הנרי האכסלי (1895-1625), חוקר מהיר-תפישה ומעמיק, אדם
רחב-אופקים ובעל רגש “מעורבות” מפותח ביותר, היה דמות מרכזית
בדרמות אלו של המאה התשע-עשרה.
האכסלי ביקר בבית-ספר רק מגיל שמונה עד עשר, כך שדבר לא עיכב
בעדו מלקרוא ספרות מקצועית כבר בשנות בחרותו המוקדמת. כפרח
רופאים צעיר הצטרף לצי הבריטי וכאשר הבחין מפקדו בכישרון
הגלום בו, הציע לו להצטרף לאניה שיצאה למחקר הימים הדרומיים.
במשך ארבע שנות מסע זה שלח האכסלי סידרה של מאמרים לכתבי-העת
במולדת הרחוקה, שעסקו בניתוח ובתיאור “בעלי-חיים שאינם ניתנים
לשימור בנקל ולהצגה במוזיאונים” ; במילים אחרות, יצורים
שרוב המשלחות המדעיות הזניחו את הטיפול בהם. בכר הוא פתח שורה
ארוכה של מחקרים אשר במרוצת השנים הביאו לריאורגאניזאציה בהרבה
קבוצות בעלי-חיים.
עם שובו לאנגליה היה, איפוא, האכסלי בלי-משים לדמות מרכזית
בעולם המדעי. לאחר זמן קצר נבחר כחבר באקדמיה המלכותית ואז
החליט לא לגשת לשלב השני של בחינות ה”בוגר” ולוותר סופית על
תואר זה.
הוא הצטרף לבית-הספר הגבוה למדע המיכרות בלונדון, ואף על-פי
שבימי חייו מילא תפקדים אקדמיים בכירים רבים והוצעו לו הצעות
מושכות לאין-ספור, בחר להישאר נאמן למוסד זה ובמקום לנדוד
ממקום למקום דאג להרים ולקדם את המוסד בו קשר את גורלו.
להאכסלי היה עניין עמוק בחינוך ובפרט בחינוך מדעי. כאדם בעל
רגש חברתי מפותח הקדיש הרבה ממרצו ומזמנו לחינוך פועלים או
נשים, להכשרת מורים, לחידוש פני הלימודים בבתי-הספר היסודיים
ובאוניברסיטות ולאירגון מדע ומחקר בכלל. יש צליל אקטואלי
למשפט: “הוא הקפיד על כך שהאסיסטנטים שלו ימלאו את וזפקידיהם
ביעילת ולא הרשה שדרישות המחקר יקבלו אוטומטית עדיפות על אלה
של ההוראה”. אשר להאכסלי החוקר הוא לא היה ביסורו של דבר
נסיין, אלא מסתכל חריף ובעל כושר מעולה להעלות את הסתכלויותיו
בכתב ובציור, נוסף לכך היה בעל יכולת עבודה בלתי רגילה – תכונה
חשובה ביותר לאיש-מדע. קו אופי טיפוסי לעבודתו הוא שכמעט אף
פעם לא דחה חומר שנקרה בדרכו כבלתי-מתאים או כלא-מעניין
למחקר.
האכסלי היה קנאי לביסוס עבודות מחקר על נתונים עובדתיים
בדוקים לפרטי פרטיהם ועם-זאת הקפיד על-כך שעבודתו לא תהיה רק
תיאור של “עוד בעל-חיים אחד” אלא שתביא לבירור בעיה עקרונית
ותתרום תרומה ממשית לקידום המסגרת ה-פילוסופית” של המדע.
עוד זמן-מה לפני פירסום “מוצא המינים” של דארווין כתב האכסלי
שהוא מחפש “היפותיזה הקשורה במוצא כל הצורות האורגאניות
המוכרות, שבבסיסה מונחים אך ורק כוחות אשר את פעולתם ניתן
להוכיח . . . מושגים ברורים ומוגדרים שניתן להביאם
פנים-אל-פנים מול העובדות, כדי לבחון את תקפותם”. עם קריאת
ההגהות של “מוצא-המינים” רשם מייד ביומנו: “כמה טפשי הדבר שלא
חשבתי על כך”. הוא היה ער לחולשותיה של תורת דארווין, ובפרט
להעדר .תיאוריה משביעת-רצון ביחס לתורשה של שינויים אשר עליהם
עשויה הברירה הטבעית לפעול, אולם “המהלך היחיד הפתוח בפני אדם,
שאין לו מטרה בלעדי הבהרת האמת, היא קבלת הדארוויניזם
כהיפותיזת עבודה, כדי לראות מה ניתן לעשות בה”. עיקר עבודתו
המדעית הוקדשה איפוא לבירור הידע הביולוגי לאור היפותיזה זו
ולאירגון המידע .על-פי המסקנות הנובעות ממנה. מדהים להיווכח
כמה עובדות ורעיונות, השגורים כיום בפי כל סטודנט במדעי-החיים
בתחומי האנאטומיה, האמבריולוגיה, הפיסיולוגיה או
האנתרופולוגיה, מקורם בעבודותיו של האכסלי. תרומותיו הוטמעו
באופן כה מושלם עד שרובינו איננו מודע כלל לחוב שאנו חייבים
לחוקר זה יום-יום. אולם האכסלי הבין שאף כי “תקפותה של תיאוריה
חדשה לא נקבעת לפי מידת התאמתה למקובל בציבור או לפי מידת
נכונותם של המומחים לאמץ אותה, ואפילו לא לפי מידת ההסוואה
שהיא משמשת לקידום אידיאולוגיות או אינטרסים-שמורים כלשהם,
אעפ”כ עשויים גורמים כאלה להשפיע במידה ניכרת על המהירות שבה
תופץ התיאוריה החדשה”. משום-בך נרתם במלוא-מרצו להחדרת רעיון
הדארוויניזם בקהיליית המדענים ובציבור הרחב.
האכסלי התוסס ורחב-האופקים חזר ונגרף להתכתשויות ציבוריות,
בפרט מעל דפי כתבי-העת של תקופתו.
הדארוויניזם נתן בסיס להשקפת-עולמו המאטריאליסטית. הוא היה
אגנוסטיקון מתוך הכרה. עולמו של
האכסלי האיש והחוקר משתקף היטב מדברים שכתב כאשר הואשם,
שבהיותו אגנוסטיקון אדוק החליף למעשה רק דת אחת באחרת : “בשלב
מוקדם למרי בחיי נוכחתי שאחד החטאים שאינם ניתנים לכפרה בעיני
רוב הבריות הוא כשאדם מנסה להתקיים ללא תג. . . לא יכולתי
למצוא תג שיהלום אותי וכך, בשאיפתי לדרג את עצמי ולזכות בהכרה,
המצאתי תג. אגנוסטיות איננה דת, אלא שיטה.”
בעניינים של האינטלקט, נהג לפי תבונתו עד כמה שזו תוכל
להובילך, ללא שים לב לכל שיקולים אחרים . . . ואל תעמיד פנים
באילו מסקנות שלא הוכחו או שאינן ניתנות להוכחה הו בדוקות”.
ס' ביבי מצליח להעלות בצורה חיה את סיפורו של האכטלי ולהבהיר
את מקומו במסכות המאה התשע-עשרה. חבל שהמחבר נסחף בתיאור
האישיות הבלתי-רגילה של האכסלי ולא שם-לב לכך שהדמות כפי שהוא
מתאר אותה היא של “סופר-מן” שאיננו קיים במציאות: קשה להאמין
שאפילו אדם כהאכסלי הצליח תמיד להיות הן מתווכח חריף ועוקצני
לגבי מתנגדיו והן חבר ומשענת מוסרית וחומרית לידידיו ;
איש-משפחה מסור המקדיש את זמנו לאשתו ולילדיו וגם חוקר ומארגן
חסר-פשרות.
יש מידה של אמת בטענתו של הגנטיקאי מיינארד-סמית שציין שהאכסלי
– האישיות בעלת האינטלקט וההשפעה העצומים – הסיט את תשומת לב
בני-דורו מהבעיה המרכזית של תורת דארווין, זו של בירור
המנגנונים המאפשרים את האוולוציה. בכך ששם את מרכז הכובד על
בירור יחסי הקירבה בין היצורים החיים.
אין ספק שלכישוריו של האכסלי עצמו, כמתאר ולאו-דווקה כנסיין,
חלק במהלך זה של העניינים. אולם אינני יכול להשתחרר מההרגשה
שהבעיה המרכזית של תקופתו של האכסלי היתה קודם-כל שיכנוע העולם
המדעי והלא-מדעי בעצם קיום האוולוציה בדרך הבירור הטבעי.
אל-לנו לשכוח שדווקה אחרי גילוי חוקי התורשה, בראשית המאה
ה-,20 התעוררו קשיים בישוב תגליות אלה עם התפיסה
הדארוויניסטית. עברו עוד ימי-דור שלם עד אשר התחוור שאין עתירה
בין עקרונות מנדל ותורת דארווין. האם לא היה זה דווקה הודות
לתרומתם של האכסלי וחבריו שכאשר עלה המנדליזם על הבמה היה
הדארוויניזם מבוסס במידה מספקת, כך שיכול היה לעמוד במיבחן
הקשיים שנתעוררו והיה בשל לסינתיזה הניאו-דארוויניסטית, לה אנו
עדים כיום.
פרופ' רפאל פלק המחלקה לגנטיקה
האוניברסיטה העברית בירושלים
