הגלקסיה צולמה במטרה למצוא בה כוכבים משתנים. כדי לעשות זאת, האסטרונומים היו צריכים לבצע תצלומים קרובים ככל האפשר זה לזה. במהלך הזמן נאספו פוטונים רבים. זמן החשיפה הכולל שבתמונה זו – 24 שעות
אבי בליזובסקי
בקרב התפאורה של גלקסיות רחוקות, הגלקסיה הספירלית המלכותית NGC 3370, זוהרת בחזית התצלום החדש שהתקבל מטלסקופ החלל האבל. תצפיות שבוצעו לאחרונה במצלמה המקדמת לסקר של טלסקופ החלל הראתה זרוע מורכבת שנצפו בה אזורים חמים שבהם נוצרים כוכבים חדשים. לפני כעשר שנים, התפוצץ בגלקסיה NGC 3370 כוכב ואורו האפיל על שאר הגלקסיה.
בנובמבר 1994, אורה של סופרנובה בגלקסיה NGC 3370 הגיע לכדור הארץ. התפוצצות כוכבית זו זהרה בבהירות דומה לו של עשרה מיליארד הכוכבים האחרים שבגלקסיה שלה. אף כי סופרנובות הן דבר נפוץ, כאשר כל כמה שניות מתפוצצת סופרנובה במקום כלשהו ביקום, הסופרנובה הספצפית הזאת, שכונתה SN 1994ae היתה אחת הקרובות והטובות ביותר לצפיה מאז המצאת הגלאים המודרניים הדיגיטליים. היא שוכנת במרחק 98 מיליוני שנות אור (30 מגה פרסק) מכדור הארץ. הסופרנובה גם לסוג מיוחד של סופרנובות, הסוג Ia, הכלי הטוב ביותר שיש לאסטרונומים לחשב את קצב הגידול של התפשטות היקום.
לאחרונה השיוו מדענים את כל הסופרנובות מסוג Ia הקרובות לאלו הרחוקות יותר וקבעו כי היקום מאיץ את התפשטותו והוא מלא ב”אנרגיה שחורה” מסתורית. מדידות אלה דומות למדידה של גודל החדר באמצעות מדידת גודל הצעדים. בכל אופן, מדידה זהירה של אורך הרגל (כדי להפוך את המדידה של גודל החדר לסנטימטרים) דרושה עדיין כדי לדעת את הגודל האמיתי של החדר. באופן דומה, האסטרונומים חייבים לכייל את הבהירות האמיתית של סופרנובות מסוג Ia כדי למדוד את הגודל האמיתי ואת שיעור ההתפשטות של היקום.
הסופרנובות הקרובות ביותר מסוג Ia כמו SN 1994ae יכולות לכייל את מדידת המרחקים ביקום, משום שכוכבים חוורים יותר שבהירותם ידועה נראים אף הם באותה גלקסיה. “נרות תקניים” אלו הם הכוכבים המשתנים מסוג קפאידים, שעוצמת אורם משתנה בתקופות קצובות הקשורות ישירות לעוצמה המהותית שלהם, והדבר מאפשר לדעת את המרחק לגלקסיה ולפיכך גם לסופרנובה. בכל אופן, רק טלסקופ החלל האבל מצוייד במצלמה החדשה המיועדת לסקר כזה, יש לה את היכולת לאתר קפאידים יחידים.
אדם רייס, אסטרונום במרכזה מדעי של טלסקופ החלל במרילנד, צפה בגלקסיה NGC 3370 עשרות פעמים במשך חודש וראה בה הרבה משתנים קפאידים. אף כי הוא ועמיתיו יכולים לראות קפאידים אלו, הם הרחוקים ביותר שניתן לצפות בהם עם האבל. בגלל הצורך שלהם לצפות בגלקסיה הזו בתדירות גבוהה יותר כדי ללכוד את ההשתנות של הקפאידים, משך הזמן שבו בוצעה חשיפה כדי לצפות בגלקסיה זו היה ארוך במיוחד – כמעט יממה שלמה, והתמונה המשולבת מספקת את אחת מהמבטים המעמיקים ביותר שהופקו בעזרת האבל. כתוצאה מכך, אלפי גלקסיות רחוקות ברקע נראות בפעם הראשונה.
ד”ר רייס צילם את NGC 3370 באמצעות האבל בתחילת 2003. המחקר המדעי שלו דרש תצפית ב- NGC 3370 בשני פילטרים: האחד באור הנראה והשני באינפרה אדום. בסיוע פרויקט המורשת של האבל, התוסף פילטר שלישי לנתונים כדי לייצר תמונה המורכבת משלושה צבעים והנראית כאן.
