כיצד דינוזאורים נעשו לציפורים

ממצא מאובנים יוצא דופן של דינוזאורים שמהם התפתחו הציפורים מגלה כיצד יוצרת האבולוציה מינים חדשים לגמרי

הדמייה של הדינוזאור המנוצה ז'ניואנלונג. איור: Emily Willoughby / Wikimedia.
הדמייה של הדינוזאור המנוצה ז'ניואנלונג. איור: Emily Willoughby / Wikimedia.

מאת סטיבן ברוסט, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 09.03.2017

  • זה מכבר מדענים יודעים שהעופות התפתחו מדינוזאורים ושהם בעצם תת־קבוצה שלהם. ממצאים עשירים של מאובני דינוזאורים מנוצים שהתגלו בסין ובמקומות אחרים הנציחו את פרטיו של המעבר הדרמטי מדינוזאורים מפלצתיים שחיו על האדמה לציפורים קטנות שיכולות לעוף.
  • טכניקות חדשות לניתוח מאובנים מאפשרות לחוקרים לשחזר את אופן התהוותו של מבנה הגוף המיוחד לציפורים. התוצאות מלמדות שסימני ההיכר של הקבוצה הזאת הופיעו אט־אט במשך עשרות מיליוני שנים, למטרות שונות מאלו שהם משרתים היום.
  • הממצאים האלה מתווספים למצבור הולך וגדל של ראיות לכך שמעברים אבולוציוניים גדולים מתרחשים בהדרגה ולא במהירות.

בערך בשש בבוקר, הרבה לפני עלות השחר, ביום נובמבר קר ב-2014, פילסתי את דרכי בתחנת הרכבת בבייג'ין ונאבקתי לעלות לקרון הצפוף. נסעתי לג'ינז'ו, עיר בצפון מזרח סין, שגודלה כגודל שיקגו. ניסיתי לגנוב עוד קצת שינה בעודנו מזדחלים על פני מפעלי בטון ושדות תירס אפופי ערפיח, אבל הייתי נרגש מכדי להירדם. ביעד חיכה לי משהו שלפי השמועות היה בלתי ייאמן: מאובן מסתורי שאיכר אחד נתקל בו במקרה בעת שקצר את יבוליו.

ארבע שעות אחר כך יצאתי אל הרציף בג'ינז'ו והשתרכתי אחרי עמיתי ג'ונצ'אנג לו, צייד דינוזאורים מפורסם מן האקדמיה הסינית למדעים גאולוגיים בבייג'ין, שביקש את עזרתי בחקר המאובן. קבוצה קטנה של מכובדים מקומיים קיבלה את פנינו ולקחה אותנו למוזיאון העירוני השוכן בבניין רעוע בפאתי העיר. ברצינות של ועידת פסגה מדינית רמת דרג, פסעה פמלייתנו לאורך מסדרון ארוך ונכנסה לחדר צדדי ובו פיסת סלע שהייתה מונחת על שולחן קטן. מצאתי אפוא את עצמי פנים אל פנים עם אחד המאובנים היפים ביותר שראיתי מעודי: שלד בגודל של חמור בערך, שצבע עצמותיו החום-שוקולדי בלט בניגודו על רקע אבן הגיר האפורה.

לא היה לי ספק שמדובר בדינוזאור. ליצור היו שיניים חדות כסכין לבשר, טפרים מחודדים וזנב ארוך שהעיד במובהק על קרבתו המשפחתית לוולוסירפטור המרושע מ"פארק היורה". אבל כמה מאפיינים חשובים הבדילו בין הפריט הזה מסין ובין דינוזאורים דומים רגילים. עצמותיו קלות וחלולות, רגליו ארוכות ודקות כמו של אנפה, וגופו מכוסה כל מיני סוגים של נוצות, ובכללן נוצות קולמוס גדולות שהיו מונחות זו על זו על פני זרועותיו ויצרו כנפיים. הדינוזאור הזה דומה להפליא לציפור.

כשנה אחר כך, הגדרנו לו ואני את השלד הזה כמין חדש: ז'ניואנלונג. המאובן הזה הוא האחרון ברשימה ארוכה של דינוזאורים בעלי נוצות שנמצאו במחוז ליאאונינג בסין בעשרים השנים האחרונות, סדרה יוצאת דופן של מאובנים הממחישה, כמו ספרון ציורים, כיצד התפתחו הדינוזאורים המפלצתיים של עידן היורה והיו לציפורים של ימינו.

ההשלכות של המאובנים האלה אדירות. מאז ימיו של צ'ארלס דארווין, תוהים המדענים כיצד מפיקה האבולוציה קבוצות בעלי חיים שהן חדשות במובהק. האם זה קורה מהר, בגלל איזו מוטציה חריגה שיכולה להפוך יצורי יבשה לאדוני השמים? או שהקבוצות החדשות האלה נוצרות לאט יותר, בעת שהאורגניזמים עוברים התאמה לסביבות המשתנות על פני מיליוני שנים? הז'ניואנלונג ומאובנים אחרים מליאאונינג וממקומות אחרים מתחילים להשיב על כך.

מאובני מעבר

ציפורים ניחנו בשפע מאפיינים המבדילים אותן מבעלי חיים מודרניים אחרים. לבד מן התכונות המאפשרות להן לעוף, חילוף החומרים שלהן מהיר, מה שמאפשר להן לגדול במהירות מדהימה; מוחותיהן הגדולים מעניקים להם אינטליגנציה גבוהה וחושים חדים. הציפורים שונות כל כך, בעצם, משאר בעלי החיים, עד שהחוקרים תמהים על מוצאן זה זמן רב.

בשנות ה-60 של המאה ה-19, הביולוג הבריטי תומס הנרי האקסלי, אחד מחבריו הקרובים ביותר ומתומכיו הקולניים ביותר של דארווין, החל בפתרון התעלומה של מוצא הציפורים. רק כמה שנים אחרי שדארווין פרסם את ספרו מוצא המינים ב-1859, סדקו פועלי מחצבה בבוואריה לוח של סלע גיר וגילו בו שלד בן 150 מיליון שנה של יצור פרנקשטייני. היו לו טפרים חדים וזנב ארוך כמו לזוחל, אבל גם נוצות וכנפיים כמו לציפור. האקסלי הבין שהחיה, שקיבלה את השם ארכאופטריקס דומה דמיון מפתיע לדינוזאורים הטורפים הקטנים כדוגמת הקוֹמפּסוֹגנַתוּס, שגם הם החלו מתגלים באותם ימים. האקסלי העלה אפוא רעיון מהפכני: העופות הם צאצאי הדינוזאורים. היו שחלקו עליו, והפולמוס נטה לכאן ולכאן במשך מאה השנים הבאות.

המחלוקת יושבה בסופו של דבר, כפי שקורה בדרך כלל בוויכוחים מסוג זה, כשהתגלו מאובנים חדשים. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, חשף חוקר המאובנים ג'ון אוסטרום מאוניברסיטת ייל את הדינוזאור דֶיינוֹניכוּס, הדומה להפליא לציפור, במערב אמריקה הצפונית. היו לו זרועות ארוכות שנראות כמעט כמו כנפיים ומבנה צנום המלמד שזה היה בעל חיים פעיל ואנרגטי. ייתכן, הסיק אוסטרום, שאף היו לדיינוניכוס נוצות. שכן אם הציפורים הן נצר לדינוזאורים, מה שכבר התקבל אז על דעתם של חוקרי מאובנים רבים, הרי שנוצות בוודאי התפתחו בנקודה כלשהי בשושלת האבולוציונית הזאת. אבל אוסטרום לא היה בטוח בזה כי היו לו רק עצמות של אותו בעל חיים. למרבה הצער, חלקים רכים כמו נוצות כמעט אינם שורדים את תלאות המוות, הריקבון והקבורה ואינם מתאבנים.

אוסטרום חיכה. הוא המשיך לחפש את אותו "גביע קדוש" שיוכיח מעל ומעבר לכל ספק את הקשר בין הציפורים לדינוזאורים: שלד של דינוזאור שנשמר לפרטיו בשלמות כזאת שאפשר לראות בו נוצות. ואז, ב-1996, לקראת סוף הקריירה שלו, השתתף אוסטרום בפגישה השנתית של האגודה לחקר מאובני חולייתנים בניו יורק ושם ניגש אליו פיליפ קרי, המכהן כיום כפרופסור באוניברסיטת אלברטה. קרי, שחקר גם הוא מאובנים של דינוזאורים דמויי עופות, חזר זמן קצר קודם לכן מסין, שם נודע לו על מאובן יוצא דופן. הוא שלף תמונה והראה אותה לאוסטרום. והנה בתמונה דינוזאור קטן מוקף בהילה של מוך נוצתי. הוא נשמר בכל פרטיו בגלל שאפר וולקני קבר אותו מהר, כמו בפומפיי. אוסטרום פרץ בבכי. מישהו סוף סוף מצא את הדינוזאור המנוצה שלו.

הדינוזאור המנוצה ז'ניואנלונג מג'ינז'ו שבסין הוא מאובן אחד בין רבים שנמצאו המתעדים איך התפתחו הציפורים מאבותיהם היבשתיים וכבשו את השמים. מקור: Junchang Lü & Stephen L. Brusatte, "A large, short-armed, winged dromaeosaurid (Dinosauria: Theropoda) from the Early Cretaceous of China and its implications for feather evolution", Scientific Reports 5, 2015.
הדינוזאור המנוצה ז'ניואנלונג מג'ינז'ו שבסין הוא מאובן אחד בין רבים שנמצאו המתעדים איך התפתחו הציפורים מאבותיהם היבשתיים וכבשו את השמים. מקור: Junchang Lü & Stephen L. Brusatte, "A large, short-armed, winged dromaeosaurid (Dinosauria: Theropoda) from the Early Cretaceous of China and its implications for feather evolution", Scientific Reports 5, 2015.

המאובן שהראה קרי לאוסטרום, שלימים קיבל את השם סינוזאורופטריקס, היה ראשון במבול של תגליות. המדענים מיהרו לאזור ליאאונינג בסין שבו נמצא המאובן כמו מחפשים בימי הבהלה לזהב, אף על פי שמי שבאמת ידעו היכן לחפש היו האיכרים בני המקום. היום, בחלוף שני עשורים מגילוי הסינוזאורופטריקס, חילצו ציידי המאובנים יותר מ-20 מינים של דינוזאורים מנוצים מליאאונינג. והמגוון שלהם רחב: מדודנים קדומים של טירנוזאורוס רקס, שאורכם תשעה מטרים והם מכוסים פלומה דמוית שיער, עד דינוזאורים צמחוניים שגודלם כגודל כלב והם עטורים נוצות פשוטות הדומות למחטי דורבן, וכלה ביצורים שגודלם כגודל עורב בעלי כנפיים של ממש שידעו לדאות. המאובנים האלה הם מן המהוללים בעולם.

הדינוזאורים בעלי הנוצות מליאאונינג הכריעו בעניין: הציפורים אכן התפתחו מדינוזאורים. אבל הקביעה הזאת אולי מטעה קצת כי משתמע ממנה ששתי הקבוצות האלה שונות בעיקרן. לאשורו של דבר, העופות הם דינוזאורים: הם אחת מתת־הקבוצות הרבות שאפשר להתחקות אחרי מוצאן מן האב הקדמון המשותף לכל הדינוזאורים, ולכן הם דינוזאורים לא פחות מטריצֶרַטוֹפְּס או הברונטוזאורוס. אפשר לתאר זאת כך: העופות הם דינוזאורים ממש כשם שהעטלפים הם סוג חריג של יונק שיכול לעוף.

המאובנים מליאאונינג עזרו גם להבהיר את הגנאולוגיה של הציפורים. הם מראים לאיזה ענף באילן היוחסין של הדינוזאורים הן שייכות. העופות הם סוג של תֶרוֹפּוֹד, אותה קבוצה שחברים בה טורפים אימתניים כמו טי-רקס,אַלוֹזַאוּרוּס וסְפִּינוֹזַאוּרוּס. אבל קרובי המשפחה הקרובים ביותר של העופות הם תת־קבוצה של תרופודים קטנים, גמישים וחכמים הרבה יותר: הרפטורים, ובהם הווֶלוֹצירפטור, הדיינוניכוס של אוסטרום והז'ניואנלונג שלו ואני הגדרנו בג'ינז'או, שאכן דומה מאוד לציפור מודרנית. במקום כלשהו בלהקת המינים המנוצים האלה עובר הגבול בין מה שהוא עוף לבין מה שאיננו עוף.

יש לנו היום כל כך הרבה מאובנים של דינוזאורים מנוצים מליאאונינג וממקומות אחרים, שיחד הם מציירים תמונה של תמורה אבולוציונית גדולה. התמונה הזאת היא הדוגמה הברורה ביותר מסוגה בכל תיעוד המאובנים. אני ומדענים אחרים חוקרים את המאובנים האלה במגוון שיטות מתקדמות: סריקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי לדמות את האנטומיה שלהם, ניתוח נתונים ממוחשב כדי להרכיב אילנות יוחסין, מודלים ממוחשבים כדי לדמות את אופן התנועה של בעלי החיים האלה, וטכניקות סטטיסטיות מתקדמות כדי לברר כיצד האבולוציה מייצרת מינים ומבנים אנטומיים חדשים. תובנות שהתקבלו בזמן האחרון מן המחקרים האלה מאפשרות לנו לגולל את סיפור הפיכתם של הדינוזאורים לציפורים, סיפור המשמש ראיה מרכזית בפתרון החידה הישנה של אופן היווצרותן של קבוצות גדולות וחדשות.

המראה אקראית

היווצרות הנוצות היא עניין מרכזי בחידת התפתחותם של העופות. הנוצות הן כרטיס הביקור של הציפורים, כמו פאות הלחיים והשיער השחור החלק של אלביס פרסלי. די מבט אחד בכנפיו הפרושות של עיט או בזנבו הראוותני של טווס, כדי לדעת בדיוק מה אנו רואים. אנו מבינים שזה בוודאי סוג של עוף כי בשונה מיונקים, מזוחלים או מכל קבוצה עכשווית אחרת של בעלי חיים, רק לציפורים יש נוצות. והן אביזר מופלא. הנוצות הן האולר השווייצרי של הטבע: כלי רב־תכליתי שמאפשר לעוף, להרשים בת זוג או יריב, וגם לשמור על חום הגוף ולאפשר דגירה על ביצים בקן. ואמנם שימושיהן רבים כל כך, עד שהיה קשה לברר מה הייתה התכלית שלשמה התפתחו מלכתחילה.

בזכות הסינוזאורופטריקס ומאובנים אחרים מליאאונינג אנחנו יודעים דבר אחד בוודאות: הנוצות לא צצו כך פתאום עם העופות הראשונים אלא הופיעו מוקדם הרבה יותר, אצל אבותיהם הקדמונים הדינוזאורים. ייתכן אפילו שהאב המשותף של כל הדינוזאורים היה מין מנוצה. אבל הנוצות המוקדמות האלה היו שונות מאוד מנוצות הקולמוס של העופות המודרניים. כסות הנוצות של הסינוזאורופטריקס, ושל דינוזאורים רבים אחרים, דמתה יותר לפלומה צמרירית עשויה אלפי סיבים דמויי שיער. לא ייתכן שהדינוזאורים האלה יכלו לעוף. הנוצות שלהם היו פשוטות מכדי לתפוס רוח, וגם לא היו להם כנפיים כלל. אם כך, הנוצות התפתחו בתחילה למטרה אחרת, ככל הנראה כדי לשמור עם חום גופם של הדינוזאורים הקטנים האלה.

למרביתם היה די בנוצותיהם הזיפיות. אבל תת־קבוצה אחת, התרופודים המַנירפטורים, עברה שדרוג כולל. הגדילים דמויי השערות הלכו והתארכו ואז התחילו להסתעף, בתחילה לכמה קווצות פשוטות ואז למערכת מסודרת הרבה יותר של סעיפים הנפרשים הצידה מקנה מרכזי. וכך נולדה נוצת הקולמוס. והנוצות המשוכללות האלה, בהיותן מסודרות בשורות המכסות זו על זו על גבי הזרועות, יצרו את הכנפיים. לכמה מן הדינוזאורים של ליאאונינג, כמו למשל המיקרורפטור, דינוזאור שגודלו כעורב והוגדר על ידי שו שינג מן המכון לפלאונתולוגיה של חולייתנים ולפלאואתנרופולוגיה בבייג'ין, היו כנפיים גם על הרגליים ועל הזנב, סידור שאינו קיים אצל שום עוף בימינו.

מדוע המירו הדינוזאורים האלה את פלומתם בכנפיים? התשובה המתבקשת היא כדי לעוף: המנירפטורים הלכו והפכו את גופם למטוס, והכנפיים התפתחו והיו למשטחי העילוי. אבל בחינה מדוקדקת יותר של עדויות המאובנים מלמדת שלא כך היה. אמנם אחדים מן היצורים הקטנים והמכונפים כמו המיקרורפטור בוודאי היו מסוגלים לדאות, כך עולה מניסויים במנהרות רוח ומהדמיות מחשב שערך גארת' דייק מאוניברסיטת דברצן בהונגריה, אחרים, כמו הז'ניואנלונג מג'ינז'ו היו קצרי זרועות וגופיהם הכבדים נשארו על הקרקע. וחוץ מזה, כל הדינוזאורים המכונפים האלה חסרו את שרירי החזה הכבירים המספקים את הכוח הנחוץ לתעופה, ורק למעטים היו נוצות קולמוס לא סימטריות, בעלות שפת התקפה (דגל קדמי) קצרה וקשיחה ושפת זרימה (דגל אחורי) רכה יותר, המותאמות באופן מיטבי לעמידה בכוחות החזקים של התנגדות האוויר בתנועה מהירה.

לא היה רגע שבו דינוזאור הפך לציפור, שום מפץ גדול שבו הטי-רקס הפך לתרנגולת. זה היה מסע.

הממצאים האחרונים מרמזים שהכנפיים התפתחו כדי למלא תפקיד אחר דווקא, פחות ידוע: תצוגה ראוותנית. סוג אחד של ראיות נובע מעבודה חלוצית שעשה ג'יייקוב וינטר מאוניברסיטת בריסטול באנגליה. הוא השתמש במיקרוסקופים חזקים לזיהוי הגופיפים מכילי הפיגמנטים, מלנוזומים, בנוצות דינוזאור מאובנות. מתברר שנוצותיהם של הדינוזאורים המנוצים, שלא יכלו לעוף, היו ססגוניות מאוד. מקצתן אף החזירו אור בזוהר צבעוני כמו נוצות של מיני ציפורים גם היום. הקישוטים הבוהקים האלה בוודאי היו הכלי המושלם למשיכת בנות זוג ולהרתעת יריבים.

הססגוניות שכנראה אפיינה את נוצות הדינוזאורים האלה הולידה השערה חדשה בתכלית בדבר היווצרות הכנפיים: הן התפתחו בתחילה לשם פרסומת – שלטי חוצות שהזדקרו מן הזרועות, מן הרגליים ומן הזנב. הדינוזאורים בעלי כנפי הקישוט האלה מצאו את עצמם אפוא סובבים עם משטחים גדולים ורחבים שבין היתר, בשל חוקי הפיזיקה, יש להם איכויות אווירודינמיות. רוצה לומר, המעוף התפתח במקרה. וייתכן שהוא התפתח במקביל פעמים רבות, כשמנירפטורים שונים החלו לחוש בכוח העילוי של כנפיהם בדילוגיהם על פני הקרקע, בריצה מהירה במעלה עצים, או בקפיצה בין ענפים. בסופו של דבר, צאצאיה של אחת משושלות המנירפטורים האלה החלו לקטון, פיתחו שרירי חזה גדולים וזרועות מאורכות מאוד, איבדו את זנבם הארוך והיו לציפורים של היום.

אבולוציה צעד צעד

התפתחות הנוצות והכנפיים מדגימה דפוס אבולוציוני כללי הרבה יותר. הדינוזאורים של ליאאולינג מראים שמאפיינים רבים אחרים הייחודיים כביכול לציפורים התפתחו מיליוני שנים לפני הציפורים עצמן ומסיבות שאינן קשורות כלל למעוף.

רגליים וכפות רגליים ישרות וארוכות בעלות שלושה בהונות ראשיים דקים, מסימני ההיכר של הציפור המודרנית, הופיעו לראשונה לפני יותר מ-230 מיליון שנה אצל הדינוזאורים הקדומים ביותר. הופעתן, כך נראה, הייתה חלק מעיצוב מחדש של גוף הדינוזאור כולו והפיכתו למכונת ריצה מהירה על שתי רגליים, יצור שרץ מהר יותר והיטיב לצוד ממתחריו. המאפיינים האלה של הגפיים האחוריות הם חלק מן המאפיינים המייחדים את קבוצת הדינוזאורים כולה, והם אלה שסייעו להם לשלוט בעולם זמן רב כל כך. אצל כמה מן הדינוזאורים האלה, שהיו החברים המוקדמים ביותר בשושלת התרופודים, התאחדו עצם הבריח השמאלית ועצם הבריח הימנית ויצרו מבנה חדש: עצם המזלג. זה שינוי קטן לכאורה, שייצב את רצועת הכתפיים ואפשר לטורפים הזריזים האלה, שגודלם היה כגודל כלב, לספוג טוב יותר את הזעזועים הכרוכים בציד. לימים, אצל הציפורים, עברה עצם המזלג הסבה והיא משמשת אותן כקפיץ האוגר אנרגיה כשהן מנפנפות בכנפיהן.

גם לעצמות החלולות ולגדילה המהירה, המייחדות את העופות וחשובות למעופן, שורשים אצל הדינוזאורים. לדינוזאורים רבים היו עצמות שהכילו שקיות אוויר שעשו אותן חלולות. השקיות האלה הן סימן מובהק לכך שהיו להם "ריאות זרימה" יעילות ביותר, הקולטות חמצן לא רק בשאיפה אלא גם בנשיפה. אצל הציפורים, ריאות מסוג זה מספקות את חומר הבעירה הנחוץ לקיום אורח החיים עתיר האנרגיה שלהן, נוסף על כך שהן עושות את השלד קל יותר ומאפשרות תעופה. וכן, המבנה המיקרוסקופי של עצמות הדינוזאורים מעיד שקצב הגדילה והפיזיולוגיה של בעלי החיים האלה היו באמצע, בין אלה של הזוחלים קרי הדם המאחרים להתבגר, ובין אלה של הציפורים של ימינו, חמות הדם ומהירות הגדילה. החוקרים מבינים אפוא היום שריאות זרימה וגדילה מהירה הופיעו יותר מ-100 מיליון שנים לפני שהציפורים פרשו כנף, כשהדינוזאורים המהירים וארוכי הרגליים הראשונים החלו לקיים את עצמם כאצנים אנרגטיים, שונים בתכלית מיריביהם המגושמים, הדו־חיים, הלטאות והתנינים.

ממדיהן הצנועים של הציפורים, העדינות והקטנות הרבה יותר מהטי-רקס וחבריו, גם הם קדמו לציפורים עצמן. מייק לי מאוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה ורוג'ר בנסון מאוניברסיטת אוקספורד מצאו כל אחד לחוד שההקטנה האבולוציונית ההדרגתית של גודל הגוף החלה אצל המנירפטורים ונמשכה יותר מ-50 מיליון שנה. לא ברור מה בדיוק חולל את המגמה הזאת, אבל אחת האפשרויות היא שמבנה הגוף ההולך וקטן של הדינוזאורים המנוצים האלה פתח להם פתח לגומחות אקולוגיות חדשות: עצים, שיחים, אולי אפילו מערות תת־קרקעיות או מחילות שענקים כמו הברכיוזאורוס והסטגוזאורוס לא יכלו להיכנס אליהן.

גם התכונות העצביות וההתנהגותיות של הציפורים החיות היום נעוצות בעידן הדינוזאורים. רבות מן הראיות המכריעות להיסטוריה הרחוקה של התכונות האלה מקורן במדבר גובי במונגוליה, שם צוות משותף למוזאון הטבע האמריקני בניו יורק (AMNH) והאקדמיה המונגולית למדעים מלקט מאובנים זה 25 שנה. בניצוחם של מארק נורלומייק נובצ'ק מ-AMNH, אספו המשלחות, היוצאות מדי שנה בקיץ, שלל דוגמאות מתקופת הקרטיקון העליון, לפני 84 עד 66 מיליון שנה, המספקות מבט מפורט שלא היה כמותו אל חיי הדינוזאורים והעופות הקדומים. הם מצאו, בין היתר, אוצר של גולגולות שמורות היטב של ולוסירפטור ומנירפטורים מנוצים אחרים. סריקות CT של המאובנים האלה, שעשתה איימי בלאנוף מאוניברסיטת סטוני ברוק, גילו שלמינים האלה היה מוח גדול ושחלקו הקדמי ביותר של האיבר הזה היה מורחב. מוח קדמי גדול הוא שעושה את הציפורים חכמות כל כך ומשמש כמחשב טיסה המאפשר להן להשתלט על עניין התעופה הלא פשוט ולהתנועע בעולם האווירי המסובך על שלושת ממדיו. המדענים עדיין אינם יודעים מדוע פיתחו הדינוזאורים האלה אינטליגנציה חדה כל כך, אבל המאובנים שלהם מראים בבירור שאבותיהם הקדמונים של הציפורים נעשו חכמים לפני שהתחילו לעוף.

גוף הציפור לא היה אפוא תכנית מסודרת, אלא יותר כמו מבנה עשוי לגו, שהורכב לבנה אחר לבנה במרוצת האבולוציה. המעבר בין דינוזאור לציפור לא התרחש בבת אחת, אלא במשך עשרות מיליוני שנים של התפתחות הדרגתית.

מעבר חלק

המעבר מדינוזאור לציפור היה הדרגתי כל כך, בעצם, עד שאין הבחנה ברורה באילן היוחסין של המשפחה בין יצורים שאינם ציפור לבין כאלה שהם ציפור, כך הראיתי ב-2014 על בסיס חישובים סטטיסטיים. המחקר שלי נבע מעבודת הדוקטורט שכתבתי בהדרכתו של נורל. מלבד מסע החיפוש בן 25 השנים שהוא עורך במדבר גובי, נורל עובד בעשרים השנים האחרונות עם דורות של דוקטורנטים על הרכבת אילנות היוחסין ההולכים ומסתעפים של הדינוזאורים. הוא ואני, עם עמיתינו גרים לויד מאוניברסיטת לידס באנגליה וסטיב ואנג ממכללת סווארת'מור, בנינו מסד נתונים של יותר מ-850 מאפייני שלד של כ-150 תרופודים הפזורים על כל קשת המעבר מדינוזאור לציפור. אחר כך נעזרנו בסטטיסטיקה של ריבוי משתנים כדי למקם כל מין ב"מרחב מורפולוגי" שהוא ביסודו של דבר מפה המקבצת מינים על פי שיעור המאפיינים המשותפים שלהם. שני מינים דומים מאוד זה לזה ומבחינה אנטומית הם יהיו קרובים במפה, כמו שיקגו ואינדיאנפוליס במפת כבישים, ואילו שני מינים ששלדיהם שונים זה מזה יהיו רחוקים, כמו שיקגו ופניקס. אם העופות התפתחו מן הדינוזאורים בסדרה של מוטציות דרמטיות, מהירות, שהולידו עד מהרה בעל חיים מסוג שונה לגמרי, הרי ששתי הקבוצות יהיו ממקומות באזורים נבדלים במפה. אבל המרחב המורפולוגי שהתקבל היה "מבולגן": הציפורים היו מפוזרות בתוך אזורים גדולים יותר של דינוזאורים. לא הייתה הפרדה ברורה ביניהם, מה שמלמד על מעבר אטי מאוד עד שלמעשה הוא אינו מורגש.

הדמייה של ארכאופטריקס. מקור: NobuTamura / Wikimedia.
הדמייה של ארכאופטריקס. מקור: NobuTamura / Wikimedia.

אם כן, ציפורים אינן אלא סוג של דינוזאור. לוּ ערכתי מסע חיפוש בג'ינז'ו לפני כ- 125 מיליון שנה, כשהז'ניואנלונג היה עדיין בחיים כשהוא מפרפר לשווא בכנפיו בעודו בורח מענן האפר שחנק אותו בסופו של דבר, הוא בוודאי היה נראה לי כמו עוף גדול כלשהו. הייתי אומר שבאופן כללי, דינוזאורים ועופות חד הם. הגדרתו הטכנית של הז'ניואנלונג כדינוזאור ולא כציפור היא מוסכמה מדעית ועניין של מסורת. חוקרי מאובנים כבר מזמן הגדירו את העופות כצאצאיו של האב הקדמון המאוחר ביותר המשותף לארכאורפטריקס של האקסלי ולציפור המודרנית: ביסודו של דבר בעל חיים בעל כנפיים ראויות לשמן שהיה מסוגל לעוף. מאחר שהדרומאוזאורים, ובהם הז'נגיואנלונג, מצויים כמה ענפים מחוץ לחלק הזה של אילן היוחסין, הם אינם מוגדרים כעופות.

ועם זאת, אין לזלזל בעופות. הם אולי דינוזאורים ולא מחלקה נפרדת, אבל הם מיוחדים. הם בנו להם דרך חיים חדשה לגמרי, והיום הם משגשגים עם יותר מ-10,000 מינים במגוון צורות עשיר להרהיב, מיונק הדבש ועד היען. יותר מכך, העופות הצליחו לשרוד בשעה שכל שאר הדינוזאורים מתו לפני 66 מיליון שנה.

מדהימה היא המחשבה על כל תהפוכות הגורל האקראיות שפעלו על פני עשרות מיליוני שנים והפיקו את קבוצת בעלי החיים קשת העורף הזאת. אבותיהם לא ידעו שהם נעשים יותר ויותר דומים לציפורים. גם אנחנו, אילו היינו עדים לתהליך, לא היינו מצפים שרבים מן המאפיינים שהתפתחו כדי לעזור לדינוזאורים האלה להתחמם ולמשוך בני זוג יעברו הסבת ייעוד ויהיו למרכיבים יסודיים של מערכת תעופה.

האבולוציה אינה רואה את הנולד; היא פועלת רק על מה שזמין עכשיו, ומה שמכוון אותה הם רק הגורמים המשתנים תמיד שאינם נגמרים לעולם: לחצי הסביבה ותחרות. לא היה רגע שבו דינוזאור הפך לציפור, שום מפץ גדול שבו הטי-רקס הפך לתרנגולת. זה היה מסע, וככל שמוסיפים המדענים ללמוד על אודות מעברים אבולוציוניים גדולים אחרים, כמו המעבר מדגים לטטרפודים בעלי גפיים ואצבעות, מיונקי היבשה ללווייתנים, מפרימטים שוכני עצים לבני אדם הולכים על שתיים, אנחנו נוכחים בגורם משותף לכל המעברים האלה: מדובר במרתון, לא בספרינט, ואין קו סיום.

ראוי להזכיר עוד היבט של סאגת מוצא העופות. המחקר הסטטיסטי שעמיתיי ואני עשינו אולי מסביר איך שרדו הציפורים את אסון ההכחדה שגבה את חייהם של שאר הדינוזאורים. בעבודתנו, השתמשנו במסד הנתונים הגדול שבנינו למדידת קצבים אבולוציוניים: באיזו מהירות השתנו מאפייני השלד של העופות ושל דודניהם הדינוזאורים. זהו סימן לחיוניות אבולוציונית. התוצאות הפתיעו אותנו. העופות המוקדמים האלה שחיו לצד אבותיהם הדינוזאורים התפתחו בקצב מהיר ביותר, מהר מן הוולוסירפטור, מן הז'ניואנלונג וממינים אחרים שאינם עופות. נראה שמרגע שנוצר דינוזאור קטן המסוגל לעוף, מרגע שהורכבה ערכת הלגו שלו, התאפשר מימושו של פוטנציאל אבולוציוני מדהים. לדינוזאורים המעופפים הייתה כעת גישה לגומחות אקולוגיות ולהזדמנויות חדשות. וכשאחיהם לא יכלו להתמודד עם פגיעתו האפוקליפטית של האסטרואיד בקוטר תשעה קילומטרים וחצי שהתנגש בכדור הארץ בסוף עידן הקרטיקון, הציפורים פשוט חלפו על פני ההרס בטיסה, כשלפניהם נפרש עולם חדש לכבוש אותו.

על הכותב

סטיבן ברוסט – חוקר מאובנים מאוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד. הוא חוקר את השתנותן של משפחות בעלי חיים גדולות, כמו הדינוזאורים והעופות, בפרקי זמן ארוכים.

לקריאה נוספת

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

28 תגובות

  1. דווקא יש בתיאור של ההרצאה רמז לפתרון התעלומה. יתכן שהמרצה לא דיבר על "מציאת חלקיקים חדישים" כפי שטען יהודה, אלא ספציפית על פירוק הגרעין לקווארקים מחוץ ל-confinement, כלומר מציאת קווארקים מחוץ למבנים המוכרים לנו המסתובבים באופן חופשי במרחב. פירוק כזה אכן לא יתאפשר באנרגיות שה-LHC מגיע אליהן, אבל כמובן שמדובר רק על היבט זערורי במרדף אחר חלקיקים חדשים. כך או כך, אני חושב שהייתי שמח לשאול את הבנאדם למה התכוון אבל גם אני לא הצלחתי למצוא אותו. חיפשתי בגוגל בתקווה שאני אגלה אסוציאציה לאוניברסיטה כלשהי (ואז אוכל לפנות אליו בקלות דרכה) וגם ניסיתי במספר אתרים של פרסומים מדעיים (הנחתי שבאנגלית הוא מאיית את שמו באופן פונטי, Raz) אבל בכל הדרכים לא מצאתי כלום.

  2. יריב

    רק שיהיה בהצלחה למצוא אותו. מעבר לפניה לאגודת מאדים הישראלית שהוא משתייך אליה, אני לא מוצא שום דבר עליו שמאפשר ליצור איתו קשר. וגם לא מוצא שום דבר שמקשר אותו לפיזיקת חלקיקים או אפילו לפיזיקה. למעשה המקום היחיד שמצאתי אזכור של שם זה באקדמיה הוא ברשימת מסיימי תואר בתעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון.(למרות שאני מודה שלא הקדשתי לזה הרבה זמן או מאמץ)

  3. walking death,

    תודה על הלינק, על פניו זה דיי תואם לדבריו של יהודה. עכשיו כשיודעים מה שמו של המרצה אפשר אולי לשלוח לו מייל ולברר את העניין.

  4. כותבים ליהודה שתי תגובות ארוכות, מסבירים לו לאט ובזהירות, חוזרים על הנקודות החשובות שלוש פעמים, והוא בתגובה מתעלם, לא מקשיב למילה וחוזר שוב על המנטרה שלו מתחילת הדיון. מי היה מאמין? אני בהלם.

  5. מגיב עלוב
    לא מתאים לי להתווכח על מה נאמר או מה התכוון, וכו', ואם בתגובתך הראשונה מאתמול אינך רואה זילזול באגודה הישראלית, בי ובמרצה אז תסלח לי אבל אין לך תקנה! אין לך שום תרבות של תגובה לאלה שדעתם שונה משלך.
    אני עדיין עומד מאחרי כל מה שכתבתי שהוא ס"ה מסר פשוט וקצר על הרצאה מעניינת בנושא חלקיקים ששמעתי באגודה הישראלית לאסטרונומיה עם מרצה שניתח את המצב בפרוט והשאיר אותנו מרותקים שעתיים. נקודה.
    יום טוב

  6. ובתגובה לשאלתך – זהו פורום חופשי ולכל אחד מאיתנו יש זכות לכתוב את דיעותיו. אני לא צריך שאף אחד יתן לי זכות להגיד לך שאתה מדבר שטויות, בדיוק כמו שאף אחד לא נתן לך את הזכות לכתוב את התגובה שלך. כל זה אפילו מגוחך יותר אם זוכרים שמעולם לא הבעתי זלזול במועדון האסטרונומים או במרצה, אבל גם אם היה מתחשק לי לזלזל בהם – לא חייב לך ולא לאף אחד חשבון. האירוניה האמיתית פה היא כמובן שכבר שנים אתה כותב פה את התגובות המזלזלות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, על כך שפיזיקאים מזייפים תוצאות ומשנים תוצאות ניסויים ומדידות, שיש קנוניה של מדענים נגד תיאוריות מסוימות, שאנשים שלומדים במשך 20 שנה לא מבינים את מה שאתה קראת בספר לילדים וכו'.

    דרך אגב, אפשר לקצר תהליכים. זוכר מה היה שם המרצה במצפה? אם הוא אסטרונום פעיל אני יכול לפנות אליו ישירות ולשאול אותו למה הוא אמר (כביכול) שלא ניתן לגלות חלקיקים יסודיים חדשיים באנרגיות של ה-LHC.

  7. שמע, חוסר היכולת שלך להתמודד עם כל דבר שהוא לא מה שאתה חושב פשוט מרתק. באמת שאין פה מה לסבך: אתה אמרת מה שמעת בהרצאה במצפה כוכבים, אני אמרתי שזה לא נכון. אמרתי את זה באופן סרקסטי מאותה סיבה שאתה ישר קפצת וקראת לי דביל – כי אנחנו לא זרים ואנחנו כבר מכירים זה את זה, ויש לנו כבר דעות מגובשות זה על זה. למשל, אני יודע שאתה אטום לגמרי ושלא משנה מה אומרים לך, אתה לא תקשיב אלא אם כן זה משהו שאתה רוצה לשמוע. והנה יש לפנינו דוגמא מעולה: הבהרתי ואמרתי באופן שלא משתמע לשתי פנים שאני לא מזלזל באסטרונומים או בחברים של מועדון כזה או אחר, אלא אני אומר את מה שאני אומר כי לאסטרונומים יש ידע מוגבל מאוד (בלשון המעטה) כשזה נוגע לפיזיקה של חלקיקים, בדיוק כשם שלי יש ידע מוגבל מאוד בנוגע לטלסקופים.

    לא אמרתי מילה וחצי מילה על המועדון או על חבריו. על מי שנתן את ההרצאה אמרתי רק ש*יתכן* שהוא טועה (למרות שנראה לי הרבה יותר סביר שהאשמה היא דווקא בך ואתה לא מייצג נאמנה את דבריו, מפני שפיזיקאי שעוסק באסטרונומיה אמנם לא מבין בפיזיקה של חלקיקים, אבל בד"כ כן מודע למגבלותיו ויודע שהוא לא מבין, ולכן לא יאמר שטויות). אני לא חושב שהפגנתי זלזול באף אחד, אבל אם אתה מתעקש לראות בנימה הסרקסטית שלי הפגנת זלזול – אז הבנאדם היחיד פה שהפגנתי זלזול בו זה אתה, ואתה עושה עבודה מצוינת של להוכיח לי למה. אתה לא מקשיב למה שאומרים לך, אתה מכניס מילים לפי, אתה מחפש בכוח להעלב (בשמך ובשם כל האסטרונומים בעולם) ואפילו לשניה לא עוצר וחושב או מתייחס לתוכן התגובה שלי: שללמוד על ה-LHC מאסטרונום זה כמו ללמוד על בישול מסנדלר.

  8. תשמע מר מגיב
    ס"ה אמרתי (ואני אגיד שוב) הייתה הרצאה מעניינת באגודה הישראלית לאסטרונומיה בנושא חלקיקים וההרצאה הגיעה למסקנה שחלקיקים יסודיים מאוד ידרשו לצורך גילויים אנרגיה של כ עשר בחזקת 25 אלקטרון וולט ואף יותר. בצרן היגיעו לעשר בחזקת 13. קשה לו להאמין שישקיעו במאיצים אדירים כאלה והוא העלה רעיון לנצל בצורה מסיבית יותר חלקיקים אנרגטיים המגיעים מהחלל סביבינו שהאנרגיה שלהם היא עשר בחזקת 21 אלקטרון וולט אם כי הם נדירים וקשים לגילוי. מסקנתו הייתה שיש להשקיע בגלאים ובאמצעים לניתוח התוצאות.
    אז מה כאן לא בסדר?, מה נותן לך את הזכות לזלזל במרצה, בחברי ההאגודה הישראלית לאסטרונומיה ובי? גם אם המרצה טעה במשהו, גם אם לא הבנתי את הנתונים במדוייק, שום דבר לא נותן לך את הזכות להגיב בצורה אווילית כמו שהגבת! ואל תגיד לי שתגובתך אינה מביעה זילזול. ס"ה עשרות חברי האגודה ישבו בשעת ערב מאוחרת שעתיים ושמעו הרצאה מעניינת.
    אם ישנה טעות בנאמר, היית יכול לתקן את הנאמר כאן אז אולי היה מקום שלא לכנות אותך בכינוי גנאי (ואני מודה שזה נעשה ונכתב בסערת רגשות).
    אתה ממש לא בסדר.
    הנה הגבתי בעדינות.
    לילה טוב
    יהודה

  9. יהודה,

    קודם כל, בנאדם שמתחיל את התגובות שלו בלכנות אחרים דבילים ודפוקים, קצת עושה מעצמו צחוק כשהוא חותם "נא להגיב בעדינות!". אבל מודעות עצמית אף פעם לא הייתה הצד החזק שלך, אז בוא נתקדם.

    כשם שאתה "סה"כ אמרת שהייתה הרצאה בנושא חלקיקים באגודה הישראלית לאסטרונומיה שהיו לה מספר מסקנות", אני סה"כ אמרתי שהמסקנות כפי שאתה מציג אותן מגוכחות וברור שהן שגויות. צריך להיות סוג מיוחד של אדם מנותק מהמציאות כדי לחשוב שאלפי פיזיקאים ברחבי העולם שהקדישו את חייהם למדע החליטו פתאום לעסוק במשימה שהיא בלתי אפשרית (אם האנרגיה הנדרשת למציאת חלקיקים חדשים גדולה בהרבה מזו שמשיגים ב-LHC, אז אין הרבה טעם לחפש חלקיקים חדשים בעזרת ה-LHC, נכון?…). אז בהנתן שאנחנו לא אנשים הזויים ומנותקים מהמציאות, המסקנות המתבקשות הן:
    א) או שמי שהציג את המסקנה הזו לא מבין על מה הוא מדבר.
    ב) או שאתה לא הבנת מה אומרים לך ואתה מפיץ מידע שקרי.

    כך או כך, אני לא "צוחק על כל חברי האגודה לאסטרונומיה". יש לי חברים שהם אסטרופיזיקאים ואסטרונומים. אני רק אומר שאסטרונומים הם לא חלקיקאים, וכמו שתטיל ספק באורתופד (מוכשר ככל שיהיה) אם הוא ייעץ לך איך לבצע ניתוח מוח, זה פשוט לא רעיון טוב לשאוב מידע על פיזיקה של חלקיקים מאסטרונומים.

    בכל מקרה, טול קורה, על ראש הגנב, הפוסל במומו וכל זה. במילים אחרות – נגב את הקצף מהפה, תרגע, ותזכר לרגע שממרומי גבעת אולגה לא רואים את אמריקה.

  10. לדבילבנזו שחם ואחרים
    תגידו, האם משהו דפוק אצלכם? סה"כ אמרתי שהייתה הרצאה בנושא חלקיקים באגודה הישראלית לאסטרונומיה שהיו לה מספר מסקנות.
    מתחיל המגיב שחם שמה שאמרתי אלה שטויות פתטיות, דבילבנזו צוחק על כל חברי האגודה לאסטרונומיה (שכידוע כלל אינה קשורה לפיזיקה של חלקיקים) ומאיפה הוא מצא שאנו רוצים ללמד את בל המדענים בעולם.
    אז תסלחו לי משהו עמוק דפוק בהתיחסות שלכם לתגובה הכי לגיטימית בנושא, שבכלל לא קשורה אלי, מלבד העובדה שנכחתי בהרצאה!
    נא להגיב בעדינות!

  11. איזה מזל שיש מישהו מהאגודה לאסטרונומיה (שכידוע כלל אינה קשורה לפיזיקה של חלקיקים) שיכול ללמד את כל הפיזיקאים מהתחום מכל העולם איך לעשות את העבודה שלהם.

  12. בהרצאה שהייתה השבוע באגודה לאסטרונומיה במצפה הכוכבים בגבעתיים הוסבר שהאנרגיות הנידרשת למציאת חלקיקים חדישים היא הרבה יותר גדולה מאשר זאת המושגת בצרן. לכן הסיכוי למציאת חלקיקים חדשים בזמן הקרוב היא קטנה. יש ניסיון לתפוס חלקיקים אנרגטיים המגיעים מן החלל בגלאים על פני כדור הארץ.

    התלקיקים המגיעים מין החלל אנרגטיים פי למעלה ממיליון מאלה המושגים במאיץ בצרן.

  13. אלבנטזו,
    במילים דומות זה גם מה שהוא ענה לי בפייסבוק. כתבתי לו שקיוויתי שהוא התכוון לכך שיש תוצאות מעניינות מ ה LHC שאמנם הן לא במובהקות הנדרשת אבל עדיין מעניינות

  14. שמוליק,

    "פיזיקה חדשה" הוא מונח שמתאר כל כל תופעה שאינה מסתדרת עם המודלים המודרנים והמקובלים, בפרט המודל הסטנדרטי של החלקיקים ותורת היחסות הכללית. העדויות לפיזיקה חדשה יכולות להיות פרדיקציות של המודל שלא מתרחשות (אין כל כך הרבה כאלה), תופעות שהמודל לא יודע להסביר (יש כמה כאלה, כמו אנרגיה אפלה או חומר אפל, בעיית ההיררכיה של המסות וכו') או מקומות שהמודל פשוט לא מדויק בהם (יש מעט כאלה, כמו מסות הניוטרינו). תופעות ובעיות אלו, רובן ככולן, נהיות רלוונטיות רק בסקאלות של אנרגיות גבוהות ולכן נהוג לומר שאנחנו צריכים פיזיקה חדשה באנרגיות גבוהות – כלומר תיאוריה חדשה אשר תשחזר את המודל הסטנדרטי בתחומי אנרגיה נמוכים, אבל תבדל ממנו באופן משמעותי באנרגיות גבוהות.

  15. יש במאמר טעות אחת.
    לציפורים בניגוד לנאמר אין מוח גדול, אלא שיעור המוח מהמשקל הכולל בציפורים קטנות גדול מאוד. בציפורים של 4-5 גרם שיעור המוח עשוי להיות 8%, וכדומה בעטלפים קטנים, עד כ 5%. ככל שהציפור גדולה יותר שיעור מוחה ממשקלה יורד. בציפורים ובעטלפים שמשקלם מעל קילו 1 שיעור המוח 1% ופחות מזה. לשם השוואה, בחתול שמשקלו כ 3 קילו, כ30 גרם מוח, או כאחוז. רק ליען מבין הציפורים יש מוח שמתקרב ל30 גרם.

  16. אלבנטזו,
    בהארץ פורסם מאמר מהניו יורק טיימס על המבוי הסתום בפיזיקת החלקיקים.
    http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.4182469
    תגובה שלושים היא של פרופ. עילם גרוס (בדקתי בפייסבוק שלו והיא אכן שלו), להלן:
    "מאמר שגוי אז זהו שעניתי תשובה מלאה באנגלית (ראה בפיד שלי בפייסבוק) על המאמר המקורי בניו יורק טיימס. הכותב הוא עתונאי המדע הטוב בעולם וזה כנראה הפספוס הגדול ביותר שלו….. זה שיש לנו די והותר עדויות נסיבתיות לקיומה של פיסיקה חדשה בסקלות של אנרגיות גבוהות, על זה איש לא מתווכח. אלא מה… הטבע החליט שזה עוד לא נגיש לנו. אז מה? בגלל זה נתייאש? נפסיק לחפש? אם נפסיק לחפש נחזור לחשכת ימי הביניים. מישהו מפסיק מחקר בסרטן כי כבר עשרות שנים עוד לא התגברנו? עשרים וחמש שנים חיפשתי את ההיגס בוזון ויש רבים שהשקיעו בזה יותר שנים… אז מה? 25 שנים הייתי מיואש כי לא מצאתי אותו? זה גם העיתוי הכי לא נכון להוציא מאמר כזה כשהמדענים האמריקאים משוועים לתקציב וטראמפ נושף בערפם. יש חלקיקים חדשים ואם ירצה הטבע נמצא אותם בקרוב. אם לא אז נשאיר את זה לנכדים או הנינים שלנו ונסמן את השטחים אותם כיסינו כדי שיוכלו להתקדם. זה מה שמדענים עושים ןהם לא מתייאשים אם הם לא מוצאים…. התפספס לו לדניס אוברביי….."

    כשהוא כותב ש- "זה שיש לנו די והותר עדויות נסיבתיות לקיומה של פיסיקה חדשה בסקלות של אנרגיות גבוהות, על זה איש לא מתווכח" אתה מבין למה הוא מתכוון?

  17. לב
    מנגנון האבולוציה הוכח מעל ומעבר לכל ספק המנגנון של התורשה כבר ידוע מוכח וניתן לביצוע במעבדה, גם יזום ע"י הנדסה גנטית, ולכן הגיע הזמן להפסיק להתווכח על זה בכלל.
    אפשר להוכיח את תהליך האבולוציה במעבדה על יצורים שגדלים מהר כמו חיידקים וזבובי דרוזופילה, אפשר בקלות רבה במעבדה לגרום לזבובים להצמיח רגליים במקום מחושים וכן הלאה וזה גם מסלק את הטענה של הבריאתנים שאי אפשר לבצע מוטציה שתשנה איבר שלם.
    הבריאתנים והדתיים שחושבים שספרות הקודש זה ספרות מדעית, יכולים להתווכח עדיין מה התפתח ממה לפתח תאוריות כמו שהיתה בריאה שממנה היה המשך בצורת רוולוציה (כלומר אלוהים ברא את האדם וממנו התפתחו קופים…) , או את התאוריה ששמעתי לא מזמן שבאו "ישויות" וביצעו כאן בריאות בנוסף לתהליך האבולוציה… וכן הלאה, אבל בשורה תחתונה , המנגנון של האבולוציה מוכח מעל ומעבר לכל ספק ואילו מצד שני לבריאה ולכל הטענות והתאוריות של הבריאתנים אין שום הוכחה בשום ממצא וכל מה שאתם עושים זה לנסות למצא חורים בתאוריות המדעיות במטרה להכחיש אותן, אבל עם כל גילוי חדש המדענים סוגרים לכם גם את החורים האלה.

  18. "Almost all palaeontologists doubt that Protoavis is a bird, or that all remains assigned to it even come from a single species, because of the circumstances of its discovery and unconvincing avian synapomorphies in its fragmentary material. When they were found at the Tecovas and Bull Canyon Formations in the Texas panhandle in 1984, in a sedimentary strata of a Triassic river delta, the fossils were a jumbled cache of disarticulated bones that may reflect an incident of mass mortality following a flash flood"

    מויקיפדיה (Protoavis).

  19. ב
    אתה בור וטיפש. אין לך שום ידע, שום הבנה ושום דבר מעניין להגיד.
    אם הייתי במצבך, הייתי סותם את הפה.

    האמונה שלך כל כך רדודה שאתה צריך לבוא לכאן לדבר כאלה שטויות? זה נותן לך איזו הרגשה טובה?

    ב – אין לך רגשי נחיתות, אתה פשוט נחות.

  20. שום דינוזאור לא יהפוך בהדרגה לציפור. על אותו משקל ששום משאית לא תהפוך בהדרגה למעבורת חלל. מאובני ביניים לא מוכיחים שום אבולוציה. בדיוק כשם ששלבי ביניים בין משאית למעבורת חלל (מטוס למשל) לא מוכיחים אבולוציה. למעשה, גם אם אותם אובייקטים היו מתרבים ונתונים לברירה טבעית, משאית לא תהפוך לעולם למעבורת חלל. הסיבה העיקרית לכך היא שאין צעדים פונקציונליים הדרגתיים ממשאית למעבורת חלל.

    למעשה, מס' מאובנים אף סותר את ההיררכיה המצופה מאבולוצית הציפורים. למשל: הפרוטו-אביס קדום בהרבה מהארכאופטריקס, אולם הוא דומה לא פחות לציפור מאשר הארכאופטריקס. מאובנים אחרים מציגים סתירה מורפולוגית גם מבחינת הנוצות, ואף מקרים אלה מתורצים ע'י החסרה או ע'י אבולוציה מתכנסת (כלומר נוצות התפתחו פעמיים). רחוק מאוד מההיררכיה המצופה מתיאורית האבולוציה.

  21. היום זה כבר לא דבר חדש שהעופות התפתחו מהדינוזראורים.
    אבל אני שבסוף שנות ה 90 היתה שערוריה על מאובן כזה של דינוזאור קטן עם נוצות שנמצא בסין ושהתגלה שהוא מזוייף. – וזה נתן הרבה דלק לכל מכחישי האבולוציה שחגגו על הזיוף הזה.
    נשיונל גאוגרפיק נפלו בפח הזה שילמו המון כסף עבור המאובן המזוייף והשתמשו בזיוף הזה במגזין שלהם ובסרטי המדע שלהם.
    לא מזמן ראיתי בטלויזה סרט של נשיונל גאוגרפיק וזיהיתי שם את המאובן המזוייף , כנראה שזה שיש להם מאובן מזוייף בסרט לא מפריע להם להמשיך להציג את הסרט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן