במחקר שנערך על ידי קבוצת חוקרים בראשותו של דר' סנפורד מרקוביץ' (Sanford D. Markowitz) והתפרסם לאחרונה בכתב העט PNAS, נבחנו השינויים הגנטיים המתרחשים לאורך הזמן בתאי סרטן המעי
כמה זמן עובר מהרגע בו תא מתחיל לעבור שינויים גנטיים עד להפיכתו לתא סרטני היוצר גידול ובעל יכולת שליחת גרורות? במחקר שנערך על ידי קבוצת חוקרים בראשותו של דר' סנפורד מרקוביץ' (Sanford D. Markowitz) והתפרסם לאחרונה בכתב העט PNAS, נבחנו השינויים הגנטיים המתרחשים לאורך הזמן בתאי סרטן המעי.
גידול סרטני נוצר בדרך-כלל כאשר תא אחד מתחיל מסיבות שונות לעבור סידרה של שינויים גנטיים (מוטציות), במהלכם הוא רוכש תכונות המאפשרות לו, בין היתר, לעבור חלוקות בצורה מוגברת, לאבד את יכולת תפקודו התקינה כחלק מהרקמה אליה הוא משתייך, ורכישת יכולות חדשות לנדידה וליצירה של גרורות ברקמות שונות הרחוקות ממיקומו ההתחלתי.
סרטן המעי הוא בין הנפוצים במחלות הסרטן. את החולים ניתן לחלק לשתי קבוצות מרכזיות על פי המאפינים הביולוגיים של הגידולים. קבוצה אחת כוללת את אלו שניתן לרפאם על ידי סילוק כירורגי של הנגע. בחולים אלו בדרך כלל אין הופעה של גרורות. הקבוצה השניה סובלת ממחלה מפושטת, והם סובלים מגרורות בעיקר בכבד, למרות סילוק הגידול הראשוני. צורה זו של המחלה היא חמורה וקטלנית.
מטרת המחקר היתה למדל את קצב התרחשותם של האירועים המרכזיים בהתפתחות הגידול הסרטני. אחת השאלות המרכזיות שענינה את החוקרים היתה, באיזה שלב רוכש התא הסרטני את היכולות ליצירת גרורות?
לצורך המחקר רוצפו חלקים נרחבים מדנ”א של תאים שהוצאו מהגידול ומהגרורות, ונבחנו ההבדלים הגנטיים ביניהם. למרבה ההפתעה נמצא כי בחלק גדול מהחולים התאים הסרטניים בגרורות היו דומים מאוד מבחינת השינויים הגנטיים שנמצאו בהם לתאי הגידול המקורי במעי. ממצא שעשוי להעיד על קיומה של יכולת גרורתית בשלב מאוד מוקדם בגידול המקורי.
החוקרים התמקדו בשינויים הגנטיים הנקודתיים שהופיעו בגידול ובגרורות (מוטציות נקודתיות, אקראיות). מוטציות אלו מופיעות באופן אקראי ובקצב פחות או יותר קבוע של כמוטציה אחת בכל שנתיים. על כן הן יכולות להוות כמעין שעון מולקולרי וכלי להערכת הזמן הדרוש להתפתחות הגידול ויצירת הגרורות. מתוך ממצאיהם של דר' מרקוביץ' וקבוצתו לוקח כ- 17 שנים משלב של פוליפ טרום סרטני (אדנומה) עד לשלב סרטני מתקדם (קרצינומה). עם זאת הזמן העובר עד לרגע שהגידול הסרטני מתחיל לשלוח גרורות הוא קצר מאוד, פחות משנתיים. פחות מהזמן הנדרש להופעתן של מוטציות חדשות. מסגרת הזמן שנמצאה בעזרת “השעון המולקולרי” מתאימה לממצאים הקליניים המוכרים בחולים בסרטן המעי.
מתוך ממצאי המחקר עולה כי התכונות הדרושות ליצירת הגרורות קימות מראש בגידול הסרטני המקורי. דר' מרקוביץ' וקבוצתו מעלים שני מודלים אפשריים המתישבים עם ממצא זה. על פי מודל אחד, תאי הסרטן בגידול הראשוני אינם יכולים לשלוח גרורות, אך הם קרובים לשלב זה. עם הזמן, אוכלסיה קטנה של תאים בתוך הגידול רוכשת מוטציות המקנות לה את היכולת הגרורתית. קבוצת תאים זו נותנת מוצא לגרורות בהמשך התקדמות המחלה. מודל שני מציע כי כל תאי הגידול הראשוני הם בעלי יכולת לתת מוצא לגרורות, ללא צורך בשינויים גנטיים נוספים.
לדברי החוקרים, היכולת לרצף ולאפיין בצורה יסודית גנומים של תאי סרטן מהווה כלי חשוב לזיהויים של גנים המעורבים בהתפתחות הגידול והבנת האירועים המרכזיים לאורך התקדמות המחלה.
6 תגובות
קודם כל תודה לעינב ולעמי בכר.
שמחתי לראות שהבעיה מטרידה את הממסד הרפואי.
אומנם היו מסקנות במאמר שאליו הפנתה עינב, שאין סכנה בלקיחת הביאופסיה, אבל לצערי בגלל האנגלית המקצועית היה קשה לי להתרשם מאופן קבלת המסקנות.
אני חושש שהמסקנה היא רק במסגרת של טעות מדידה סטטיסתית כך שאני בהחלט לא רגוע. לא הבנתי גם אם הם פעלו בשתי קבוצות אחת בלי ביאופסיה ואחת עם, ורק אז היגיעו למסקנות. אני חושש שהגישה היא עדין גישה מרגיעה ללא הצדקה.
גם גישתה של עינב המנסה להרגיע בדבריה : "תא סרטני שמסוגל ליצור גרורה לא "צריך" לחכות למחט הביופסיה שתשחרר אותו", לא מקובלת עלי. אין שום סיבה לעזור לו להתפשט.
בכל אופן, אני שוב מודה לשניכם על תגובתכם.
שיהיה לנו סוף שבוע טוב ובריא
סבדרמיש יהודה
שלום סבדרמיש,
גם אימי, שתיבדל לחיים ארוכים וטובים, זכתה לביש מזל דומה, רק שבמקרה שלה – וכן במקרים אחרים עלייהם ידוע לי – הפרוצדורה היא כזו שמראש במעמד הביופסיה, יש במקביל לנתיחה גם בדיקה של יישות סרטנים ובו במקום מחליטים כיצד לפעול.
כידוע לך, אינני עוסק ברפואה וידיעותי בתחום זה מוגבלות מאוד. אינני מכיר טכניקות של הקפאה והוצאה, אך ברור לי שהטכניקה מוגבלת, שהרי הקפאת תא פרושו הריגתו. כמובן שכשמדובר באזורים של רקמה "פחות חשובה" או לכל הפחות מתחדשת, ייתכן וניתן לבצע פרוצדורות כאלה.
בימי האוניברסיטה שלי שמעתי פעם הרצאה של אדם שאם זכרוני לא בוגד בי, גם זכה בפרס נובל בעניין זה: הוא דיבר על אנגיוגנים, שהם (שוב, למיטב זכרוני) חומרים שגורמים ליצירה של כלי דם. כשנוצר גוש סרטני הוא צריך לאכול ולכן גורם ליצירה של כלי דם מסביבו, שתזין אותו בחמצן ותזרים אליו אנרגיה. אותו אדם חשב בליבו שמדידה של כמות אנגיוגנים בדם, יכולה להעיד על המצאות או התחלה של סרטן. אנגיוגנים נמצאים במחזור הדם למשל במקרי פציעה או קטיעה.
אכן, התברר שהשיטה עובדת ואף רגישה הרבה יותר מממוגרפיה שדורשת גודל מינימלי של גוש סרטני שניתן לראות (כמה מ"מ). האנגיוגנים שמתרוצצים בדם יודעים לזהות גוש סרטני קטן ואפילו בלתי נראה שכבר מתחיל לדרוש מהגוף לבנות מסביבו רשת מזון ואספקה.
אני מניח שכשגוש סרטני עוד בחיתוליו, קשה לגלות אותו ולכן כדי להשאר בצד הבטוח יש לעשות בדיקות תקופתיות שעולות כסף רב לקופות החולים או למשלם המיסים במידה והבדיקה נמצאת בסל הבדיקות. הדבר הזול הבא הוא לחכות לגוש ולבדוק אותו בדרכים לכאורה בטוחות בהם מנסים למזער את סחף התאים לזרם הדם. כמו כן, תגובתה של עינב מאירת עיניים באשר ליכולותם של תאים סרטניים ליצור גרורות בצורה שכזו.
לעמי
אם כך הדבר, האם נוקטים בשיטות שונות למניעת הפיזור?
מה דעתך למשל על הקפאת מקום לקיחת הביאופסיה כך שלא יקרה פיזור של תאים סרטניים .ובכלל , האם לא כדאי להמנע מביאופסיה ולהחליט רק על סמך נתונים אחרים גם אם הם לא מוחלטים.
אני חושב שעדין לא מתייחסים לכך ברצינות הראויה . לאימי ז"ל בקשתי שימנעו מהביאופסיה ויתייחסו לגוש בשד כמו גוש סרטני. הרופאים סרבו ורק היו מוכנים להבטיח שיעשו זאת מהר.
למה זה מזכיר לי את קדחת היולדות של לפני מאה וחמישים שנה. יש לי חשש שהרופאים גורמים במו ידיהם לפיזור הסרטן והגרורות, ולא יהיו מוכנים להודות בכך, ממש כמו לפני 150 שנה.
אני מעריך אותך עמי בכר, כאדם מאד רציני וגם אחראי. בכל זאת תשובתך היא מרגיעה ללא שום הצדקה.
ציטוט: "אם זה כן סרטני, ממילא הניתוח יעשה את זה כך שהביופסיה יכולה להחשב חלק מהניתוח" סוף ציטוט.
מה פרוש "ממילא חלק מן הניתוח"?, האם חלק מן הניתוח הוא לחדור לגוש הסרטני, לרטש אותו ולפזר תאים סרטניים למחזור הדם??, זה חלק מן הניתוח?, יש להוציא את הגוש כולו מבלי לפזר שום תאים למחזור הדם.
מעניין אם מישהו יהיה מוכן להרים את הכפפה בנושא זה.
שיהיה לנו ערב טוב
סבדרמיש יהודה
סבדרמיש שלום,
כל שאמרת נכון הוא.
אה, מה מה?
במידה ואכן מתגלה בביופסיה שמדובר בסרטן,
גם אם מדובר במשהו שמוציאים ממילא בניתוח
היום מקובל בכל מקרה לבצע כימותרפיה.
הביופסיה והניתוח להוצאה גם יחד הם בעיה מהסיבה שהזכרת.
אם זה לא סרטני, אין בעיה.
אם זה כן, ממילא הניתוח יעשה את זה כך שהביופסיה יכולה להחשב חלק מהניתוח. לוקחים בחשבון פיזור תאים סרטניים בזרמם הדם ומטפלים בשיטות השונות.
בברכת חברים,
עמי בכר, שדה בוקר
יהודה שלום,
יש בסיפרות ויכוחים לגבי הסיכון בלקיחת ביופסיה.
ידוע כי לפעמים אחרי התערבות פולשנית ניתן למצוא סימנים לתאי הגידול בזרם הדם ( לדוגמה – http://www3.interscience.wiley.com/cgi-bin/abstract/106596236/ABSTRACT), אך לא ברור לחלוטין האם הם יכולים ליצור גידולים חדשים.
ב-2004 התפרסם מאמר שבדק מעל 2000 נשים שעברו ביופסיה בעקבות סרטן שד והראה שאין עליה בסיכון בעקבות הביופסיה (http://www.nature.com/bjc/journal/v91/n10/full/6602205a.html#abstract) .
לא כל תא סרטני מסוגל ליצור גרורות. ובדרך כלל מערכת החיסון יודעת לזהות ולחסל תאים מחוץ לרקמה הטבעית שלהם. בנוסף, גם לתאים הסרטניים עצמם אין תמיד את הכלים לשרוד ללא הסביבה התומכת שלהם. ובקיצור, לדעתי, תא סרטני שמסוגל ליצור גרורה לא "צריך" לחכות למחט הביופסיה שתשחרר אותו…
המשך ערב טוב 🙂
מאמר זה מוכיח את החשיבות הרבה של האיבחון המוקדם.
היה רצוי שיאמרו מספר מילים גם בנושא זה.
דבר נוסף שמטריד אותי תמיד הוא:- האם אין סכנה בפעולת הלקיחה של הביאופסיה לצורך האבחון הראשוני. עצם העובדה שאתה חודר אל הגוש החשוד וחותך ממינו חלק כבר יכולה לגרום לפזור כמות לא מבוטלת של תאים סרטניים למחזור הדם. האם נעשו מחקרים בנושא זה?
שיהיה לנו יום טוב
סבדרמיש יהודה