אין ספק שיש משהו שמחמם את הלב ברעיון של בני-אדם ובעלי-חיים (ואולי אין הבדל גדול בין שתי ההגדרות כפי שהיינו רוצים) החיים זה לצד זה ומשרתים אחד את השני
אחד המאוויים הגדולים של בני-האדם בימינו הינו החזרה להרמוניה של הטבע: אותה השתלבות קסומה עם חיות הבר, תוך כדי מתן וקבלת כבוד הדדי. זהו טרנד שהתחיל עוד לפני הסרטים של דיסני, וביניהם הסרט שלגייה, בו מככבת צעירה שחרחורת, בעלת עור לבן כשלג ™, ועם יכולת קסומה לשיר לחיות היער. הציפורים יורדות מענפי העץ לקול שירתה ומביאות לה משי ותחרה שיעטרו את גופה.
אין ספק שיש משהו שמחמם את הלב ברעיון של בני-אדם ובעלי-חיים (ואולי אין הבדל גדול בין שתי ההגדרות כפי שהיינו רוצים) החיים זה לצד זה ומשרתים אחד את השני. דיסני עלו על נוסחה מנצחת שקוסמת לדימיון האנושי, ומאז הגיחו לעולם דוגמאות יפהפיות נוספות של שיתופי פעולה סוחטי דמעות בין החיות והאדם, כדוגמת פליפר הדולפין המציל ילדים אנושיים בים הפתוח, או במזרח התיכון – עזית הכלבה הצנחנית.
האמת היא שרעיון הסימביוזה עם בני-האדם אמור להיות קרוב יותר למציאות מכפי שנדמה לנו. אחרי הכל, בני-האדם ואבותיהם הקדומים חיו בשבטים קטנים באפריקה כבר מאות-אלפי שנים. אנו יודעים שבעלי-חיים נוטים לפתח יחסים סימביוטיים אחד עם השני. היכן, אם כך, מסתתרים הסימביונטים שלנו?
ובכן, הם לא מסתתרים. למעשה, הם עושים כמיטב יכולתם להצהיר על נוכחותם. הכירו את הציפור האפריקאית הידועה בשם honeyguide, ובתרגום לעברית מטעמי – מדריך-הדבש.
מדריך הדבש
מדריך-הדבש משתייך לקבוצה קטנה ומובחרת של בעלי-כנף המסוגלים לעכל שעווה, מהסוג הקיים בשפע בכוורות דבורים. הציפור הייתה נהנית גם משפע הרימות המצויות בכוורת, אילו רק הייתה מצוידת בכלים הדרושים על-מנת לחדור לתוכה מבלי להעקץ. לרוע מזלה, היא אינה מסוגלת לכך. היא קטנה, חלשה ואינה מכוסה במעטה פרווה או עור קשיח שיהדוף מעליה את הדבורים. כדי לחדור לתוך הכוורת היא זקוקה לעזרתם של בני-בריתה, בני-האדם.
בני השבטים באפריקה מכירים היטב את מדריך-הדבש. הם שומרים תמיד אוזן אחת כרויה לשריקותיה, ועיניהם מחפשות אותה תכופות מעל ראשיהם. הם יודעים שהופעתו של מדריך-הדבש מסמנת עתיד מתוק. זוהי אינה אמונה תפלה, כי אם הנחת עבודה שהוכיחה את עצמה פעמים רבות, מכיוון שמדריך-הדבש לוקח את שמו ברצינות ומכוון את בני-האדם לכוורות דבורים.
לפעמים הציפור עושה זאת מיוזמתה. היא עטה מעל לראשי בני-השבט ומצייצת בקול כדי לתפוס את תשומת לבם. כאשר הם מתייחסים אליה, היא מתעופפת כברת דרך קצרה, מתיישבת על ענף וממתינה. במידה ובני-האדם הולכים בעקבותיה, היא מתרוממת מהענף וממשיכה אל תוך היער, כאשר היא מוודאת כל העת שהלקטנים אינם מאבדים את עקבותיה. המרדף אחר הציפור יכול להמשיך לאורך קילומטר ויותר, אך בסופו מובטח הפרס: כוורת דבורים מלאה בדבש מזין עבור בני-האדם, וברימות טעימות ושעווה לחה עבור מדריך-הדבש.
זהו מצב של סימביוזה, בו שני מינים נפרדים מרוויחים כתוצאה משיתוף פעולה צמוד ביניהם. הציפור מנצלת את יכולתם של בני-האדם לגרש את הדבורים באמצעות אש ועשן, בעוד שבני-האדם מנצלים את יכולתה של הציפור לאתר את כוורות הדבורים במהירות מן האוויר. הסימביוזה מגיעה לרמה כזו שלפחות אחד משבטי אפריקה משתמש בשריקות מיוחדות המסבות את תשומת לבם של מדריכי-הדבש שבסביבה ומאפשרות להם להבין שבני-האדם מוכנים לצאת ולצוד כוורות דבורים. הציפורים אכן מגיעות פעמים רבות, והצוות הבין-מיני יוצא לפעולה, כשלגייה אפריקאית בעלת עור בצבע שלג בחרמון.
הרמוניה וגנים
התנהגותו של מדריך-הדבש מעלה שתי תהיות חשובות – האחת פילוסופית, והשנייה פרקטית יותר. התהיה הראשונה עשויה להגיע מפילוסופים תמימים במיוחד של הטבע, אשר יטענו כי התנהגות מדריך-הדבש מעידה על יכולתה של הרמוניה שבין המינים להתממש בטבע: סוג של זאב הגר עם כבש. שהרי בני-האדם יכלו להרוג את הציפור לו רצו, והמדריך-הדבש היה יכול להוביל אותם למרדף שווא. אלא שכל אחד מהם מבקש לסייע לאחר כמיטב יכולתו. הדבורים מפסידות, אמנם, אבל הן רק חרקים וניתן להתעלם מאי-הנוחות שלהן לעומת בעלי-החוליות המורכבים יותר. האם יש כאן תמונה, לפיכך, של הטבע הטוב והמיטיב במיטבו?
התהיה השנייה קשורה לדרך הפרקטית בה מתנהג מדריך-הדבש. מי לימד אותו לשתף פעולה עם בני-האדם? האם הוראות אלו טבועות בקוד הגנטי של הציפור, או שמא זוהי פעילות שלמדה מהוריה ומחברותיה?
שתי השאלות הללו מקבלות תשובה מדרך התנהגות יוצאת-דופן אחרת של מדריך-הדבש שנחשפה לאחרונה במלוא כיעורה. בדומה לקוקיה, גם נקבת מדריך-הדבש מטילה את ביצתה היחידה בקנים של ציפורים אחרות. היא סורקת במיוחד אחר קנים הנמצאים במחילות מתחת לאדמה, ומחוררת בעזרת מקורה החד את כל הביצים שהיא מגלה במקום. לאחר מכן היא מטילה בקן את הביצה ועוזבת את המקום על-מנת להמשיך בחייה כמקודם.
לעיתים תכופות מדריך-הדבש אינו מצליח לנפץ את כל הביצים של המארחות, כך שלגוזל של מדריך-הדבש יהיו אחים מאומצים צעירים. זוהי אינה מערכת יחסים שהוא מוכן להשלים עמה. הוא מעוניין במלוא תשומת לבם של הוריו, והוא מצויד גם בכלים לקבל אותה. הגוזל בוקע מן הביצה כשהוא גדול וכבד בהרבה מהגוזלים האחרים, וכשהוא ניחן במקור כבד וקטלני עם זיז חד בקצה. הוא עיוור לחלוטין, אך הוא מסוגל לחוש בגופם החמים של הגוזלים האחרים שמסביבו, ובאופן אינסטינקטיבי מסתער עליהם, תופס את גופם במקורו החד ומטלטל אותם מצד לצד עד שהם נופחים את נשמתם הקטנה והאומללה.
אשליית ההרמוניה שבטבע, לפיכך, מנותצת כאשר אנו מתוודעים לאורחות חייו המלאות של מדריך-הדבש. ומעבר לכך, ניתן להבין כי מדריך-הדבש אינו רוכש את דרכי התנהגותו – לא השת”פ עם בני-האדם, ולא קטל הגוזלים המאמצים – מהוריו שנטשוהו עוד לפני שבקע מן הביצה. דרכי התנהגות אלו מושרשות במוחו בכוחם של הגנים המנחים את התפתחות וגדילת מערכת העצבים שלו. והגנים עצמם התעצבו מכוח האבולוציה שמדריך-הדבש עבר צד בצד עם בני-האדם, איתם הגיע למערכת יחסים סימביונטית של דבש תמורת שעווה, ומכוח האבולוציה שעבר לצד הציפורים המארחות את גוזליו – ושם מדובר כבר בטפילות לשמה.
או ש…
קיימת גם אפשרות אחרת. אין ספק שתוקפנותו של הגוזל מגיעה מתוך הגנים שעיצבו את מוחו הצעיר. אך ייתכן שבבגרותה לומדת הציפור להנחות את בני-האדם לכוורות מתוך חיקוי פעולות הבוגרים, אותם היא מוצאת בדרך-לא-דרך ביערות אפריקה. כלומר, היא מסוגלת ללמוד אודות התועלת המגיעה מבני-האדם, בדומה לבני-האדם אשר לומדים כי מעקב אחר מדריכי-הדבש מניב ארוחה טעימה. אפשרות זו נראית פחות סבירה, משום שקשה לדמיין את מדריך-הדבש הצעיר מגיח מהקן ומוצא ציפורים בוגרות מסוגו לעקוב אחריהן וללמוד מהן. גם במקרה זה, מוחו של מדריך-הדבש מכוון כך שילמד מפעולותיהם של הבוגרים ממנו, ויזהה את קריאותיהם וצורתם כמודל לחיקוי. הגנים מנצחים בשנית.
המוסר של הטבע
סיפורו של מדריך-הדבש מראה בשנית עד כמה עלינו להיזהר מהפשטות ומייחוס תכונות מוסריות לטבע ולבעלי-החיים. מדריך-הדבש אינו טוב או רע, אנוכי או אלטרואיסטי. הוא רק חיה, בעלת מוח פשוט ביחס לזה של בני-האדם, המונחית בעיקר באמצעות אינסטינקטים שהתהוו במשך אלפי שנות אבולוציה לצד בני-האדם וציפורים אחרות.
פעולתו של מדריך-הדבש, לפיכך, אינה אלטרואיסטית. האבולוציה הכווינה את התפתחות מוחו למימוש העסקה עם בני-האדם שבאפריקה. ומה יקרה אם בני-האדם יפרו את העסקה שבעל-פה ולא ישאירו את הכוורת פרוצה עבור מדריך-הדבש, האם תמנע הציפור בעתיד מלסייע לבני-האדם? כנראה שהדבר לא ישנה כלל את התנהגותה. היא תמשיך בפעילותה הברוכה, כ- ‘פראיירית’ מושלמת, גם אם יביא הדבר לכילוי אנרגיה רבה הדרושה לצרכים אחרים. בסופו של דבר, הציפור עשויה להיכחד משום שתנאי הסביבה לא יתאימו עוד לדרך ההתנהגות שהגנים שלה כופים עליה.
אולי יש כאן לקח גם עבור בני-האדם.
16 תגובות
מידע מעניין..
מסלולי טיולים וצפרות בארץ.
קמילה האחרונה,
הסכמתי כמעט עם הרוב…אבל פתאום בשתי שורות אחרונות, שללת את כל מה שאמרת כשדיברת על הדתיים…
אני אחדד..נתרכז בחלק האינסטנקטיבי של ההרג שמתואר שם של האחים החורגים (ואם יורשה לי החסרתי פעימה) מסכימה איתי שזה מוטבע בגנים? ואם זה מוטבע בגנים…אם הם נולדו עם זה וזה בהחלט לא משהו שיכלו ללמד אותם (גם לא הציפור הראשון שהעביר את היכולת הזו בגנים גם הוא לא יכול היה ללמוד אותה –כי היא קורית מייד)
–אז משהו נתן להם את הידע הזה. את ההנחיה הזו כשאתם נולדים תעשו מה שצריך להיעשות.
וגם אם בעוד מספר שנים האינסטינקט ישתנה והציפור תשנה לגמרי את פניה..הבורים יטענו שכך צריך להיות. להכל יש תפקיד והיא בתור ציפור כזו מימשה את ייעודה והיא ממשיכה לתפקידה החדש שנקבע לה.
????? למה לומר שדתיים ממלאים את החורים בכל מיני… דתיים בוחרים בכיוון מסויים על פי אלפי העדות.
נכון
לעולם הם לא יוכלו לדעת בוודאות. אבל הוודאות שוללת את האמונה. מה טובה אמונה אם היא וודאית באופן אבסולוטי…שתדעי רק שהאלוקים אוהב את ההתחבטויות. ובכלל להאמין בלי לחשוב לטעמי זה ריק.
כיאה.. כל עוד לא הוכח אחרת (לגבי האלוקות), נכון שלא הוכח בוודאות..אבל לא הוכח אחרת- אל תאמרי על דתיים שהן ממלאים חורים.
יש הסבר לכל דבר באשר הוא על האדמה הזו שלנו -האמור ספציפית מתרכז בנוגע לסודות היקום- את הדברים ניתן לקרוא כולם בספר.
העניין הוא שאין אדם שמסוגל לקרוא אותם מבלי להשתגע. לדעת יותר עלול להביא למקומות רעים מאוד, מאוד רעים.
אנחנו מבינים מה המגבלות שלנו. אנחנו רק מציאותיים.
אתן לך דוגמא,
לפני מספר חודשים נצטרכתי ללחוץ על שלל כפתורים בתוך רצף אירועים שלא יבייש אף יוצר הוליוודי ושכללו לא מעט משתתפים. כל אחד היה בטוח במאת האחוזים שמעשה כלשהו שעשיתי היה מה שהוא חשב שהוא חושב…א-מא-מה..הבעיה…שאני הייתי מודעת למה כל אחד חושב והשתדלתי, באמת, לדלג בין קליפות הביצים (והעצמות הרכות),הייתי צריכה לתמרן בין פה לשם, לשם, לשם, לשם..מעדיפה את מה שמישהו מספר שבע שיחשוב את זה ולא שהשבע עשרה יחשוב אחרת…ואני בטוחה שלכל אחד אחר הדברים נראו ביזאריים ומנותקים אחד יותר מהשני…לא שבאו לשאול אותי..ולכן לא שיכולתי לבוא ולהסביר.. שלל פעולות לא מובנות לחלוטין… אבל האמת היא שפשוט ידעתי יותר מדי. ככסססס, מלבד המסקנה הלא רלוונטית שלא צריך לדעת הכל..
אני באמת ובתמים יכולה להבטיח שיש הסבר להכל.
ולענייננו, אלף אלפי אלפים של הבדלות, כאשר אין לנו תשובות, לא נצביע ונשלול, או נצביע ונאמר אני יודע בוודאות שאין פה מה לדעת באופן שיהיה וודאי ולכן אין לי צורך לדעת אותו.
זו ה—–סתימת חורים לשמה—————!!! זו התעלמות. זה קל.
אבל, לכל “כשל מחשבתי” יש הסבר מאחורי הבפנוכו, אם לא עלינו על מהו באותו הרגע ,הסימן הוא לא שאין הסבר, הסימן הוא שאנחנו לא יודעים מהו.
אם תתרחקי מזה כאילו זה נגוע, את רק מפחדת לבדוק אם זה אמיתי או לא, לכן את זו שלא מעוניינת ללמוד דבר על העולם בו את חיה. כדי ללמוד את תצטרכי להתנסות, כל עוד לא תתנסי אל תבואי בטענות לאחרים שכן התנסו וטוענים שהם יודעים. (לעניין הניסוי שאמרת בצדק אבל לא עמדת בו בעצמך… את מסקנות הניסויים של דתיים את לא מקבלת-הנה אני מעידה על חוויה ממשית- אבל זו לא עובדה ה”ראויה לפרסום”, את מוזמנת ל”צד שלנו” ורק לרגע, אולי תלמדי אותנו מהן המסקנות שכן ראויות יהיו לפרסום. הכלים המדעיים שיש היום מיושנים מדי. האלוקות זה סופר מתקדם. תעזרי לי להתאים ראיות להווה, כאלו שיהלמו את הכלים שיש לכם המדענים של ההיום)
וסלחי אם זה נשמע אירוני מדי, אני מעדיפה את הוודאות…שאם אהיה דתיה, בוודאות לא אחווה את מה שמובטח לי במצב אילו לא אהיה דתיה.
בין הדתות, איזו לבחור…כל כך הרבה טעמים…מפה זה כבר קל..היהדות ללא ספק. אבל זה עניין לטררם אחר.
בכל מקרה שוב, אין כזה דבר חומר מילוי סטנדרטי לדתיים!! את המזלזלת, קחי את המילים!!! “העיסה” המדוברת היא מה שקיבלנו על עצמנו להסכים להפנים שאין לנו יכולת לדעת—- והאמת זה די לגיטימי. אנחנו כולה בני אדם של ימינו אנו, בעוד כמה שנים נשתנה לאדם קצת אחר אולי גם מפותח יותר בשכל..אבולוציה וכל זה… אולי אז נדע יותר לגבי הכל יכול…סביר להניח שלא (בגלל מה שאמרתי על האמונה) אבל מה אכפת לי להגיד אולי..
והינה לאחר התגובה שלך, דווקא העניין שמדובר בסוג של אינסטיקט נשמע לי יותר סביר ממקודם.
בכלל אני מבין שהאנשים שחקרו את דרך ההתנהגות הזאת לא מיהרו להסיק שום מסקנות, והם בחנו את העניין מהיסוד, פשוט בכתבה עצמה זה לא עבר מספיק טוב, זוהי לפחות הרגשתי.
קמילה האחרונה תודה רבה על התגובה.
כל מה שרשמת הוא בהחלט נכון, וזה דברים שאני בהחלט פועל על פיהם.
והאמתי שבעצם אני משתמש בדברים שלך כלפי הכתבה, הרגשתי שיש פה הסקת מסקנות מבלי לבדוק את כל האפשרויות האחרות .
אני מניח שלא הרבה אנשים באים לחקור משהו שהם נייטרלים לחלוטין, גם עם ידיעותיהם בנושא הוא די זניח. לכל אחד יש תחושות בטן וחשיבה כלשהי שגורמת לו לצפות לדברים מסויימים, כמובן שכל עוד דברים אלו אינם נבדקו לעומק ואוששו מבחינה מדעית אין להם באמת שום תוקף.
ובשביל לחזק את העניין שאני בן אדם שממש לא ממהר להסיק מסקנות, ותמיד מנסה לבחון בהיקף רחב את כל הדברים. היתה פה כתבה הנקראת: : על המקור לדת ולמה השימפנזים חכמין יותר מבני אדם”
שם שוב פעם הרגשתי שמסיקים דברים טיפה מהר מידי מאשר לבחון את הדברים יותר לעומקם, והצעתי (לפחות 2 טענות ) שצריכים לקחת בחשבון:
1. שילד בן 4 כבר נחשף ללא מעט תחומים, מעשי קסמים אלו דברים שמאד מגרים את הדימיון אצליהם, ואוכל וממתקים אינו הדבר היחידי שמעסיקו, לעומת שיפנזים שלא יתפעלו מכל נושא הטפיחה של המקל על התיבה וכל זה ( כמובן שהטענה לא מנסוחת מספיק טוב, וצריך לבדוק לעומק את ההתנהגות הילד והיצירתיות שלו שהוא בן 4, וגם את ההתנהגות השפינזים, ובטוח עוד גורמים אחרים נוספים, אבל הרעיון הכללי מובן).
2. מה קורה כאשר שיפנזה מבוגרת תראה לשימפנזה צעירה יותר את אותו התהליך ( מתוך אולי האפשרות ששמפנזה נותנת פחות אמון לבן אדם).
ובחזה לדיון, מי אמר שכל פרט ופרט למד את ההתנהגות הזאת? אולי זה רק אחת מיני רבות באמת הצליחו לרכוש את הידע הזה?
שוב, זה דורש בדיקה.
אני רק רוצה לחזק, שאני לא פוסל שום דבר ולא מצהיר על שום דבר, להיפך אני מסתכל על כל האפשרויות האחרות ולא ממהר להסיק שום מסקנות.
זה שאני בא עם דעה משלי זה טוב ויפה, ככה אני יוצר אצלי רגש סקרנות חזק יותר, כי אם אני יגלה שמה שהיה לי טריוויאלי והגיוני בהתחלה לא באמת מתקיים, זה ירגש אותי.
קראתי בוויקיפדיה תחת הערך Greater Honeyguide שבאזורים עירונים שם אנשים קונים יותר סוכר
וזונחים את חיפוש הדבש התנהגות המתוארת בכתבה הולכת ונעלמת.
חן,
הניסוי שהצעת הוא בכיוון הנכון. לעומת זאת הטענה שטענת, על סמך תחושת הבטן שלך (מה שנראה לך הגיוני) היא לא מחוייבת המציאות, למעשה בדיוק לשם כך נועדו ניסויים במדע, כדי לבחון טענות על העולם שמקורן בתחושות בטן. תחושת הבטן שלי היא שההשכלה שלך בנושא לא רחבה במיוחד. אילו היא הייתה רחבה היית יודע שבעלי חיים מציגים לעיתים התנהגויות אינסטינקטיביות מורכבות מאוד שאינן מצריכות למידה (אם כי נסיון חיים יכול לשפר את הביצוע אפילו עוד יותר בהמשך).רק עובדה זו כבר צריכה להיות מספיקה כדי שלא נפסול על הסף את האפשרות שמדובר באינסטינקט בלבד שנברר במהלך האבולוציה. בנוסף, העובדה שהגוזל אינו גדל עם הוריו מקטינה באופן משמעותי את הסיכוי שמדובר בהתנהגות נלמדת שכן אין לו מי שילמד אותו בסביבתו הקרובה (אלא אם כן יתברר שבבגרותו הוא חובר לפרטים אחרים בני מינו שכבר מנוסים בידע זה ולמיטב ידיעתי זה לא מה שקורה כאן). לכן מה שאתה אומר הוא שנראה לך יותר הגיוני שכל פרט ופרט מצליח ללמוד באופן בלתי תלוי לבצע את ההתנהגות הלא טריוויאלית הזו. זה מאוד לא הגיוני מהסיבה הפשוטה שיצור בעל יכולת שכלית גבוהה עד כדי כך היה צפוי להציג יכולות למידה מרשימות מאוד בתחומים רבים של חייו, כמו שמציגים למשל מינים מסויימים ממשפחת התוכיים והעורביים, אלא שנראה ש”חוכמתו” של מין זה עומדת לו רק בסיטואציות מאוד מוגדרות, וזה סימן היכר חזק ביותר של אינסטינקט. לכן, בניגוד אליך, ולמרות שלא ביצעתי את הניסוי שהצעת, תחושת הבטן שלי, שלפחות מבוססת כנראה על הכרות קצת יותר רחבה ומעמיקה בנושא, היא שמדובר באינסטינקט. עם זאת אני סבורה שהניסוי שהצעת ראוי (עם ניסוח קצת יותר קפדני ומפורט כמובן). המסר העיקרי שאני מנסה להעביר לך כאן הוא שטענות קל לטעון, במיוחד כאשר הן מגובות בתחושת בטן חזקה, אבל למזלנו המדע, בניגוד לדת למשל, לא מסתפק בזאת. המדע אפילו לא מסתפק בתחושת בטן של מישהו שהוא מאוד בקיא בנושא (אפילו יהיה זה סטיבן הוקינג בכבודו ובעצמו). כמובן שאדם שמכיר את התחום קצת יותר לעומק, סביר להניח שתחושת הבטן שלו תהיה יותר רלוונטית, אבל בשום פנים ואופן זה לא יהווה תחליף לניסוי אמיתי ולביקורת עמיתים בטרם המסקנות יהיו ראויות לפרסום. אני ממליצה לך להמעיט ככל האפשר בביסוס הרעוע מאוד של “זה לא נראה לי הגיוני” במיוחד אם אין לך רקע מעמיק באותו נושא. למתבונן ההדיוט זה לא הגיוני שלא השמש היא זו שמקיפה את כדור הארץ, זה לא הגיוני שאנחנו מצויים על כדור ענקי ולא על משטח, זה לא הגיוני שכמה טונות של פלדה יכולות להתעופף באויר, או לצוף על פני המים. אין תחליף להכרה של עובדות רבות כדי לגבש עמדה, ואין תחליף לניסוי רציני כדי לקבוע אם דבר מה הוא אפשרי או לא. הקפד על שני אלה ומובטח לך שתגדיל את ידיעותיך והבנתך את העולם הזה בצורה משמעותית. אם לא תפעל כך, לא תהיה שונה בהרבה מאותם דתיים שממהרים לסתום כל חור של בורות ושל כשלים מחשבתיים באמצעות חומר מילוי סטנדרטי שלא מלמד אותם דבר על העולם בו הם חיים.
בהצלחה.
כתבה מאוד מעניינת ועם מוסר השכל נרחב.
אם הגנים מכתיבים את התנהגותי הבסיסית, כיצד אוכל לשנותה?
שמח על הערות, אבודד ואקח.
בכל מקרה קראתי את הכתבה ואת התגובות.
ומה שחשוב שיבינו את הכוונה שלי, ואני מאמין שהרוב יצליחו.
ואני יחזור על הניסוי:
אם אני אקח 50 ציפורים מאותו המין המדובר שרק כרגע בקעו , אבודד אותם במקום שהם לא יוכלו להיות מושפעים וללמוד מבני מינם הבוגרים יותר, אז אותו מהלך שבו הם נעזרים בבני אדם לא התרחש.
זוהי הטענה שלי.
לסיכום הטענה שלי אומרת שהיוכלת לנצל ולתקשר עם בני אדם וליצור מין שיתוף פעולה כזה, איננה תופעה אבולוציונית שכרגע מושרשת להם בגנים , אלא תופעה של למידה.
וגם ״ איש״ טוען כמוני.
יש לך משהו להגיד בנושא? כאחד שאולי מתיימר להבין..
ל חן
גם כדי להגיב או לפרש כדאי לדעת את ההבדל בין מין ל סוג,
אילו קראת את התגובות שלפניך , אילו קראת בעיון את הכתבה ,
אילו הבנת את הנקרא , אילו היה לך טיפת מושג בנושא ,
יכולת לחסוך מהקוראים את ההבלים בשפה עילגת :
(“אני יקח” – “אני יבודד “) ,
צר לי אבל הטענה שהציפורים נעזרות בבני אדם זה משהו שמושרש בגנים נשמע לי מאד לא סביר.
הם גודלות ולומדות את זה מהסביבה.
אני כמעט משוכנע שאם אני יקח 50 ציפורים מהסוג הזה שכרגע בקעו מהביצה, יבודד אותם באיזור מסויים, הדבר הזה לא יקרה.
אלא אם כן הם קוראות לכל בעל חיים שהם רואות ומדריכות אותו לכוורת, שזה מצחיק.
קיצר כתבה שניה שבה אני מרגיש שמסיקים מסקנות מהר מידי.
זה דברים שלומדים מהסביבה, לרוב זה צפייה בדרך התנהגות של ציפורים בוגרות או אחרות מאותו הסוג.
או צפייה בחיה שמתעסקת עם הכוורת ואז מה שמושרש בגנים זאת היכולת לתקשר ולהוביל את אותה החיה אל הכוורת.
הפרשנות שלכם פשוט אינה הגיונית.
מדריך הדבש אוהב דבש ולא מפחד מבני האדם. ולמרות שיש החושבים שהצפורים טיפשות, הרי שכבר כיום ידוע לנו על מיני ציפורים שלמדו לנצל לתועלתם את קירבתם של בני האדם. סביר להניח שאם האדם לא ישתמש יותר בשירותיה של הציפור, אך ימשיך לאכול דבש, זו תגיע לכוורות שמהן רודים את הדבש. ואם בני האדם לא יצודו את הציפור היא גם לא תיכחד.
נחמד
יש כמה וכמה מיני ציפרים שמובילות יונקים גדולים למקורות מזון ,
ה”מדריך” יודע להוביל גיריות באפריקה ואסיה , ו”מדריך” אחר מוביל
דובים באמריקה ויש להניח ש”למד” שגם בני אדם משמשים
כפותחי כוורות , שכן למדריך לא איכפת מי פותח את הכוורת ,
יש מופעים דומים אצל דגים וסדרות אחרות .
רועי ,
מדוע לא סביר שמדריך הדבש הצעיר נתקל בבוגרים ממינו ולומד מהם?
הרי סביר להניח כי אם גם הוא וגם הם מחפשים את אותו מזון דרכיהם הצטלבו, כשם שנשרים זרים
מתקבצים על אותו פגר.
ואם כבר נתקל מדריך הדבש הצעיר בבני מינו סביר להניח כי הוא מזהה אותם ככאלה (אחרי הכל בסופו של דבר יצתרך להתרבות).
מכאן הקפיצה למסקנה ששיתוף הפעולה עם בני האדם למשל היא חיקוי של הבוגרים, יותר קטנה.
יכול להיות שקיימים מדריכי דבש גם באזור בו חברה מייצרת דבש ע”י כוורות, מעניין לדעת אם גם שם המדריכים פועלים בצורה דומה למתוארת בכתבה.
סמכיר את הסיפור, ובכל זאת נהניתי מאוד מהכתבה! תודה!
כתבה מאוד מעניינת!! תודה!