השיטה נועדה להתגבר על הבעיה שלמעלה ממחצית מטביעות האצבע על נייר לא ניתנות לזיהוי
נייר נבדק לא אחת בתהליך הזיהוי הפלילי על מנת לגלות עליו טביעות אצבע, אולם טביעות אצבע על נייר נחשבות קשות לאיתור. מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית מציג לראשונה שיטה חדשה שפותחה במיוחד למטרה זו. השיטה מייצרת ”תשליל” של טביעת אצבע ואינה תלויה בהרכב הזיעה של הטביעה, עליו מתבססת השיטה הנהוגה כיום.
צוות חוקרים בראשות פרופ’ יוסף אלמוג ופרופ’ דניאל מנדלר מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית פיתח את השיטה החדשה, שפורסמה השבוע בכתב העת החשוב Angewandte Chemie International Edition.
”בתיקים פליליים רבים, ראיות מנייר משחקות תפקיד חשוב”, מציין פרופ’ אלמוג. ”מקרה בולט היה פענוח הרצח של השר רחבעם זאבי ז”ל על סמך טביעת אצבע שנמצאה על גבי עיתון”. עוד הוא מוסיף, ”מחקרים הראו שפחות ממחצית מטביעות האצבע המוטבעות על נייר ניתנות לגילוי באופן שיאפשר זיהוי. הסיבה לכך היא השונות הרבה בכמות הזיעה שנותרת על הנייר והרכבה”.
השיטה המתקדמת הנהוגה כיום לגילוי טביעות על נייר מורכבת משני שלבים: ראשית טובלים את הנייר בתמיסה של ננו-חלקיקי זהב, הנקשרים לחלבונים שבזיעה, ולאחר מכן בתמיסה של יוני כסף, ששוקעים כאבקה שחורה על גבי רכסי הטביעה.
בשיטה החדשה שפיתח צוות החוקרים, חלקיקי הזהב נדבקים באופן בלעדי לנייר ולא לטביעת האצבע. החוקרים פיתחו מגיב כימי מיוחד שקצהו האחד נקשר לתאית ממנה עשוי הנייר וקצהו השני לחלקיקי הזהב. המגיב משמש כמתווך בין הנייר לזהב. השומן שמופרש מהעור בזיעה משמש מעין מסכה לנייר שתחתיו ומגן עליו מחלקיקי הזהב. שקיעתו של הכסף על הזהב במקרה זה צובעת את הנייר בשחור ומבליטה את טביעת האצבע, אליה לא נקשר כל חומר. התוצאה היא תמונת תשליל של טביעת האצבע.
”הואיל והשיטה מתייחסת רק למרכיבים השומניים של טביעת האצבע, להרכב הזיעה אין תפקיד מרכזי בתהליך זה. שיטה זו מאפשרת להתגבר על בעיה נוספת – גילוי טביעות אצבע על נייר שנרטב במים. החלבונים שבזיעה, הרכיב העיקרי לתגובה הכימית בשיטה הקיימת, נמסים ונשטפים במגע עם מים, אך הרכיבים השומניים כמעט לא מושפעים”, מבהיר פרופ’ אלמוג.
