לב זהב בריא

מדענים ישראלים מפתחים טלאי המסייע לשיקום הלב לאחר התקף

התקף לב מתחולל כאשר נפגעת אספקת הדם לתאי שריר הלב. אצל מי שמתאושש מההתקף, הוא עלול להשאיר צלקת גדולה, בשל מות תאים שלא קיבלו חמצן. נזק כזה פוגע כמובן בתפקוד הלב, וזמן לא רב לאחר ההתקף הוא כבר בלתי הפיך. פיתוח של מדענים מאוניברסיטת תל-אביב עשוי לשנות את התמונה, באמצעות טלאי של תאי לב ו… זהב. את הטלאי המקורי, המיועד להדבקה על הרקמה הפגועה, פיתח לפני כמה שנים ד”ר טל דביר, העומד כיום בראש המעבדה להנדסת רקמות במחלקה לביוטכנולוגיה. הטלאי מורכב משכבה של תאי שריר הלב, הגדלים על מצע של חומר ביולוגי שאינו מעורר תגובה חיסונית (למשל ג’לטין). הדבקת הטלאי על לב פגוע לאחר התקף אמורה לסייע לשיקומו. ואולם, תאי השריר בטלאי הזה התקשו להתכווץ בקצב מתואם כמו תאי לב רגילים. לשיפור הטלאי נרתמו תלמידת המחקר מיכל שבח, ובן מעוז – תלמיד מחקר במחלקה לכימיה (בהדרכת פרופ’ גיל מרקוביץ’). הם פיתחו שיטה להוספת שכבה דקיקה של זהב למצע של הטלאי. הציפוי, בעובי כמה ננו-מטרים (מיליוניות המילימטר), גרם לתאי הלב על הטלאי לגדול טוב יותר, להתארגן בשכבות דומות יותר לשריר לב טבעי, ובעיקר – להתכווץ חזק יותר ובאופן אחיד ומתואם.

הכל זהב

החוקרים עדיין אינם יודעים מה בדיוק הופך את הזהב לתוספת כה מועילה לטלאי. “אנו מעריכים שהסיבה להתכווצות המתואמת היא ההולכה החשמלית של הזהב, המסייעת לתאים לקבל יחד את האות החשמלי הגורם להתכווצות שריר הלב”, אומר דביר. חשוב לציין כי בשונה ממתכות אחרות, הזהב אינו רעיל וככל הידוע הוא אינו משפיע על הגוף בדרכים אחרות. “שיטת הציפוי פשוטה מאוד”, והיא מאפשרת לנו לווסת את עוביה של שכבת הזהב, וכך לשלוט בפרמטרים שונים של גדילת התאים, ולייצר כמה סוגים של טלאים”, מסביר מעוז. מאמר המחקר פורסם בעת האחרונה בכתב העת Journal of Materials Chemistry B.

בלב שלם

עד כה עשו החוקרים את הניסויים בטלאים מתאי-לב של חולדות, שהוחזקו בצלוחית מעבדה. כעת הם נערכים לבחון את השתלת הטלאי על הלב עצמו – תחילה בחולדות ולאחר מכן בחיות גדולות יותר, בטרם יהיה אפשר לעבור לניסויים קליניים בבני אדם. במוצר הסופי מתכוונים החוקרים להשתמש בתאי גזע, שיתפתחו במעבדה לתאי לב ויושתלו על הטלאי. “המטרה שלנו היא לעזור לחולים שקיבלו התקף לב, וכרגע אין שום פתרון אחר בשבילם”, אומר דביר. “אני לא יודע כמה זמן ייקח לקבל מוצר, אבל אנו מתכננים לסיים ניסויים בחזירים בתוך שלוש שנים. אחר-כך נהיה תלויים באישורים של הרשויות בארה”ב או באירופה לניסויים קליניים. זה לוקח זמן. המוצר לא יהיה מוכן מחר”. לקראת תחילת הניסויים בבעלי חיים רשמו החוקרים פטנט על ההמצאה המבטיחה, בתקווה שלב הזהב יכניס בבוא העת גם לא מעט כסף.
קישורים נוספים:
מאמר המחקר ב-Journal of Materials Chemistry B