בפסגת כדור הארץ הגדולה מאי פעם, שתיפתח ביוהנסבורג בעוד כשבועיים, שוב יבטיחו נציגי מדינות ותאגידים לפעול למען שיפור רמת החיים והגנה על הסביבה.
מאת בארי ג'יימס
בפסגת כדור הארץ הגדולה מאי פעם, שתיפתח ביוהנסבורג בעוד כשבועיים, שוב יבטיחו נציגי מדינות ותאגידים לפעול למען שיפור רמת החיים והגנה על הסביבה. הבעיה היא שמאז הפסגה הראשונה, שהיתה בריו דה ז'ניירו לפני עשור, ניתנו הבטחות כאלה שוב ושוב ולא קוימו. בפועל,
רמת החיים דווקא יורדת ומצב הסביבה הולך ומידרדר
תצלום: רויטרס
אדם שט על רפסודה ואוסף שיירי פלסטיק בנהר מכוסה אשפה באינדונזיה. צופים כי עד שנת 2020 המים יחליפו את הנפט כמקור הסכסוכים המוביל בעולם
הדרך מפסגת כדור הארץ הראשונה, שנערכה בריו דה ז'ניירו לפני עשר שנים, לוועידה עולמית דומה שתתקיים בהמשך החודש ביוהנסבורג, רצופה כוונות טובות לשיפור גורל עניי העולם והגנה על הסביבה. אבל הדרך הזאת עלולה להיקלע למבוי סתום, משום שבכינוס הגדול ביותר שנערך אי פעם על ידי ארגון האו"ם ייאלצו המשתתפים להתמודד עם אתגר קשה ביותר: לנסות להפיח רוח חיים בהבטחות חסרות בסיס לשנות את מגמות ההידרדרות האקולוגית והירידה ברמת החיים, הפוגעות באזורים רבים בעולם.
כ-65,000 בני אדם, מראשי מדינות ומנהלי תאגידים ועד נציגי ארגונים אזרחיים, מתכוונים להשתתף בפסגה העולמית לפיתוח בר-קיימא, שתתקיים בין 26 באוגוסט ל-4 בספטמבר. מטרתה המרכזית היא לקדם פיתוח כלכלי, בפרט במדינות המתפתחות, בלי לשדוד את המשאבים שלהם יזדקקו הילדים והנכדים של הדור הנוכחי כדי לשרוד מחר.
אולם המאזן של עשר השנים האחרונות מלמד כי קשה לצפות שפסגת יוהנסבורג תשפר את המצב במידה משמעותית, אם בכלל. בפסגת ריו, שנערכה בשנת 1992 וזכתה לפרסום רב, הסכימו הממשלות על תוכנית נועזת למלחמה בהידרדרות מצב הקרקע, האוויר והמים, לשימור המגוון של היצורים החיים ולחתירה לצמיחה כלכלית במסגרת מגבלות יכולתו של כדור הארץ לתמוך בחיים.
בוועידות פסגה נוספות של האו"ם, שהתקיימו לאחר מכן, ניתנו הבטחות פורמליות דומות בנוגע לקידום החינוך, סיוע לנשים וצמצום העוני.
אולם כיום, ב-80 מדינות ההכנסה לנפש נמוכה יותר מכפי שהיתה בתקופה של פסגת ריו. האיום על משאבי טבע כמו יערות, דגה ומים ואוויר נקיים גדול יותר מאי פעם. 20 האחוזים העשירים ביותר של המין האנושי – ובכללם מיעוטים עשירים במדינות עניות – צורכים אנרגיה ומשאבים בקצב כה גבוה, שלצורך הבאת שאר אוכלוסיית העולם לרמת חיים דומה יהיה צורך במשאבים של ארבעה כוכבי לכת בגודלו של כדור הארץ.
לדברי מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, התוצאות שנרשמו מאז פסגת ריו היו מאכזבות, בפרט נוכח הצמיחה הכלכלית העולמית הגדולה שנרשמה בשנות התשעים. "במובנים מסוימים המצב כיום גרוע משהיה לפני עשר שנים", הוא כתב בדו"ח שפורסם מוקדם יותר השנה. לדבריו, היחס לפיתוח הוא הדרגתי ואינו כולל מחשבה ארוכת טווח; לסביבה נשקפת סכנה מצד תבניות צריכה וייצור שאינן בנות קיימא; ואילו הסיוע הבינלאומי אינו מספק ועוד הולך ופוחת.
היערות מתמעטים
פסגת ריו הסתיימה בחתימה על שתי אמנות – שהתייחסו האחת לשינויי האקלים והאחרת להגנה על מגוון המינים בטבע – בתוכנית שנקראה "אג'נדה 21" למיגור בעיות איכות הסביבה, להפחתת העוני ולטיפוח ההתפתחות.
אבל מאז הפסגה, שיעור פליטות דו-תחמוצת הפחמן, הנחשב כאחראי לשינויי אקלים ולהתחממות כדור הארץ, עלה בעשרה אחוזים ברחבי העולם. שיעור זה עלה בלא פחות מ-%18 בארה"ב, שחזרה בה מתמיכתה בפרוטוקול קיוטו, שנחתם אחרי הפסגה ונועד להגביל את ההתחממות העולמית.
יותר מ-180 מדינות הסכימו להגן על מגוון המינים החיים, אבל שני המקורות העשירים ביותר שלו, שוניות האלמוגים והיערות הטרופיים, נפגעו מאז באופן חמור בעוד שפחות מארבעים מדינות יישמו תוכניות שימור והגנה. בנוסף לכך, העדר מימון מגביל את ההתקדמות במסגרת תוכנית "אג'נדה 21".
"זו אינה התקדמות", טוען ארגון "ידידי כדור הארץ", אחד מארגוני איכות הסביבה המרכזיים שישתתפו בפסגה. הוא מקווה כי המפגש הבינלאומי ישמש כבוחן מציאות בעבור ממשלות ומוסדות בינלאומיים, גם אם מעבר לכך לא יושג דבר.
המדינות המתועשות היו רחוקות מאוד מלמלא אחר ההתחייבויות שקיבלו על עצמן בריו, להקדיש משאבים גדולים לסיוע למדינות העניות. מדינות עשירות הבטיחו אז להעניק סיוע חוץ של %0.7 מהתמ"ג שלהן, אבל רק מדינות סקנדינוויה והולנד עמדו בכך. למעשה, הסיוע הממוצע המוקצה לפיתוח מהמדינות העשירות ירד מ-%0.35 מההכנסה הלאומית בתחילת שנות התשעים ל-%0.22 בשנת .2000 הוא ירד למרות העובדה שכלכלת המדינות העשירות, הנמדדת לפי התוצר השנתי, צמחה בסך כולל של 10 טריליון דולר בשנות התשעים. במקביל, כ-1.2 מיליארד בני אדם מתקיימים מפחות מדולר ליום.
בפסגה הקרובה יפרסמו המנהיגים "הצהרת יוהנסבורג" שתאשר מחדש את מחויבותם לפיתוח בר קיימא, ויש להניח שיימנעו מהבטחות ספציפיות חדשות. "המבחן האמיתי יהיה אם נוכל לשכנע את העולם כי הוועידות העולמיות הגדולות יכולות לגרום לשינוי אמיתי בשטח", אמר ניטין דסאי, תת-מזכ"ל האו"ם מהודו, המשמש כמזכ"ל הפסגה.
ונגליס ויטאליס, היועץ הראשי ל"שולחן העגול לפיתוח בר קיימא", ארגון פרטי היושב בארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי בפאריס, קיבץ אוסף נתונים המראים כיצד בעשור האחרון השתנה לרעה מצבם של אנשים רבים, ואיך מדיניות של ממשלות תורמת לחוסר היציבות העולמי. בין דוגמאותיו:
* עלות מימוש המטרות של פרוטוקול קיוטו – הפחתת הגזים הגורמים להתחממות האקלים עד שנת – 2010 בעבור המדינות העשירות נאמדת ב-56 מיליארד דולר. זאת בעוד שהסובסידיות שמדינות אלה ייתנו באותו פרק זמן בעבור דלקי מאובנים יסתכמו בסך כולל של 57 מיליארד דולר.
* כמות המים המתוקים שעמדה לרשות כל אדם בשנת 1950 היתה 17,000 מ"ק. בשנת 1995 ירדה כמות זו ל-7,000 מ"ק וכעת היא יורדת במהירות כה רבה, שבשנת 2020 עד חמישה מיליארד בני אדם יסבלו מ"מחסור חמור במים", והמים יחליפו את הנפט כמקור הסכסוכים המוביל בעולם.
* כמעט %50 ממאגרי הדגה בעולם כבר נוצלו כליל. יותר מ-%20 מנוצלים באופן מוגזם, חלקם עד כדי גרימת נזק בלתי הפיך. למרות זאת, ציי דיג במדינות העשירות זוכים לסובסידיות המקבילות ל-%20 מערך שלל הדגה, ואלה מממנות את בנייתן של סירות גדולות יותר, שבהן הם משתמשים כדי להמשיך ולדוג את להקות הדגים המתמעטות.
* שטח היערות הטרופיים בעולם מצטמצם בקצב של שטח הגדול פי ארבעה מזה של שווייץ בשנה. זאת בעוד שתעשיית היערנות העולמית מקבלת מדי שנה סובסידיות בסך 35 מיליארד דולר.
* סיוע הפיתוח השנתי של המדינות העשירות למדינות העניות הוא 53.7 מיליארד דולר. זאת בעוד שחוואים במדינות עשירות מקבלים סובסידיות בסך335 מיליארד דולר.
ארה"ב מערימה קשיים
נתונים סטטיסטיים כאלו מסייעים להסביר מדוע הציפיות מהפסגה הקרובה הן נמוכות. ואכן, ישנם מי שטוענים כי שום דבר רע לא יקרה אם זו תהיה הפעם האחרונה שבה נציגי הממשלות ייפגשו ויבטיחו הבטחות שהן יודעות שלא יקיימו לעולם.
סיימון אפטון, יו"ר "השולחן העגול", אמר כי התמודד עם בעיות דומות כשכיהן כשר לענייני איכות הסביבה של ניו זילנד. לדבריו, "היו לי תשע שנים של פגישות בינלאומיות עקרות, שבהן האנשים נאלצו להגן על עמדותיהם בפומבי", גם אם באופן אישי הם לא האמינו בהן.
כעת הוא מזמין שרים לענייני איכות הסביבה, מסחר, פיתוח וחוץ, או נציגים רשמיים שלהם, לדון ברעיונות בצוותא עם טובי המומחים בכל תחום נתון. "אנחנו חייבים לגרום לכך שההסכמים האלו ייושמו כמו שצריך", אמר אפטון, והוסיף: "תחום הדיג הוא דוגמה קלאסית למקרה שבו הדברים אינם עובדים. הדיג נעשה בים הפתוח, מחוץ לתחום הפיקוח הריבוני; סירות מניפות שם דגלים שונים מאלו של מדינות הלאום שלהן ולמעשה פשוט אונסות את מאגרי הדגה. המשפט הימי מנוהל על ידי עורכי דין בינלאומיים, אליטה שמתמחה בנושא, אך בה בשעה מוזנחים היבטים חשובים באמת שהמצב בהם ממשיך להיות פרוץ ולהידרדר".
ז'אן-פרנסואה רישאר, סגן נשיא הבנק העולמי באירופה, אמר כי קיימים כיום כ-240 הסכמים ואמנות בענייני איכות הסביבה, אך גם כשהם מאושררים על ידי המדינות אין אוכפים אותם או אוכפים רק במקצת, כשהטיפול בהם הוא באחריות משרדים חסרי שיניים ודלי תקציבים.
בספר חדש שנקרא "בצהרי היום", הכולל לדבריו רעיונות שלו, מציע רישאר להקים רשתות שיעסקו בעשרים נושאים גלובליים, החייבים להיפתר בתוך עשרים השנים הבאות. אלו כוללים את התחממות כדור הארץ ואת האיום הגדל של מחלות מידבקות. "סביב כל נושא תפעל רשת קבועה שתכלול ממשלות, עסקים ונציגי ארגונים לא ממשלתיים", הוא אמר. לדבריו, ברגע שהרשת תבחן באופן מדוקדק את הנושאים ואת הפתרונות המוצעים, היא תיהפך לסוכנות דירוג, שתשפוט את הממשלות והמוסדות על המידה שבה מילאו אחר התחייבויותיהם.
התוצאה הסבירה של פסגת יוהנסבורג תהיה הכרזה פוליטית, שתאשר מחדש את עקרונות הכרזת ריו דה ז'ניירו וטיוטת תוכנית לביצוע, שתהיה ממוקדת יותר. שני הסכמים אלה יהיו מהסוג המוכר כ"סוג– "1 הסכמים בין-ממשלתיים. אבל עיקר תשומת הלב והדינמיקה בפסגה יהיו סביב ההסכמים הלא מחייבים, מ"סוג-,"2 הנכללים ב"אג'נדה ."21 אלו נוגעים למינהלות מקומיות, עסקים וארגונים לא ממשלתיים, וגם לממשלות.
ארצות הברית לא שלחה אף נציג רם דרג למפגש ההכנה שהתקיים בבאלי, ועדיין לא ברור אם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ישתתף בפסגת יוהנסבורג.
ואשינגטון ממשיכה לסגת מהסכמים רב-צדדיים רבים, ויש להניח שהיא תבלום התחייבויות רשמיות או לוחות זמנים שיכפיפו אותה למחויבויות בינלאומיות. במקום זאת, ארצות הברית תמשיך לשים דגש על ההסכמים הלא מחייבים, מ"סוג-."2 ארגוני איכות סביבה בינלאומיים כמו "ידידי כדור הארץ" מאוכזבים ממה שהם מתארים כניסיון, בהנהגת ארצות הברית, להגדיר מחדש פיתוח בר קיימא כמאבק למען הסרת המגבלות על הסחר הבינלאומי, יותר מאשר כעיסוק בפיתוח ואיכות סביבה.
כמה גורמים רשמיים אמרו כי זה אך הגיוני שהמדינות העשירות יממנו פרויקטים בתחום הבריאות בעולם השלישי, משום שבריאות לקויה היא אחד המכשולים להתפתחות כלכלית. כך, למשל, מספר קורבנותיה של מגיפת האיידס כבר השתווה למספר קורבנותיה של מגיפת הדבר השחור במאה ה-14.
